הרב אורי שרקי

שלח לך - פרשת המרגלים ושורש הגלות

סיכום שיעורים (מכון מאיר, אדר ב' תשס"ח) - עוד לא עבר את עריכת הרב




פרק י"ג: פרשת בהעלותך עוסקת בבירור מעלתה של התורה ולכן מבררת מהי מידת מעורבותו של אישיותו של משה בתורה, מה היחס בין נבואתו לנבואות של נביאים אחרים ובמה הם משלימים אותו.

מכאן ואילך מגיעים לבירור של משמעותה של ארץ ישראל. וזה בפרשת שלח לך.

"וידבר ה' אל משה לאמר..."

(ביטוי זה נאמר בתורה 70 פעם).

"וידבר ה' אל משה לאמר: שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען".

לאחר שקיבלו את התורה ונשלמה בניית המשכן, כל מה שנשאר לעשות הוא להתחיל תנועה לכיוון הארץ ולהתחיל את הכיבוש. זוהי משימה של ריגול למפגש ראשוני עם הארץ. זוהי משימה הגיונית כאשר רוצים לכבוש ארץ חדשה. לפי הפשט, זהו ציווי אלוקי, לפי הדרש זה לא ציווי.

שאלה: למה הדרש אומר שזה לא כפשוטו וזה לא ציווי אלא זה "שלח לך" – פירושו, "לדעתך"?

תשובה: הדרש אומר זאת בגלל פרשת דברים, שם משה אומר: "ותקרבון אלי כולכם ותאמרו נשלחה אנשים".

"וישלח אותם משה ממדבר פארן על פי ה', כולם אנשים ראשי בני ישראל המה".

רש"י אומר ש"אנשים" במקרא זה תמיד לשון חשיבות - "ואותה שעה כשרים היו". לכן אנו רואים כי מדובר כאן על חטא של אנשים גדולים שמגיע דווקא מתוך גדלותם. זוהי פרשה ציונית, מסופר כאן על שנים עשר גדולי ישראל שהם גדולי ישראל לפי הקריטריונים של דורו של משה. כלומר, מדובר פה על ענקי ענקים. עשרה מהם התנגדו לציונות, שניים היו בעד. אנו רואים שהתורה מכריעה שבעניין של ארץ ישראל אתה הולך לפי המיעוט ולא לפי הרוב.

(מה עושים כשמגיעים לפרשה הזו בבית כנסת חרדי? על מה תסובנה הדרשות? מדברים על הלכות לשון הרע, שכן צריך למצוא מפלט מהנושא ולכן מדברים גם על פרשת ציצית).

פסוק ד': "ואלא שמותם...".

כאשר התורה מציינת שם של מישהו זה אומר שהוא חשוב.

"למטה ראובן שמוע בן זכור, למטה שמעון שפט בן חורי, למטה יהודה כלב בן יפונה, למטה יששכר יגאל בן יוסף....".

השמות של האנשים הם שמות מוזרים. כל השמות האלו מכוונים אל רמז לענייני גאולה. שמוע בן זכור – "והארץ אזכור", בזכירה נמצא סוד הגאולה. שפט בן חורי - הקב"ה שופט ואז באה הגאולה. כלב בן יפונה - פנה מעצת מרגלים. יגאל בן יוסף - משיח בן יוסף יגאל. הושע בן נון - גאולה מכוח שער הנו"ן (של בינה). פלטי בן רפוא - פליטה מהגאולה ורפואה. גדיאל בן סודי - גדיאל זה מתת ה', סודי זה מלשון יסוד שזו מידתו של יוסף וכן "בסודם אל תבא נפשי", שזה לשון קיבוץ של העם.

שאלה: למה נאמר כאן "למטה יוסף למטה מנשה", ולא נאמר גם לגבי מטה אפרים שהוא ממטה יוסף?

תשובה: כי למטה מנשה יש סכנה שישכח כי נקרא מנשה על שם "נשני מכל עמלי ומבית אבי" - כלומר, יש חשש שישכח שהוא מבית יוסף. לכן יש להזכיר לו, בעוד אפרים הוא גיבור ולא ישכח.

