הרב אורי שרקי

עקב - שמיעה, תפילה ושמיעה

אב תשע"ד




"והיה עקב תשמעון את הדברים האלה ושמרתם ועשיתם אותם". מפרש היה הרב יהודא אשכנזי זצ"ל שהכוונה של הכתוב היא שצריך להשמיע דברי בתורה באופן ובסגנון כאלה שיגרמו לשומע לרצות לשמור ולעשות את דברי התורה: תשמעו את הדברים האלה באופן של 'ושמרתם ועשיתם אותם'. דוקא אז נהיית קבלת מצוות התורה ראויה ללשון "והיה", שהוא לשון שמחה. אך כאשר דברי תורה נאמרו ונשמעו, אבל לא גרמו לאהדתו של השומע, טוב יותר אילו לא נשמעו, שעל כל פנים יהיו השומעים שוגגים ולא מזידין. עבודה זו של הנעמת דברי התורה, ראויה לדור השבים לארץ, ש"תלמידי חכמים שבארץ ישראל נקראים נועם". דור של עקב - עקבות משיחא.

החזרה על מעשה העגל בפרשתנו מגלה פרט חדש שלא פורש בספר שמות, והוא שמשה התפלל על עם ישראל ארבעים יום וארבעים לילה אחרי שבירת הלוחות בטרם עלה שוב אל ההר לקבל את הלוחות השניים. יש ללמוד מכך שאף על פי שה' סלח תיכף עם תפילתו הראשונה של משה רבינו שנאמרה עוד לפני ירידתו מן ההר, עדיין היה צורך בתוספת תפילה כדי להכין את הלבבות של בני ישראל להתחדשות הברית עמהם. אותם הימים שבין י"ז בתמוז לראש חודש אלול, שבהם משה התפלל, נשארו לדורות ימים שבהם מאירה סגולת התפילה וההכנה לקראת התחדשות הרוח והנפש בימי התשובה הממשמשים ובאים.

הבדל מהותי קיים בין פרשה ראשונה של קריאת שמע שפגשנו בפרשת ואתחנן לבית פרשה שניה, המופיעה בפרשתנו. בראשונה, המוטיבציה לאהבת ה' היא עצם ההכרה ביחודו: "ה' אחד... ואהבת" אהבה שאין בה בקשת תועלת, שלא על מנת לקבל פרס. בשניה, יש כדאיות: "אם שמוע תשמעו... לאהבה... ונתתי מטר ארצכם". ללמדך שעבודת ה' של האדם היא כסולם שיסודותיו נטועים בטבע הראשוני של האדם, ומתחשב בחולשתו ובדרישתו לקבל פרס. רק אחרי שהחינוך מצליח "שלא לשמה", ניתן לעלות אל השלב העליון של עבודת ה' "לשמה".

כתוב למנהל האתר
כל הזכויות שמורות. Ⓒ תשע"ג (2013)