הרב אורי שרקי

שלח לך - העונש על עבודה זרה בשוגג ובמזיד

סיכום שיעורים (מכון מאיר, י"ז באייר תשס"ח) - עוד לא עבר את עריכת הרב




‏יום חמישי

פרק ט"ו, פסוק כ"ב- כ"ו: "וכי תשגו ולא תעשו את כל המצוות האל אשר דיבר ה' אל משה... והיה אם מעיני העדה נעשתה לשגגה... ונסלח לכל עדת בני ישראל ולגר הגר בתוכם כי לכל העם בשגגה".

מהו המקרה המצריך את הבאת הקורבן המתואר כאן? הפסוקים הללו דומים למצב של הבאת חטאת: אם העונש על עבירה מסוימת שנעשתה בזדון הוא כרת, אז אדם שעובר על אותה העבירה בשגגה חייב להביא קרבן חטאת. למשל, אם אדם חילל שבת במזיד, הוא חייב כרת (אם היו עדים והתרעה הוא חייב סקילה), ואם הוא חילל שבת בשוגג - הוא חייב חטאת.

קורבן חטאת זה כבשה או עז, אבל כאן מדובר על פר בן בקר ולא על כבש.

האם יתכן כי אדם עבר על כל המצוות שבתורה?! הרי כתוב: "כי תשגו ולא תעשו את כל המצוות"?! רש"י אומר, בעקבות חז"ל, כי מדובר על עבירה ששקולה כנגד כל המצוות – כלומר, עבירת עבודה זרה בשוגג. זו יכולה להיות הוראה מוטעית של הסנהדרין שאומרת כי משהו אינו אסור משום ע"ז והוא כן אסור. יש גם מצב של אדם פרטי שטועה, כפי שנאמר: "אם נפש אחת...". כלומר, יש מצב בו הסנהדרין טועה ויש מצב בו אדם פרטי טועה.

סגנון הכתוב מראה כי יש כאן משהו נוסף. על מה מדובר? הרמב"ן אומר כי יש כאן הוכחה שיבוא דור מן הדורות שלא יקיים את כל התורה כולה. כולו, כל הדור. למה לא יקיימו את התורה?! זה יהיה בשגגה כי לא ידעו שהם מחויבים. איך קוראים ליהודי שיש לו הכרה שהוא יהודי אבל לא יודע שהוא מחויב לקיים מצוות? חילוני. פעם מי שלא קיים מצוות היה אחד שידע שהוא מחויב ובכ"ז לא עשה והוא נקרא רשע, ואילו היום המצב יותר דומה למה שנקרא "תינוק שנשבה בין הגויים" ולא יודע כי חייב. לפי העקרון ההלכתי "רובו ככולו", רוב הדור נחשב ככל הדור, ולכן היום אפשר להגיד שנוצר לנו דור כמו שכתב הרמב"ן – דור שלא מודע לכך שהוא חייב ולכן הוא כשוגג. למה התורה ראתה לנכון לספר לנו על דור שלא יקיים מצוות? לפחות לפי הפירוש של הרמב"ן? המטרה היא להגיד לנו שגם דור שלא מקיים מצוות - הוא יהודי.

מדוע התורה מציינת את זה דווקא בפרשת שלח? לכל המצוות המובאות בפרשה יש מכנה משותף. הפרשה מתחילה עם סיפור המרגלים - מצוות כיבוש א"י. אח"כ מדובר על איסור ע"ז, אח"כ הפרשה עוברת לדיון על המקושש – מצוות שמירת שבת - ואז למצוות ציצית. המכנה המשותף של כל המצוות הללו הוא שהן שקולות כנגד כל התורה כולה.

בפרשה מדובר על פר העלם ע"ז - אם הסנהדרין הורו בטעות על ע"ז הם צריכים להביא קורבן וזה מוזכר באותה הפרשה כמו סיפור המרגלים - כי א"י וע"ז שקולות כנגד כל התורה כולה.

פסוק כ"ז: "ואם נפש אחת תחטא בשגגה והקריבה עז בת שנתה לחטאת".

