הרב אורי שרקי

משפטים - למהות המשפט

שבט תשע"ה




התורה משפטים לפניה ומשפטים לאחריה. הקמת מערכת בתי דינים מהוה הקדמה לתיאור מעמד הר סיני, ופרשת משפטים באה מייד לאחריו. אנו למדים מכאן על מרכזיות המשפט בתורה. הקמת בתי דינים, היחידה במצוות בני נוח שהיא מצוות עשה, מורה על הכוונה של התורה לתקן את החברה ביסודותיה. לא די לעסוק בצדקה עם היחיד או אפילו עם יחידים רבים כדי לתקן את העולם. צריך להיכנס לעובי הקורה של החיים הציבוריים ובתי המשפט, על מנת לבסס בעולם את הצדק בכל היקפו. משום כך הוטלה על זרע אברהם המשימה "לעשות צדקה ומשפט" (בראשית יח, יט), איחוד מידת החסד עם מידת הדין. המשיח מצטיין במיוחד בעשיית הצדק יותר מבעשיית צדקה: "וזה שמו אשר יקראו: ה' צדקנו" (ירמיהו כג, ו).

המשפט הוא כל כך עליון בערכו, שאי אפשר להפקיד אותו בידי מי שאין קדושת תורת משה חלה עליו: "אשר תשים לפניהם – ולא לפני גויים ולא לפני הדיוטות" (גיטין פח, ב). רבינו בעל האור החיים מסביר שהחסרון שלהם הוא בכך שאינם מאחדים את המידות. הגויים דנים רק לפי מידת הדין, חסרונו המפורסם של המשפט הרומי הפורמליסטי, והדיוטות דנים רק לפי מידת הרחמים, כמקובל בחבר מושבעים.

לא די בידיעת המשפטים. צריך גם לדעת את טעמם של הדינים. כך מפרש רש"י את הביטוי "אשר תשים", שכולל גם את הדרישה לעמוד על טעמיהן של המצוות, ולא להסתפק בעמדה של ,מה חובתי ואעשנה". כפראפרזה למאמר המלאך אל מלך כוזר "כוונתך רצויה אך מעשך אינו רצוי", המלמד את חשיבות המעשים, יש להשלים עם המשפט הנגדי: "מעשך רצוי אך כוונתך אף היא צריכה להיות רצויה".

כתוב למנהל האתר
כל הזכויות שמורות. Ⓒ תשע"ג (2013)