הרב אורי שרקי

נשא - ברכת כהנים, עבודת לויים, חנוכת המשכן

סיכום שיעור (מכון מאיר, ח' באדר א' תשס"ח) - עוד לא עבר את עריכת הרב




פרק ו', פסוק כ"ו: "יישא ה' פניו אליך ויישם לך שלום...".

זהו הפסוק השלישי של ברכת כהני ומטרתו לחבר את כל ה"מטופלים". (אנו יודעים שיש 6 מטופלים בפרשה: צרוע, זב, סוטה, נזיר, טמא לנפש, חטאת מעילה). כל אחד יכול להיפגע מזה שהוא צריך טיפול וצריך להתרחק מהכלל בצורה כזאת או אחרת. לכן התורה מחזירה אותם בברכת כוהנים באהבה לעם ישראל.

הברכה היא בסדר עולה: "יברכך ה'" - הוא תיקון הממון, "הארת הפנים" - זו התורה, "ויישא ה'" - זו נשיאת הפנים מצד הסגולה. מסופר בגמרא שהמלאכים שואלים את הקב"ה: "איך אתה אומר 'אשר לא יישא פנים' ואתה נושא פנים לישראל - שנאמר: 'ויישא ה' פניו אליך'?!". הקב"ה עונה להם: "איך לא אשא פנים לישראל והלא כתבתי בתורתי 'ואכלת ושבעת וברכת' והם החמירו עליהם כזית וכביצה?!". כשישראל לומדים את התורה הם מגיעים למסקנה שצריך להחמיר גם כזית וכביצה - משמע שיש להם קשר פנימי עמוק לתורה שמחייב את הקב"ה לשאת להם פנים. נשיאת הפנים היא לא מצד הגלוי אלא מצד הסגולה שגורמת לנו לבני ישראל לקרוא בתורה "ושבעת" בכזית ובכביצה.

"ושמו את שמי אל בני ישראל ואני אברכם" - אברך את מי?! רש"י אומר: "'ואסכים עם הכוהנים ואברך את בנ"י', דבר אחר: 'את הכוהנים'". כשרש"י אומר "דבר אחר" זה אומר שהפסוק מחייב את שני הפירושים. כמו בפסוק "וחמושים עלו בנ"י מארץ מצרים", שם רש"י מפרש: "אין חמושים אלא מזוינים", וגם אומר: "דבר אחר: אחד מחמישה". הפירוש הוא שרק לאחד מחמישה היה נשק ביד. רק אחד מחמישה היה מוכן להילחם. אלו פירושים המשלימים זה את זה. גם בפסוק שלנו בבמדבר שני הפירושים שרש"י מביא משלימים זה את זה: הקב"ה יברך את הכוהנים על מנת שדרכם הברכה תגיע לכלל בנ"י.

הברכה הראשונה היא לעשות אותך עשיר, השנייה - חכם, והשלישית - גיבור.

"ושמו את שמי..." - רש"י אומר שזוהי ברכה בשם המפורש ולא בשם אדנות וכך היו מברכים בביהמ"ק כל יום.

פרק ז', פסוק א': "ויהי ביום כלות משה...".

מתי היה "יום כלות משה" להקים את המשכן? בר"ח ניסן. היום הזה נקרא בספר ויקרא, פרק ט', בשם "היום השמיני": "ויהי ביום השמיני קרא משה...". אך כאן בפסוק י"ב יש שם אחר ליום הזה: "ויהי המקריב ביום הראשון את קרבנו...". אז איך נקרא היום השמיני?! היום הראשון. איך הוא יכול להיות גם יום שמיני וגם יום ראשון? אלא שבתוך המשכן זה יום ראשון ובתוך העולם זהו היום השמיני של בריאת העולם. (בסיומו של היום הראשון לבריאת העולם נאמר: "ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד", וכך הלאה בכל הימים. רק ביום השביעי כתוב: "ויברך אלוקים את יום השביעי ויקדש אותו כי בשבת מכל מלאכתו אשר ברא אלוקים לעשות" - ולא כתוב: "ויהי ערב ויהי בוקר יום השביעי". מדוע זה לא כתוב? כי היום השביעי לא הסתיים, אנחנו עדיין ביום השביעי של הבריאה. היום השביעי של הבריאה הוא ההיסטוריה שכן מיד לאחר שהכתוב מספר על היום השביעי הוא מתחיל לספר על ההיסטוריה. לכן היום השביעי הוא ארוך מאד ועדיין לא הסתיים. מתי הוא יסתיים? כאשר נסיים את המשימה של היום השביעי שהיא "קדושים תהיו". הקדושה היא המשימה של היום השביעי. אנו מצפים להתקיימות היעדים של היום השביעי. לכן תגיע העת שיהיה כתוב: "ויהיו קדושים וירא אלוקים כי טוב ויהי ערב ויהי בוקר יום השביעי" - ואז יתחיל היום השמיני).

