הרב אורי שרקי

וֶאֱמוּנָתְךָ בַּלֵּילוֹת

בירורים בענין אמירת הלל בליל יום העצמאות

אברהם כהן - ארז הוצאה לאור, ירושלים, אייר תשס"ב.
כל הזכויות שמורות למחבר. מותר להעתיק שלא למטרות מסחריות.




הִנֵּה | בָרֲכוּ אֶת־יְהֹוָה כָּל־עַבְדֵי יְהֹוָה הָעֹמְדִים בְּבֵית־יְהֹוָה בַּלֵּילֽוֹת:

תהלים קלד,א  


הקדמה

  בתודות לה' הריני מגיש בזה לפני המעיינים מאמר שפרסמתי ב"עיטורי כוהנים" גיליון 209 - ניסן תשס"ב תחת הכותרת "שיר חדש", על מנת לבסס את תקנת הרבנות הראשית לגמור את ההלל ולברך עליו בליל יום העצמאות.

  מלבד שינויי לשון קלים, הדברים מופיעים כאן כפי שכבר נתפרסמו, ומה שראיתי להוסיף על הנאמר שם מצויין בראשי תיבות מ"ב (=מהדורא בתרא).

  לנוחות הקורא הוספתי חלקים מסידור "בית מלוכה" הנוגעים ישירות למאמר, ועוד מספר הגיגים השייכים לעניין זה.  

  בירושלמי שביעית (פ"ו ה"א) הורונו חכמים על פי הכתוב (דברים ל,ה) שגאולתנו זאת היא גאולה אחרונה: "מאבותיך - אבותיך אע"פ שנגאלו חזרו ונשתעבדו, אבל אתם משאתם נגאלים עוד אין אתם משתעבדים".

  ועל הגאולה האחרונה נאמר מפי הנביאים ומפי החכמים שהיא גדולה מיציאת מצרים (ברכות יב,ב): "אמר להם בן זומא לחכמים: וכי מזכירין יציאת מצרים לימות המשיח, והלא כבר נאמר (ירמיה כג) 'הנה ימים באים נאם ה' וגו'. אמרו לו לא שתיעקר יציאת מצרים ממקומה אלא שיהא שעבוד מלכויות (=העצמאות המדינית) עיקר, ויציאת מצרים טפל לו".

  אכן עינינו רואות בימינו שלעומת יציאת מצרים בה יצאנו רק מארץ אחת אחרי מאתים שנה, אנו יוצאים ממאה ארצות אחרי אלפים שנה. (עי' דבריו של הרב יהודה אשכנזי זצ"ל בהקדמת סידור בית מלוכה).

  לא יתכן שאירוע בעל משקל כל כך גדול לא יקבל איפיון הלכתי מתאים, המבדיל אותו מחנוכה, בו היתה הגאולה גאולת שעה. ובאמת ייחוד זה קיים בהלכה, והוא שההלל נאמר בלילה רק בגאולה ראשונה ובגאולה אחרונה, כפי שהראתי במאמר המוגש להלן.  
 

  חטאו העיקרי של אדם הראשון היה כפיות הטובה: "האשה אשר נתת עמדי - כאן כפר בטובה" (רש"י על בראשית ג,יב). התיקון העיקרי הוא אם כן הכרת הטובה, ומשום כך נמנע מחזקיהו מלך יהודה להיות משיח (סנהדרין צד,א) כשלא רצה לומר שירה על עצמאותו המדינית, מה שהיה מתקן את ההיסטוריה כולה.

  ההימנעות מקריאת ההלל בלילה יש בה משום התכחשות לאופיה של גאולתנו כגאולה אחרונה, מה שמעכב את את שלימות הופעת אור ה' עלינו. על כן ראיתי חובה לעצמי להיכנס לעוביה של קורה זו, ולברר את מקורותיה של הלכה זו בעזרת צור ישראל וגואלו.  
 


וֶאֱמוּנָתְךָ בַּלֵּילוֹת  
 

  בשנת תשנ"א ובשנת תשנ"ט כתבתי בקונטרס "בא אורך" שבסוף סידור "בית מלוכה" אשר לי, שיש לקרוא את ההלל השלם בברכה בליל יום העצמאות, עפ"י תקנת הרבנות הראשית לישראל משנת תשל"ו. (עי' בהסכמת הגר"ש גורן זצ"ל לסידור, ובעמ' 25 ובעמ' 205-215 במהדורת תשנ"ט).

  כעת (תשס"ב) כתב ידידי הרב אריאל אדרי שליט"א להשיב על דברי בקונטרס "שחר אהללך" אשר לו, להוכיח שאין לקרוא את ההלל בלילה של יום העצמאות. הרב הואיל לכבדני לקרוא את דבריו , על מנת שאוכל להתייחס אליהם . יהיו דברי ודבריו לעיני המעיינים, והאמת תורה דרכה.

  אציין ששמחתי על כך שהדברים זכו להתייחסות עניינית ומעמיקה, אך יחד עם זאת לא יכלתי לקבל אף לא אחת מטענותיו.

  מכיון שהנושא נוגע בשרשי האמונה, כלומר באופן בו יש להודות לקב"ה על גאולתנו ועל פדות נפשנו, לא אוכל שלא להשיב על דבריו. על כן אביא תחילה את טענותיו בקצרה, ואת אשר יש לי להשיב עליהן. אך על מנת להבהיר לקורא שאינו מצוי בסוגיה את עיקרי הדברים, אציג תחילה את עיקרי הראיות הנוגעות לעניין שהבאתי בסידור בית מלוכה, אך בלי להאריך בהן. המעונין בדיון לכל עומקו יעיין בקונטרס עצמו.  

  א) הלל של יום העצמאות דומה להלל של ליל פסח. זה נאמר על גאולה ראשונה, וזה נאמר על גאולה אחרונה (שהיא גדולה מיציאת מצרים - ברכות יב, ב). מה זה נאמר בלילה, אף זה נאמר בלילה, הן משום שהוא שעת הנס כדעת מרן החת"ס (או"ח סי' נ"א), והן מצד שהוא גאולה לאומה כולה כדעת מרן החיד"א (ח"ש ח"ב סי' י"א).

  ב) יש להביא ראיה לדעת החת"ס מב"ר ו, ג (ב).

  ג) יש להביא ראיה לדעת החיד"א משוח"ט סי' קי"ג.

  ד) כמו כן נאמר בירושלמי פסחים (פ"י ה"ג) שהלל שהיה ראוי להיאמר על מפלת סנחריב נלמד מהלל של ליל פסח מקרא ד"השיר יהיה לכם כליל התקדש חג". וממנו יש ללמוד על הלל של גאולה אחרונה משום שהלל של מפלת סנחריב היה ראוי להיות של גאולה אחרונה ונדחה לעת"ל (סנה' צ"ד, א).

  ה) מגילה נקראת בלילה והיא במקום הלל ("קרייתא זו הלילא"). לדעת מהרש"א (חידו"א מגילה יד, א) יש ללמוד מכך על הלל בלילה. (ואף שמרן החיד"א חולק על ראיה זו, כבר הראיתי לפענ"ד בעמ' 207 שלענין יום העצמאות יודה החיד"א למהרש"א).  

  עד כאן תמצית הנאמר שם, ודוק היטב כי קיצרתי מאוד.  

  כנגד כל אלה כתב הר"א אדרי מספר קושיות, ואלו הן ותשובותיהן בצידן:  

  א) האריך מאוד להוכיח שהלל של ליל פסח אינו בא על הנס אלא על אכילת הפסח בלבד. ושאלמלא מצות האכילה בלילה ההוא לא היה נתקן כלל. וחילק לדעתו בין שלשה סוגי הלל: 1 - על יום טוב, 2 - על נס כגון חנוכה, 3 - על קיום מצוה. הסוג הראשון והשני מפורשים בברייתא (פסחים קי"ז, א): "נביאים שביניהם תקנו שיהו אומרים אותו על כל פרק ופרק ועל כל צרה וצרה (רש"י ורשב"ם: כגון חנוכה) - שלא תבוא עליהם - כשנגאלין ממנה אומרים אותו על גאולתם". ולגבי הסוג השלישי, הביא ראיה לקיומו מרש"י (שם צ"ה, ב ד"ה אפשר) וז"ל: "דכיון דדבר מצוה הוא טעון הלל", וכן מרמב"ן ור"ן (שם קי"ז,א) שכתבו שהלל של ליל פסח הוא הלל דמצוה. עכת"ד.  

  תשובה: תמיהה רבה יש לתמוה על דברים אלו. אם אכן יש חובה לומר הלל על מצוה מפני עצם היותה מצוה ולא מפני שהיא צמודה לזמן הגאולה, מפני מה לא הוזכרה תקנה זו בשום מקום בתלמוד, ומי תיקנה, בעוד שהוזכרה במפורש תקנת ההלל על הנס ומי היו מתקניו. ובפרט שלפי זה יהיה צורך להגדיר מהו סוג המצות שעליהן נתחייב לומר הלל. וכדי לתרץ את הקושי הזה סלל ידידי הרב המחבר דרך חדשה לפיה רק במצוה שיש בה משום קריבה לפני ה' (ואיני יודע כיצד נגדיר זאת במדויק, הלא בכל מצוה יש קריבה לפני ה' לפי הערך) ושחוזרת מזמן לזמן (ונתן בזה להלל דין ברכת שהחיינו), תהיה חובת הלל.

