מורדי מילר

מרבה שלום בעולם - ראיון עם הרב אורי שרקי

פורסם ב"עולם קטן", י"ט באייר תשע"ה.


השיחה עם הרב שרקי בעקבות רצח בנו שלום הי"ד, מתגלגלת באופן טבעי לעניינים נוספים ברומו של עולם: שידוכים, בחירות, שמאל וימין, יהודים ושאר בני נח, בניין הארץ והמלחמה בטרור * ובכל זאת, האב-הרב השכול אורי שרקי לומד כעת גם פרק חדש בהתמודדות




 

מאז פיגוע הדריסה שבו נרצח בנו שלום בן ה-26, פקדו את סלון ביתו של הרב אורי שרקי לא מעט כתבים וצלמים. אמנם אישיותו השקולה, דיבורו הרהוט ומחשבתו הבהירה מאפשרים לו גם בימים קשים אלו להתבטא בצלילות, אך המטים אוזן רגישה יוכלו להבחין מפעם לפעם בכאב פשוט של אב שכול הבוקע ממנו. יתר בני המשפחה מעדיפים בשלב הזה שלא להתראיין. גם כשהיה צורך בנציג משפחת "החלל האחרון" באירועי יום הזיכרון האחרונים, שלחה המשפחה את האבא.

חרף האסון מצליח הרב שרקי לשלב בדבריו הומור ועוקצנות עדינה. את החששות הראשוניים לקראת הריאיון פיזר הרב מיד בתחילתו. לאחר שדאג לוודא ששתינו ולהזהיר בהומור "שהריאיון יהיה אוהד" ו"שהצילומים יהיו מחמיאים", התיישבנו לדבר. השיחה נוטה לכאן ולכאן: פעם היה זה הרב שרקי ופעם האב שרקי. פעם זיכרונות וכאב אישי, ופעם תפיסות אמוניות ומדיניות.

הרב שרקי, ידיו רב לו. הוא מעביר שיעורים במגוון רחב של נושאים, ואתר אינטרנט מיוחד הוקם כדי לרכז את שיחותיו ויזמותיו. הוא רב ותיק ב'מכון מאיר' וראש המחלקה הישראלית במכון, רב קהילת 'בית יהודה' בירושלים ועומד בראש 'ברית עולם - המרכז העולמי לבני נֹח'.

 

אפשר לגרום לאויבינו להפסיד

האם אפשר למגר את הטרור? איך?

מבחינת הרב שרקי התשובה ברורה: "כשיש תופעה שלילית, ודאי שאפשר לבטל אותה, צריכה להיות החלטה, וההחלטה דורשת מוכנות לעשות כל מה שצריך להיות מבוצע. על מנת להרתיע עלינו לחשוב מה נחשב מבחינת אויבינו הפסד. הפסד איננו נמדד בעונש מוות, אטימת בתים או עונשים כבדים אחרים. הדברים הללו בוודאי כואבים ואינני מזלזל ביצר החיים של אויבינו, אבל מכיוון שהם נמצאים במאבק לאומי, מה שמבחינתם נחשב הפסד זה אבדן שטח. אחרי רצח כזה הדבר הנכון ביותר היה שהבית של אותו אדם ושל בני משפחתו יופקע וייושב על ידי יהודים".

ובהעדר אפשרות כזאת?

"יש להפקיע אדמה לשם בניית יישובים באופן שיטתי. בכל פעם שמתרחש פיגוע יפקיעו אדמה ויקימו יישובים יהודיים, הדבר יהפוך את הניסיונות שלהם לבלתי כדאיים מבחינת המאבק הלאומי שלהם".

דיברת על המאבק הלאומי של הערבים. מה הם בעצם רוצים?

"חשוב מאוד לשאול את השאלה הזאת ולצערי אף אחד לא שואל. אף אחד לא רוצה להגדיר את הבעיה האמתית". לדברי הרב, הנטייה היא לתלות את הטרור בגורמים כמו הסתה בעוד ש"מתעלמים מהאופי האמתי של המאבק שאותו מנהל האסלאם".

אפשר בכלל להתייחס לאסלאם כמקשה אחת?

