הרב אורי שרקי

האזינו - התחלה, אמצע וסוף (על ההפטרה)

תשרי תשע"ו




מדוע בחרה המסורת את שירת דוד (שמואל ב כב, א-נא) בתור הפטרה לפרשת האזינו, שבה מופיעה שירתו הגדולה והנשגבה של משה רבינו? בפרשת בשלח, שבה שירת הים, המציינת את הנצחון על צבא פרעה, מתאימה כהפטרה שירת דבורה, שאף היא באה על נצחון צבאי. אבל שירת האזינו הינה סקירה רחבת אופקים המתחילה בראשית ההיסטוריה ומסתיימת ברמזים לתחיית המתים. מה לה ולשירת הנצחון של דוד במלחמותיו?

נראה שההסבר נעוץ באופי המיוחד של ימי חייו של דוד. בעוד שבהאזינו יש סקירה על הראשית ועל האחרית, הרי שדוד מציין את מרכז ההיסטוריה. מאדם הראשון ועד דוד, העולם מתקיים מכוח הדחף הבראשיתי המחולל את העולם ואת האנושות. ניצבות מולנו הדמויות הגדולות שמכוחן ייבנה העולם: אדם, נוח, שם, אברהם, יצחק, יעקב, יוסף, משה, אהרון, יהושע, שמואל ודוד. חז"ל ביטאו את הרצף השושלתי הזה כשהצביעו על כך שימי חייו של אדם הראשון היו 930 שנה, והיה אמור לחיות אלף שנה, שנאמר "ביום אכלך ממנו מות תמות" (בראשית ב, יז), ויומו של הקדוש ברוך הוא אלף שנה, שנאמר: "כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול" (תהילים צ, ד). אלא ש"תרם" 70 שנה משנותיו למען דוד. לאמור שדוד הוא ההשלמה של האדמיות הראשונה, זו שמתחילה את ההיסטוריה. דוד הוא שהקים על ידי מלחמותיו את מלכות ישראל הממשית, הארצית, המאפשרת את הצלחת ההיסטוריה ותיקון העולם כולו, ממנו ואילך.

בהקשר הזה מעניין לציין את המסורת של תלמידי הגאון מוילנה, שהזמן שעבר מבריאת אדם הראשון עד לידת דוד הוא בעצמו הזמן שיעבור מלידת דוד עד הגאולה. החשבון פשוט: דוד נולד בשנת 2854, כך שהגאול מתחילה ב-5708, שהיא שנת הקמתה של מדינת ישראל.

דוד הוא אפוא נקודת המרכז של המערכה ההיסטורית הגדולה המתחילה באדם ושתלמת במלך המשיח, האישיות הפוליטית הגדולה, הנאמנה לתורת משה ומביאת צדק ושלום לעולם.

הצמדת דוד למשה מצביעה על הקשר בין התורה (משה) לבין הפוליטיקה (דוד). בעוד שאומות העולם נוטות להתייאש מהממד הפוליטי, שאינו לדידם אלא נחלתם של הרשעים, מלמדת היהדות את האופטימיות הנובעת מאמונה עמוקה שההיסטוריה מנוהלת על ידי מי שאמר והיה העולם, צופה ומביט על כל הדורות כאחד.

לכן מסיים דוד את שירת הנצחון באהדת הגוים: "על כן אודך ה' בגוים ולשמך אזמר" (פסוק נ), המצדיקה את נצחיות בית דוד: "לדוד ולזרעו עד עולם" (פסוק נא).

כתוב למנהל האתר
כל הזכויות שמורות. Ⓒ תשע"ג (2013)