  אבל האמת תורה דרכה ברור כשמש שרק הלל אחד בלבד קיים והוא ההודאה על גאולה מצרה כלשון הגמרא בפסחים: "אומרים אותו על גאולתן". וקאי לשון הגמ' גם על "כל פרק ופרק", אלא שחילוק יש בין מה שנתקן בימי משה לומר הלל על גאולת מצרים, שיש לאומרו בפרקים, כלומר ברגלים, כשהזמן המתאים לכך הוא במועדים האסורים במלאכה, שהם כולם זכר ליציאת מצרים בשלביה השונים (פסח וסוכות - על היציאה, שבועות - מתן תורה, ר"ה ויוה"כ - על לוחות שניים), ובין הלל על מאורעות העתידים להתרחש שלא בזמן משה, כגון חנוכה. ומשום כך מצאנו גם שיטה (רמב"ן בסהמ"צ) לפיה הלל במועדים דאורייתא, כיון שנתקן כבר בזמן כתיבת התורה, בעוד שהלל של חנוכה דרבנן.

  (ולפי דבריו שההלל בלילה הוא על עשיית המצוה ושזה של שחרית על המועד, יוצא שאין כל הלל בפסח על הנס של יציאת מצרים, והוא תימה. וכבר הרגיש בזה, ונדחק לומר שההלל של יום דוקא, נאמר על שניהם. ובגמ' ברכות ט, א מבואר שגאולת מצרים נעשתה בשני שלבים: אתחלתא בלילה והשלמה בבוקר, ועל שניהם ראוי לומר הלל כשם שעל שניהם נקבעה ברכת גאולה. ועי' בגליון הש"ס להגרע"א שם ד, ב ד"ה מאורתא).  

  כך שאין הבחנה בין הלל שעל כל פרק לבין הלל שעל כל צרה, שניהם על נס הגאולה נתקנו.  

  עוד יש להעיר מכך שהתקנה לומר את ההלל על גאולה הובאה בסוגיה המבארת את ההלל שבהגדה, מכאן שהתקנה היא המקור לו. [וכן יש לדייק מכך שהרמב"ם סידר את כל הלכות ההלל בהלכות חנוכה, מכאן שס"ל שטעם כל ההללים שוה.]

  [ומה שבגמ' ערכין (ט, א) הצריך בהלל דמועדים שיהיה ביום אסור במלאכה ואילו בהלל דחנוכה לא הצריך "משום ניסא", מבואר לפי דברינו שאינו בא לומר שהלל דמועדים אינו על נס הגאולה, שהרי על יציאת מצרים הוא נאמר, אלא חוזר הדבר לטעמא דקרא של איסור המלאכה, שיצי"מ היתה מעשה ה' כמעט ללא התערבות בני אדם, מה שמצריך לשבות ממלאכת האדם כדי לקבל את השפעת היום, מה שאין כן הניסים המאוחרים שבהם שותפות האדם גדולה יותר, שכן בחנוכה ובמלחמת העצמאות נלחמו, אין צורך בשביתת מלאכה, וממילא אף דין ההלל מושפע מכך.]

  ומה שמצאנו הלל על שחיטת הפסח והלל על אכילת הפסח, פשיטא שהוא על הגאולה, אלא שהתורה הצמידה אותו למצוה שאף היא זכר לגאולה, עד כדי שאם תחסר המצוה יש שלא יאמרוהו (כגון ההלל על שחיטת פסחים. מלבד דעת המכתם על פסחים קי"ז שהלל של ביהכנ"ס הוא זכר להלל של שחיטת פסחים בזה"ז), ויש שיאמרוהו אעפי"כ, כגון ההלל שבהגדה הנאמר גם בלא קרבן פסח.

  תדע שהוא כן, שהרי הרמב"ן שבעצמו כתב שהלל בליל פסח הוא "על מצוה", שמזה כל חיליה דהר"א אדרי שליט"א, הוא אשר כתב (שם): "שאין לך הלל חובה כאכילת פסחים שהוא שעת הגאולה". הרי לך מפורש שמה שכתבו הרמב"ן והר"ן שהלל זה הוא על עשיית מצוה, אינו אלא לומר שהצמידה אותו התורה למצות אכילה, משום שמצוה זו אף היא משום הודאה על הנס, ולא שקיים סוג של הלל שיסודו על עשיית מצוה ללא קשר לגאולה. [ועוד ניתן לומר שבזה שקבעה תורה את מצות אכילת הפסח, שתוכנה הפנימי הוא הודאה על הנס, בלילה, הורתה גם דרך לחכמים שיש מקום להודאה דרך שירה בלילה. וכן עולה מלשון המגיד שבברכת גאולה שבהגדה שאכילת הפסח היא כדי להודות בהלל על הגאולה, ולא שההלל הוא על האכילה, וז"ל: "ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים ונודה לך שיר חדש על גאולתנו".]

  ולפי"ז דברי הרמב"ן הם ממש כדברי תלמידו רבנו דוד (הו"ד בבית מלוכה עמ' 208) "שהלל שבלילי פסחים קבועה כימים שהיחיד גומר בהם את ההלל והיא עיקר ההלל והשיר בשעת הגאולה". ושלא כדברי המהדיר שסבר שרבנו דוד חולק על רבו הרמב"ן. (ומיושבת בזה גם תמיהתו של ידידי הרב על מ"ש בשו"ת יחו"ד ח"ה סי' ל"ד שלדעת המכתם הלל דליל פסח אינו על הנס, ומדוע לא הביא מהרמב"ן. ולדברינו הוא פשוט, משום שדעת הרמב"ן היא שהוא אכן על נס). וגם הוא ממש כדעת החת"ס שיש לומר הלל בלילה כשהוא שעת הנס, ולפי"ז מצאנו לו מקור בדברי הראשונים.

  ולפי"ז גם מובן מפני מה אנו אומרים אותו גם בזמן הזה, בלי שנידחק לומר שהוא זכר לאכילת הפסח.

  [מ"ב. אחרי כותבי מצאתי ראיה מפורשת לדברי, בביאור הגר"א או"ח תרע"א על סעיף ז שכתב וז"ל: "מדליקין (נרות חנוכה בביהכנ"ס). ראיה מהלל בלילי פסחים שנתקן על הכוס ואומרין בב"ה משום פרסומי ניסא". הרי קמן שלדעת הגר"א אפילו אם נודה שהלל בליל פסח הוא על הקורבן, יש לאומרו גם בלי הקורבן בגלל הנס. אם כן הקורבן טפל לנס, והנס הוא הקובע את חיוב ההלל. ולפי זה לו לא קבעה התורה קורבן בליל פסח , היינו בכל זאת אומרים בו את ההלל. הוא הדין ביום העצמאות, שבו היה הנס ולא ניתנה בו מצוה, שיש לומר בו את ההלל משום פירסומי ניסא.]

  ואם תשאל איזה נס אירע בע"פ בזמן שחיטת הפסח שקורין בו את ההלל? אף אני אענה שנס גדול היה שם, ששחטו את יראתם של מצרים לעיניהם, ולא יכלו להרע לישראל, מה שהוא בודאי גדול יותר מהנס שאירע בקשירת השה לכרעי המטה שבעשור לחודש שהוזכר בפוסקים, ויש לומר שעל זה נקבע ההלל בשחיטת פסחים, כי בכך החלה יציאתם מעבדות לחירות. [ומה שרק השוחטים קורין אותו הוא משום שהם שלוחי כל עם ישראל לענין זה. וביחוד שדוקא משחיטת הפסח למדנו דין שליחות בפרק האיש מקדש. מ"ב. מלבד מה שהשחיטה היא שחזור מעשה שחיטת יראתם של מצרים, ושייכת בפרט לשוחטים] וראיה מפורשת לכך שהלל דשחיטת פסחים הוא על נס היציאה, יש להביא מירושלמי פסחים פ"ה ה"ה שהביא את דרשת ר' לוי על אמירת ההלל בפי פרעה: "אתם ברשות עצמכם" דוקא בהקשר של הלל דשחיטת פסחים.

  וכן עולה מדברי התוס' ערכין (י, א ד"ה שמונה עשר) שכתבו שלא נמנה ערב פסח בימים שיחיד גומר בהן את ההלל משום שהוא הלל שבמקדש, ולא משום שהוא "של מצוה". א"כ אינו שונה במהותו משאר הלל, ודוק.

  ולענין דברי רש"י, עי' לקמן אות ח, בס"ד.  

  ב) הביא את דברי רבינו האי גאון שהובאו בר"ן פסחים קי"ז, שהלל של ליל פסח אינו טעון ברכה משום שאינו אלא דרך שיר בעלמא. ומזה רצה לדייק שאינו מדין הלל.  

  תשובה: יש להעיר תחילה שאם פרשנות זו בדברי רב האי נכונה, מצאנו מכאן ראיה שנוכל לתקן הלל בליל יום העצמאות כדרך שיר בעלמא, עכ"פ בלי ברכה, אפילו בלי שיהיה חיוב בכך. ומאחר שתיקנה הרבנות כן, מאן ספין לבטל תקנתה?