"בוודאי. אפשר לדבר על האסלאם כתנועה תרבותית כוללת, שמקיפה הרבה יותר מאשר את המודעות של האנשים שלה אליה. אני ואתה, למשל, כיהודים, נישאים על גבי הגל של ההיסטוריה שהוא יותר מההכרה האישית שלנו. האדם נישא בזרימה תרבותית-היסטורית. גם אם הוא לא מודע לכך, הזרימה הזו דוחפת אותו. לכן אפשר לדבר על האסלאם כעל תודעה קולקטיבית שפועלת באופן סמוי גם על יחיד זה או אחר. יש מאבק של האסלאם, מול כל העולם ומול ישראל. אך המאבק מול ישראל הוא מקרה אחר, משום שעם ישראל הוא אלטרנטיבה רוחנית מסוג אחר, וכשמבינים שעל זה מדובר צריך להיערך לכך.

"יש נטייה של יהודים ושל ערבים לזהות אותנו כנספח של התרבות המערבית. זה בוודאי נוח לשיח ולאתוס הישראלי המודרני. אבל האמת היא שמבחינת החושים הרוחניים של העולם אנחנו מהווים אלטרנטיבה רוחנית. בעוד שהעולם המערבי ירש מהפילוסופיה היוונית את התפיסה האנתרופוצנטרית שלפיה האדם מוצב במרכז, הרי שהאסלאם אוחז בתפיסה תאוצנטרית - א-לוהים במרכז הכול. ביהדות, לעומת שני אלו, הדיאלוג בין א-לוהים לאדם הוא העומד במרכז, שיתוף פעולה במעשה בראשית. ה' רוצה למלוך לא על עבדים אלא על בעלי תבונה ובעלי חירות. אם נבין זאת כראוי זה יפתור הן את תהיות העולם המערבי והן את אלו של העולם האסלאמי.

"יש צורך לומר בפה מלא שבאנו לתקן את העולם, ושאנחנו בונים כאן תרבות אחרת שבאה לפתור את שאלות היסוד של הקיום האנושי".

 

הגויים לא מחכים

הרב שרקי משוכנע שהפצת הרעיונות המייחדים את היהדות רלוונטית ומעשית יותר מאי פעם. וכשהוא מדבר על פנייה לגויים הוא יודע על מה הוא מדבר. כראש הארגון "בית עולם - המרכז העולמי לבני נח" הוא עוסק רבות בהדרכת בני נח מכל העולם. "הנקודה שמתוכה אני בא אל אומות העולם היא נקודה ציונית מושרשת ותורנית מושרשת. הציבור חי את המאבק בין קוסמופוליטיות - הרצון להשתייך לכפר הגלובלי, ובין פרטיקולריות - התכנסות פנימה בתוך עם ישראל. הדגם של 'ממלכת כהנים וגוי קדוש' משמש דגם מוצלח של סינתזה. ברגע שמוציאים מהגניזה את המסרים של היהודים אנחנו אמורים לקבל את אהדתם של כל המחנות".

האם לא כדאי לתקן את היהודים לפני שבאים לעסוק בגויים?

"זה צריך לבוא במקביל", אומר הרב ומעיר כי לעתים "מה שמרחיק יהודים רבים מהיהדות הוא דווקא המחשבה שהיהדות איננה אוניברסלית". לדבריו, חשיבות הפנייה לגויים מתחילה בבחירת עם ישראל "מכל העמים", כלומר "יש הקשר אוניברסלי לבחירתנו. בחירתנו נעשתה על רקע הצורך של תיקון העולם. רש"י אומר על המילה 'אֱ-לֹהֵינוּ' שבשמע ישראל, שה' שהוא א-לוהינו עתה ולא אלוהי האומות עובדי אלילים, הוא עתיד להיות ה' אחד".

יש בשנים האחרונות יותר התעניינות בעולם בנושא הזה?

"בוודאי. אחד הביטויים להתעניינות של הגויים בנו הוא שנאת ישראל".

שנאת ישראל היא התעניינות לא ממש מעודדת.