גדי בן סוסי - גדי מלשון גד. עמיאל בן גמלי - עם האל ו"אשירה לה' כי גמל עלי". סתור בן מיכאל - מלשון הסתר. פסוקים י' יג' ויד' מדברים על סוד ודברים נסתרים, שהגאולה תבוא בצורה נסתרת. נחבי בן ופסי - נחבי מלשון "להחביא" וופסי אלו אותיות "יוסף". גאואל בן מכי - מלשון "גאולה", אך בן מכי, מלשון "נמוך". אנו יוצאים ממצב בו מונהגים על ידי שר שהוא מיכאל שזה מצב נמוך למצב של הנהגה אלוקית.

שאלה: מדוע אין רמז למשיח בן דוד במרגלים?

תשובה: כי המרגלים היו צריכים להכין את המלחמה שהיא מידתו של משיח בן יוסף, מידתו של יהושע. יהושע הוא משבט יוסף וכלב הוא משבט יהודה שהם שני יסודות המשיח. הם אלו שלא טעו בחטא והכוח המשיחי נשמר באומה.

בספר הזוהר כתוב שהמרגלים היו ראשי שבטים ואמרו שזה לא טוב שיכנסו לארץ כי אז יתמנו ראשי שבטים אחרים המתאימים לארץ ישראל. אך לא מצאנו שמנהיגי ישראל מביאים אסון על עמ"י בגלל הכיסא. אלא שהם כנראה הכירו את מי שאמור להחליף אותם ומפני כך אמרו: "אנו לא ראויים להנהיג את האומה בארץ ישראל, אך גם הם לא ראויים. לכן נעכב את הכניסה לא"י".

למה צריך שיתגלה הסוד בגאולה?! למה אומר הזוהר כי הגאולה תלויה בגילוי הסוד? כי השאלה היא מה זה לגאול בכלל. חז"ל אומרים: "האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם". משמע שכל העולם צריך גאולה. העולם נברא ב10 מאמרות. האם המאמרות הללו מגלים את הקב"ה או מסתירים אותו? האם העולם מגלה את הקב"ה או מסתיר אותו? הוא מסתיר. אם כן, העולם נמצא בגלות. אין כאן גילוי. הגילוי יהיה כאשר הקב"ה "יקדח" 10 חורים בעולם הזה והוא עשה זאת על ידי עשרת הדיברות. המאמר הוא מה שמסתיר והדיבור הוא מה שמגלה. צריך להפוך את האמירות לדיברות על מנת להביא גאולה. לכן נאמר: "האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם". גלות ישראל היא גם מסתירה את השכינה לכן צריך לחשוף בה סוד על מנת להביא את הגאולה.

כך עשתה אסתר: היא גילתה את הסוד שהיא יהודייה בזה שאמרה למלך שרוצים להרוג אותו. היא אמרה את זה בשם מרדכי וכיוון שהיה ידוע שמרדכי הוא יהודי הבינו שגם היא יהודייה.

("וידבר ה' אל משה לאמר" - זה דבר שגלוי למשה אך נסתר מהאחרים, אלא אם כן ה' אומר למשה דבר על בני ישראל ואז משה גם כן צריך לגלות את הדבר. יש הבדל בין השגת משה בתורה לבין השגת שאר העולם. אנו לא לומדים את התורה במדרגתה של משה. לכן כאשר לא נאמר "דבר" - משמע, "אל תביא אותם למדרגה שלך אלא רק לך גיליתי ואתה תכסה".

היה מורה בשם חכם שושני שהיו לו מאתיים פרושים למילה "לאמר" והוא מסר לפרופסור לוינס, תלמידו, רק שניים).

במסכת אבות אבטליון אומר: "היזהרו בדבריכם שמא תחובו חובת גלות". כלומר, שימו את "הזוהר" – הסוד - בדבריכם על מנת שתצאו מהגלות. כמו שנאמר בתהילים: "גם עבדך נזהר בהם" - מלשון "זוהר", כפי שמפרש הרב קוק ב"מדבר שור", הנפש מקבלת זוהר מיוחד כשהיא שומרת מצוות "עקב רב", מתוך גדלות. כפי שנאמר במסכת מגילה, רבה ורבי זירא אכלו יחד סעודת פורים – הגודל ("רבה") והקוטן ("זירא"). הגודל שחט את הקוטן, אך אח"כ החיה אותו כי מדרגת הגודל היא שהוא יכול גם לתקן את הקוטן.

פסוק ט"ז: "אלא שמות האנשים אשר שלח משה... ויקרא משה להושע בן נון יהושע" - עוד סימן שהשמות חשובים.