  אך מלבד זאת, ברור שכוונת רבינו האי איננה להסביר את חיוב ההלל אלא את אופן אמירתו. וכך עולה מלשונו: "שאין אנו קוראין אותו בתורת קוראין אלא בתורת אומר שירה, שכך שנינו רג"א וכו' לפיכך אנו חייבין להודות להלל וכו' ונאמר לפניו הללויה". הבאתו את דברי רבן גמליאל באה בפשטות להוכיח שמכיון שההלל מובא כהמשך לדברי רבן גמליאל, אין לעצור בדיבור ע"י הברכה. ומשום כך אין מניעה לברך עליו לאחריו כמובא בהמשך דברי הר"ן שם. [ונ"ל שניתן להעמיס את הדברים גם בדברי הר"י מיגאש בתשובה סי' מ"ד שכתב ש"אין טעם" לכך שאין מברכין על ההלל בליל פסח. כלומר שאין טעם לכך שהוא הובא דרך סיפור בהגדה ולא בפני עצמו.] אבל על עצם החיוב לאומרו, לא דן רבינו האי. ומפורש בדברי המגיד: "לפיכך אנחנו חייבים ... להלל ... הללויה". הרי מפורש שחיוב ההלל הוא משום ההודאה על המוזכר בדברי ר"ג, שפסח הקב"ה על בתי אבותינו וכו".

  (מ"ב. אמנם יש לפלפל בזה לפי המשתמע מדברי הרמב"ן במלחמות בברכות ב,ב שהביטוי "לא יצא ידי חובתו" הוא חובת אכילת הפסח, וכן במיוחס לרשב"ם. ולפי"ז יד הטוען נטויה לומר שלדברי המגיד ההלל הוא רק על האכילה. אך אין זה מוכרח, שהרי גם האכילה היא על הנס. מלבד מה שקיימת דעת הרשב"ץ והראב"ן ש"ידי חובתו" היא חובת ההגדה.)

  (וטעם הדבר להבאתו דרך שירה, שמעתי מפי ת"ח שהוא משום שבשירת הים התעוררו ישראל מעצמם לשירה, ולא ע"י ציווי. ועי' מש"כ בבית מלוכה עמ' 176 בהערה).  

  ג) הביא לשון בראשית רבה: "עשית לנו ניסים ביום, ואמרנו לפניך שירה ביום 'ותשר דבורה וברק בן אבינועם ביום וגו' '. עשית לנו ניסים בלילה ואמרנו לפניך שירה בלילה 'השיר יהיה לכם כליל התקדש חג' ". ודייק שאין הדברים אמורים אלא על הנס בשעת התרחשותו ולא לדורות.  

  תשובה: יש בדברי המדרש ג' בבות, והביא רק את הבתרייתא, שאכן מדברת על שירה בשעת הנס, ונעלמה ממנו המציעתא: "בשעה שאתה עושה לנו ניסים ביום, אנו אומרים לפניך שירה ביום, ובשעה שאתה עושה לנו ניסים בלילה אנו אומרים לפניך שירה בלילה". והלשון מוכיח שהוא לדורות.  

  ד) כתב שהנאמר במדרש שוחר טוב קי"ג על ההלל שאמרו ישראל בלילה אחרי שפרעה שחררם מפני מכת בכורות, איננו הלל ממש כי אם דברי שבח בעלמא.  

  תשובה:

  א - איני מבין מה בין שבח להלל, הלא האופן בו נוהג עם ישראל לשבח לפני הקב"ה על ניסיו הוא ע"י הלל. ואף אם בשעתו נאמר נוסח אחר של שירה, כגון בשירת הים, הלא לדורות נקבע שזכר לשירה זו אומרים הלל דוקא. וז"ל שמות רבה (כג, יב): "ויאמרו לאמר. נהיה אומרים לבנינו ובנינו לבניהן שיהיו אומרים לפניך כשירה הזאת בעת שתעשה להם ניסים".

  ב - מדוע הביא המדרש את המעשה הזה בצמוד להלל אם אינו פירוש לו?

  ג - בירושלמי פסחים (פ"ה ה"ה) שכבר הבאתי לעיל נאמר כלשון המדרש הזה בפי ר' לוי על ההלל הנאמר בשחיטת פסחים, ואם כן על ההלל נאמר.  
 

  עוד יש לי להביא ראיה בענין זה מדברי האר"י בפע"ח (שער כ"א, א), הו"ד בשו"ת חיים שאל (ח"ב סי' י"א) למרן החיד"א שאין אומרים הלל בלילה אלא בפסח בלבד משום שהיתה אז עליית העולמות שלא כדרך טבעם באותה שעה, שעלו כולם בבת אחת כדי להוציאן מבית עבדות לחירות. והוא מכל שכן שייך ליום העצמאות כפי שהוכחתי בס"ד בבית מלוכה עמ' 210.

  (וקצת משמע גם מסגנון דברי האר"י שם שההלל של ערבית הוא התחלת ענינו ממש של ההלל של שחרית. וא"כ עניין אחד מקבצם).  

  ה) הביא שדברי החיד"א בחיים שאל לפיהם הלל של ליל פסח נאמר על גאולת כלל ישראל עפ"י האר"י, נאמרו רק בצירוף דברי הרמב"ן שהלל זה נאמר על מצוה.  

  תשובה: המתבונן בדברי מרן החיד"א ישר יחזו עיניו שהחיד"א הביא את הרמב"ן רק כראיה לכך שיש לפסוק כמסכת סופרים לומר הלל בליל פסח בביהכנ"ס. ושמח החיד"א בשו"ת יוסף אומץ (סי' ע"ט אות ב') על דברי הרמב"ן משום שבשעה שכתב בברכ"י סי' תפ"ז שיש לברך על ההלל בביהכנ"ס בליל פסח טרם ראה את דברי הרמב"ן מכיון שלא נדפסו. ואינו מתיחס כלל לדברי הרמב"ן שהלל זה נאמר על מצוה, כפי שכבר הראנו לדעת שאין כוונת הרמב"ן לומר שהלל זה אינו של גאולה, אלא רק שהוצמד למצוה, שאף היא הודאה על גאולה.  

  ו) דייק מדברי התוספות (פסחים ס"ד, א; סוכה ל"ח, א) והריטב"א (בפירוש ההגדה) שהלל של ליל פסח הוא משום שירה על היין, ונגרר אחרי מצות ארבע כוסות.  

  תשובה: שפתי חז"ל ברור מיללו: "אין אומרים שירה אלא על היין" (ברכות ל"ה), ולא אמרו: "אין שותים יין אלא על השירה". ברור אם כן שהכוסות נגררים אחרי ההלל ולא ההלל אחרי הכוסות, ואין להוציא את דברי התוספות: "שאני הלל דפסח שעל הנס הוא בא" מדי פשוטם. [ומה שמשמע מהתוס' שהלל של סוכות אינו על הנס, יש לפרש שאינו על שעת הנס, ופשוט]. ועי' בתו"ש בא, סי' תקלא, שמשמע הלשון ממש כדברינו.

  ומה שהתוס' בפסחים ס"ד (ד"ה קראו) הקשו דוקא על הלל דשחיטת פסחים מהא דאין אומרים שירה אלא על היין, אינו מפני שיש להלל זה "מעמד מיוחד" כדברי הר"א אדרי שליט"א, אלא משום שהוא היחיד שאפשר להוכיח שאינו מלווה בשתיית יין, שהרי הוא נאמר במקדש, וגם אינו נאמר בשעת הקרבת הנסכים שנוכל לומר שהם היין של אותה שירה.  

  ז) הסוגיא דמגילה (ד, א וי"ד,א).

  א - ההוא אמינא של הגמרא לומר הלל בפורים מק"ו מהלל הנאמר בפסח היא לדעת החת"ס (יו"ד רל"ג) לימוד מהלל דליל פסח. וכן הוא במהרש"א שם. וביקש להוכיח שרש"י חולק על זה שכן כתב (בד"ה מעבדות) "ביציאת מצרים אמרו שירה על הים". ולפי"ז אין הסוגיא דנה כלל בהלל דליל פסח. ולדעתו השירה היא המקור להלל של יום.  

  תשובה: ההלל של ליל פסח מקורו בשירת הים, כמפורש בירושלמי (פסחים פ"י ה"ו) על המשנה של ההלל דהגדה: כשהקדוש ברוך עושה לכם ניסים תהו אומרין שירה. התיבון הרי גאולת מצרים (ולא אמרו שירה אלא על הים - קה"ע)? שנייא היא שהיא תחילת גאולתן". הרי שההלל דליל פסח לדורות מקורו משירת הים בשעתה. ואין חילוק בין רש"י לחת"ס.  

  ב - ביקש לדחות את דברי הסוברים שהלל דליל פסח משום לתא דניסא מכח ההנחה שדברי הגמ' "הלל נמי לימא" בנויים על כך שרק התרצן סבר את הק"ו מעבדות לחירות. ושהגמרא לא ידעה בודאות איזה הלל הוא על נס. והוא תימה, כי מנא ליה?  

  ג - פירש שאין כוונת דברי הגמ' "קרייתא זו הלילא" לומר שדין קריאת המגילה חופף את דין ההלל, אלא שיוצאים יד"ח ההלל גם בקריאת המגילה. אבל גם בלי חובת הלל היתה קיימת חובת קריאת המגילה, ואין להוכיח ממקרא מגילה בלילה על הלל בלילה. ולפי"ז גם לדעת המאירי שמי שאין לו מגילה קורא את ההלל, אין לאומרו אלא ביום.