יש לנו כאן מקום בו הבריאה כולה עדיין לא הגיעה ליום השמיני, אבל הכתוב אומר בפירוש: "ויהי ביום השמיני" - כלומר, יש מקום במציאות בו כבר הגענו ליום השמיני. רש"י שואל מה זה מקדש ועונה: מקום בו הקדושה יכולה להתגלות. פתח לחדירה של קדושה מעבר למסך - איפה שהמסך לא נמצא. אם כך, היום השמיני כבר התחיל - אך הוא התחיל במקדש בלבד. לכן אם אתה רוצה לראות איך עתיד העולם להיראות, היכנס לביהמ"ק ותראה. לכן כאשר הכהן הגדול נכנס לקודש הקודשים יש סכנה שהוא יעזוב אותנו ומפני כך משביעים אותו וגם מקשרים אותו בחבל לרגלו – כלומר, מקשרים אותו ליום השביעי. שכן הוא מצד עצמו ברגע שנכנס ליום השמיני לא מרגיש מחויב לנו ולכן גם לא מרגיש מחויב לתורת משה, שכן אין שם מצוות. לכן יש לצדוקים יכולת לעשות שם מה שרוצים ולהקטיר קטורת גם במקום אסור. למה צריך חבל ברגליו אם יש לו שבועה? השבועה היא מהגמרא והחבל הוא מה"זוהר".

כל הסיפור של הקרבת קורבנות על ידי הנשיאים היה צריך להיות בספר ויקרא. מדוע הוא כאן?! אלא החלק של הקרבת הנשיאים הוא אופייני לבמדבר ולא לויקרא. ספר ויקרא הוא ספר הכוהנים, במדבר הוא ספר הלווים ודברים הוא ספר כלל ישראל. לכן כאן מדובר על הלווים ועל פתרון הבעיות שהם אחראים לגביהן. יש עוד מקשר בין הפרט לכלל והוא השבט. יש תיקון מיוחד לכל שבט לפי עבודתו: בהתחלה תיקון של עבודת שבט לוי ואח"כ התיקון של כל השבטים על ידי הנשיאים. לכן הנשיאים מביאים את קורבנם שהוא עגלות צב ופרים. מדוע מביאים עגלות? על מנת שללווים יהיה איך לסחוב את המשכן על ידי העגלות.

העבודה של השבטים דרך נשיאי השבטים היא עבודה שנוגעת ללווים. לבני גרשון נתן שתי עגלות ולבני מררי נתן 4 עגלות. למה לבני מררי יש יותר? כי הם סוחבים את הקרשים והם יותר כבדים מאשר היריעות. כמה שוקל כל קרש? לפי רש"י, כל קרש שקל טון וחצי בערך. ויש מאה קרשים ועוד אדנים וכו' - סה"כ משהו כמו מאה טון. לכן כל עגלה 25 טון וכל פר סוחב 12.5 טון. זה לא הגיוני שהעגלה לא תקרוס במצב כזה.

רבי אברהם אבן עזרא אומר כי הקרשים היו יותר דקים ממה שנכתב וכי האדנים היו חלולים ומלאו אותם עפר. אלא מתוך מעלתם נכתב הגודל שמופיע בתורה.

"ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקודש עליהם בכתף יישאו...". זה שהנשיא מקריב קורבן בשם שבטו זה מה שגורם להשלמת השראת השכינה בכל שבט. חשוב לדעת את זה כדי להבין כי יש חשיבות לפרטיות של כל שבט. חשוב שאדם יבין שהוא לא רק פרט או כלל, ושיש גם מימד אמצעי (שבט) שהוא מין דגם מוקטן של הכלל. (זה דומה לתנועת נוער של ימינו המאפשרות לחיות את החיים של החברה של המבוגרים בלי האחריות הנלווה לזה. מדינת ישראל הוקמה על ידי בוגרי תנועות נוער ועד היום זה מורגש).

אנו רואים שכל הנשיאים הקריבו אותו דבר. למה התורה חוזרת? היה אפשר לומר כי הקריב אותו דבר - אלא זה בא ללמדנו שזה היה קורבן שונה כי המקריב היה אדם אחר והכוונות שלו היו אחרות. כלומר, כולם עשו אותו דבר אבל היה שוני גדול. יש שונות של זהויות למרות שהמעשה הוא אחד ולכן נכתב כל זה. לכל שבט יש האופי שלו. כמו שיש דברים שהם מאד משמעותיים בעדה אחת והם לא בולטים בעדה אחרת. למשל, המימונה. יש עניין לאכול יותר באסרו-חג ויש עדה אחת שאצלה זה מאד חשוב. אצל כולם זה חשוב מעט. "ברכת החודש" אצל האשכנזים זה טקס שלם ואצל הספרדים לא כל כך חשוב. כלומר, זה אותו מעשה, אך מהדהד אחרת אצל אנשים שונים. לכן רש"י מקשר את כל הקורבן של נחשון בן עמינדב לבריאת העולם. אדם ראשון ונוח וכו'. כלומר, רוצים לסכם את כל העולם כי זה היום הראשון. אח"כ יש היום השני ולכן יש כוונות אחרות. אך יש סכנה של פירוד אם כל שבט מצד עצמו - לכן צריך לאחד. איך מאחדים? בפסוק פ"ד כתוב: "זאת חנוכת המזבח ביום הימשח אותו..." - ויש שם סיכום של כל מה שהנשיאים הביאו. אף על פי שידענו את החשבון הזה התורה חוזרת על זה על מנת לומר שצריך גם הפרדה בין השבטים וגם חיבור בין כל השבטים. מתוך כך יכול מזה לשמוע את דבר ה'. ולכן פסוק פ"ט אומר: "ובבא משה אל אוהל מועד...".

משה בא מתוך כלל ישראל ומתוך הסדר הזה הוא קיבל את דבר ה' מבין הכרובים.

כתוב למנהל האתר
כל הזכויות שמורות. Ⓒ תשע"ג (2013)