רבי שלום משאש שאל מדוע משה התפלל על יהושע ולא על כלב וענה שכלב היה אדם כללי, ציבורי, ולכן יוכל לעמוד בעצת מרגלים בעוד שיהושע היה תלמיד ישיבה לא איש ארצי, ולכן יש חשש שיפול בחטא המרגלים. ומדוע משה לא התפלל על כל המרגלים? כי רק יהושע היה תלמידו המקושר אליו שיכול היה להתפלל עליו. במובן מסוים, חטא המרגלים מיוחס למשה בתורה כי הם נבעו ממדרגתו כי הם גם ראו בחומר דבר שולי לעומת הקודש כשראו את גודל תורתו של משה. לכן היה חשש כי דווקא תלמידו המובהק של משה הוא זה שיידבק כל כך בתורתו של רבו עד שיתנתק מהטבע ולא ירצה להיכנס לארץ ישראל. יש התאהבות בתורה שגורמת למצב שלא נרצה לממש אותה במציאות כי יש לה מעלה עצמית והיא נבדלת מהמציאות. מכיוון שבפרשת בהעלותך התבררה מדרגתו של משה, יש צורך מיד לאזן ולהראות את מדרגת א"י. משה ניצל מהבעיה הזו אך תלמידיו המרגלים לא היו מסוגלים להגיע לגודל הזה ולכן נפלו.

בעל "אור החיים" שואל מדוע התורה מגלה את חטאו של משה במי מריבה? מדוע אומרים שלא נכנס לארץ בגלל חטא זה? התשובה שלו היא כי אז היינו חושבים שהוא היה שותף לחטא המרגלים. לכן על מנת להציל אותו מזה נאמר כי חטא במי מריבה.

***

פרק י"ג, פסוק ל"ג: "ונהי בעיננו כחגבים".

מי שבעיני עצמו הוא חגב, כך הוא גם בעיני אחרים.

בפסוק כ"ז המרגלים אומרים כי באו לארץ אשר נשלחו אליה וכו'. כל זה היה בשיחה פרטית בין המרגלים למשה והעם לא שותף. אח"כ נאמר:

"ויהס כלב את העם אל משה".

כלומר, כלב אסף את העם לשמוע את דברי משה, ואז שאר המרגלים אמרו: "לא נוכל לעלות", והוציאו את דיבת הארץ רעה.

על מנת להיכנס לארץ ישראל צריך תכונות מיוחדות. הזוהר אומר כי הארץ נקראת ארץ כנען כי צריך להיות כנוע על מנת להיכנס לארץ. כשהמרגלים בימי יהושע נכנסים לארץ, הדבר הראשון שהם פוגשים זה אשה זונה. זה נראה מוזר, אבל ברגע שרואים מה שמה העסק ברור יותר. שמה – רחב. א"י מרחיבה דעתו של אדם - "וראית ורחב לבבך".

השאלה היא איך פותרים את הבעיה שהמרגלים העלו.

פרק י"ד, פסוק א': "ותשא כל העדה ויתנו את קולם ויבכו העם בלילה ההוא".

מדוע כתוב "בלילה ההוא" דווקא, ולא "בלילה"? האם אנו יודעים על איזה לילה מדובר? החכמים אמרו כי מדובר על לילה מסוים ומפורסם שהוא ליל תשעה באב. חז"ל אומרים: "אמר הקב"ה אתם בכיתם בכייה של חינם ואני אתן לכם בכייה לדורות". כבר כאשר ניתן חומש במדבר לאחר 40 שנה במדבר, כל תשעה באב היו מתים אנשים ולכן הם ידעו מהו הלילה הזה. בכל יום תשעה באב במשך 38 שנה עשו תענית על הגזרה שלא יכנסו לארץ. ורק עם הכניסה לארץ בטלה התענית.

מהי הבכייה לדורות? זוהי תשובה לטענה של המרגלים. הם טוענים כי אם ניכנס לארץ ונשתרש בה ונשכח כי היינו בגלות במצרים, אנו נסתאב ונהפוך להיות כמו הכנענים ונושמד. לכן אומר הקב"ה: "אין לכם מה לדאוג. אם תגיעו למצב שתתקרבו להיות חייבים כליה, יבוא תשעה באב ואגלה אתכם וכך תזכרו".