  (מ"ב. הביא בהערה שעולה מהסוגיות שיש מחלוקת אם ישראל אמרו שירה במכת בכורות או רק על הים. והנלפע"ד בזה הוא שאמנם אמרוהו במצרים, אבל רק מפני שפרעה עורר אותם לכך, ומעצמם אמרוהו על הים, ולכן לדורות נקבע ההלל זכר לשירת הים מפני מעלתה).  

  - גם הקשה שאם מקרא מגילה בלילה במקום הלל, מה צורך יש ללומדו מקרא ד"ולילה ולא דומיה לי", הלא די היה בק"ו.  

  תשובה: פשוט הוא שכוונת הגמ' היא שמפני שלא תיקנו הלל בפורים תקנו את קריאת המגילה, משום שהיה אז הנס באופן נסתר וגם משום שבא ע"י סיבות כעורות כהילקח אסתר אל בית המלכות וכדו' (יעוי' מ"ש במאמרי "עצבות וחודש אדר", פרק 2). והכי נמי שאם היה הנס נעשה באופן אחר לא היו מתקנים אנשי כנה"ג את קריאת המגילה, ולא היה נכתב על ידם מקרא דנזכרים ונעשים, והיתה המגילה כשאר כה"ק.

  וגם לדעת המאירי שניתן לומר את ההלל כשאין לו מגילה, ה"נ שיכולנו לתקנו בלילה, כדעת המהרש"א. ואף אם נאמר כדעת החיד"א בשו"ת יוסף אומץ סי ס"ח שכתב שלו תיקנו הלל בפורים לא היו מתקנים אותו אלא ביום, ודלא כמהרש"א, י"ל שהוא לפי שלא היתה גאולה אחרונה של כלל ישראל שאז אדרבה יש לקרוא את ההלל בלילה כפי שעולה ממה שכתב בעצמו בשו"ת חיים שאל ח"ב סי' יא בענין הלל דליל פסח. (ועי' בית מלוכה עמ' 210).

  ומה שלמדו את קריאת המגילה בלילה מפסוק מיוחד, יש לומר משום שהיתה כאן תקנה מיוחדת של רבי יהושע בן לוי, שהרי אין זכר במשנה לקריאת המגילה בלילה, ולא היה נס בלילה. על כן נזקקו לדרשה. אבל הכי נמי שאם היה נס פורים בלילה היו מתקנים את המגילה בלילה מכח הק"ו לדעת רב נחמן דסבר קריאתה זו הלילא.

  ועוד שמא ס"ל לריב"ל שמגילה אינה במקום הלל, וכאידך אמוראים בדף י"ד.

  (מ"ב. ועי' עוד מ"ש בענין זה בקונטרס בא אורך פרק ה הערה ו, בבית מלוכה עמ' 207).  

  ח) הקשה מהסוגיא דפסחים צ"ה, ב: "אפשר ישראל שוחטין את פסחיהן ונוטלין את לולביהן ואין אומרים הלל". ודייק מכאן שיש הלל על מצוה, וערש"י שכתב "דכיון דדבר מצוה הוא, טעון הלל".  

  תשובה: א - לו יהבינן ליה טענתיה, הרי מפורש בדברי רבינו הרצי"ה זצ"ל (לנתיבות ישראל ח"א, קפא) שקדושת יום העצמאות היא קדושת המצוות, שבו נתקיימה המצוה של כיבוש הארץ לדעת הרמב"ן. ואע"פ שאין אנו עושים מעשה מיוחד של כיבוש באותו יום, הרי זה משום שמצוה זו מתקיימת בכל יום, וגם ביום העצמאות, שלא כיציאת מצרים שאינה חוזרת אלא בשעת אכילת הפסח.

  ב - אך מלבד זאת, כבר הראנו לדעת לעיל אות א, שכוונת הרמב"ן והר"ן שכתבו שההלל נאמר על מצוה איננה שרק בהתקיים המצוה יאמר ההלל. ועל פי שיטתם יש לפרש גם את דברי רש"י. ואם תשאל איזה נס אירע בי"ד אייר כדי שנאמר עליו את ההלל? יש לומר שכאן גילה הכתוב דבר חידוש בעצם קביעת פסח שני, שאע"פ שאינו במועדו אפשר להקריבו ולראות את עצמו כאילו הוא יוצא עתה ממצרים, וממילא לומר בו הלל על יציאת מצרים. ולפי זה מיושב בפשטות מה שתמה הרב אדרי לשיטתו שרש"י לכאורה סותר את עצמו שלמד הלל דפסח שני שהוא על מצוה מהלל שתיקנו הנביאים על כל צרה. ולדברינו אין כאן כל קושי, כי אדרבה יש להוכיח מכאן שדעת רש"י שהלל של פסח ראשון אף הוא מתקנת הנביאים, כפי שהוכחנו לעיל.

  ג - מדברי הגמ' שם בתירוץ הראשון לכך שאין אומרים הלל באכילת פסח שני, ממיעוט הכתוב "השיר יהיה לכם כליל התקדש חג - לילה המקודש לחג טעון שירה, שאין מקודש לחג אינו טעון שירה", משתמע שההלל איננו על מצוה, שכן למדנו מהלל דליל פסח על ההלל הנאמר בגאולה האחרונה (רש"י ד"ה השיר) או על מפלת סנחריב (ירושלמי פסחים פ"ט ה"ג), שאין בהן מצוה מיוחדת, ודוחק גדול הוא לומר שילמדו הלל על נס מהלל שאינו על נס (וכן כתב בשו"ת יחו"ד ח"ה סי' לד). ואין לומר שהתירוץ השני חולק על הראשון, שהרי הראשון מסביר מפני מה אין אומרים את ההלל על אכילת פסח שני, ואילו השני מסביר מפני מה כן אומרים אותו על שחיטתו, לרווחא דמילתא.  

  ט) כתב שההלל הנאמר על מצוה הוא במצוה החוזרת מזמן לזמן.  

  תשובה: אם נקבל את החידוש שיש לתת להלל דין ברכת שהחיינו, הנאמרת על מילתא דמזמן לזמן קאתי, נצטרך אם כן להשוותו גם לדין ברכת שהחיינו על נר חנוכה ומגילה. וכבר פסק הרשב"ץ (ח"ב סי' ר"ד) שמי שלא בירך שהחיינו לפני קריאת המגילה מברך בכל זמן, דקי"ל זמן אומרו אפילו בשוק. וכן כתבו המאורות והמאירי. וה"ה למי שאין לו נר חנוכה כדברי מהר"ם מרוטנבורג (תשובה נ"ז הובאה בב"י סי' תרע"ו). ועי' מ"ש בבית מלוכה עמ' 198-199.  

  י) עוד הקשה, שאף אם נאמר שיש לומר הלל ביום העצמאות בלילה, היכן מצינו שיש לאומרו פעמיים, שהרי אומרים אותו גם ביום? (גם כתב שעיקר התנגדותו של מרן החיד"א לקביעת ההלל בלילה לאותו ציבור שרצה לעשות כן הוא משום שרצו לקובעו גם ביום).  

  תשובה:

  א - לגבי אמירת הלל מספר פעמים על אותו נס, הלא מצאנו שההלל נאמר על יציאת מצרים עשרה ימים בשנה: יו"ט ראשון של פסח, בשבועות, ובשמונת ימי החג. ואם תאמר שאינו נאמר פעמיים באותו יום, הרי לך ראשון של פסח שבו הוא נאמר הן ביום והן בלילה.

  וגדולה מזאת מצאנו בקריאת ההלל בשמונת ימי החנוכה, שנתקן על גאולתן (רש"י פסחים קי"ז) ודי היה בקריאתו יום אחד, (כדברי המאירי שבת שהיום הראשון הוא משום הניצחון ושארית הימים משום נס הפך) , ובכל זאת נוהג שמונת ימים כמתלווה לימים שנקבעו זכר לנס פך השמן, שמצד עצמו לא היה טעון הלל, רק משום שנאמר בהלל: "אל ה' ויאר לנו" ממשיכים את ההלל גם בהם (עי' פס"ר, פיסקא דחנוכה). הרי שבטעם קל מרבים בקריאות הלל על אותו נס.

  וכן מוכח מקריאת המגילה ביום ובלילה, שממנה הביא המהרש"א (חא"ג מגילה י"ד, א) להלל בפסח ביום ובלילה (ועי' גם בחא"ג שם ד, א ובבית מלוכה עמ' 206), ודחק לפרש את המהרש"א שלא כפשוטו (אך גם אם נפרש כדבריו שאין כוונת המהרש"א ללמוד שני הללים על הנס, ננקוט מיהא חדא דיש ללמוד הלל בלילה ממקרא מגילה).

  [ולולי דמסתפינא הו"א שהטעם לחידושו של ריב"ל שדרש קרא דלילה ולא דומיה לי כדי לתקן את קריאת הערב הוא משום שאז עיקר ברוב עם הדרת מלך ויש להרבות בפירסומי ניסא, ובכל זאת לא בטלה עיקר תקנת אנשי כנה"ג לקרוא את המגילה ביום. וה"ה בנידון דידן שעינינו הרואות שרוב העם מתאסף לבתי הכנסת בלילה של יום העצמאות ואז הוא עיקר פרסום הנס. אך לא משום כך נבטל את עיקר התקנה שהיתה לקרוא את ההלל ביום].

