שיעורים חדשים לפי סדר הוספתם לאתר

אלישיב רייכנר

"אנו מתכחשים לכך שאנו במלחמה" - ראיון עם הרב אורי שרקי

פורסם ב"במקור ראשון", י"ב באייר תשע"ה

רק חמישה ימים לאחר הירצחו, הוכר שלום יוחאי שרקי כנפגע פעולת איבה. עד אז, אף שסימנים רבים בזירת הדריסה הוכיחו שמדובר בפיגוע טרור, המשטרה לא שללה את האפשרות שהייתה זו תאונת דרכים. בעיני אביו של שלום, הרב אורי שרקי, ההתמהמהות הזאת היא חלק מבעיה כללית שאחזה במדינת ישראל.

"אני מבין שמבחינת האתיקה המקצועית לא ממהרים לקבוע מסמרות, וגם אני לא רוצה להאשים אדם חף מפשע", הוא אומר לנו, "אבל השאלה היא מה הנחת העבודה הבסיסית. ההנחה הייתה שאין פיגוע אלא אם יוכח אחרת, אבל אפשר גם לפעול הפוך: לצאת מנקודת הנחה שזה כן פיגוע, עד שיוכח אחרת.

"אנחנו נתונים היום במסגרת של מאבק, מלחמה מתמדת מול האסלאם והשאיפה הערבית־לאומית בארץ ישראל, שיש המכנים אותה פלסטינית. ודאי שגם בשדה הקרב יכולה לקרות תאונה, אבל אז קודם כול מניחים שמדובר בחלל מלחמה. גם כאן, אני לא טוען זאת כי אני מעוניין שהמקרה האישי שלי יוכר כפיגוע, אלא משום שהנוהל הנוכחי יוצר אווירה של חולשה, וכל שדר של חולשה מזמין את הצד השני לפגוע. התכחשות לכך שאנחנו במצב מלחמה הופכת אותנו לחלשים. כשלא מגדירים את הדברים כפי שהם, גם הטיפול אינו נכון. זה כמו אדם שיש לו מחלת לב, ונותנים לו טיפול מצוין למחלת מעיים".

את יכולתו להשקיף על השכול האישי שלו במבט מהצד, כאירוע המצטרף לתמונה כוללת, ביטא הרב שרקי בבוקר שיחתנו גם כשהסביר בגלי צה"ל מדוע לא יגיע לבית המשפט המחוזי בירושלים, שם הוגש כתב אישום נגד המחבל הדורס. "אין לי עניין להיפגש אישית עם המפגע", אמר בקולו הרהוט והרגוע. "אני כן רוצה שיוטל על המחבל העונש החמור ביותר שקיים בחוק, אבל זה לא בגלל העניין האישי שלי עם הרוצח". כשנשאל אם צריך לקבוע בחוק עונש מוות למחבלים, השיב בחיוב והבהיר: "זו עמדה שאמורה להיות של כל אדם בעל שאיפה לצדק, גם אם הוא לא נפגע מהטרור".

הרב שרקי חוזר על הדברים בשיחה שלנו, כמה דקות לאחר מכן. "תמיד צרם לי שמי שמגיש את העתירות נגד שחרור מחבלים הם בני משפחות הנפגעים. מה זה קשור לעניין? הרי גם אם אני לא נפגע טרור, כשמשחררים מחבל הוא עלול לפגוע בי - אז גם לי יש אינטרס לפעול נגד שחרורו, וגם אני צריך להגיש עתירה. העניינים הללו לא רגשיים. פעמים רבות אנחנו מציבים את הנפגעים בעמדה של אנשים בעלי נכות שצריך להתחשב בהם, במקום להבין שעתירה כזו היא ביטוי של עוצמה. היא דורשת מהחברה לתקן מה שצריך לתקן".

