הרב אורי שרקי

בחוקותי - "...והארץ אזכר"

סיכום שיעור (מכון מאיר, י"א בטבת תשס"ח) - עוד לא עבר את עריכת הרב




פרק כ"ו, פסוק מ"ב: "וזכרתי את בריתי יעקוב ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם אזכר והארץ אזכר".

הארץ חטאה בחטא האדמה בכך שלא הוציאה "עץ פרי" אלא ,"עץ עושה פרי". יש להבין כי פעם הארצות עצמן היו ישויות שפעלו בעולם, ואילו היום הן נחשבות רק לטריטוריות.

בפירושו על הפסוק הראשון של התורה רש"י מביא את הפסוק מתהילים: "כוח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גויים", כדי להסביר שהארץ כולה היא של הקב"ה, הוא בראה, ואח"כ רש"י מדבר פתאום על א"י בלבד שנתנה לנו. איפה רש"י רואה בפסוק הראשון של התורה שמוזכרת א"י? אלא שלפי רש"י "הארץ" בפסוק הראשון היא א"י. כנראה, בבריאה כל הארץ הייתה במידת א"י. אח"כ רק א"י הפכה להיות במדרגת ארץ ישראל. הוכחה לכך היא שכשמראים למשה את הארץ נאמר שה' הראהו את "כל הארץ" ויש פירוט לפיו מדובר רק על א"י וארץ אפרים ומנשה והגלעד עד דן. וכן לאברהם נאמר: "כל הארץ אשר אתה רואה". כלומר, זו הארץ. אילו בימי אנוש נאמר: "ותהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים". בין הזמן של דור הפלגה ועד ימי אברהם הארץ נפלגה ל-70 לשונות וכן הארצות התפלגו ונפלו ממדרגתן ורק א"י נשארה במדרגה של הארץ - מלשון רצון.

כשמשה שלח את המרגלים הוא אמר להם להביא מפרי הארץ. הם הביאו זמורה ואשכול ענבים - כלומר, אחד מה דברים שהם הביאו היה עץ, על מנת להראות שגם שם טעם העץ לא כטעם הפרי. הרב חרל"פ אומר כי בא"י אין חטא הארץ וכן ניתן לטעום כאן טעם העץ כטעם פריו. אז מדוע הם לא טעמו גם טעם בעץ?! כי הכל תלוי בגישה.

וכן "והיה ה' למלך על כל הארץ" - לעתיד לבוא תתפשט מדרגת א"י על כל הארץ.

ירידת הארצות הייתה בשלבים. זה התחיל עם המבול והמשיך עד לדור הפלגה. בספר הזוהר כתוב שאיך שאדם מרגיש בא"י ביום חול כך מרגישים בחו"ל בשבת. קדושת השבת יכולה להגיע משני פנים: יש קדושת הארץ בחו"ל שזה השבת, ויש קדושת השבת בימי החול שזה א"י.

מכיוון שלאדמה יש רצון משלה, איך הקב"ה אומר: "והאדמה לא תיתן את יבולה"? מאיפה הוא יודע כי היא תשמע לו? אלא שהקב"ה יודע שלאדמה "יש אופי" ולכן היא לא תסכים לקבל עוברי עבירה.

יוצא שיש משהו סגולי בעם ישראל שמביא אותנו חזרה לארץ בין אם אנו זכאים ובין אם לא. כי כתוב: "וזכרתי את בריתי יעקוב ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם אזכר והארץ אזכר" (פרק כ"ו, פסוק מ"ב). אם סגולת האבות לא תחזירנו לארץ אז ניתן לחזור על ידי הארץ עצמה אותה הקב"ה יזכור.

שאלה: למה נראה שבא"י יש יותר עיכובים ומריבות?

תשובה: הרב קוק נשאל למה בחו"ל כל הקהילות כולם מעורבים זה בזה ואין מריבות ובארץ יש. הוא ענה שבחו"ל הכל תיאורטי ולכן יש זמן וניתן לעשות הכל בידידות. אך בא"י אין זמן, כאן העיסוק הוא לא תיאורטי, ולכן כולם נאבקים על דעתם כי הכל בעצם העשייה כרגע.

שאלה: האם האמירה כי יש קדושה למקום אין בה משום ע"ז?

תשובה: זו הטענה של פרופסור לייבוביץ'. הוא טען כי ליחס קדושה לכל דבר מלבד לאל - זה ע"ז. הרב עונה כי הארץ היא המקום בה הקודש יכול להתגלות. לכן חכמים לא אמרו "הארץ הקדושה", אלא "ארץ הקודש". ארץ אשר בה מתגלה הקודש. לכן אם ניקח גרגירי אדמה מארץ ישראל לחו"ל היבול שיגדל באותה אדמה לא יתחייב תרומות ומעשרות. וכן אם נביא אדמה מחו"ל לא"י היבול שיגדל בה כן יתחייב בתרומות ומעשרות, ולכן יוצא מכאן שהמקום גורם.

שאלה: מה המשמעות "טעם העץ כטעם הפרי"?