  ב - וכן מצאנו הלל על כל שלב של גאולת מצרים: בשחיטת הפסח על ביטול יראתם של מצרים, באכילתו על הרשות לצאת, ובבוקר על היציאה גופה. [וכלל הכתוב את שלשתם בחדא מחתא: "תזבח את הפסח בערב, כבוא השמש, מועד צאתך מארץ מצרים" - דב' ט"ז, ו ועי' ספרי].

  והנה, הלל של לילה ביום העצמאות הוא משום שאז היה סיום המנדט בחצות הלילה ורק אז קמה הממשלה הזמנית (כמפורש במגילת העצמאות) ויצאנו מעבדות לחירות. הרי שהלילה הוא ממש שעת הנס, ובו ראוי לתקן את ההלל. ואמירתו ביום, שהיתה עיקר תקנת הרבנות בשנים הראשונות, היא על כך שאז היתה ההכרזה שהפיחה רוח דעת וגבורה להילחם שהיא ניסא זוטא (עי' לנתיבות ישראל ח"א עמ' קפב-ג). הרי ששני שלבים היו בגאולה האחרונה ממש כביציאת מצרים. (ומה שלכאורה היה ראוי לפי"ז לתקן את ההלל בליל ו' באייר, תירצתי בס"ד בבית מלוכה עמ' 212, ע"ש).  

  ומ"ש שהחיד"א בשו"ת חיים שאל דחה את כוונת אותו ציבור שרצה לקבוע הלל על הצלתו משום שרצו לקובעו גם ביום, אינו משמע כן הלשון, ולא הביא מרן החיד"א טיעון זה בדבריו, ע"ש.  

  עוד אוסיף דבר שלא הוזכר במאמר, אך מכיון שיש לו חשיבות לדורות, אדברה וירוח לי. יש שרצו לפקפק בתוקפה של תקנת מועצת הרבנות הראשית לקרוא את ההלל בלילה, משני טעמים. האחד, משום שבאותה ישיבה נכח רק אחד הרבנים הראשיים, והשני, משום שכביכול החלטה זו "נכפתה" על המועצה. על שתי טענות אלו השיב לי הגר"ש גורן זצ"ל בשיחה אישית, שאם אחד הרבנים החליט שלא להיות נוכח בישיבה הרי שאינו נכלל במנין. ובנוגע ל"כפיה" אמר שאמנם לא היתה דעתם של חברי המועצה נוחה בדבר, אך על כל פנים קבלוהו, שהרי לא מיחו, עכת"ד. (וידידי הרב שמואל כ"ץ שליט"א בדק וראה את הפרוטוקול של אותה ישיבה). ואכן הורה רבינו הרב צבי יהודה קוק זצ"ל לקרוא את ההלל בברכה בלילה בישיבה אע"פ שלא היתה דעתו נוחה בדבר, מפני כבודה של הרבנות הראשית. בזה נתגלה הרב גורן זצ"ל בכל יכולת מנהיגותו התקיפה, כדרכו של רבן יוחנן בן זכאי בשעתו (ר"ה כ"ט, ב): "אמר להם רבן יוחנן בן זכאי לבני בתירה: נתקע! אמרו לו: נדון. אמר להם נתקע ואח"כ נדון. לאחר שתקעו אמרו לו: נדון. אמר להם כבר נשמעה קרן ביבנה ואין משיבין לאחר מעשה". אשרי הדור שזכה לו.  

  העולה מכל הנ"ל שיש לקיים את תקנת רבותינו לקרוא את ההלל בליל יום העצמאות ולומר בו שיר חדש על גאולתנו ועל פדות נפשנו לצור ישראל וגואלו.  
 
 
 
 
 
 

נספחים  
 


א    

  (מ"ב) בעולת ראיה (ח"ב עמ' רסט-רעד) מבאר הרב זצ"ל שהלילה משמש כהכנה והיום כתכלית. כמו כן גאולת מצרים היו בה שתי בחינות: של הארת דעת ה' לשעתו, ושל הכנה לגאולות העתידות. ומקבילות שתי הבחינות האלה למצה (תכלית) ולמרור (הכנה). כך שמצות הכורך הוא איחוד אור ההכנה והתכלית לעתיד לבוא. עכת"ד.

  בגאולתנו בימינו, זכינו לכך שהיום, בו היתה ההכרזה על הקמת המדינה, שימש הכנה ללילה, בו הסתיים המנדט, ונתקיים בנו מקרא שכתוב (זכריה יד,ז): "והיה יום אחד הוא יודע לה' לא יום ולא לילה, והיה לעת ערב יהיה אור".  


ב  

  מתוך הסכמת הרב שלמה גורן זצ"ל לסידור בית מלוכה:  
 

  בא אנכי במכתב זה לחזק את ידיו ולעודד את יוזמתו הברוכה, של האברך מעוז ומגדול צנא מלא ספרא, הרב אורי שרקי נ"י מתלמידיה הותיקים של ישיבת "מרכז הרב" בעיה"ק ירושת"ו אשר מתוך אהבת הארץ ושחרורה ואהבת ישראל ומדינתו התעורר ליבו והתעלה ברוחו לחבר סידור תפילה בשם "בית מלוכה" בו אסף, ניסח וחבר אחרי מחקר יסודי ומעמיק, מטבע ברכות ותפילות ליום העצמאות וליום ירושלים, כפי שנקבע בזמנו ע"י מועצת הרבנות הראשית, בעת כהונתי כרב הראשי לישראל וכנשיא המועצה - לפיה יש לברך בפתיחת ליל העצמאות ברכת שהחיינו בשם ובמלכות. וברכת לגמור את ההלל כשקוראים את ההלל השלם בלילה וביום העצמאות בשם ומלכות. כפי שהנהיגו שלומי אמוני ישראל זה מ"ג שנה, מאז זרח עלינו אור האתחלתא דגאולה, כאשר התחיל להתגשם לנגד עינינו ע"י נסי ה' ונפלאותיו.  

....  


ג  

עמודים 25-26 בסידור 'בית מלוכה' מהדורת תשנ"ט.  

סדר הלל לליל יום העצמאות [לז]  

דיני הלל

א. יש אומרים הלל בליל יום העצמאות [לח] ויש שאינם אומרים אותו אלא בשחרית [לט] . והנכון לאומרו [מ]. ועי' באריכות מ"ש בקונטרס בא אורך פרק ה.

ב. מברכים לגמור את ההלל [מא]. ויש שאין מברכים עליו בלילה [מב].

ג. ביום ירושלים אין אומרים אותו אלא ביום בלבד [מג].

ד. מנהג הספרדים שהחזן מברך והקהל עונה אמן ומיד מתחילים הללויה וגו'.  



הערות

לח. כך תיקנה מועצת הרה"ר בנשיאות הגר"ש גורן זצ"ל.

לט. משום שיש מערערים על תוקף התקנה מטעמים שונים. לאחר כהונתו של הגר"ש גורן, הורתה הרבנות שכל אחד ינהג כפי שנהג בשנים הקודמות. ועד עתה לא יצאה הוראה ברורה בענין זה מהרבנות הראשית, והדבר תלוי במורה הוראה שבקהל.

מ. כפי שבארתי בעניי בקונטרס בא אורך, דיני הלל בלילה. וכך נהגו מקדמת דנא בצה"ל ובקהילות קודש רבות בארץ ישראל.

מא. והיא ברכת המצוות. כדין כל מצוה בין דאורייתא בין דרבנן שמברכים עליה וכהלל בחנוכה שהוא ממש כדין הלל ביום העצמאות. ואפילו אם היינו אומרים שהלל זה אינו אלא מנהג בלבד, יש לברך עליו לדעת האשכנזים דסברי כר"ת שמברכים על מנהג. וכן למנהג הספרדים בצפון אפריקה וטורקיה ואנגליה ברוב המקומות. אבל מנהג בני ארם-צובה ובבל ופרס שלא לברך על מנהג כגון הלל דר"ח. אך בנידון דידן אין פקפוק כיון שהוא הלל מדינא ולא ממנהג וראה באורך מ"ש בקונטרס בא אורך, דיני ברכת ההלל.

מב. דמספק"ל בחיובו בלילה והמברכים יש להם על מה שיסמוכו ובמקום מנהג לא אמרינן סב"ל.

מג. תקנת הרבנות הראשית. וגם לא שייכים ביום ירושלים הטעמים לאמירת הלל בלילה, השייכים ליום העצמאות






ד  
 

עמודים 205-215 בקונטרס 'בא אורך'

בסידור 'בית מלוכה' מהדורת תשנ"ט.  

הלל בלילה וברכתו.  

א. יש אומרים את ההלל בליל יום העצמאות ויש שאינם אומרים אותו.

ב. יש מברכים על הלל זה ויש שאינם מברכים.

ג. אסור לבוא לידי מחלקת מפני זה, וכל קהל ינהג לפי המורה שבמקום ונהרא נהרא ופשטיה.

ונבאר את הנקודות הנ"ל אחת לאחת.

