הרב אורי שרקי

במדבר - מפקד הלויים

סיכום שיעור (מכון מאיר, אדר א' תשס"ח) - עוד לא עבר את עריכת הרב




פרק ג', פסוק ט"ו: מקודם נאמר לא לפקוד את הלווים ואילו כאן מצווים על פקידתם, מדוע?

אלא שלא מונים אותם ביציאה למלחמה מבן 20 שנה ומעלה שאותם מנו מקודם, אלא הם נמנים מבן 30 ומעלה לעבודת המקדש ומבן חודש ומעלה שיצא מגדר נפל על מנת לפדות את הבכורות.

בשבט לוי במניה כאן אנו רואים חלוקה למשפחות.

אנו רואים כי בשבט לוי יש חלוקה לשלוש משפחות ובעצם זה מעין שלושה שבטים. לקב"ה יש השגחה פרטית על כל שבט בעמ"י אבל לא על כל משפחה ואילו למשפחות לוי יש השגחה פרטית משלהם ולכן כל משפחה בשבט לוי היא כעין שבט מצד עצמו.

כל פקודי הגרשונים הם 7,500 שזה בדיוק עשירית משבט יהודה. גרשון הוא הבכור של לוי ויהודה הוא אומנם לא הבכור אבל ראש האחים.

גרשון חונה ממערב למשכן ויהודה במזרח אז הם זה מול זה.

לגרשוני יש נשיא כמו שלכל שבט יש והם שומרים על המשכן, האוהל ומכסהו.

מה ההבדל בין המשכן לבין האוהל?

קיימים קרשי המשכן, עליהם יש הכיסוי הראשון שנקרא משכן. עליו יש האוהל שהוא עשוי מעורות עיזים. מכסהו - אלו עורות אילים מאודמים ועורות תחשים מלמעלה. שלושת המכסים הללו הם של בני גרשון למשמרתם.

"ומסך פתח אוהל מועד" - המשכן עשוי משני חלקים, קודש הקודשים והחצר שמסביב. יש מסך לפתח החצר, יש מסך לפתח המשכן וישנה הפרוכת. על איזה מהם אנו מדברים כעת? על האמצעי. לבני גרשון יש גם מסך שער החצר – כלומר, גם המסך הראשון הוא תחת אחריותם. הם עסוקים בקליפות. הקלעים הם יריעות יותר חזקות.

"למשפחת הקהתי" - המניין הוא 8,600 (שזה פי מאה מ-86 שזוהי גימטריה של שם ה'). כלומר, הם מתאימים לשם ה'. נשיאם הוא אליצפן בן עוזיאל .לפי הסדר: עמרם הוא הראשון שהיה אמור להיות ממונה בו ואכן מונו משה ואהרון, אך אם היה מדובר על נפוטיזם, אז הבא בסדר היה אמור להיות קרח בנו של יצהר, ולכן קרח כעס כי מונה אליצפן בנו של עוזיאל.

הם חנו על ירך המשכן מצד דרום. שם נמצא שבט ראובן. לכן כאשר היתה המרידה של קורח הוא צירף את הראובנים כי הם שכנו לידו.

אחריות בני קהת היא על כלי הקודש: הארון, השולחן והמנורה. כלומר, הם היו אחראים על החלק הפנימי יותר. הם המשפחה המכובדת יותר בשבט הלוי, למרות שקהת הוא השני ולא הבכור של לוי. אנו רואים את זה הרבה בתורה שהשני מקבל את הגדולה ולא הגדול.

"ואת המסך" - מדובר על הפרוכת של קודש הקודשים – "פרוכת המסך וכל עבודתו".

"ונשיא נשיאי הלווים" - הוא אלעזר בן אהרן הכהן. מדוע הוא הוכנס כאן לפני מררי? מפני שהוא ממשפחת קהת.

מררי - מונים 6,200 איש - הם לא רק אחרונים בסדר אלא גם הקטנים במספר. הם חונים מצד צפון שזה הצד של מידת הדין. הם מופקדים על קרשי המשקל. כל קרש היה כבד מאד - טון וחצי לפי חשבון של רש"י על נפח הקרשים אם ניתן להניח כי המשקל הסגולי של עץ הוא כמו של מים. לכן הם צריכים כוח רב שגם דרוש להתמודדות עם מידת הדין.

(אלא אם נלך לפי שיטת רבי אברהם אבן עזרא שטען שהקרשים היו מעין דיקטים מאד מינימאלים ולכן היו קלים מאד. הערה קשורה: לגבי משה אומרים כי הוא היה בגובה של 10 אמות – כלומר, היה 4.8 מטר, ואילו על פרעה נאמר שהיה אמה אחת – כלומר, 48 ס"מ. המהר"ל אומר כי זה לא באמת אלא המעלה של משה היא כזאת שהיה ראוי להיות בגובה כזה).

הם יושבים מסביב לביהמ"ק ושומרים שזרים לא יתקרבו אליו – "כי הזר הקרב יומת". מה משמעות "הזר הקרב יומת?" בידי שמים. מה משמעות "קרב"? קרב לעבודה שאסורה עליו.

הרמב"ם אומר שגם הנכנס היום למקדש צפוי לו כרת. הראב"ד אומר שלא. הרב קוק דן ארוכות בשאלה ומכריע כי רוב הפוסקים סוברים כי הר הבית עומד בקדושתו גם היום.

למרות שרבי חיים ויטאל בהקדמתו ל"שער ההקדמות" מביא דווקא את דברי הראב"ד. דרכם של חכמי הקבלה לראות את ההסטוריה כבעלת משמעות גם במציאות, בעוד שהרמב"ם רואה את הנצח. לכן המקובלים סוברים כי השכינה בגלות כמו עמ"י. ואילו הרמב"ם אומר ששכינה לא זזה ממקומה. שניהם צודקים כי השכינה זה מושג גמיש. כמו שיש שכינה עילאה ותתאה וכו'.

"כל פקודי הלווים שנים ועשרים אלף". אבל בחשבון של כל בני הלווים יוצא 22,300 ולא 22,000.

אלא שאותם 300 הנוספים הם בכורי הלווים ולכן הם לא נספרים לעניין פדיון הלווים. כי מי שהוא בכור אומנם נספר לעניין היותו לוי, אך לא נספר לעניין פדיון הבכורות כי הוא בכור מצד עצמו.

איך יכול להיות שהיו כל כך מעט בכורות באופן יחסי לכלל האוכלוסייה? יוצא שהיו צריכים להיות לישראל 17 ילדים למשפחה על מנת שהחישוב יתאים.

אולי היה נגיף מיוחד שפגע דווקא בבכורות?! אלא שכנראה הקריבו את הבכורות לאלוהי מצרים. כלומר, כחלק מתועבות מצרים שבני ישראל עשו, הם הקריבו את בכוריהם כמו המצרים. כך אומר יחזקאל הנביא מפורשות (פרק כ', פסוק כ"ו): "יען משפטי לא עשו ומשפטי מאסו... ואחרי גילולי אבותם... ואעביר כל פטר רחמם למען ידעו כי אני ה'". שם הוא מתאר את כל מה שישראל עשו במצרים.

ל"פדיון הבכורות" קורא הקב"ה "המצוות אשר תעשו אותם וחי בהם". כלומר, אתם רגילים להקריב את הקורבנות ואני אומר לכם לפדות אותם.

משה לוקח מהעודפים של הלווים את הפדיון, ונותן אותם ללווים כאשר צווה.

כתוב למנהל האתר
כל הזכויות שמורות. Ⓒ תשע"ג (2013)