הרב אורי שרקי

בהעלתך - דרישת בשר, פרשת מרים

סיכום שיעור (מכון מאיר, אדר א' - אדר ב' תשס"ח) - עוד לא עבר את עריכת הרב




פרק י"א, פסוק א': "ויהי העם כמתאוננים רע באוזני ה' וישמע ה' ויחר אפו ותבער בם אש ה' ותאכל בקצה המחנה".

לא ברור על מה עמ"י מתלוננים אבל זה הספיק על מנת שתבער בהם אש. הפורענות הקודמת היתה: "ויסעו מהר ה'". משל לתינוק הבורח מבית הספר. הם חשבו שכבר למדו מספיק תורה ולכן נסעו. יש כאן משהו שמתחיל את סדרת הצרות של המדבר. זה מתחיל באש: "ויקרא שם המקום ההוא תבערה". וזה ממשיך בפסוק: "והאספסף אשר בקרבו התאוו תאווה...". מה זה "התאוו תאווה"? היתה להם תאווה שתהיה להם תאווה. למה אדם מתאווה לזה שתהיה לו תאווה? הם היו אחרי שנה למרגלות הר סיני והם היו מלאים בתורה ולכן הם התאוו למשהו לבטא את זה. הם רצו לחזור לנורמליות ולהיות בני אדם רגילים – כלומר, התאוו שתהיה להם תאווה.

"וישובו ויבכו גם בני ישראל ויאמרו: מי יאכילנו בשר, זכרנו את הדגה...". האם בצלים ושום וכו' הם דברים טעימים?! הרי מדובר כאן (לפי רש"י) על ירקות שנותנים אותם לבהמות. הרמב"ם אומר כי אדם גס מתאווה לדברים גסים ואדם מעודן מתאווה לדברים מעודנים. היה להם דבר מעודן שזה המן והם רצו משהו גס כמו שומים וכו'. כך אומר הרמב"ם ב"מורה נבוכים". העם אומר: "נפשנו יבשה בלתי אל המן עיננו". הכתוב מעיד כי "המן הוא כזרע גד ועינו כעין הבדולח וטעמו כטעם לשד השמן". מה התוכן של התלונה? הם רוצים קצת "פלפל בחיים". זה חמור?! יש דברים חמורים יותר - כמו ע"ז. כשיש חטא העגל משה מיד שובר את הלוחות, טוחן את העגל , משקה את בני ישראל, הורג 3,000 איש, מקבל לוחות שניים ומצווה על המשכן. זה לוקח 120 יום ומשה יודע להתמודד עם המצב הקשה הזה. ואילו כאן משה שומע את העם בוכה איש לאוהלו: "ויחר אף ה' מאד ובעיני משה רע" - ואומר: "למה הרעת לעבדך ומה לא מצאתי חן בעיניך לשום את משא כל העם הזה עלי... ואם ככה אתה עושה לי הרגני נא הרג אם מצאתי חן בעיניך ואל אראה ברעתי".

מדוע משה מתלונן דווקא כאן ודווקא על זה?!

[אחד ממשתתפי השיעור אמר כי זה עוון חמור מאד של כפיות טובה של העם]. אכן זה עוון חמור מאד - במובן מסוים, החמור ביותר. האדם הראשון חטא בשני חטאים. החטא הראשון – שהוא אכל מעץ הדעת, והחטא השני - שאמר: "האישה אשר נתתה עמדי", ובכך כפר בטובה. מאז כפיות הטובה של האדם הראשון ישנה בעיה בעולם. התיקון של זה הוא על ידי הכרת טובה. הדבר היחיד שאדם יכול לעשות והבורא לא - זה להגיד תודה. זו השלמת מעשה בראשית. לכן אם התודה חסרה יש חיסרון בעצם מהותו כנברא. מה שהיה חסר פה כשהתחילו לנסוע - היה תיקון חטא האדם הראשון ולכן משה כל כך מאוכזב.

אמירת התודה היא הכרת האמת. אני יודע מה מעמדי ומי אני. אני יודע שאני לא המקור של עצמי - והכרת התודה מבררת מה המקור שלי. זה מראה כי תפקידי הוא לקבל והבורא הוא הנותן. אם אני מקבל ואומר תודה, אני הופך את קבלתי לנתינה. אם ככה, מדוע יש תורה ומצוות?! הרי מספיק לומר תודה?! אלא שכל התרי"ג מצוות, בסופו של דבר, נועדו איך להגיד תודה.