בפרשת "ואתחנן" נאמר: "כי תוליד בנים ובני בנים, ונושנתם בארץ, והשחתם... ועשיתם הרע בעיני ה' אלוקיך להכעיסו, העידותי בכם היום את השמיים ואת הארץ, כי אבוד תאבדון מהר מעל הארץ... לא תאריכון ימים עליה, כי הישמד תישמדון. והפיץ ה' אתכם בעמים, ונשארתם מתי מספר בגויים אשר ינהג ה' אתכם שמה. ועבדתם שם אלוהים מעשה ידי אדם: עץ ואבן... וביקשתם משם את ה' א-לוהיך, ומצאת". רבי יהודה הלוי בספר הכוזרי אומר שעץ - זה הצלב, סמל הנצרות, ואבן - זה הכעבה (האבן במכה), סמל האסלאם. וכי עם ישראל עבד עבודה זרה בגלות? אלא עבודת ה' של יהודים בגלות, בארצות הנצרות והאסלאם, נחשבת ל"ע"ז קלה" - כפי שאומרים חז"ל, "כל הדר בחו"ל כאילו עובד עבודה זרה" (כדי לקיים את עם ישראל בגלות הקב"ה נאלץ לקיים את הגוים, עובדי העבודה זרה, שהיהודים גרים ביניהם). כאשר אנו נצא לגלות אנו נתפלל לקב"ה וזה ייחשב כמו ע"ז, ומתוך הע"ז נתגעגע ונבקש את ה' והוא יציל אותנו.

לכן כשנכנס אב ממעטין בשמחה, משמע שהיה צריך לשמוח הרבה ולכן יש למעט. כתוב בתהילים: "מזמור לאסף, באו גויים בנחלתך טימאו את היכל קודשך..." - למה זה מזמור? מה השמחה? אלא, כפי שאומרים חז"ל, "ברוך שכילה זעמו בעצים ואבנים".

זו אפשרות נוראה ואיומה. לכן יש אפשרות אחרת להימנע מהקילקולים העלולים לקרות בארץ ישראל: ליצור גלות יזומה בארץ כל שבע שנים שהיא שנת השמיטה. לכן אומרת התורה כי אם לא נשמור את השמיטה, "אז תרצה הארץ את שבתותיה כול ימי הושמה, ואתם בארץ אויביכם; אז תשבת הארץ, והרצת את שבתותיה" - כלומר, זה מה שיגרום לגלות. אם לא שומרים את השמיטה, שהיא דרך טובה לא לשקוע בקלקולים, אז אין ברירה ויהיה תשעה באב וגלות על מנת להציל את עמ"י משקיעה.

(יש לנו כמה מצוות כאלה שהם "מנגנונים" נגד השתקעות באדמה: יש חג הסוכות שהוא מעין גלות יזומה. יש גם מצוות ביכורים: מי שמביא ביכורים לבית המקדש אומר לכהן: "הגדתי היום לה' אלוקיך, כי באתי אל הארץ"; כלומר, הוא חייב לראות את עצמו כי מי שבא לארץ היום).

מדוע יש צורך בגלות על מנת להוציא את הע"ז מעמ"י? כי בא"י העבודה זרה חזקה יותר ולכן אנו צריכים לקבל מעין "ע"ז קלה יותר" על מנת להתחסן (כמו חיסון שיש בו נגיף מוחלש).

למה ט' באב חל בקיץ? עם ישראל הוא עם של האמצע, אנו עם של חודש ניסן (חודש אביב) או חודש תשרי (שהוא בסתיו). אמצע הקיץ זו לא התקופה שלנו ולכן דווקא כאן מגיע תשעה באב. למהר"ל, ב"נצח ישראל", יש פרק שלם שמדבר על זה.

פסוק ד': "ניתנה ראש ונשובה מצרימה".

איך יכול להיות שהם רוצים לשוב מצרימה? כמו שהיו יהודים שאחרי השואה חזרו לגרמניה.

פסוק ז': "ויאמרו אל כל עדת בני ישראל...".

מי הם אלו שדיברו? יהושע וכלב. מה הם אומרים? "הארץ אשר עברנו בה לתור אותה טובה הארץ מאד מאד. אם חפץ ה' בנו והביא אותנו אל הארץ...". "ויאמרו כל העדה לרגום אותם באבנים...".

מתי עם ישראל מוכן לרגום יהודים באבנים? רק כשרוצים להכניס אותם לארץ ישראל.

