הרב אורי שרקי

מבוא לתורה שבעל פה - סיום כתיבת המשנה וחתימת התלמוד

סיכום שיעור (מכון מאיר, תשס"ח) - עוד לא עבר את עריכת הרב




תקופת האמוראים, הם חכמי התלמוד, משתרעת על פני כ-300 שנה, למן סיום כתיבת המשנה ועד לחתימת התלמוד. יש בידינו שמות של כשלוש מאות אמוראים וכן של כמאתיים תנאים.

רגילים לחלק את תקופת התלמוד לדורות - שבעה עד תשעה דורות לפי החלוקות השונות.

הדור הראשון הוא דורם של שלושה חכמים: רב, שמואל ורבי יוחנן.

רבי יוחנן פועל בישיבה בטבריה, שניתן לראות בה המשך של הסנהדרין בראשה עמד רבי יהודה הנשיא (אמנם בין ר' יהודה הנשיא לבין יוחנן עמדו בראש הישיבה שני חכמים - רבי לוי ורבי אפס). במקביל למרכז הארץ-ישראלי שסביב רבי יוחנן, פועלים שני חכמים בבבל. הראשון הוא רב, שיסד את ישיבתו בעיר סורא. בשונה מן המרכז החדש שהקים רב, עמד שמואל בראש ישיבת נהרדעא, שהיתה ישיבה קדומה. נמצא שיש שלושה מרכזים: בבלי עתיק בנהרדעא, בבלי חדש שמקורו ארץ-ישראלי בסורא, ומרכז ארץ-ישראלי לגמרי בטבריה.

יש עוד מספר חכמים בבליים שפועלים באותה תקופה, כמו אבא בר אבא, אביו של שמואל, קרנא איש נהרדעא (מוזכר בתלמוד כ"דייני גולה"), רבי שילא, מותיקי החכמים בישיבתו של רב ועוד.

באותה עת, לצידו של רבי יוחנן, פועלים חכמים כמו רבי יהודה נשיאה נכדו של רבי יהודה הנשיא וריש לקיש. ריש לקיש, הלא הוא רבי שמעון בן לקיש היה שודד דרכים ידוע בראשית דרכו, עד שרבי יוחנן החזיר אותו בתשובה. ריש לקיש נשא את אחותו של רבי יוחנן ואף הפך להיות לחברותא שלו. לרבי יוחנן היה תלמיד - רבי אלעזר פדת, שהיה כה נאמן לתורת רבו, עד שכאשר היה אומר משהו לא היה אומרו בשם רבי יוחנן, שכן ברור היה מאליו שהדברים הם בשמו.

הדור השני של האמוראים בא"י כולל את רבי יוחנן עצמו שהאריך ימים, אולם בבבל באותה עת מתרחשים מספר אסונות, כמו מלחמתו של פפא בר נצר בשלטון שאחת מתוצאותיה היתה חורבנה של העיר נהרדעא. באותו זמן עומד בראש הישיבה תלמידו המובהק של שמואל - רב יהודה בר יחזקאל, והוא ועמו שרידי הישיבה עוברים לעיר פומבדיתא, שם הם ממשיכים בחלק ממנהגי ישיבת נהרדעא. בראש ישיבת סורא באותה עת עומד רב הונא תלמידו של רב. יש לציין, ששתי הישיבות היו שונות מבחינת דרך הפרשנות למקורות: בישיבת סורא נטו לפרשנות על דרך הפשט, בעוד בפומבדיתא נטו לפרשנות על דרך הפלפול, כפי שבא לידי ביטוי בתגובתו של רב ששת: "...אמר ליה: דלמא מפומבדיתא את דמעיילין פילא בקופא דמחטא. (שמא מפומבדיתא אתה, שמכניסים פיל בחור של מחט. בבא מציעא לח ב). מאפיין נוסף שניתן למצוא הוא העיסוק בפרשנות לפסוקים בקרב חכמי סורא, וכן מקורן של כמעט כל האגדות בתלמוד בחכמי סורא. מעניין הדבר, שרב יהודה איש פומבדיתא - הישיבה בה אין לומדים תנ"ך ואגדה - הוא שפוסק ש"כל העולה מבבל לא"י עובר בעשה" (ברכות כד ב), או במונחי זמננו מתנגד לציונות...

לאחר מותו של רב הונא ישיבת סורא נסגרה, ותלמידיו, רבי אמי ורבי אסי, עולים לא"י כדי ללמוד מרבי יוחנן שעדיין בחיים באותה עת.

שאלה: רב לפעמים נחשב כתנא, מדוע רבי יוחנן לא נחשב אף הוא לתנא? ובפרט שבמחלוקת בין רב ורבי יוחנן הלכה כרבי יוחנן, והרי במספר מקומות התלמוד קובע ש"רב תנא הוא ופליג"!

תשובה: בשאלה זו התחבטו גדולי הדורות. יש סוברים שרבי יוחנן אכן נחשב לתנא, אלא שהוא לא ראה לנכון להשתמש בסמכות זו משום שהעדיף לנקוט את הכלל לפיו "הלכה כסתם משנה" ולא לחלוק על משניות.

הדור השלישי - רבה בר נחמני (רבי אבא) ורב יוסף עומדים בראש ישיבת פומבדיתא בזה אחר זה. רבה היה יותר מפולפל - בבחינת "עוקר הרים וטוחנם זה בזה" ואילו רב יוסף היה יותר פשטן - בבחינת "סיני". כאשר התעוררה השאלה כמו מי לפסוק הלכה, שלחו בני בבל את השאלה לא"י. התשובה היתה ש "סיני עדיף, דאמר מר: הכל צריכים למארי חטיא" (הכל זקוקים לבעל החיטים. ברכות ס"ד-א').

שאלה: איך עברה ראשות הישיבה?

תשובה: בהסכמה של שלושה גורמים: בני הישיבה, ראש הישיבה השניה וראש הגולה.

שאלה: האם יש התאמה בין המחקר האקדמי והמסורת ביחס לדורות התנאים והאמוראים?

תשובה: בדרך כלל כן. למעשה כמעט ואין ארכיאולוגיה תנאית ואמוראית. מצאו אבן משקוף ברמת הגולן עליה כתוב "זה בית מדרשו של רבי אלעזר הקפר" ובמטבעות מימי מרד בר כוכבא מופיעים הדס אחד וערבה אחת כשיטת רבי עקיבא, שהיה התומך הראשי בבר כוכבא, אולם רוב הידיעות בנושא הגיעו אלינו מתוך כתבים.

הדור הרביעי - באותו זמן בא"י פועלים תלמידי רבי יוחנן – רבי אלעזר, רבי אבין, רבי בון, רבי אמי, רבי אסי ועוד. בתקופה זו היישוב הלך והתדלדל בגלל הרדיפות וכן הנשיאות אבדה את כוחה. באותו זמן פועל הלל האחרון והוא מחליט לקדש את השנה ע"פ חשבון ולא ע"פ ראיה, ומאז קיים לוח השנה העברי. באותו פרק זמן חיים בבבל שני תלמידים של רבה, הלא הם אביי ורבא. הם מהווים שלב חדש בלימוד - הם היו פלפלנים יותר, ואין כמעט דף בתלמוד בו "הוויות אביי ורבא" לא נזכרות. אביי, ששמו האמיתי היה נחמני, גדל כבנו המאומץ של רבה. משמעות שמו היא גם ראשי התיבות "אשר בך ירוחם יתום".

כתוב למנהל האתר
כל הזכויות שמורות. Ⓒ תשע"ג (2013)