תשובה: הכוונה היא שלאמצעי יהיה את אותו טעם כמו למטרה. אנו כמעט כל הזמן עסוקים באמצעים – כלומר, בהכנה של דברים להמשך - וכמעט אף פעם לא עוסקים באמצעי עצמו. האר"י אומר כי התקופה הרוחנית הגדולה ביותר היא השינה בשבת אחרי סעודה שנייה. זו ההגעה אל הפרי אל נקודת המנוחה של כל השבוע כי זו הנקודה אליה אנו עובדים כל השבוע. יש כאן בעצם עולם שכמעט כולו עץ ואין כמעט פרי. אך ניתן לומר שמכיוון שיש פרי גם לעץ יש טעם. כלומר, אם אני עוסק בהכנה למשהו גדול אני כבר עסוק במשהו גדול. ובא"י הרבה יותר קל להגיע לזה.

קדושת הר הבית איננה מצד תכונתו אלא מצד השכינה השורה שם. ההוכחה לכך היא ש ברגע שהקב"ה סילק שכינתו מהרב סיני מותר לעלות עליו סתם ואילו על הר הבית אסור לעלות סתם כי הקב"ה לא סילק שכינתו מעליו - ולא מצד המקום עצמו.

יש מדרגות של חלות הקדושה בא"י. לעיתים השמיטה היא דאורייתא, לעיתים השמיטה היא דרבנן, אבל תמיד יש כאן קדושה כלשהי.

הרצי"ה לא היה אומר בשבת ד"ת על השולחן אלא רק מספר סיפורים על מנת שלא יחשבו כי יש ערך לסעודה רק מצד ד"ת, אלא שידעו כי יש לה ערך עצמי כי זו מצווה.

שאלה: איך ניתן להרחיב את גבולות הארץ או לצמצמם אם יש בהם קדושה?

תשובה: בא"י קדושה בסיסית נשארת כל הזמן. הרמב"ן כותב כי קבורה בא"י זה בכל מקום שהובטח לאברהם אבינו – וזה לא מפני שמת עושה משהו, אלא יש לו חיבור עצמי לארץ מצד עצם מציאותו, בלי שום מעשה. ואילו אדם חי פועל בארץ על מנת ליצור שייכות - כמו לעבוד את האדמה וכו'. לכן בארץ תמיד יש קדושה, גם אם היא לא מופיעה בשיא גודלה כאשר הארץ לא נמצאת פיזית תחת שליטת עמ"י.

האדמו"ר מקומרנא אומר על הפסוק "ואכלת ושבעת וברכת": "ואכלת ושבעת" - זה רשות, "וברכת" - זה מצווה. אך מבחינה דקדוקית אין כאן מה שאומר מה מצווה ומה רשות. לכן אומר האדמו"ר מקומרנא שעבור הצדיקים גם "האכלת ושבעת" הוא מצווה וזה כי החול עצמו נעשה קודש.

בספר "הכוזרי" מדובר על רשמים אלוהים בעולם. המבול מחק את הרשמים הללו מכל העולם והשאיר רק בא"י. מהם רשמים אלוהים בבריאה? רושם זה סימן של משהו שהיה ויצא. העולם הוא רושם אלוהי – כלומר, כשהקב"ה יצא, נשאר העולם שהוא הרושם האלוקי.

האם יש להעלות לקבורה אנשים שלא חיו בארץ ולא עלו בימיהם? הרי יש פסוק בגמרא שאומר "כי מאסתם את ארצי וטימאתם את ארצי". כלומר, בגופות טמאו את הארץ. המקובלים אומרים כי מי שלא חי בא"י ורוצה רק להיקבר - לא להעלותו. ואילו הרמב"ן אומר שכן. אני מציע את חילוק הבא: מי שרצה בחייו לעלות אך לא הצליח בשל מניעות שונות, יש להעלותו, אך מי שלא עלה כי לא רצה - אין להעלותו.

פסוק מ"ג: "והארץ תעזב מהם ותרץ את שבתותיה בהשמה מהם והם ירצו את עוונם, יען וביען את במשפטי מאסו ואת חוקותי געלה נפשם".

כאן מדובר על עם ישראל בגוף שלישי כי זה בא לבטא ריחוק של הקב"ה מאתנו במצב כזה. אנו רואים כאן כי לארץ יש אישיות משלה והיא גובה את שלה.

שאלה: הרב יכול להסביר למה ארץ זה מלשון רצון?

תשובה: בשפה האשורית משמיטים את האות ה' לעיתים ולכן אומרים "ואפן" ולא "ואפנה". כך גם המילה "ארץ" היא כמו "ארצה".

פסוק מ"ד: "ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלתם להפר בריתי איתם כי אני ה' אלוהיהם".

מה קרה כאן בסדר הפסוקים? בפסוק מ"א מדברים על היציאה לגלות ואח"כ במ"ב ומ"ג מדברים על הארץ ולא על הגלות וכאן פתאום חוזרים לדבר על הגלות. ואיך פתאום באמצע תהליך הגאולה חוזרים לדבר על הגלות? יש כאן עומק שנצטרך לברר בשבוע הבא.

כתוב למנהל האתר
כל הזכויות שמורות. Ⓒ תשע"ג (2013)