מדוע יהושע וכלב עונים לטענות העם ולא משה ואהרון? (משה ואהרון נופלים על פניהם). בספר דברים (פרק א', פסוק כ"ו) מוזכרת התגובה של משה: "ולא אביתם לעלות ותמרו את פני ה' אלוקיכם ותרגנו באהליכם... אנא אנחנו עולים אחינו המסו את לבבנו לאמר...". עד כאן ניסוח דברי העם לפי ספר דברים. מה היתה תגובת יהושע וכלב לדברים אלו? "אין מה לפחד - נצא למלחמה וננצח!". ומה משה אומר? "ואומר אליהם... לא תחיתון, ה' אלוקיכם ההולך לפניכם הוא ילחם לכם ככל אשר עשה במצרים לעינכם...". כלומר, משה אומר: "אתם מפחדים ממלחמה? אני מציע לכם חלופה: יהיו ניסים, כמו שהקב"ה עשה לכם במדבר עד היום". כאן אין זכר לתגובתם של יהושע וכלב: "וישמע ה' את קול דבריכם ויקצוף, וישבע לאמר אם יראה איש... זולתי כלב בן יפונה הוא יראנה... גם בי התאנף ה' לאמר לא תבוא שמה, יהושע בן נון העומד לפניך הוא יכניס...".

על מה התאנף ה' במשה? על זה שהוא הסכים לתלונה של העם ואמר: "אם אתם מפחדים שאתם חלשים, אני מסכים להמשך ההנהגה הניסית", ולא חיזק את לב העם. החטא של משה הוא שהוא אומר להם: "ה' ילחם לכם", ואילו יהושע וכלב זכו להיכנס לארץ בגלל שהם חיזקו את לב העם. מה שקרה במי מריבה שלכאורה, בשל זה משה לא נכנס לארץ, זה רק הסימפטום לכך שמשה לא רוצה לוותר על ההנהגה הניסית.

שאלה: מהי המשמעות של האמירה "טובה הארץ מאד מאד"? הרי המדרש בראשית רבה אומר על הפסוק "והנה טוב מאוד" (בפרשת בראשית): "'הנה טוב מאד', זה יצר טוב. 'והנה טוב מאד', זה יצר רע". (כלומר, האם הארץ קשורה גם ליצר הרע!?)

תשובה: א"י נקראת "ארץ זבת חלב ודבש". רק מהפסוק הזה אנו לומדים שמותר לאכול חלב ודבש, שלכאורה היה ניתן לחשוב שלא ניתן לאכול אותם כי הם יוצאים מחיות שלא נשחטו, או מחיות טמאות. לכן אנו לומדים כי א"י מטהרת את הטמאים. את כל כוחות החיים ניתן לשנות בארץ ישראל.

***

לגבי ויכוחים על נושאים תורניים ובפרט הויכוח על הציונות (הקשור לפרשת שלח לך): אין מקום לאמירה שאי-אפשר לברר את האמת. צריך שכל צד יביא את ההוכחות שלו, עם המקורות, ואז צריך לבדוק את ההוכחות ולראות מי צודק.

למשל, הרב קוק קרא את החוברת "אור לישרים", החתומה על ידי רבנים חשובים, שהוצאה כנגד הציונות בראשיתה, כנגד התנועה המדינית של הרצל, וכתב הערות עליה המסבירות למה טענותיה אינן נכונות. כמוכן הרב צבי-יהודה כתב הערות על חוברת מלאה שטנה של הרב אלחנן וסרמן, הנקראת "קובץ מאמרים", ודחה את טענותיה אחת אחרי השניה.

אגב, על אותה החוברת "אור לישרים" חתמו שלושה רבנים גדולים מליטא, בהם הרב חיים מבריסק והאדמו"ר החמישי של חב"ד, והחותם הרביעי היה רב נתן אדלר מלונדון שלא היה כל כך מוכר. הרב צבי-יהודה היה שואל: מדוע לא החתימו עוד רב גדול מליטא? מדוע חיפשו עד לונדון רב רביעי? הרי באזור ליטא גרו גדולי עולם באותם שנים! אלא, כפי שהיה אומר הרצי"ה קוק, מכאן הוכחה שכל שאר הרבנים לא התנגדו. זו לא הוכחה שהם תמכו, אלא כמעט כולם היו במבוכה ולא ידעו איך להתיחס לציונות.

‏***

פרק י"ד, פסוק כ"א: "ואולם חי אני וימלא כבוד ה' את כל הארץ".