אבל בבית משפחת שרקי שבשכונת גבעת־שאול בירושלים, קשה לא לדבר על הפן האישי. פניו המאירות והמחייכות של שלום קורנות מתמונת קולאז' גדולה שהכינו חניכיו בתלמוד תורה מורשה. "שלום המדריך האהוב שלנו", נכתב מתחת לתמונות. על השולחן מונחים סטיקרים שחניכיו מישיבת "בני צבי" כבר הספיקו להדפיס. לצד תמונותיו של שלום נכתב שם "היו שלום - הוסיפו טוב", "היו שלום – הקשיבו מכל הלב", "היו שלום – הפיצו את האור".

"הכאב צורב ואישי, ואנחנו חווים אותו עם המשפחה, הידידים והחוג הקרוב", אומר הרב שרקי. "אני לא טוען שזה לא אישי, אלא שהאישי התחבר לכללי. אי אפשר היה שלא להתרשם מעוצמת ההזדהות הציבורית, חוצת המגזרים בכל המובנים, לאחר הרצח של שלום הי"ד".

הוא אינו שולל את האפשרות שיצטרף לפעילות של ארגוני נפגעי הטרור בישראל, אבל מדבר בהסתייגות על תרבות השכול שצמחה כאן. "זו תרבות שיוצרת אווירה שהיא לא תמיד בריאה. ודאי שיש אנשים שזקוקים לעזרה, וייתכן שגם אני מהם, אבל בטקס נפגעי פעולות האיבה בהר הרצל ביום הזיכרון הרגשתי שיש הדגשה של הממד הטראגי, ואני רואה בזה משהו שלא מריח כל כך יהודי. יש ביהדות אסונות, כאבים וצרות, אבל המושג של טראגיות, כלומר ייאוש ושבר מוחלט שאינם ניתנים לתיקון, הגיע אלינו מהיוונים. מטפחים את הרגשות הללו מתוך תחושת מחויבות ואמפתיה כלפי המשפחות השכולות, אבל יותר בריא להיבנות. בדמייך חיי".

נקודת ההתנגשות

שבועיים חלפו מהלילה שבו עמדו שלום שרקי בן ה־25 ושירה קליין בתחנת האוטובוס בצומת המטה הארצי שבגבעה הצרפתית. המחבל, תושב ענתא שבמזרח ירושלים, הגיע לצומת מכיוון דרום ועצר ברמזור אדום. כשהתחלף הרמזור הוא האיץ את רכבו, סטה במהירות ימינה, עלה על המדרכה ופגע בשני הצעירים. הם פונו לבית החולים במצב קשה.

"במשך שש שעות וחצי הבן שלי היה בין חיים למוות", מספר הרב שרקי. "הרופאים לא היו פסקניים. הם שידרו לנו מסרים פסימיים אבל לא באופן מוחלט, וניסו להציל את חייו. זכינו להגיע כל המשפחה אל מיטתו ולהיות נוכחים בזמן יציאת הנשמה, ומהבחינה הזו אני חושב שוודאי הייתה לו נחת רוח".

את שירה ואת הוריה הם פגשו לראשונה באותו לילה בבית החולים. "היא ושלום היו בדייט, אבל לא הכרנו אותה קודם לכן", אומר הרב שרקי. בתחילת השבוע נמסר על שיפור במצבה הרפואי של שירה, שנמצאת בהכרה, נושמת בכוחות עצמה ומשוחחת עם משפחתה - אבל הדרך להחלמתה המלאה עוד ארוכה. "אנחנו מקבלים מדי פעם דיווחים ממבקרים. לא יצא לנו עדיין לבקר אותה כי אנחנו לא רוצים להטריד את משפחתה, אבל שלחנו להם שדר שברגע שהתנאים יאפשרו זאת, נשמח לפגוש אותה".

התפיסה של הרב שרקי, האומרת שישראל נתונה במצב מלחמה, אינה קשורה דווקא לסדרת אירועי הדריסה בירושלים בשנה האחרונה. "בתוך מלחמה יש תקופות של רגיעה, אבל זה לא משנה את התמונה הכללית. המלחמה היא עולמית, בין מרחבים תרבותיים בעלי ערכים שמתחרים זה בזה. היום זה קורה בין העולם המערבי־ליברלי לבין האסלאם, ואחת מנקודות הביטוי החריפות של ההתנגשות הערכית הזו היא כאן, בארץ ישראל.