אז למה משה "נשבר" פה?

המלבי"ם אומר שמשה אומר: "אני למדתי תורה כל כך הרבה ואני רוצה ללמד אותם תורה ומה הם רוצים במקום זה?! לאכול בשר". כלומר, למה הם רוצים רב בקהילה?! כדי שישחט ויהי בשר כשר. לכן משה מאוכזב.

הרב קוק אומר (קובץ ח', פסקה קנ"ז) שמשה לא הבין את התוכן הפנימי של דרישת העם. כשהעם ביקש בשר הוא באופן תת-הכרתי לא רצה ליפול לתוך שפלות אלא רצה לתקן את חטא האדם הראשון. הבקשה של הבשר לא היתה תקינה. במובן מסוים הם אמרו שהם מקור הסמכות: או שזו חוצפה, או שזה נובע מהכרת הגדלות הפנימית. וזו החוצפה של עיקבתא דמשיחא. זו לא סתם חוצפה אלא רצון להחזיר את העולם למדרגת האדם הראשון. במדרגת האדם הראשון היתה קדושה גם בטבע ולא היה הבדל בין דעת אלוקים המושגת על ידי חיים נשמתיים לבין דעת אלוקים המושגת על ידי חיים טבעיים. הכל היה קדוש - אפילו החיים הטבעיים ברמה גבוה, כמו הנחש. לאחר החטא, נשמת האדם הראשון התפצלה לשניים. כוח רוחני וכוח גופני. הכוח הרוחני עבר למשה והכוח הגופני עבר למלך המשיח. לכן העם באופן תת-הכרתי מתריס למשה: "בא נראה אותך מצליח להוציא את הכוח הטבעי שבנו, בא תהיה משיח!". וכאן משה נשבר, כי משה הוא רבינו ולכן הוא לא יכול לעשות זאת. כאשר משה ראה שיש חוצפה הוא כביכול אמר: "אני לא יכול לעבוד פה. עם חטא העגל, שזה טעות, אני מסוגל להתמודד עם התורה שלי, אך עם החוצפה הזו אין ערך לתורה שלי כאן. אני לא יכול ללמדה ולכן אני מעדיף למות". כך מתברר כי משה לא יכול להיות משיח ונראה שכביכול יש חוסר בתורת משה, כביכול. אם משה היה משיח הוא היה חוזר למדרגת האדם הראשון.

למה זה מתבטא ב"בוכה למשפחותיו"? הם רצו עריות. כי מדרגת האדם הראשון היתה שלא היה גנאי בערווה ולכן הם רוצים לחזור למדרגה הזו.

ולמה חרה אף ה' מאד? זה מבחן למשה, הקב"ה אומר: "אפי חורה מאד בא ונראה אותך מתמודד".

הרב קוק כותב (קובץ ח', פסקה קנ"ז): "משה רבינו כולל את כל נשמות ישראל מצד התורה" – כלומר, משה יודע איזו תורה מתאימה לכל אחד ואחד. "והמשיח כולל אותם מצד עצמם" - הוא מחובר לכל יהודי מצד הזהות שלו, בלי קשר לתורה שלו, מצד ישראל במחשבה של הקב"ה שקודמת לכל. נאמר בתורה: "דבר אל בני ישראל" – התורה מופנה אל זהות מסוימת ולכן משמע שהזהות קדמה. כפי שכותב הרב קוק, מצד הפנימיות של התורה, המקור של התורה הוא ישראל - התורה נבראה בשביל ישראל (אבל מהצד הגלוי התורה היא עליונה). לכן נאמר בספר ישעיהו על המשיח שהוא "וגבה מאד" - ולפי אחד הפירושים של חז"ל , גבה יותר ממשה - "ישכיל עבדי ירום ונישא וגבה מאד". הרמב"ם אומר בהקדמה לפירוש על פרק חלק שהמשיח יהיה נביא גדול וחכם גדול קרוב למשה. מדוע הרמב"ם שינה מדברי חז"ל ואמר שהמשיח יהיה קרוב למשה ולא גדול ממשה? כי לפי הרמב"ם לא ניתן לבטל את תורת משה ולכן לא ייתכן שמישהו יגדל ממשה. הרב קוק מיישב את דברי הרמב"ם עם דברי חז"ל ומסביר שהמשיח יהיה קצת פחות ממשה מצד התגלות התורה (כלומר, מהצד הגלוי), אך מצד אחר (הנסתר) יהיה גדול ממשה.