לפי הנצי"ב מוולוזין, הקב"ה אומר כאן: "אם לעם ישראל יש קושי בקבלת המשימה הארץ-ישראלית, אני יכול להסתדר גם עם זה שיהיו בגלות". אכן בפרק תהילים שמדבר על חטא המרגלים נאמר:

"וַיִּמְאֲסוּ בְּאֶרֶץ חֶמְדָּה; לֹא-הֶאֱמִינוּ לִדְבָרוֹ.
וַיֵּרָגְנוּ בְאָהֳלֵיהֶם; לֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹל ה'.
וַיִּשָּׂא יָדוֹ לָהֶם לְהַפִּיל אוֹתָם בַּמִּדְבָּר
וּלְהַפִּיל זַרְעָם, בַּגּוֹיִם וּלְזָרוֹתָם בָּאֲרָצוֹת".

הרב קוק אומר ב"עולת ראיה" על הקרבנות:

"התפיסה שהקב"ה הוא גם נעלה מכל נעלה וגם נמצא בכל הנמוכים. בכל מקום שאתה מוצא גדלותו אתה מוצא ענוותנותו, זהו סגולת ישראל. ובשביל כך נפזרנו בכל העולם, בארבע כנפות הארץ, כדי לתמם [=להשלים] את החזון ש'ימלא כבוד ה' את כל הארץ', ודעת אלוקי אמת תחדור בכל לב בכל נפש ובכל רוח".

כלומר, ללמד את כל האנושות.

"הפיזור אמנם מועיל רק להרחיב את הלבבות שאח"כ בעת הגאולה הנצחית יתגלה על ידי הקיבוץ לארץ חמדה, אז ישוב האור הגדול של דעת אלוקי אמת להופיע בארץ חמדה מכל כנפות הארץ".

כלומר, הגלות היא כמו זריעה.

אחרי שזורעים צריך לקצור ולהביא אל בית האוצר ומשם לוקחים אותו כדי להכין לחם על מנת להאכיל את כולם. לכן אם אין איסוף לגורן, אין טעם בזריעה. כאן הרב קוק עונה לטענות הרב שמשון רפאל הירש שאמר כי התפקיד של עמ"י הוא לחיות בגלות. הוא עונה כי הגלות היא רק הכנה לחזרה לארץ.

תמיד מדברים על ההשפעה של עמ"י בגלות. ומה היתה אותה השפעה? אם נעשה חשבון של רווח והפסד, נמצא מעט מאד השפעה והרבה מאד הפסד. גם אם נראה השפעה, נראה שהיהודי כפרט אחד הצליח להשתלב אצל הגויים בתפקיד גויי ונתן משהו של תוכן גויי ולא תוכן יהודי. התוכן היהודי לא הועבר בגלות לגויים. לקראת סוף ימי בית שני, בתחילת הגלות, עוד היתה איזושהי השפעה, אבל בכל ימי הביניים (חוץ ממלכת הכוזרי וקיסרית אחת מהפרנקים) לא היתה כל התקרבות ליהדות.

היה פילוסוף, ז'אן-ז'אק רוסו, שחי לפני 300 שנה והיה מההוגים החשובים שגרמו בסופו של דבר למהפכה הצרפתית. הוא אבי המושג ה"אמנה החברתית", למשל. באחד מספריו הוא אומר שבאוניברסיטת סורבון (שהיתה אז אוניברסיטה קתולית) אין כל ספק למי שמלמד שם כי הנבואות של ישעיהו מדברות על יש"ו, ולרבנים של אמסטרדם אין כל ספק שהם לא מדברות עליו. "לכן נראה לי", - אומר רוסו, - "שלא נוכל לדעת מה היהודים חושבים עד שתהיה להם מדינה משלהם ואוניברסיטאות ובתי מדרש בהם יוכלו לדבר ללא פחד ואז נדע מה יש להם לומר לנו". כיום יש לנו אוניברסיטאות וישיבות וכו', ועדיין אף אחד לא יודע מה יש לנו להגיד. מאז מלחמת ששת הימים ועד עכשיו כל העולם בציפייה: מה יש ליהודים לומר? מה האמירה האלוקית? ועמ"י לא מספק את זה. לכן הגויים אומרים: “אם ככה אז תחזרו לגבולות 67". הם רוצים מאד לשמוע, אבל אנחנו מפחדים לראות איך אנחנו צריכים להיות באמת. כל התכנים של הפסיכואנליזה, תורת היחסות וכו', שיהודים הביאו לעולם, זה לא התוכן של היהדות אלא הכישרון של יהודים להשפיע בתחומים של הגויים. זה לא התוכן היהודי שעל היהדות להביא לעולם.