"גם האירוע הפרטי שלנו הוא חלק ממאבק תרבויות. אחד המנחמים שהיו כאן במהלך השבעה אמר שהבן שלי ייצג את הישראלי האולטימטיבי, כלומר את הדמות שצריכה לצמוח בישראל בימינו. סוג כזה של דמויות הוא זה שעשוי להביא מסר חדש בתרבות האנושית, ולא בכדי הברבריות פגעה דווקא באישיות נעלה ואצילית כל כך. אצל שלום זה בא לידי ביטוי קודם כול בשם שלו. הוא היה כולו שלום. דוד המלך כבר אמר 'אני שלום וכי אדבר, המה למלחמה'".

חבריו הרבים של שלום חזרו שוב ושוב בימי השבעה על שתי המילים שאפיינו אותו: שמחה ונתינה. "שלום הִפנים מאוד את המאמר של רבותינו במסכת אבות, 'הווי מקבל את כל האדם בשמחה'", מספר אביו. "זה גם היה הבסיס למאמר השני שהוא אימץ – 'הווי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות'. הייתה לו התעניינות אמת בכל אחד, ותמיד כשפגש אדם הוא שאל את עצמו מה כואב לו ובמה אפשר לתרום לו. כל מי שפגש את שלום, הרגיש שהוא היה החבר הכי טוב שלו.

"הוא היה מחפש איפה יש משהו שאף אחד לא עושה, כדי לעשות זאת בעצמו. מסתכל בשכונה שלנו על אנשים שלא מטפלים בהם, ומבקש שנזמין אותם לשבת. הוא דאג שנעניק חסות לנער שנמצא בהוסטל ולקח עליו אחריות אישית. כשירד שלג בבית־אל ונותק שם החשמל, שלום ארגן תנורים ואוכל, והלך בשלג כדי להביא אותם לזקנים. אלו דברים שנודעו לנו רק אחר כך".

קלקול שצריך לתקן

שלום יוחאי הי"ד נולד וגדל בשכונת גבעת־שאול בירושלים, בנם השני של הרב אורי ורונית שרקי, מתוך שבעת ילדיהם. הוא למד בתלמוד תורה מורשה ובישיבת "בני צבי" בבית־אל, ולאחר סיום התיכון עבר לישיבת ההסדר בירוחם. אחרי שירות צבאי בחיל הים במסגרת מסלול הסדר, עבר לישיבת ההסדר בצפת. מי שמכיר את שתי הישיבות יודע כמה הן שונות באופיין. "שלום היה בעל מחשבה עצמאית לחלוטין", מסביר אביו. "הוא אמר לי פעם שהוא הלך לישיבה בירוחם כדי ללמוד להיות למדן, ולישיבה בצפת כדי לעבוד את השם. כשסיפרתי את זה לאנשים משתי המסגרות, הם אמרו לי שבירוחם הוא בלט בתור עובד השם, ובצפת בתור למדן".

עם סיום לימודיו בצפת החל שלום להדריך בישיבת "בני צבי", שבה למד בצעירותו. במקביל למד הוראה במכללת הרצוג, הדריך במסגרת "מסע ישראלי", והרבה לטייל וללמוד. "הוא לקח קורסים בכל מיני נושאים, כמו אסטרונומיה או הישרדות בשטח. בפסח טיילנו איתו, וראינו עץ שנפל על ברֵכה חצובה בסלע. שלום לא היה יכול לסבול את קלקול הברֵכה, והביא לשם חברים כדי להוציא את העץ. הוא אימץ את המושג והערך של 'הקדושה שבטבע', שהרב קוק דיבר עליו הרבה. הוא היה כול־כולו ארץ ישראליות מתוך אידיאליות. הוא פגש בטבע את השם".