"כל פסיכולוג יודע שאם אני מסוגל לשנוא אותך אני מסוגל בבוא הזמן לאהוב אותך. השנאה העולמית נגדנו נושאת בקרבה באופן סמוי תביעה חרישית מעם ישראל לומר את דברו". אמנם באופן גלוי השנאה כלפינו יכולה להתפרש כדרישה שעם ישראל יתאים את עצמו לערכים הקוסמופוליטיים, "אבל באמת הגויים מביטים בעם ישראל שמהווה גורם כל כך חשוב בתת-מודע הקולקטיבי של האנושות, ורואים שהוא עשה את המהלך המשמעותי כל כך של שיבת ציון. עכשיו ישנה ציפייה לראות מה המהלך הזה יחולל בתרבות העולמית. או במילים האחרות, השאלה היא מה עם ישראל רוצה הלאה. שנאת ישראל תמיד הייתה ולבשה לבושים שונים. אך היום שנאת ישראל מופנית למדינת ישראל, בתור המקום שבו השכינה חוזרת לשרות".

 

"החיוך של שלום היה גדול יותר"

הרב מציע להצטלם ליד העצים שנטע בנו שלום בחצר הבית, וכשהצלמת מבקשת שיחייך הוא מעיר כי "כשמדברים על חיוך, זה הבן שלי".

זו הזדמנות טובה לשוחח על שלום. פניו הקורנות מביטות בנו לאורך כל הריאיון מקולאז' התמונות שניצב על אחד ממדפי הספרים בסלון. את הקולאז' הכינו תלמידי כיתה י"א בישיבת 'בני צבי', שאותם הדריך שלום. הרב שרקי מדגיש ש"במציאות היה לו חיוך גדול יותר".

נתקלתי בשלום לא אחת בחתונות של חברים משותפים, למדתי במחזור מתחתיו ב'מורשה'. שלום למד גם בירוחם ובצפת, שירת בחיל הים והדריך ב'מסע ישראלי', והיד עוד נטויה. שלושה דפי פייסבוק מרכזים סיפורים על שלום ומארגנים טיולים לזכרו. גם שיר ומצגת תמונות הועלו לרשת, סטיקרים עם הכיתובים "הֱיו שלום - הוסיפו טוב", "היו שלום - חייכו לכולם", ערב שירה וזיכרון, ואלו רק חלק מהיזמות שנרקמו מאז נרצח.

"הקדוש ברוך הוא זיכה את משפחתנו בזה ששכן בתוכנו מלאך", אומר האב. "אדם שגם בחייו ובמיוחד אחרי הפטירה, האור הגדול שהפיץ הובלט מאוד. אני חושב שזה היה חלק מההזדהות של אלפי אנשים שהגיעו גם להלוויה וגם לשבעה, וזה בא לידי בהד בתקשורת ובפייסבוק. הוא היה כמין שמש זוהרת".

לדברי הרב, שלום חייך "כי הוא ראה את עצמו אחראי לתת שפע של אהבה לכל אדם. אהבה לא נאיבית, אלא מעשית. כלומר: כשהוא ראה אדם הוא שאל את עצמו מה אותו אדם צריך, מה אני יכול לתת לו. הסגנון הזה, שכשאני מדבר אתך רק אתה קיים בעולם, שאין שום דבר חוץ משנינו, זה משהו שהכרתי רק אצל הרב צבי יהודה קוק. כשהרב היה מדבר עם אדם, לא היה קיים שום דבר בעולם. זו תכונה ששלום אימץ". התכונה הזו, להבנת הרב-האב, נבעה "לא רק מאהבת בריות הומניסטית אלא גם מדרישת א-לוהים. דעת ה' הייתה דבר מרכזי בחייו ונכללה אצלו באהבה הבריות. זה הדריך את כל מערכי חייו. דעת ה' לא באה כנזירות רוחנית אלא מתוך אהבת שלמות החיים בכל הממדים של החיים. אהבת ארץ ישראל אמתית".

שלום היה פעיל בין היתר גם ב'מסע ישראלי'.

"נכון, ללא ויתור על הזהות שלו. הוא היה אותנטי, לא בא למצוא חן בעיני מישהו. מעין 'מה שאני זה מה שיש וזה מה שיש לי לתת לכם'. והוא עשה את זה באופן מושלם. מישהו שלח לי דוא"ל ורשם ששלום היה הישראלי האולטימטיבי, הפרי הבשל של גאולת ישראל, ולכן כשהוא נפגע כולם הרגישו שייכות. הוא מעין תוצר של מכלול החברה שלנו".