יותר מזה, במקום שעמ"י יפיץ את התוכן שלו בעולם, ממשלת ישראל אומרת לגויים: "אתם צודקים - אנו נטע מערבי כובש באזור בעל תרבות שונה".

הרב קוק אומר שכאשר היינו בגלות קצרנו את כל הכוחות מהגויים וכרגע יש לנו כוחות על מנת לתקן את הגויים. כאשר אנו בגלות, אנו משועבדים לכוחות שאינם שייכים לנו ולכן כל תיקון שנעשה יתקן את הכוחות של אותו מקום, כל מה שנפעל יבנה את האומות. זו היתה הטעות של יוסף שחשב שדרך מצרים הוא יוכל לתקן את העולם, ובפועל הוא רק חיזק את מצרים.

הגלות מכשירה את העולם לקיום הפסוק "ימלא כבוד ה' את כל הארץ", על ידי זה שעמ"י מלקט את הניצוצות שהיו אצל אומות העולם.

מי נמצא בגלות? לכאורה, עמ"י נמצא בגלות ואומות העולם יושבות במקומותיהם. אך לפי הסיפור המקראי כל אומות העולם בגלות מאז מגדל בבל, ולכן אנו הולכים לגלות על מנת לתקן אותם ולהחזיר את מדרגת האדם.

שאלה: והרי אלפיים שנה זה לא עובד - אולי המשימה קשה מדי?

תשובה: אתה מתייאש מעם ישראל? הרב אברהם רמר אמר פעם לרצי"ה: "אולי המסרים שלנו גדולים מדי בשביל העם?" הרב צבי-יהודה ענה לו שכשמשה רבינו אמר "והם לא יאמינו לי", הוא נענש כי אל העם הזה צריך לדבר בגדלות ולא בקטנות. אם הוא שומע דברים קטנים הוא ניזוק.

שאלה: האם הפצת שבע מצוות בני נח אצל הגוים על ידי חב"ד קשורה תיקון הגוים והחזרתם למדרגת האדם?

תשובה: כן, אבל זה נעשה בבוסריות. זה תפקיד משיחי ולא בכדי חסידי חב"ד חשבו על הרבי שהוא המשיח כי יש בחינה משיחית ברעיון הזה דווקא. רק הסיכוי שהדרך בה הם מפיצים את שבע מצוות בני נח תצליח נראה לי קלוש - למשל הם מפיצים שבע מצוות בני נח בערבית בשכם: לא תרצח, לא תגנוב...

שאלה: מה אנחנו כן צריכים ללמד את הגויים?

תשובה: זוהי מחלוקת בשני פירושים של התוס' על הפסוק "והסירותי דמו מפיו...". אומרת הגמרא: "אלו בתי קרקסאות ותיאטראות של רומא ששם אלופי יהודה ילמדו תורה". ילמדו תורה לגויים? ומה ילמדו? יש מחלוקת בין רש"י ותוספות מה זה קרקסאות ותיאטראות. רש"י אומר כי זה בתי עבודה זרה. כלומר, אנו נלמד את הגויים איך להעלות את הרגש הדתי שלהם לשם שמים - איך לעשות נצרות כשרה, אסלאם כשר, בודהיזם כשר וכו'. התוס' מקשים ואומרים: "איך יכול להיות שבמקומות מטונפים כאלו ילמדו תורה?!". לכן הם אומרים כי מדובר על בית ועד של גויים. בית ועד זה הממשל - כלומר, המדינה. יוצא כי יש לנו ללמד את הגויים מדעי המדינה. איך להקים מדינה כשרה, דמוקרטיה כשרה וקומוניזם כשר. הרב קוק מביא באגרות את שתי הדעות ולא מכריע ביניהן.

היהדות הרפורמית היא דת מצוינת לגויים. זה בדיוק מה שהם צריכים להיות - יהודים רפורמים.