את החשיבה העצמאית, הפתיחות לעולמות תרבותיים שונים והיכולת להתחבר עם מגוון של אנשים ינק שלום מהבית. אמו רונית היא דוקטור לביולוגיה, חוקרת ופעילה פוליטית. את הרב אורי שרקי קשה מאוד לתייג. הוא נולד באלג'יריה ב־1959, גדל בצרפת ועלה ארצה בגיל 13. כאן למד תורה בישיבת "מרכז הרב" אצל הרב צבי יהודה הכהן קוק ותלמידיו, וגם מפי הרב יהודה ליאון אשכנזי (מניטו) והרב שלמה בנימין אשלג. היום משמש הרב שרקי כראש המחלקה הישראלית במכון מאיר וכראש מרכז מאיר ללימודי היהדות בצרפתית (CMEJ). במקביל הוא מכהן כרב קהילת "בית יהודה" בקריית־משה, ומעביר למעלה מעשרים שיעורים שבועיים למגוון רחב של קהלים בירושלים, בתל־אביב וברעננה. רבים משיעוריו בעברית ובצרפתית משודרים בערוץ מאיר בטלוויזיה.

אבל אם יבקשו מהרב שרקי לבחור תואר אחד, הוא יעדיף שיכנו אותו "ראש 'ברית עולם', המרכז העולמי לבני נח". המרכז שהקים לפני כארבע שנים, במטרה להעצים את העיסוק במסר האוניברסלי של היהדות, נותן מענה ללא־יהודים המבקשים הדרכה רבנית. "אני עוסק באוניברסליות בדיוק כמו שהתורה עוסקת בכך", מסביר הרב שרקי. "יש אנשים שמגלים רתיעה מהנושא הזה. הם אומרים 'עניי עירך קודמים', ושוכחים שיהודים מתרחקים מיהדותם משום שהם לא מוצאים בה מסר אוניברסלי. זה לא או־או; הטיפול באחרים הוא הטיפול בעצמך. זה הייעוד שהוטל עלינו, כמו שכתוב: 'ונברכו בך כל משפחות האדמה'".

את המרכז הוא הקים לאחר שבמשך תקופה ארוכה תהה בינו לבין עצמו מה אמור להיות השלב הבא בגאולת עם ישראל. "בעבר גם שאלתי את מורי ורבי הרב אשכנזי מה יהיה השלב הבא של הגאולה, והוא ענה: תורה לאומות העולם. אם אנחנו מאבחנים את המצב שלנו כקצת תקוע ודורך במקום, זה כי יש היום מלחמת ערכים עולמית, ולנו כעם ישראל אין אמירה שנשמעת בעניין הזה. לא די באמצעי מלחמה קלאסיים – מדיניים, צבאיים וכלכליים. צריך גם אמירה ערכית, והאמירה הזאת מצויה במסורת שלנו. היא חלק אינטגרלי מהזהות של עם ישראל, והגיע הזמן לטפל בזה. במשך אלפיים שנה לא עסקנו בכך כי היינו נתונים במאבק הישרדות, אבל מדובר בתפקיד העיקרי שלנו. בשביל מה הקב"ה בחר בעם ישראל, אם לא כדי לתקן את העולם כולו? הרי אנחנו אומרים מדי יום בתפילה, 'לתקן עולם במלכות ש־די'".

באופן מעשי, מרכז ברית עולם מסייע להקמת קהילות בני נח בכל רחבי תבל, ופועל להכרה רשמית של מדינת ישראל במעמד "בן נח". "אנשים מופיעים בפני בית דין, מקבלים על עצמם את שבע מצוות בני נח, וניתנת להם הדרכה רוחנית ומעשית. יש לנו אתר אינטרנט שדרכו אנחנו עומדים בקשר איתם במגוון רחב של שפות. אנחנו מקיימים כנסים, וגם מציינים איתם את 'חג האנושות' בכ"ז בחשוון - היום שבו נח יצא מהתיבה וקיבל את שבע המצוות. אנחנו מתכוונים להוציא לאור סידור של בני נח, וגם 'שולחן ערוך'. על פי ההערכות שלנו, יש כיום בעולם 25 אלף איש שמגדירים את עצמם כבני נח, וכמחציתם עמדו איתנו בקשר".

