"ומפני ד' דברים אין מוכיחין את האדם אלא סמוך למיתה"

כ"ח באלול תשס"ו

שאלה 1:

מהו פשט המילים של רש"י על דברים א' ג': "ומפני ד' דברים אין מוכיחין את האדם אלא סמוך למיתה וגו'"?

תשובה 1:

ישנן 4 סיבות לכך שאין נותנים תוכחה לאדם אלא קרוב לזמן מותו של נותן התוכחה, והן: 1) כדי שלא יוכיח אותו פעמים רבות. 2) כדי שלא יתבייש חבירו ממנו אחר כך כשיראה אותו. 3) שלא ישמור לו טינה. 4) כדי שיפרדו זה מזה מתוך שלום ביניהם, כי נתינת תוכחה סופה להביא לשלום בין שני הצדדים כפי שמצאנו באברהם שהוכיח את אבימלך ואחר כך כרתו ברית ביניהם. כל זה כתוב במדרש התנאים המכונה "ספרי".

שאלה 2:

1) כדי שלא יוכיח אותו פעמים רבות.

הרי כתוב הוכח תוכיח את עמיתך אפי' מאה פעמים וחוץ מזה מה רע בהוכחה פעמיים?

2) כדי שלא יתבייש חבירו ממנו אחר כך כשיראה אותו.

מי לא יראה את מי ומתי ומה הקשר לשעת הפטירה?

3) שלא ישמור לו טינה.

שלא יהא בלב של מי על מי ומה התועלת בשעת המיתה?

4) כדי שיפרדו זה מזה מתוך שלום ביניהם, כי נתינת תוכחה סופה להביא לשלום בין שני הצדדים כפי שמצאנו באברהם שהוכיח את אבימלך ואחר כך כרתו ברית ביניהם.

איזה שלום זה כשנפרדים בתוכחה? ומה סיבה יש כאן שלא להוכיח שלא סמוך למיתה?

תשובה 2

כל זמן שלא נאמרה התוכחה, הקשר בין בני אדם בנוי על זיוף, הגורם למתיחות מתחת לפני השטח. התוכחה מעלה את הבעיות על פני השטח ואז ניתן להבין אחד את השני.

כתוב למנהל האתר
כל הזכויות שמורות. Ⓒ תשע"ג (2013)