א. אמירת הלל בליל יום העצמאות - מקורותיו:

א. גרסינן במגילה (ד' ע"א): ואריב"ל חייב אדם לקרות את המגילה בלילה ולשנותה ביום שנאמר אלהי אקרא יומם ולא תענה ולילה ולא דומיה לי. איתמר נמי אמר רבי חלבו אמר עולא ביראה, חייב אדם לקרות את המגילה בלילה ולשנותה ביום שנאמר למען יזמרך כבוד ולא ידום ה' אלהי לעולם אודך. ע"כ. ושם (דף י"ד ע"א): ת"ר מ"ח נביאים וז' נביאות נתנבאו להם לישראל, ולא פיחתו ולא הותירו על מה שכתוב בתורה חוץ ממקרא מגילה. מאי דרוש? וכו' אי הכי, הלל נמי נימא? לפי שאין אומרים הלל על נס שבחו"ל. רב נחמן אמר קרייתא זו הלילא. רבא אמר אכתי עבדי אחשורוש אנן ע"כ.

והנה לפי רב נחמן, קריאת המגילה היא במקום ההלל. וכותיה פסק הרמב"ם (הל' חנוכה פ"ג, ה"ו) וכן דעת המאירי (מגילה י"ד ע"א) שכתב שמי שאין לו מגילה קורא את ההלל תחתיה. לפי דעה זו יש מקום לומר שכאשר מתקנים הלל על יציאה מעבדות לחרות או ממיתה לחיים אפשר או חייבים לתקנו בלילה כדרך תיקון המגילה שנקראת בלילה. אלא שעדיין יש לדון מכמה צדדים:

א. נחלקו הראשונים אם העיקר כרב נחמן שהמגילה היא במקום הלל או לא. ויש להשיב, שגם להני אמוראי דס"ל שאין אומרים הלל משום שהיה הנס בחו"ל או שמשום דאכתי עבדי אחשורוש אנן, עכ"פ גם הם מודים שאם היה הנס בא"י או שהיינו משתחררים מעול אחשורוש, היינו אומרים הלל במקום המגילה, הרי שגם לדידהו המגילה במקום הלל עומדת, אלא שאין אפשרות כלל לומר הלל בשאין לו מגילה, ואילו לרב נחמן יכלו לתקן גם הלל בפורים, אלא שכבר יצאו ידי חובת הלל על ידי המגילה. אם כן לכ"ע מגילה במקום הלל עומדת, והרי נקראת בלילה, ומינה שגם הלל נאמר בלילה. ואם נאמר, שהרי עיקר קריאת המגילה ביום ולא בלילה, שכן במשנה הוזכר חיוב קריאת המגילה ביום בלבד ורק הוא לפי"ז מדברי קבלה, מה שאי"כ קריאת הלילה שהוא מדרבנן בלבד, ואולי אף מתקנת ר' יהושע בן לוי, (וכן משמע מבס' סופרים (כ"א ה"ח) שקריאת הלילה אינה אלא מנהג ולא כולם נהגו בו, עי"ש בנח"י). ומה בכך, הרי תיקן ריב"ל לקרוא בלילה את המגילה העומדת תחת הלל, למרות שקיימת גם קריאת היום. והוא הדין להלל על גאולה שאפשר לתקנו בלילה בנוסף לחיובו ביום.

ב. אבל מרן החיד"א בשו"ת יוסף אומץ (סי' סח) כתב שאע"פ שקריאת המגילה במקום הלל עומדת, לו היו מתקנים הלל בפורים היו קובעים אותו ביום בלבד. אמנם היפך דבריו כתב המהרש"א (חא"ג מגילה י"ד ע"א) וז"ל: ומהאי ק"ו ומה מעבדות וכו' יש ללמוד למקרא מגילה בין בלילה בין ביום, כמו שקורין הלל בפסח בלילה ולעיל דריש ליה מקראי, ע"ש. עכ"ל. (ובחא"ג שם ד' ע"א כתב "שאין לקרוא המגילה בלילה בלבד שהיום עיקר לקרוא הלל". מכאן שלדעתו אע"פ שעיקר קריאת הלל ביום, גם קריאת המגילה של הלילה היא במקום הלל ובזה תשובה לפירושו של הגרמ"צ נריה זצ"ל לדברי המהרש"א בקובץ הלכות יום העצמאות לר"נ רקובר, עמ' שעה. וגם יתכן שעלה בידינו דבר חידוש שגם הלל של שחרית ביו"ט א' של פסח הוא על הנס, ודוק). עכ"פ נראה לכאורה שדבר זה שנוי במחלוקת האחרונים.

אבל האמת תורה דרכה שלא אמר החיד"א שלא היו מתקנים הלל בליל פורים, אלא מפני ההפרש הגדול שבין גאולת מצרים לגאולת מרדכי ואסתר, שרק בסיומה של הגלות, הן הראשונה והן האחרונה, ראוי לתקן הלל בלילה, (ומשום כך גם לא תקנו הלל בליל חנוכה) מה שאי"כ פסח או יום העצמאות שהינם יציאה מעבדות לחירות וגאולה רבתי, ודאי שלא על אלה אמר החיד"א את דבריו, וכפי שנוכיח לקמן מדבריו בשו"ת חיים שאל. [ו]  

ב. שנינו בפסחים (פ"ט, מ"ג): "[פסח] הראשון טעון הלל באכילתו, והשני אינו טעון הלל באכילתו". ומכאן החיוב לקרוא את ההלל בליל פסח. וכן מובא במסכת סופרים (פ"כ, ה"ט), ועיקר תקנתו של הלל זה בבית הכנסת (רשב"א ברכות י"א ע"א עפ"י הירושלמי). ודעת מרן הב"י בשו"ע (או"ח תפ"ז ס"ד) שיש לומר הלל בביהכנ"ס בליל פסח. והאשכנזים נהגו בחו"ל כרמ"א שלא לקרוא את ההלל ובא"י נהגו כפסק הב"י לאומרו.

ובמדרש שוח"ט (פקי"ג) כ' וז"ל: השיר יהיה לכם כליל התקדש חג. אימתי כשהרגת בכורי מצרים וכו' באותה הלילה שנגאלנו ויצאנו מעבדות לחירות שהיינו עבדים לפרעה וגאלתנו ונעשינו עבדים לך שנא' הללויה הללו עבדי ה', התחיל פרעה צווח ואומר לשעבר הייתם עבדי אבל עכשיו הרי אתם בני חורין, הרי אתם ברשותכם, והרי אתם עבדיו של הקב"ה, צריכים אתם להלל לו שאתם עבדיו, שנא' הללויה, הללו עבדי ה'. ע"כ. הרי שהלל שבאכילת הפסח הוא הלל על הגאולה. ולפי"ז יש מקום לתקן הלל ביום עצמאות בלילה כיון שהוא נאמר על יציאה מעבדות לחירות.

ובחידושי רבנו דוד בונפיד תלמיד הרמב"ן (פסחים קי"ח ע"א) כתב בזה"ל: "הלל שבלילי פסחים קבועה כימים שהיחיד גומר בהם את ההלל, והיא עיקר ההלל והשיר בשעת הגאולה". והוא ממש כבמדרש הנ"ל. וכך גם עולה מדברי המהרש"א לעיל, שהשוה מקרא מגילה בלילה להלל דליל פסח אעפ"י שאין שם מצות אכילה, ולא שאר מצוות הפורים.

והנה הרמב"ן כתב בחידושיו (פסחים קי"ז ע"א) שהלל דליל פסח הוא הלל על מצות האכילה, ועל כן לא הובא בברייתא דערכין (י' ע"א) ברשימת הימים שאומרים בהם הלל. ולפי"ז היה נראה לומר שאינו הלל על גאולה, כי אם על מצוה. אך אין לומר שלזה כיוון הרמב"ן כי היה די בהלל על שחיטתו, ומה שיש גם הלל על אכילת פסחים הוא משום דאכילת הפסח הוא זכר ליציאת מצרים, והלל דגאולה נאה לו, ולכן הוסמך לו [*]. ואצ"ל לפי התירוץ השני של הרמב"ן שם שלא באה הסוגיא בערכין אלא ליישב מתניתין דהתם שמנתה ימים שבהם החליל מכה בפני המזבח וכו' ע"ש. והנה המאירי (ברכות מ"ו ע"א) והרמ"ע מפאנו (אלפסי זוטא דף נ"ג טור ב) כתבו שהלל זה הוא זכר להלל שבשחיטת פסחים [**]. אבל כל זה הוא לשיטתם שהיו אומרים אותו בעוד היום גדול, כמפורש במאירי. אבל לדידן דקי"ל שאומרים אותו בלילה ממש כפשטא דמסכת סופרים והרמב"ן, והרשב"א (ברכות י"א ע"א), אי אפשר לומר כן.

ועדיין יש מקום להשיב דהלל בלילה על נס, נאמר רק ביום מקודש לחג וכמשמעות הגמרא בפסחים (צ"ה ע"ב) "לילה המקודש לחג טעון הלל, שאין מקודש לחג, אין טעון הלל".