מירושלים לחדשות שתיים

את הפתיחות ואת השאיפה לקשר עם מגוון קהלים ירש הרב שרקי עצמו מאביו ומסבו. "המסורת המשפחתית שלנו הייתה נאמנות עמוקה ומושרשת למסורת אבותינו, יחד עם דאגה מתמדת לטובת עם ישראל. סבי ז"ל, עייזר שרקי, היה תלמיד חכם באלג'יריה ואחר כך בצרפת ובארץ. הוא שימש כנשיא הפדרציה הציונית של אלג'יריה וכציר בקונגרס הציוני, ודחף להקמת מערכת חינוך יהודית באלג'יריה. הוא דאג לכל יהודי ויהודי, ומבחינתו הפעילות הציבורית הייתה המשך טבעי של זהותו ושל נאמנותו המושרשת למסורת אבותיו. אבי ז"ל היה דוקטור לכלכלה ועסק במסחר, אבל עיקר פועלו היה כיד ימינו של סבי בכל עיסוקיו הציבוריים. היהדות שבה גדלתי לא הכירה את המאבקים שהיו קיימים במזרח אירופה בין התרבות הכללית לבין בית המדרש".

הרב אורי שרקי ואשתו הנחילו כאמור גם לילדיהם את השילוב בין הנאמנות למסורת לבין פתיחות לתרבות הכללית. בנם יאיר שירת ככתב בגלי צה"ל, ומיד לאחר שחרורו גויס על ידי חברת החדשות של ערוץ 2. הופעתו בפריים־טיים על המסך עם פאותיו המסולסלות, נחשבת בעיני רבים בציבור הדתי־לאומי כאחד הביטויים הבולטים למגמת ההשתלבות של המגזר בתקשורת הכללית.

יש ניגוד בין הפתיחות הקיימת בבית הזה ובין הרחוב החרדי בגבעת־שאול שאתם מתגוררים בו, או המוסדות השמרניים שילדיכם לומדים בהם.

"אנחנו חיים כאן קודם כול מסיבות של נוחות. אינני לוחמני ואינני מתבייש במה שאני. הסביבה החרדית, במיוחד זו הירושלמית שאני חי בה, יודעת להכיר ולהוקיר את השוני, והיא נוחה לבריות. באשר לילדיי, הם אינם מתייראים מכל מגע עם התרבות הכללית. בכלל, כשמתייראים מאיזשהו תוכן זו כבר הבעת חולשה, כי הילד שואל את עצמו מה מסתירים ממנו וממה יש לו לפחד. נכון שהם מתחנכים במקומות שמרניים, אבל זה לא מתוך שמרנות. כשאני שואל את עצמי לאיזה מוסד חינוך אשלח את הילד שלי, אני בודק קודם מה טיבו האנושי של הצוות, מה טיבה של החברה. תוכנית הלימודים היא שיקול משני בעיניי. את הפן של הפתיחות הם יכולים להשלים בבית.

"כל אחד מילדינו מתעניין בתחום אחר, ואנחנו נותנים לכל אחד את הביטוי שלו. אני חושב שהיום אתה לא יכול לבנות עולם של ערכים מתוך כפייה וסגירות. אדרבה, האמון שאתה נותן בילד או בתלמיד הוא מה שבונה את עמוד השדרה הערכי שלו".

המרכז והמעגל

לפני חודשים אחדים קיבל הרב שרקי פנייה מאנשי אתר האינטרנט "הקהל – תתקכ"ט", שהוקם כאלטרנטיבה שמרנית למיזם קריאת פרק התנ"ך היומי של אתר "929". הרב שרקי הסכים בתנאי אחד – שמאמריו יתפרסמו במקביל גם ב־929, המיועד לציבור הרחב. "אמרתי שאיני מוכן לפנות רק לציבור דתי, ושאני מעוניין לכתוב דווקא במקום שיש בו אפיקורסים. אם אנשים מעוניינים באפיקורסות, חשוב שישמעו גם אותי".