ממשיך הרב קוק: "מצד גדולת ערכה של נשמת משיח הכוללת את עצמיות שורשן של ישראל אין שום חוצפה היכולה לפגוע בקדושתו". מה זה חוצפה? היא ההכרה של המתחצף שיש לו ערך. המשיח יראה בחוצפה היא קדושה והכרה בערך הזהות שמתפרצת. היא מתעלה על גילוי התורה שצריכה דווקא בושה שהיא הפך החוצפה: ברגע שיש חוצפה למלמדי תורה לא הולך ללמד אותה. לעומת זה, המשיח "ממואב קאתי" - הוא צאצא של לוט ושל בתו שאמרה "מואב" (כלומר, מאב) ובכך הפגינה חוצפה; ולא רק שהיא לא פגמה בנשמתו, אלא היא "מבריקה" אותה. החוצפה לא פוגמת בקדושת המשיח אלא נותנת לה "ברק". החז"ל אומרים ש-"בעקבתא דמשיחא חוצפא יסגא", ואז, לפי הקב קוק, "לא תוכל כלל להמעיט את השפעת קדושתו" (של המשיח). ההכרה בערך הקדושה פנימית של הזהות היהודית צריכה לבוא לידי גילוי באחרית הימים. וזה המקור של חוצפה שבאה בגלל תביע פנימית של הקדושה הזאת להופיע. בהתחלה החוצפה מופיע כמרידה בסמכות ובהמשך מתגלה קדושתה העליונה.

בהמשך הרב קוק מסביר שמדרגת האדם הראשון היתה אורו של משה ואורו של משיח ביחד. כי באמת נשמה אחת הן. ועל ידי נפילת העולם נתרחק משה מלהאיר בתוך החוצפה (ולכן פרש מהאשה). קדושת דור המדבר דרשה ממשה להאיר בתוך החוצפה על מנת לחזור לזיהרא של האדם הראשון (פירוש דרישת הבשר). הם רוצים שמשה יעלה למדרגה של האדם הראשון ומשה לא מצליח ונשאר במדרגה של משה. לכן משיח לא הופיע בתורה. העם התעקש שמשה יהיה המשיח כי הרגישו שהגיע הזמן לתקן את העולם כולו. יציאת מצרים היתה יכולה להיות הגאולה האחרונה. לפי הרב קוק, אהרון ומרים הרגישו בזאת ולכן דיברו במשה על זה שפרש מאשתו. "מכל מקום", - כותב הרב קוק, - "לא הועילו להחזיר את משה להאיר בחוצפה, כי בכל מקרה נשאר בענוותנותו: "והאיש משה עניו מאד מכל האיש אשר על פני האדמה"".

שאלה: האם משה לא הגיע למדרגת הקדושה של ה"מסילת ישרים"? אם משה לא הגיע, איך הרמב"ם אומר כי ניתן להיות צדיק כמשה כאשר ניתן להיות צדיק יותר ממשה?

תשובה: משה הגיע למדרגת הפרישות, אחרי מדרגת הקדושה של כל אדם. משה, ביחס למשימות שלו, היה זקוק להיות בפרישות מעבר למדרגת הקדושה של כל אדם פשוט. אם היה מצליח להמשיך משם למדרגת הקדושה של האדם הראשון היה הופך למשיח.

שאלה: אם רק משה טעה והעם צדק ואהרון ומרים צדקו, מדוע הם נענשו?

תשובה: כיוון שמשה לא יכל להגיע למדרגה הזו משמע שהדור לא היה ראוי עדיין ולכן לא היה צריך לדרוש את זה ולכן הם נענשו.

בעקבות החולשה שנתגלתה כאן מתברר כי משה לא יכול להיות משיח. והנה התוצאה הראשונה:

פסוק ט"ז: "ויאמר ה' אל משה אספה לי שבעים איש מזקני ישראל...".

משה נצטווה לקחת 70 איש ולהפוך אותם לנביאים ולהאציל עליהם מהרוח. יש פה תחילת הירידה של משה ועליית העם.