ובאמת, שאלה זו אי בעינן קדושת יו"ט כדי לומר הלל בלילה על נס, תלויה בשני הסברים בגמרא שם: "אי בעית אימא לילה [של פסח שני] קא ממעט [הפסוק דהשיר יהיה לכם כליל התקדש חג] יום לא קא ממעט, ואיבעית אימא [בא למעט בין יום בין לילה שאינם מקודשים לחג, אבל אומרים הלל בשעת עשיית פסח שני משום] אפשר ישראל שוחטין את פסחיהן ונוטלין את לולביהן ואין אומרים הלל?!". הרי שלפי התירוץ הראשון אין לומר הלל בלילה אא"כ היום מקודש. ואילו לפי התירוץ השני אין חילוק בין יום ללילה, ואין לומר הלל כלל ביום שאינו אסור במלאכה, אא"כ הוא הלל על נס, וחנוכה יוכיח. ולפי"ז כשנקבע הלל משום נס ביום שאין בו שביתת מלאכה, יכול לקובעו בלילה. ובערכין (י ע"א) נקט התלמוד בפשיטות שאין אומרים הלל בר"ח משום שאינו מקודש לחג והביאו קרא בהשיר יהיה לכם, אע"פ שהנידון היה הלל ביום. הרי מפורש שסתמא דתלמודא נוקט כתירוץ השני בפסחים שאינו מחלק בין יום ללילה.

עכ"פ נראה פשוט דלמעשה יהיה תלוי בחכמים המתקנים את ההלל בשעה שנגאלים מצרה אם לקבוע הלל בלילה אם לאו.

וכתב מרן החיד"א (בשו"ת חיים שאל ח"ב סי' י"א) שציבור שאירע להם נס, לא יאמרו הלל בלילה, משום שלא מצאנו לראשונים שעשו כן וז"ל: "אנן יד עניי דאיבעי לן למעבד כדתקון רבנן, וכי היכי דאשכחן בימים טובים וחנוכה שתקון ההלל לא תקון למימריה בלילות, גם אנו אין לנו לאומרו בלילה. וזהו בכללות טעם מספיק שלא לאומרו בלילה". עכ"ל. ומדלא הביא החיד"א שם ראיה מהגמ' בפסחים לומר שאין לומר הלל בלילה, וגם לא תלה הדבר במצות אכילת הפסח, נראה דס"ל כמו שאמרנו, שאין איסור בדבר, רק שהדבר תלוי במתקנים, ולא מצינו שתיקנו כן. ולגופו של ענין, הרי לכאורה מצאנו הלל של ליל פסח. וע"ז השיב מרן החיד"א בלשונו הזהב: "ואל תשיבני ממנהגנו שאומרים הלל בליל פסח אחר ערבית, והוא עפ"י מסכת סופרים, דהתם יש סוד גדול על דרך האמת והוא מוכרח לומר הלל הגדול בעת ההיא, כידוע לאשר הריחו בסוד ה' ומגויית האר"י רדה דבש". ע"כ. והנה, אע"פ שאין לנו עסק בנסתרות, נראה בפשטות שאותם הסודות השייכים לאמירת הלל בליל פסח שייכים גם לליל יום העצמאות משום שנאמרים על אותו ענין ממש דלא כשאר גאולות. שכן כאן ושם הנידון הוא היציאה מעבדות לחירות. (וכך העיד בגודלו הרב המקובל הרב מאיר יהודה גץ זצ"ל, ראש ישיבת המקובלים בית־אל יכב"ץ שמעלת ה' באייר גבוהה מאוד לפי סדרי העולמות. ובס' מדרש שלמה לרש"ז ריבלין (עמ' 53-54) כתב בשם הגר"א שיום ה' באייר מסוגל לגאולה, ושמשום כך ערכו תלמידי הגר"א את חנוכת ביכנ"ס החורבה ביום זה, בשנת תקע"ב. (וכ"כ בקובץ ניצני ארץ ג' עמ' 4-5)).

ואדרבה, מה ששייך לפסח שייך עוד יותר לקיבוץ גלויות שבימינו כמפורש בסוף פ"ק דברכות (י"ב ע"ב וי"ג ע"א) שלבן זומא יציאת מצרים אינה כלום לעומת יציאה משעבוד מלכויות בסוף הגלות, ולחכמים, על כל פנים שיעבוד גלויות עיקר ויציאת מצרים טפל לו. (ויתכן שלזה כיון רש"י בפסחים ד"ה ע"ב שפירש הפסוק "השיר היה לכם" על גאולה שלעת"ל אע"פ שפשטא דקרא קאי על סנחריב, ללמדך שלעת"ל תהיה השירה כבמפלת סנחריב שאמרו עליה הלל בלילה, וכדמשמע בירושלמי פסחים פ"ט ה"ג [ז]. ומתאימים הדברים להא דאיתא בסנהדרין (צ"ד ע"א) דראוי היה חזקיה ליעשות משיח אלא שלא אמר שירה וכל הנבואות שנאמרו עליו נדחו לעת"ל כמו שכתב הרמב"ן בס' הגאולה, שער שני). אם כן דוקא ביום העצמאות שייך במיוחד לתקן הלל בלילה לפי סברת מרן החיד"א שכן אין לך דומיא דפסח יותר מזה. וכי דייקת טפי נראה שלזה כיון מרן החיד"א בהמשך דבריו (שם) וז"ל: "א"כ מהיכא תיתי בנס קהל פרטי שיאמרו הלל בלילה, מאי דלא תקנו בי"ט דכל ישראל [חנוכה]".

ומכל זה עלה בידינו יישוב למה שיש מקשים, מדוע לא תקנו חז"ל הלל בליל חנוכה, והעדיפו לתקן הדלקת נרות. ולפי האמור לעיל, הדבר פשוט, שלא רצו לתקן הלל דומיא דליל הפסח בגאולת חנוכה משום שידעו שאין זו גאולתם האחרונה. (ועי' הרמב"ם פיהמ"ש ר"ה פ"א שכ' שהיו נוהגין להתענות בט' באב גם בימי בית שני). מה שאי"כ בדורנו שאין לך קץ מגולה מזה. (סנהדרין צ"ח ע"א וברש"י שם ד"ה מגולה מזה, וילקו"ש ישעיה סוף סי' ס"ד).  

ג. ובבראשית רבה: (פ"ו, ג) איתא: בשעה שאתה עושה לנו נסים ביום, אנו אומרים לפניך שירה ביום, ושעה שאתה עושה לנו נסים בלילה אנו אומרים לפניך שירה בלילה. לך נאה לומר שירה ביום, לך נאה לומר שירה בלילה. ע"כ. ולפי"ז יתכן לומר הלל בלילה אם זו שעת הנס. וכן כתב החתם סופר (או"ח סי' נ"א ): "וצריך לומר, דוקא הלל שקורין בכל יו"ט ויום גאולה שתיקנו לומר לכשיגאלו וכו' בהאי אמרינן ממזרח שמש עד מבואו ולא בלילה, כי כך תקנו, אבל בליל פסח שהיא שעת הנס ממש, על זה נאמר השיר יהיה לכם כליל התקדש חג". ולפי דבריו, כשאין הנס קורה בלילה, אין לתקן בו את ההלל (ודייק כן מהמשנה במגילה פ"ב מ"ה: כל היום כשר לקריאת המגילה ולקריאת הלל, ומהסוגיא שם כ' ע"ב, ועוד יתבאר לקמן). ובפסח אומרים בו הלל כי היא שעת הנס ממש. (ואולי לא ס"ל כמרן החיד"א לעיל שנתן טעם אחר). ולפי שיטתו אמירת הלל בליל יום העצמאות תהיה תלויה בשאלה אם הנס קרה בלילה אם לאו. ומכל מקום לענייננו יש לומר שביום העצמאות היתה שעת הנס של יציאה מעבדות לחירות בלילה, שכן היה סיום המנדט הבריטי על ארץ ישראל בחצות הלילה של ש"ק, ורק ההכרזה בלבד היתה ביום משום שהקדימוה מפני קדושת השבת.

ושמא תאמר שאם כן היה לנו לתקן את ההלל בליל ו' באייר, זה אינו כי סוף סוף גם ההכרזה וגם רוח הגבורה והדעת להילחם (כלשון תוד"ה מתיב ב"מ ק"ו. כביאור ל"ניסא זוטא") שבאו בעקבותיה, היו ביום ה' באייר, והוא קובע לעצמו את עיקר חיוב אמירת ההלל כמו שביארנו לעיל בדין אמירת הלל ביום העצמאות. ובדומה לזה מצאנו בנר חנוכה שהוא זכר לנס פך השמן, ומדליקים אותו מליל א' דחנוכה ואילך, אע"פ שהנס החל רק מליל ב' חנוכה ואילך (לדעת המאירי בשבת וז"ל: ולילה הראשון שלא היה שם נס השמן מברכין על הגאולה ועל הודאת מציאת הפך). הרי קמן שמכיון שנקבע הלל על הנצחון ביום הראשון, מישך שייכא לצרף לו את ההודאה בצורת הדלקת הנר, שנתקנה משום נס השמן, בלילה שלפניו אע"פ שנס השמן החל רק בלילה שאחריו.

ויש מי שכתב (הגר"ש גורן זצ"ל, בתורת השבת והמועד תשמ"ב) לצרף טעם נוסף והוא שרוב הנצחונות במלחמת העצמאות היו בלילות ושעד היום הזה יש יתרון לצה"ל בלוחמת לילה. אלא שעדיין יש להסתפק בטעם זה אם שייך לקרותו זמן הנס, ביחוד שעיקר הלל ביום העצמאות משום החירות הוא ולא משום ממיתה לחיים אע"ג דהא נמי אית ביה.