 

"עברתי את זה ואני שמח"

במהלך השבעה הצטופפו מדי יום בסלון הצר מהכיל של משפחת שרקי אנשי תקשורת, רבנים, חברים, משפחה ועוד ועוד, אלפים רבים. "גם מי שאני לא זוכר שהגיע, מן הסתם הגיע", מציין הרב בחיוך.

האם מכל הדברים שנאמרו בשבעה היה מה ששימש עבורך כנחמה?

"הכרתי מספר עצום של אנשים שהגיעו שעברו שכול. התרשמתי מאלה שלקחו על עצמם משימה להישאר נורמליים אחרי מה שקרה להם". הרב מציין שתי דוגמאות למי שחוו שכול וחיזקו אותו בנוכחותם. "הגיע אלי הבן של אחד מהרוגי הפיגוע בבית הכנסת בהר נוף. זה לא פשוט לאבד אבא. הוא בא להציג את עצמו ואמר לי: תראה אותי, אני עברתי את זה ואני אדם שמח היום. זו נקודה חשובה.

"הגיע לכאן גם הרב בן ציון קוק, שאביו, אמו ושני אחיו נהרגו בתאונת רכבת לפני 42 שנים. התרשמתי שהרב בן ציון, שגדל במסגרת מאוד לא פשוטה, בנה את עצמו ונשאר בשלמות הנפש, מלבד שלמות הגוף, ואני חושב שזו המשימה שלנו".

לבסוף מציין הרב דברים שאמר לו הרב עדין שטיינזלץ "בדרכו המעט סרקסטית" כשבא לנחמו: מה שאומרים בבית האבל אף אחד לא זוכר, ואולי יותר טוב שלא זוכרים. ולמה בכל זאת באים? כדי להיות עם האבל. "הנקודה הזאת של הנוכחות והרצון של האנשים להשתייך, אלו דברים מרוממים מאוד, דברים שמעלים על גל של חיים. מובן שזה לא משהו שמלווה את האבל לכל החיים, כי אחרי השבעה כל המנחמים חוזרים לעסקיהם, אבל הדברים שהרב שטיינזלץ אמר הטמיעו בי חותם של אחווה. שמחתי בשביל שלום שהוא עורר את האחווה הזאת".

אולם לרב שרקי חשוב גם להדגיש את התנגדותו לטיפוח תרבות של שכול: "ודאי שזה אנושי להצטער ולבכות, ואנחנו חשים את הצריבה, אבל הנאמנות לאלו שנהרגו, ובתוכם לבן שלי שלום, היא נאמנות למה שהם היו רוצים שנעשה. אני משוכנע שבני לא היה רוצה שאכנס לדיכאון, והיה רוצה שאשאב מהמציאות הקשה כוחות לבניין, להכפיל פי כמה וכמה את הפעילות שאני עוסק בה, להוסיף דברים חדשים וללמוד תובנות חדשות".

יש כבר כיוונים להוספת דברים חדשים בחייך?

"עוד לא ממש. יש מחשבות ברמה הפשוטה - להפוך את פינת העצים ששלום שתל לפינה שתהיה לזכרו. בתלמוד תורה 'מורשה' וב'בני צבי' סיימו את ש"ס המשניות תוך שבוע, ויש שני מקומות שרוצים לסיים את כל הש"ס בגמרא בתוך שנה. ספר שלי שנמצא כעת בדפוס ויפורסם בקרוב יהיה לעילוי נשמתו. במסגרת תפיסת השטח - אני כן רוצה שתקום שכונה בירושלים או שתחוזק ההתיישבות בצורה כלשהי".

יש רעיון ספציפי?

"כן. למשל אישור של 300 יחידות דיור בבית-אל שמחכות אך ורק לחתימת ראש הממשלה. אם יודגש שזה בתגובה לפיגוע, זה יהיה דבר משמעותי". ואחרי הכול, אומר הרב: "יש הרבה מפעלים שכדאי לשמור אותם, בבחינת 'אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין'".