"אנחנו חלק מההוויה הישראלית שטובלת בים של אפיקורסות. אפשר להחליט שאנחנו לא מעוניינים להיות שייכים לחברה הזאת - וזו עמדה שקיימת בציבור החרדי. למדנו אצל הרב צבי יהודה על דברי התלמוד הירושלמי, 'גדול קידוש השם מחילול השם', שכאשר במפעל מסוים יש קידוש השם אבל אולי גם חילול השם, קידוש השם הוא הגובר".

ובכל זאת, אי אפשר להתעלם מהפולמוס שמתנהל בתוך הציבור הדתי על האופן הראוי ללימוד תנ"ך, מה שמכונה "תנ"ך בגובה העיניים".

"הוויכוח הזה בנוי על אי־הבנה בסיסית של שני הצדדים. קשה לנו להבין את התנ"ך לא בגלל מחסור בנתונים מדעיים על ההוויה הריאלית של אותה תקופה, וגם לא כי הדמויות גדולות פי כמה וכמה מאיתנו, אלא כי הן חיו בעולמה של הנבואה. כל זמן שאנחנו לא משחזרים לעצמנו את עולם הערכים של התקופה הנבואית, אנחנו מתקשים בהבנת התנ"ך. שני הצדדים בפולמוס המדובר אינם מדגישים את הנקודה הזאת, ולכן צד אחד רואה לעצמו צורך להרחיב את השימוש בכלים האקדמיים, והצד השני, שמרגיש מאוים, מנסה להדגיש את צדקותן העצומה של הדמויות התנ"כיות.

"לפי הבנתי, הפירוש האמיתי של התנ"ך הוא הקריאה של חכמי הקבלה, ששמרו אצלם שריד של החוויה הנבואית בעם ישראל. הקריאה הקבלית היא בעצם הפשט האמיתי של אותם הימים. ברגע שהנקודה הזאת ברורה, אפשר גם להביא כסיוע את כל המכשירים המדעיים השונים. כשמבינים שפרשה מסוימת נאמרה כמשל, מותר להבין את הפשט של המשל, ואז גם מחקר השוואתי בין התנ"ך לתרבויות אחרות לא פוגם בקדושה של הטקסטים הללו".

דרכו של הרב שרקי בהוראת תנ"ך עוררה בעבר מתח בינו ובין הרב שלמה אבינר. "כשלימדתי בישיבת 'עטרת כוהנים', אמרתי באחד השיעורים שמשה רבנו בצעירותו התלבט בין נאמנות למצרים ובין נאמנות לישראל.

תיארתי את התהליך שמשה עבר, וציינתי שבחינוכו בבית פרעה, הוא עבד גם לאלוהי מצרים. הדבר הזה עשה רעש גדול. הרב אבינר כתב בתגובה ספר בשם 'ומדוע לא יראתם לדבר בעבדי במשה', אבל הרב צבי טאו אסר עליו להפיץ את הספר הזה. אחר כך, מסיבות טכניות, עזבתי את עטרת כוהנים, אבל באופן פורמלי לא היה קשר בין הדברים".

הרב שרקי אינו מתכחש לפערים שקיימים בין השקפת עולמו ובין זו של רבנים אחרים שיצאו מישיבת מרכז הרב. "יש שני אופנים להיות בנקודה המרכזית. האחת היא להבין שאתה המרכז של ההיקף, ואז יוצא שההיקף הוא החשוב; האפשרות השנייה היא להיות מרוכז במרכז, להסתכל רק עליו, על הנקודה שאתה עומד בה. האפשרות השנייה היא פיתוי. זה חלק מהטבע האנושי - להתכנס בתוך עצמך ולשכוח שהבנייה האישית באה מנשימה כללית. אם אנסה לעצור ולאצור בריאותיי את כל האוויר שאני נושם, לא אוכל לנשום".