בהמשך ה' אומר למשה לאמר לעם: "התקדשו ואני אביא להם בשר...".

משה עונה לה' (פסוק כ"א) : "ויאמר משה שש מאות אלף רגלי העם אשר אנוכי בקרבו, ואתה אמרת... הצאן ובקר ישחט להן ומצא להם אם את כל דגי הים יאסף להם ומצא להם".

ה' עונה בפסוק כ"ג: "היד ה' תקצר עתה תראה היקרך דברי אם לא". אלא שמשה מבין שהעם זקוק לאכול את בשר שור הבר והלוויתן שזו סעודת דור משיח. לכן משה כביכול אומר: "מה אתה מבקש שאתן להם בשר?! זה לא יספק אותם. הם רוצים את כל דגי הים, כולל הלוויתן, ואת כל הצאן ובקר, כולל שור הבר, מצד מדרגתם".

משה מדבר אל העם ואוסף 70 איש ועליהם יורדת הרוח. ונשארו במחנה אלדד ומידד שלא באו. שכן היתה הגרלה מי יהיו 70 האיש מתוך 72, לפי מפתח של 6 לכל שבט. אלדד ומידד מתנבאים שלא מכוח נבואת משה. כל השאר שואבים את נבואתם מנבואת משה. משמע שיש חלק בנבואה שהוא מחוץ לנבואת משה. ומה הם ניבאו? לפי מדרש חז"ל (ורש"י מביא אותו בפירושו), הם ניבאו ש"משה ימות ויהושע מכניס את העם לארץ". לפי מדרש, הם גם ניבאו על מלחמת גוג ומגוג. כלומר, הם מתנבאים על דברים שנבואת משה לא מגיעה אליהם - על ימות המשיח. יש כאן מין "מחסום" להתפשטות נבואת משה (הקשור לחוסר יכולת של משה להיות המשיח). "והמה בכתובים" - לפי הרב קוק, מכוחם של אלדד ומידד באה "התעוררות קדושת המשיח בנבואה", נבואתם היא שורש תורת המשיח - התורה שבעל פה שמשה לא כתב אותה ואנחנו כותבים אותה היום ("והמה בכתובים").

מי הם אלדד ומידד? לפי אחד ממדרשי חז"ל, הם אחי משה: בזמן שפרש עמרם מאשתו, היא התחתנה עם אליצפן בן פרנך וילדה לו את אלדד ומידד, וכשביטל את גזרתו התגרשה וחזרה אליו. יוצא שלפי תורת משה משה הוא כביכול (חלילה!) באופן פרובלמטי, אך כיוון שזה היה לפני קבלת תורת משה אין כאן באמת בעיה ומה שהמדרש הזה בא לרמוז לנו זה שבתורת משה יש משהו שמגביל את משה עצמו - וזה הכוח של אלדד ומידד.

***

מרים טוענת כי בדרך שאדם רוצה לילך מוליכים אותו. ולכן זה שמשה צווה לפרוש מן האשה זה כי הוא דחף לכך. הקב"ה עונה בפסוק: "והאיש משה ענו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה". כלומר, אין לו משלו כלום - הוא כולו רק צינור ואישיותו לא מקרינה על הנבואה שלו כי אין לו אישיות.

זה בניגוד לאחיה השילוני, למשל, שנשלח לנבא את התפלגות הממלכה כי הוא משילה שהיא הנפגעת הגדולה מעליית ירושלים. וכן יחזקאל, שביום בו נתנבא על עליית נבוכדנצאר על ירושלים מתה אשתו. אצל כל שאר הנביאים אישיותם השפיעה והושפעה מהנבואה שלהם - מלבד משה, לו אין אישיות משלו כלל, הוא כל כולו רק צינור להופעת שם ה'.

ככל שאדם יותר עניו כך הוא יותר אובייקטיבי ומעביר את הדברים בטהרתם.

ישנו מדרש שכל ישראל הביטו על משה. יש דורשים לשבח שהם הביטו על מנת ללמוד ממידותיו, ויש אומרים לגנאי, שהם הביטו כי חשדוהו על אשת איש. על איזו אשת איש חשדו אותו? המדרש אומר: כל אחד על אשתו. כי משה הוא כלל ישראל ולכן או שהוא לא שייך לאף אחד - כי הוא שייך לכולם ולכן הוא לא יכול להתחתן עם מישהי אחת מעם ישראל ונושא אישה חיצונית (בתו של יתרו) - או שהוא צריך להתחתן עם כל נשות ישראל, מתוך שייכותו לכלל ישראל ולכל משפחות ישראל, ולכן חשדוהו.