 

הרצח לא קרה בגלל לשון הרע

"אני זוכר שכאשר עמדת להתגייס לצה"ל, והציעו לך להיות ממקימי גדודי ההסדר של חיל הים, אמרת שבהתחלה לא רצית, משום שאם תהיה בחיל הים תצטרך לצאת מגבולה של ארץ ישראל ואיך תזכה לנבואה? אלה הם שיקולים של אנשים מיוחדים במינם. שיקולים של כלל ישראל. מדוע בסוף כן הסכמת להתגייס לחיל הים? כי אמרו לך שאם לא יהיו מספיק מתגייסים דתיים לא יקום ההסדר של חיל הים" (מתוך דברי ההספד של הרב שרקי על בנו)

מה אומר אדם אחרי אסון כזה? האם אפשר לומר על פיגוע שהוא רצון ה'? לרב שרקי חשוב להבהיר שמדובר בשני מישורים, ושניהם נכונים. "אנחנו חיים בכמה מישורים מקבילים ואפילו סותרים לוגית. מצד אחד הכול מה', ומצד שני יש בחירה בידי האדם. קודם כול המעשה נעשה בידי המחבל שהוא אדם בעל בחירה חופשית. מבחינה מוסרית נתמקד בנקודה הזאת, כי לייחס את מה שקורה להשגחה העליונה באופן מידי, פוטר אותנו מאחריות במובן מסוים. יש אחריות במישור המעשי ולא הסגולי, הרצח לא קרה כי בבית הכנסת דיברו לשון הרע או כי לא נתנו צדקה, אלא כי יש מדיניות של חולשה, והחולשה הזו מזמינה פיגועים וצריכים להיות מודעים לכך".

וישנו רובד אחר. "סוד הנשמות לא גלוי לנו. אני חש אינטואיטיבית ששלום היה נשמה גבוהה מאוד ושרציחתו משתלבת במסגרת הפעולה של הרוגי מלכות והמתים על קידוש השם", אומר הרב. אך עם זאת, "לא נכון ליצור התלכדות של שני המישורים. אלא יש לראות את הדברים הן בבחינת 'הכול צפוי', והן בבחינת 'הרשות נתונה'".

בכל זאת נשמע שיש כאן מעין סתירה.

"לא רק מעין סתירה אלא סתירה של ממש, אך העולם של הקב"ה רחב מספיק כדי להכיל בקרבו הוויות סותרות", מסביר הרב ומפנה את מי שמבקש להרחיב בסוגיה ל"אורות התשובה" (פרק ט"ז, א, א*).

את שינוי המדיניות החלשה תולה הרב בראש ובראשונה בשינוי התודעה אצל כל אחד ואחד. "שינויים תודעתיים תמיד מתחילים ממני ולא ממך. כל אדם הוא הכתובת. ברגע שאדם מבין שהעמדה שלו היא שאין מה לדבר על ויתור על אחיזתנו בארץ, על שיבתנו אל עצמנו, ממילא יש לעמדה הזו הקרנה על הסביבה. זה משהו אנושי, עמדה נפשית חזקה שמתגלגלת כמו כדור שלג, כך דרכה של הנפש האנושית".

אני רואה שבין תמונות הרבנים יש לך תמונה של הרצל. הרי גם הוא השפיע על התודעה הלאומית באמצעות קונטרסים וקונגרסים, עד שהוקמה מדינה.

"נכון. אך התפילות של עם ישראל במשך אלפי שנים הביאו לקונטרסים ולקונגרסים של הרצל. זה משהו שיוצר תודעה".

הדברים שאתה אומר מזכירים קצת את התפיסה התודעתית של הרב טאו.

"הרב טאו היה כאן בשבעה ודיברנו על החולשה המדינית. הוא אמר לי ששינוי התודעה תלוי גם בנו. זה אחד המרכיבים וזה לא פוטר את המערכת הפוליטית מלקיחת אחריות על עצמה, אבל כל אחד מאתנו יכול לעשות הרבה מאוד. כל אחד יכול לשנות את האווירה".

באחת מהפסקות הצילומים, ואחרי שהעלה על פנינו חיוך, הזכיר הרב שלשלום היה חוש הומור. "אני לא יודע מאיפה הוא ירש את זה, אולי מאבא שלי", הוסיף בקריצה ומיד הרצין. "בנוסף להומור, וזה משהו שאני מבחין בכלל בדור של היום, לא הייתה לו ציניות. בדור שלי פיתחנו ציניות על מנת לבטא מסרים, אבל בדור הזה כבר אין צורך, יש משהו ישר יותר שלא צריך להצדיק את עצמו.