בעקבות הכתבה שפורסמה לאחרונה ב"דיוקן" על הרב צבי טאו, הבהיר הרב שרקי שהוא רואה בעצמו את אחד מתלמידיו, אף על פי שהוא אנוס לחלוק עליו. "במכתב שכתבתי לעיתון שלכם, ופורסם בחלקו, הבאתי שני מקורות - אחד מרבי חיים וולוז'ין ואחד משו"ת 'יחווה דעת', שכתוב בהם במפורש שתלמיד חייב לחלוק על רבו אם יש לו קושיות עליו. אני רואה את אחדות הקודש והחול כנקודה מרכזית בתורת הרב קוק. השיטה הדומיננטית היום בבית המדרש של הרב טאו אומרת שהאחדות הזו היא תהליך פנימי ולא גלוי, ויש לכך השלכות".

הרב שרקי אינו מתנזר גם מהעולם הפוליטי. בעבר תמך בחטיבת "מנהיגות יהודית" בליכוד, אבל בבחירות האחרונות הביע תמיכה גלויה דווקא במפלגת הבית היהודי. "אני עדיין חבר ליכוד, אבל בהקשר המיוחד ובקונסטלציה שנוצרה בתקופת הבחירות, ראיתי לנכון לתמוך בבית היהודי. פוליטיקה היא דבר פרגמטי, ואנחנו מקדמים רעיונות היכן שאנחנו רואים שהם מקודמים. החלטתי לתמוך בבית היהודי כי רציתי למנוע קואליציה של נתניהו עם המחנה הציוני. גם פרישתה של מנהיגות יהודית מהליכוד תרמה להצהרה הזאת".

יום העצמאות של כולם

משפחת שרקי קמה מהשבעה על בנה בבוקר יום הזיכרון. בערב, שעות ספורות לאחר שנכח בטקס הזיכרון הממלכתי לנפגעי פעולות האיבה, הגיע הרב שרקי כהרגלו לכותל המערבי. שם השתתף בתפילה חגיגית ליום העצמאות, בנוסח ספרדי - תפילה שהוא עצמו ייסד לפני שנים אחדות. הרב שרקי היה גם הראשון שהוציא לאור סדר תפילות ליום העצמאות בנוסח ספרדי.

"נוצר מיתוס שאומר שיום העצמאות שייך לאשכנזים", הוא מסביר. "היחס לספרדים בציונות הדתית הוא תוצאה של מדיניות של כמה כוחות רבניים שרצו ללכד את הספרדים מבחינה חברתית כדי לתקן עוולות שנעשו, אבל לפי הבנתי הדברים נעשו בצורה בוסרית. הייתה תחושה שהממסד הציוני־דתי הרשמי

הוא בעל אוריינטציה אשכנזית חזקה, ואת זה אני בא לתקן בתפילה הזאת, אבל לא מתוך פלגנות. ההלל שאנחנו אומרים בתפילה בכותל הוא בסגנון אשכנזי, כי הוא גם סוחף יותר. פעם קראו למניין הזה 'המניין של הצרפתים', אבל היום מגיעים אליו מהרבה קהילות. השנה הגיע לתפילה גם סגן שר הדתות, הרב אלי בן־דהן".

הרב שרקי, שמכהן כרב של בית כנסת ספרדי, מצר על הרדידות של השיח העדתי בחברה. "לצערי, היום מדברים על המזרחיות כעל תוספת רגש וחום, וזו בעצם עמדה של מסכנות והתחשבות בעממיות. אני לא רואה את הספרדיות באופן כזה. אני חושב שיש בה שדר של נורמליות. המתחים הפנימיים שעברה היהדות האשכנזית גרמו לעיוותים רבים ולמאבקים - בין חסידות להתנגדות, בין משכילים לבית המדרש, ובין ציונים לחרדים. הרבה מאוד מתחים הצטברו שם, ודרוש מסר של שלמות פנימית והרמוניה. אני חושב שהיהדות הספרדית תורמת את הנקודה הזאת ביהדות הארץ־ישראלית שנבנית עכשיו, וזה מה שכדאי לקלוט ממנה".