אגרות הראי"ה, אגרת תקנ"ז:

"החוברת 'דת ישראל' [חוברת שכתב רב אחד בשביל יפנים] מעשה ידי כבודו, השביע אותי נחת. סגנונה וכבודה רצויים הם ומכוונים לכבד את התורה. יוכל כבודו להשתמש בה בתור כוח מעורר פנימי, שראוי לנו לגשת לעבודה זו של "ספרו בגויים את כבודו"... אבל הוא כפי שהוא אין אפשרות שיתאים למטרתו הרצויה מכמה טעמים שקצתם אבאר לכבודו בקצרה":

א. אי אפשר לבוא לאומה רחוקה במובן הרוחני, כי אם במה שכתוב במפורש ולא בדברי אגדה ומסורת חז"ל, אם לא מבארים מה כתוב מפורש ומה אומרת מסורת האומה.

ב. חוכמת הנפש של ויזל שהרחיב בה כבודו, אין בה חידוש לעם משכיל כמו היפנים וגם היא לקויה בזקנה.

ג. אי אפשר להושיט תוכן דתי עליון לעם זה בביטויים של עלבון על מייסדי דתות. אנו צריכים לדבר רק על היתרון העליון של תורת משה והשלילה מאליה תעלה.

פסוק כ"ב: "כי כל האנשים הרואים את כבדי ואת אותותי אשר עשיתי במצרים ובמדבר וינסו אותי זה עשר פעמים... ועבדי כלב עקב היתה רוח אחרת עמו וימלא אחרי... וזרעו יורישנה". מהי הרוח האחרת? הוא רצה, למרות כל הבעיות והקשיים ולמרות היותו במיעוט, לכבוש את הארץ. האם הוא רצה את זה בגלל שהוא היה לאומן צר?

הרבה פעמים אומרים שארץ ישראל זה כמובן חשוב, אך כיוון שהרוב לא מוכן להיאבק עליה, צריך, בשם אחדות העם ולמען הצלת העם כביכול, לוותר על המאבק. צריך להבין שלא ניתן להפריד בין ארץ ישראל לעם ישראל, אי אפשר לחלק.

במסכת סנהדרין, דף כ"ו, ע"א, מסופר ששבנא, שהיה הסופר של חזקיהו מלך יהודה, היה דורש ומלמד תורה שלוש עשרה ריבוא תלמידים. כלומר, היו 130,000 תלמידים. לחזקיה מלך יהודה היו רק 110,000 תלמידים. כאשר סנחריב צר על ירושלים שלח לו שבנא מכתב עם חץ ואמר כי "שבנא וסיעתו השלימו [עם סנחריב], אבל חזקיה וסיעתו לא". כוונתו היתה: "אני מוכן לעשות אתך שלום ולמסור לך את ירושלים. כאשר אתה כובש את ירושלים אל תהרוג אותי כי אני מסכים אתך". שנאמר: "והנה הרשעים ידרכו קשת, כוננו חיצם". דעתו של חזקיהו נחלשה ואמר: "אולי דעת הקב"ה הולכת על פי הרוב ומכיוון שהרוב סובר שצריך למסור, יש ללכת איתם על מנת למנוע קרע בעם?". בא ישעיהו הנביא ואמר לו שקשר רשעים הוא וקשר רשעים אינו מן המניין. מי שבעד מסירת ארץ ישראל לא סופרים אותו. הנביא ידע זאת ממה שנאמר בפרשתנו: "ועבדי כלב עקב הייתה רוח אחרת עימו וימלא אחרי... והביאותיו אל הארץ...".

כתוב "וימלא אחרי" - מעשיו של כלב לא נבעו מלאומניות יתר אלא מהבנתו את העיקר ולכן הקב"ה אתו.

שאלה: אז, לפי דברי הרב, כל מי לא שיתף פעולה בגירוש גוש קטיף תיקן את חטא המרגלים?

תשובה: אכן, כל מי שלא שיתף פעולה תיקן את חטא המרגלים.

שאלה: מה לגבי רבן יוחנן בן זכאי?

תשובה: הוא עצמו התלבט עד יום מותו אם נהג נכון. הוא היה בדור של חורבן ולכן ניסה להציל ואין זה דומה לדור של גאולה.

פסוקים כ"ו- ל"ח: מהו העונש בעצם? המרגלים מתו. וחוץ מזה? העם לא נכנסים לארץ, אבל זה מה שהם רצו .אז מה כאן העונש? הם אמרו: "אנחנו מפחדים ולא רוצים להיכנס!" - ומשה מסכים שלא ייכנסו. אלא שברגע שאמרו להם כי הם לא יכנסו, הם התפכחו והצטערו על כך.