"מישהו שלח לי מחשבות ששלום כתב כחייל בים. יש שם תפיסה רוחנית של מעמדו של אדם בים בעולמו של הקב"ה. שלום גם אהב שירה וספרות".

הוא כתב שירה?

"כן. אנחנו משערים שנמצא בכתבים שלו דברים שכתב, ומה שיהיה ראוי לפרסום יפורסם בעזרת ה'".

ללא הרב קוק זצ"ל, האם ההתמודדות שלך הייתה שונה?

"אני מתאר לעצמי שכן. הרב קוק חידש את המבט שמאפשר לנו לנתח בזווית הנכונה את המאורעות של הדורות האחרונים, ובלעדיו לא היינו מוצאים את ידינו ואת רגלינו והיינו נתונים בספקות לגבי האירועים בדורנו".

האם משהו בך השתנה מאז הרצח?

הרב משתהה רגע ואז עונה: "אני לא חושב שמשהו השתנה. עם זאת, חוויות מהסוג הזה מעמידות במבחן את כל עולמו הערכי של האדם, ואני שמח לשים לב שעולמי הערכי אכן עמד בניסיון הזה".

 

המוסד התרבותי החשוב ביותר

כעשרים שנים מלמד הרב אורי שרקי ב'מכון מאיר'. עבור הציבור הדתי-לאומי אין כמעט טעם לספר אודות 'מכון מאיר', אך לפעמים דווקא המובן מאליו טומן בחובו חידושים. אחרי שמרבית הכתבים דילגו על 'מכון מאיר' בראיונות השונים, סיפר לנו הרב כי "אתמול היה לי עונג מיוחד. הגיע צלם ושאל אותי במה אני עוסק. כשאמרתי לו שאני מלמד ב'מכון מאיר' הוא שאל אותי מה זה. סוף סוף!"

אולי באמת תספר לנו על מכון מאיר מזווית הראייה שלך?

"'מכון מאיר' הוא אחת מנקודות האור בחברה הישראלית. זה אולי המוסד החשוב ביותר במבחינה תרבותית בישראל, כי הוא מוסד שמחבר בין המגזרים באהבה וללא כפייה, כל זאת בהנהלת הדמות המאירה, הרב דב ביגון. לפעמים יש פנייה לציבור הכללי ולפעמים לציבור הדתי. זה אחד המוסדות החשובים ביותר שאני שותף לעשייתם".

השיעורים שהרב מעביר במכון ומחוצה לו הפכו זה מכבר לשם דבר. סבו של הרב שרקי שימש נשיא הפדרציה הציונית של אלג'יריה וציר בקונגרס הציוני ואביו היה דוקטור לכלכלה. הוא עצמו היה תלמידם של הרב צבי יהודה קוק, הרב ליאון אשכנזי והרב שלמה אשלג.

את הגישה של הרב בדילמת לימוד הפילוסופיה מסכם הרב כך: "כל נושא אפשר ללמוד אם יש לך רב שאתה יכול לשאול אותו בעניין, ואם אין לך רב אז גם תורה אסור ללמוד, כי מה פתאום ללמוד תורה בלי רב".

בין יתר הכובעים, הרב שרקי משמש גם רב קהילת 'בית יהודה'. ביקשנו ממנו לספר על פעילות הקהילה בתחום המכונה בפי הקהילה "צעירים-צעירות". "מדובר בקבוצה של פעילוֹת בעלות מסירות נפש מהקהילה", מספר הרב. "בין היתר הן מארגנות כנסים, תוך שילוב אנשי מקצוע. אנחנו רואים ברכה בעמלנו". את הצורך לארגן פעילויות מיוחדות עבור צעירים וצעירות מהמגזר מסביר הרב בכך ש"אנחנו משלמים את המחיר של טעויות שנעשו בתחום הצניעות. יצרנו רתיעה, מתוך כוונות טובות ומתוך קדושה, שקשורה למפגש בין המינים השונים, וזה אחד הדברים שתורמים לרווקות מאוחרת.

"אמנם אני לא בעד חברה מעורבת בגיל צעיר", מסתייג הרב, "אבל כן צריך למצוא דרכים של פתיחות וזמינות של האדם לזולתו בכלל וממילא גם לבני המין השני".

מאיזה גיל?