אם אדם חושב כי מותר לו להתפלל אל הרב שלו, שהוא מאד מעריך אותו, ואז מגלה שאסור כי יש להתפלל רק לקב"ה, אז הוא צריך להביא קורבן עז. לכן יש להיזהר מאד לא להתפלל אל הצדיק, אלא לבקש שהתפילות לקב"ה יתקבלו בזכות הצדיק וכו'. (במיוחד צריך להיזהר ביום ל"ג בעומר במירון, שאם שוחטים שם משהו ולאחד השוחטים יכולה להיות מחשבה על קרבן זה יכול להיות מאד בעייתי).

שאלה: האם הדולר זה ע"ז של ימינו?

תשובה: כשאנו מדברים על ע"ז שהיא כנגד כל התורה כולה, זו ע"ז שחייבים עליה סקילה ולא מרדף אחרי כסף שהוא לא מחייב סקילה. בדומה לאמירת חז"ל שכל הכועס כאילו עובד ע"ז – אין פירושה שכל מי שכועס יש לסקול אותו, אלא זה רק חמור "כמו".

הנצי"ב מוולוזין בפירושו לפרשתנו אומר כי דורו של עזרא שהקימו את ביהמ"ק השני הקריבו קורבנות לכפר על ע"ז של כל הדורות לפניהם ולמדו את זה מפסוק כ"ג אצלנו.

פסוקים כ"ח-כ"ט: "וְכִפֶּר הַכֹּהֵן, עַל-הַנֶּפֶשׁ הַשֹּׁגֶגֶת בְּחֶטְאָה בִשְׁגָגָה לִפְנֵי ה': לְכַפֵּר עָלָיו, וְנִסְלַח לוֹ. הָאֶזְרָח בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל, וְלַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם תּוֹרָה אַחַת יִהְיֶה לָכֶם, לָעֹשֶׂה בִּשְׁגָגָה".

שאלה: מדוע יש מחשבה להפריד כאן בין יהודי לבין גר?

תשובה: כי היה מקום לומר כי ניתן להבין את הגר כי הוא בא מהרקע של ע"ז ולכן אפשר לוותר לו. לכן אומרים בפירוש שלא.

[שאלה מהאינטרנט ובקשה שהרב יספר שוב סיפור שסיפר פעם: שאלו פעם את הרב גדליה קניג ז"ל, שהיה ראש חסידי ברסלב בצפת: "מי מבין הצדיקים הידועים לנו הצליח להגיע להיות צדיק כמו שרבי נחמן התכוון?!". והוא אמר: "רק אחד - הרב קוק זצ"ל".]

פסוקים ל'-ל"א: "והנפש אשר תעשה ביד רמה... ונכרתה הנפש ההיא מקרב עמה כי דבר ה' בזה...".

לא ברור על מה מדברים פסוקים אלו. נחלקו בזה רבי עקיבא ורבי ישמעאל. רבי ישמעאל אומר כי מדובר על מי שעובד ע"ז במזיד וע"ז היא גידוף כלפי שמיא. רבי עקיבא אומר כי מדובר לא על עובדי ע"ז אלא על עבירה של גידוף כלפי שמיא שהיא עבירה מצד עצמה.

פסוק ל"א: "כי את דבר ה' בזה ואת מצוותו הפר, הכרת תכרת הנפש ההיא עוונה בה".

גם רבי ישמעאל וגם רבי עקיבא מסכימים שבפסוק זה מדובר על עבירת ע"ז.

אך יש שתי שאלות: מדוע בשני הפסוקים מופיע הביטוי "הכרת תכרת" ומדוע נאמר: "עוונה בה"?

נחלקו רבותינו בתלמוד מה הפירוש של "הכרת תיכרת". רבי עקיבא אומר: "הכרת - בעולם הזה, תכרת - בעולם הבא". רבי ישמעאל עונה לו שהרי כבר נאמר: "והנפש אשר תעשה... ונכרתה" - וכי יש שלושה עולמות?! אומר רבי ישמעאל: "אלא שדברה תורה כלשון בני אדם". לפי רבי עקיבא, אין כאן בעיה כי לשיטתו הפסוק ההוא לא מדבר על ע"ז אלא מדבר על גידוף. לכן הוא יכול לדייק, לפי שיטתו, מכל מילה בתורה, בעוד, לשיטתו של רבי ישמעאל, לא מדייקים בכל מילה, אלא התורה דיברה בלשון בני אדם.

כתוב למנהל האתר
כל הזכויות שמורות. Ⓒ תשע"ג (2013)