הרב קוק מביא בעין אי"ה על הפסוק "וזאת הברכה אשר ברך משה איש האלוקים..." את דברי הגמרא: "מהו איש האלוקים? - מחציו ומטה איש ומחציו ומעלה אלוקים". והרב קוק שואל איך אפשר לומר שמחציו ולמטה איש?! אם כך אז התורה שהוא מעביר היא לא דבר אלוקים טהור, אלא יש בה מאישיותו?! לפי הרב קוק, זה סותר את "ענו מאד". לכן, מסביר הרב קוק, מתוך זה שמשה הוא ענו מאד ואין לו אישיות משלו, יכול היה לקבל את התורה בטהרתה ומתוך כך להחיות את האישיות שלו.

הרב קוק ב"שמונה פרקים" מלמד זכות על מרים. אם נניח שהיא מבינה את מדרגת משה באמת, אז היא לא משווה את נבואת משה לשאר הנביאים אלא שואלת: "מדוע משה לא עולה למדרגה שהיא למעלה ממדרגת משה שהיא מדרגת אדם הראשון?". אדם הראשון היה בקדושה כל כך עליונה שהיה מתנבא בשעת תשמיש. אצלו כל מציאות החומר היא עצמה גילוי הקדושה.

אם ככה למה מרים נענשה? הרי היא רצתה שמשה יגיע למדרגה גבוה יותר. אלא שלעיתים מי שדורש מדרגה גבוהה יותר בעולם ומגלה את הסוד משלם על זה מחיר. כמו האר"י ז"ל שתלמידיו לחצו עליו לגלות סוד מסוים ובסוף הוא התרצה לגלות ושמע עורב עובר בשמים וידע שבנו מת כעונש על כך. וכן הרב קוק זצ"ל כשחלה בסרטן אמר שקיבל סרטן כי גילה את הסודות.

מדוע אדם הראשון יכול היה לגלות את הקדושה דרך הטבע? כי העולם היה שונה בזמן גן עדן. שם היה עולם מאוזן, בו הטבע, הנשמה והשכל הטבעי היו באותה קו ולכן היה ניתן לגלות את הקדושה בטבע. ואילו לאחר הגירוש מגן עדן הטבע ירד ממדרגתו והוא מתחת למדרגת השכל. לכן היום הטבע חוצץ בין הקדושה למציאות ומפני כך לא ניתן להתנבא בזמן תשמיש.

האם ככל שאדם מתקרב לקב"ה הוא מאבד את האישיות שלו? להפך, ככל שאדם מתקרב לקב"ה הוא מעצים את אישיותו. חוץ ממשה: הוא הקריב את אישיותו ולכן ככל שהתקרב לקב"ה כך נעלמה אישיותו. לכן נאמר: "לא כן עבדי משה" - הוא היחיד שמאבד את אישיותו בדבקותו בקב"ה וכל שאר האנשים כאשר הם מתקרבים לקב"ה האישיות של האדם רק מתעצמת.

האם ה"אין" הוא כלום? אומר הרב להיפך: המשמעות של אפס איננה כלום. אפס הוא חיבור של X עם (X-) – כלומר, זהו האין הוא החיבור של שני כוחות גדולים ועצומים המבטלים זה את זה. הבריאה היא יש מאין - כלומר, מקור כל הבריאה הוא מהאין. משם התפרדו אותם כוחות מנוגדים.

פרק י"ב, פסוק ט"ו: "ותסגר מרים מחוץ למחנה שבעת ימים והעם לא נסע עד האסף מרים ואחר נסעו העם מחצרות ויחנו במדבר פארן".

רק מרים נענשה בצרעת ולא אהרון, למרות שניסו להידבק במידה שלא שייכת להם, כי היא היתה היוזמת ולכן היא זו שקיבלה את העונש. מתי מתה מרים? נאמר שבחודש העשירי ויש מפרשים בצאתם ממצרים. יכול להיות שמשמעו של הכתוב כאן "ותאסף מרים" הוא מותה של מרים.

כתוב למנהל האתר
כל הזכויות שמורות. Ⓒ תשע"ג (2013)