"זה עניין של חינוך. ברור שכשאדם מגיע לפרקו הוא צריך לעבור שינוי מנטלי של זמינות נפשית למי שעד עכשיו הוא נשמר ממנו. יש כאן אחריות של ההורים והמחנכים ללוות את המעבר הזה, שלא תלווה לו הרגשת אשמה ורתיעה יתר על המידה. צריך לחנך לאמון בחיים. היום לא מציבים את הפוריות והעמדת הדורות במרכז ההכרה אלא מדברים על הנאה ומימוש עצמי ושוכחים שאנחנו חלק משרשרת הדורות והנצח, וגם לזה צריך לחנך. שלושה שותפים באדם, והשותף השלישי - הקדוש ברוך הוא – נותן הרבה כוחות ועוזר, לכן לא צריך לפחד להביא ילדים לעולם".

 

יהיה פה מצוין

אי אפשר להימנע מבירור היחס של הרב שרקי לבחירות האחרונות. "השמאל מרגיש שהוא בעמדת מיעוט ומדובר בלימוד חדש מבחינתו", מנתח הרב. "על זה צריך לחזור בתשובה. האמת היא שהחטא הזה של 'העם אתנו' הוא חטא שכל מגזר חוטא בו בשלב זה או אחר בהתפתחות שלו. הדרך לדעת מה העם חושב היא במבחן השטח עצמו".

גם החברה שלנו חטאה בזה בגוש קטיף?

"גוש קטיף היה מקרה שונה, שכן ההתנהלות מצד השלטון הייתה דורסנית".

מה הרב חושב על הסיסמה "רק לא ביבי"?

"באיזה שהוא מקום 'רק לא ביבי' זה סימן טוב, משום שזה מלמד שהבעיה של השמאל היא אישית עם נתניהו, אך מבחינה רעיונית יש התקרבות בין המגזרים. בוא נלמד על זה זכות".

בעבר תמכת ב'מנהיגות יהודית' בליכוד. מהי תפיסתך הפוליטית כיום?

"העמדה הפוליטית שלי היא תמיד פונקציה של מטרות להשגה. תמכתי בחטיבה למנהיגות יהודית בליכוד כי ראיתי חשיבות עליונה בהחלטה לתפוס את הגה השלטון במדינת ישראל ולא רק להצטרף. בבחירות האחרונות תמכתי במפורש ב'בית היהודי' כי ראיתי במהלכים של בנט משהו שיותר מתקרב למטרות של יהדות ציונית לא מתוסבכת, הרמונית".

מה יהיה במדינת ישראל עוד עשר שנים?

"יהיה מצוין, יהיה מצוין", הוא אומר בבטחה. "משום שטבע המציאות יכריח אותנו לתפוס את העמדה האמתית שלנו ביחס לעולם ולמציאות, לא-לוהות".

גם אם לא נעשה השתדלות?

"עדיף כמובן שזה יבוא על ידינו, אבל הרבה פעמים המאורעות עצמם גם הם דוחפים. הרצי"ה קוק היה אומר שלא אנחנו דוחקים את הקץ, אלא הקץ דוחק אותנו".

 

מה היה שלום מבקש מהקוראים לו היה הוא יושב עמנו?

"שיותר אנשים יקיימו את שני המאמרים של מסכת אבות 'הוי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות' ו'הוי מקבל את כל האדם בשמחה'".

כל אדם?

"כל אדם", הוא חורץ ומוסיף: "שלום ביקש להוסיף שמחה בעולם. להלוויה הגיעו שני קרובי משפחה שלי שהיה ביניהם מתח. כששמעו את ההספד שלי, תוך כדי ההספד הם החליטו לבקש סליחה זה מזה ולעשות שלום ביניהם. הבנתי ששלום רצה לעשות שלום גם אחרי מותו".

ביציאתי, הרב מצביע על ערמת חפצים משמאל לדלת. "אלו הדברים של שלום מ'בני צבי'", אמר. הוא ואשתו נסעו לאסוף את הדברים. "זה היה קשה", הוא משחזר בקול נמוך, ולרגע אחד אני מרשה לעצמי לדמיין את שלום מופיע פתאום, מחייך חיוך גדול ולוקח את הדברים לחדר. אבל שלום לא בא.

 

כתוב למנהל האתר
כל הזכויות שמורות. Ⓒ תשע"ג (2013)