אך כאמור כל זה לדעת החת"ס שהלל עיקרו ביום. ואף לשיטתו לא מצאנו איסור לתקן הלל בלילה אם יראה לעשות כן וכריב"ל שהנהיג לקרוא מגילה בלילה, אע"פ שעיקר קריאתה ביום.

ובמשנה (מגילה פ"ב מ"ה): "כל היום כשר לקריאת המגילה ולקריאת ההלל" וילפינן לה (גמ' שם כ' ע"ב) מדכתיב (תהלים קיג) ממזרח שמש עד מבואו מהולל שם ה' או מדכתיב (שם קיח) זה היום עשה ה'. ומשמע מזה לכאורה שזמנו של הלל דוקא ביום. אלא שי"ל שכוונת המשנה להלל של יום, שכל היום כשר לקריאתו, ולא מיירי כלל בהלל של לילה כגון זה של פסח, (או של נס שאירע בלילה לדעת החת"ס לעיל). שאם לא תאמר כן כיצד תיקנו לקרוא את המגילה בלילה, בעוד שמפורש במשנתנו ש"כל היום כשר לקריאת המגילה". הרי קמן שלא באה המשנה לאסור הרחבת הקריאה גם ללילה, הן למגילה והן להלל. ובמפורש כתב הרמב"ם הלכות מגילה פ"א ה"ג: "וכל הלילה כשר לקריאת הלילה וכל היום כשר לקריאת היום". והוא ממש כדברינו.  

ב. ברכה על ההלל בלילה.

אמירת הלל בלילה של יום העצמאות הוא מנהג שפשט בצה"ל ובקהילות רבות בישראל (ובמיוחד בקיבוצים הדתיים) עפ"י פסיקת מורי הוראה והוא לפי"ז מנהג מיוסד במקומות ההם. והוא דומה להלל בר"ח שאינו מן הדין אלא מנהג ולא רצה רב לבטלו, משום "מעשה אבותיהם בידיהם" (תענית כ"ח ע"ב) ועוד הוא עולה עליו, כיון שיש לו שורש ויסוד בדין, אע"פ שהוא שנוי מחלוקת, ולפי"ז אין לדרוש שיהיה דוקא בדילוג כהלל דר"ח שאין לו שורש לחיוב. אך מכיון שלא נפסק בצורה מפורשת לכלל ישראל [ח], תהיה ברכתו תלויה במחלוקת הפוסקים אם מברכים על מנהגים או לא. (עי' מ"ש בקומי אורי לעיל בדיני הלל בערבית).

ועל כן כתבנו שיש מברכים ויש שאינם מברכים, ויש לאלה ולאלה על מה שיסמוכו.

ועל כן כתבנו שיש מברכים ויש שאינם מברכים, ויש לאלה ולאלה על מה שיסמוכו.  

ג. אסור לבוא לידי מחלוקת בשל כך.

כתב הרמ"מ כשר זצ"ל (התקופה הגדולה עמ' רכ"ז-רכ"ח) וז"ל:

יש להעיר על קלקלה שישנה בהרבה בתי כנסיות בארץ בנוגע לאמירת הלל ביום העצמאות, יש נוהגים לומר הלל ביום העצמאות, כתקנת הרבנות הראשית ורוב רבני הארץ, ויש שלא נוהגים לומר כפי מנהג רבותיהם, והמחלוקת רבה בין הצדדים. כל א' רוצה לכוף דעתו על חבירו, וכל א' מהצדדים מדבר בדברי זלזול נגד הצד השני. האנשים משני הצדדים שכוונתם באמת לשם שמים צריכים לדעת ולזכור שמחלוקת היא איסור דאורייתא ואמירת ההלל להנוהגים בו הוא תקנה ומנהג, והאומרו ביחידות ג"כ יוצא וכפי מה שנתבאר לעיל אפילו משתמש בשאר פסוקי דהודי' ג"כ יוצא, וכל ביהכנ"ס צריך להתנהג כדעת רוב המתפללים הקבועים ולא להביא לידי מחלוקת, שעליה אמרו בדרך ארץ זוטא ז, לז: ביהכנ"ס שיש בה מחלוקת סופו ליחרב ר"ל.

ומצינו לענין הלל בר"ח שהוא לכו"ע מדרבנן וי"א מנהג, יש ג' שיטות: א' בין בציבור בין ביחיד בלי ברכה. ב' בציבור בברכה וביחיד בלא ברכה. ג' אפילו יחיד בברכה. ובבית האבל בר"ח יש שאין נוהגין לומר, אמנם בחנוכה אומרים אפילו בבית האבל, אבל שיטת רש"י בפרדס דאפילו בחנוכה אין קורין הלל בבית האבל, הרי לפנינו שלפעמים יש מחלוקת בין הפוסקים בענין אמירת הלל אם לומר או לא, ובודאי לא לזלזל א' בחבירו, אלא כ"א עשה כמנהגו, כן באמירת הלל אסור לכ"א לזלזל במנהגו של חבירו, וכ"ש לעורר מחלוקת". עכ"ל ודפח"ח.

ואע"פ שדבריו צ"ע קצת לענין הלל של יום, שהרי מה שהדין מחייב, יש למחות בידי העוברים משום "הוכח תוכיח את עמיתך", ודאי יפים הם להלל בלילה.  




הערות

ו. ובס' ישועות יעקב סי' תרצג סק"א הקשה שאם הלל בליל בפסח הוא כקריאת מגילה בליל פורים, מדוע היה צורך ללמדה מדרשה דאקרא יומם וכו', והלא די היה ללמדה מהלל דפסח לדעת רנב"י דקרייתא זה הלילא. וחידש שהלל דליל פסח נאמר על גאולת ישראל מצד חביבות ישראל לפני המקום ופרסום שמו של הקב"ה שכל עיקרו היה בלילה, ואילו היציאה מעבדות לחירות היתה בבוקר בלבד. מה שאי"כ בנס פורים שלא נתפרסם שמו של הקב"ה כ"כ ולכן לא היה ראוי לתקן אז הלל בלילה, ונצרך כתוב מיוחד לענין המגילה בלילה. עכת"ד. ולכאורה אין דבריו מוכרחים. דמאן לימא לן שריב"ל שהוא הדורש קרא דאקרא יומם, סבירא ליה כרנב"י, דילמא ס"ל כאידך אמוראי שאין קרייתא כהלל? ולגופו של ענין, בתקומת ישראל בימינו, אדרבה שייך לומר הלל בלילה אף לפי סברת הישועות יעקב, משום שהקמת המדינה היא פרסום שמו של הקב"ה לעיני אפסי ארץ ובמיוחד בעיני העולם הנוצרי שכל טעותו בנויה על ההנחה שח"ו אבדה תקותם של ישראל לשוב לארצם. ומקרא מלא הוא "וקדשתי את שמי הגדול המחולל בגוים וגו' והבאתי אתכם אל אדמתכם" (יחזקאל לו, כב-כג).

** על טענה זו השיב הר"א אדרי שליט"א בעמ' 12, בקונטרסו.

** ולפי מה שכתבתי במאמר לעיל עמ' 9 אין כאן קושיה כי גם הלל דשחיטת פסחים על הנס הוא בא.

ז. וז"ל הירושלמי: "בא ליל פסח ללמד על מפלת סנחריב ונמצא למד הימנו". הרי שהמקור להלל בליל פסח הוא ההלל שבמפלת סנחריב. ומכיון שהלל זה נדחה לעתיד, כלשון הגמ' בסנהדרין צד, א שאע"פ שהארץ אמרה שירה, נדחה השיר עד שיהיו שני חורבנות (רש"י שם), הרי שההלל הנאמר בגאולה האחרונה הוא המקור להלל שבלילי פסחים. וקרוב הדבר לומר שמה זה בלילה, אף זה בלילה.

ח. הוראת הרה"ר לישראל הגראי"ה הרצוג והראש"ל הגרב"צ מ"ח עוזיאל משנת תש"י היתה לקרוא את ההלל בלילה בדילוג ובלי ברכה. והוראה זו לא חזרה בשנים שלאחר מכן. אך בצה"ל ובעוד קהילות־קודש נהגו לומר הלל בלילה. הוראת הגר"ש גורן זצ"ל משנת תשל"ו היתה לברך על הלל שלם בלילה. ואע"פ שהוראה זו ניתנה מטעם מועצת הרבנות הראשית, יש שערערו עליה. ובימים אלה, יוצא לאור ספר של הרב שמואל כ"ץ שליט"א בענייני יום העצמאות, בו מובאים כל גלגולי החלטותיה של מועצת הרבנות בענין זה. תודתי נתונה לו על פרטים רבים שמסר לי בע"פ בענין זה, שמטעמים שונים לא יכולתי להביאם כאן. ועד עצם היום הזה לא ניתנה הוראה מפורשת של הרבנות הראשית כיצד לנהוג. על כן הרשות ביד המורה לפסוק כפי הנראה לדעתו. ועכ"פ פשוט שאין לשנות ממנהג המקום בו מתפלל, משום לא תתגודדו

כתוב למנהל האתר
כל הזכויות שמורות. Ⓒ תשע"ג (2013)