הרב אורי שרקי

סקירה על ספרי הנביאים והכתובים

סיכום שיעור (מכון מאיר, תשס"ח) - עוד לא עבר את עריכת הרב




ספרי הנביאים והכתובים

על פי המסורת היהודית ישנם 24 ספרים בתנ"ך: 5 חומשי תורה, 8 ספרי נביאים, 11 ספרי כתובים.

שמונָה ספרי הנביאים מתחלקים בצורה מסורתית לשני חלקים, ארבעה וארבעה: "נביאים ראשונים" ו"נביאים אחרונים". מצד האמת החלוקה על פי הכינויים האלה מעט מוזרה, משום שמבחינה היסטורית ספרי "נביאים ראשונים" חופפים עם ספרי ה"אחרונים". אלא שספרי "נביאים ראשונים" מגוללים בפנינו את ההיסטוריה מימי יהושע ועד קצת אחרי חורבן בית ראשון, תקופה של 850-870 שנה. לעומת זאת ספרי "נביאים אחרונים" הם 'דברי הנביאים' שרובם פעלו במחצית השנייה של התקופה – אבל במקביל לתקופת ספר מלכים, וספר מלכים הרי נכלל בספרי נביאים ראשונים - כך שמבחינה מסוימת הם באמת "אחרונים".

 

ספרי נביאים ראשונים

ספר יהושע – הספר נכתב ע"י יהושע, וסופו (מותו של יהושע) נכתב ע"י פנחס ברוח הקודש [1]. הספר מתאר את כיבוש הארץ בימי יהושע.

ספר שופטים – הספר נכתב ע"י שמואל הנביא. מתאר את סוף תקופת יהושע עד ערב ימי שמואל הנביא. הספר מדבר על תקופה המשתרעת על פני כ-350 שנה.

שאלה: איך שמואל כתב על מקרים שלא היו בתקופתו?

תשובה: מן הסתם הסיפורים הועלו על הכתב והועברו עד לדורו של שמואל, ושמואל הוא זה שברוח הקודש מחליט איזה מהם להעלות על הכתב לדורות.

שואל 2: ספר שופטים נכתב כספר היסטוריה או כספר נבואה?

תשובה: התנ"ך נכתב על פי רוח הקודש, עם מטרה חינוכית דרך התיעוד ההיסטורי, יותר מאשר תיעוד היסטורי אוטנטי. הנביא הוא אשר מחליט על פי רוח הקודש, מה משרת את המטרה החינוכית ומה לא. ישנם הרבה עובדות היסטוריות מתקופת השופטים שאנחנו יודעים עליהם דרך ארכיאולוגיה ותעודות חיצוניות, אבל הם לא הוכנסו לתנ"ך כיון שעובדות אלה לא נצרכות למטרות הרוחניות והחינוכיות של הספר. לדוגמא, בזמן השופטים מצרים שלטה על ארץ ישראל ובספר שופטים לא מוזכרת אף לא מילה על זה כי זה לא נצרך למטרות חינוכיות ואחרות של הספר. דוגמא נוספת היא פלישת שישק מלך מצרים שמוזכרת בספר מלכים בימי רחבעם: כתוב שם רק על כמה דברים שהוא עשה (שדד את ירושלים וכו') וזהו - אולם מתעודות חיצוניות שמצאו בחפירות ארכיאולוגיות למדים שהוא הגיע עד מגידו והשומרון אבל בתנ"ך לא מוזכר מזה כלום, כי זה לא שירת את המטרה החינוכית של הספר. (ראו עוד דוגמא להפניות לתיעוד היסטורי חיצוני: "וכל מעשה תקפו וגבורתו, ופרשת גדולת מרדכי, אשר גִדלו המלך, הלוא הם כתובים על ספר דברי הימים למלכי מדי ופרס [2]").

שואל 3: מהי הגדרת נביא?

תשובה: מי שה' מדבר עמו. מי שרק מדבר עם ה' או שאיכשהו יודע את העתיד, לא נכנס להגדרת נביא.

ספר שמואל – הספר נכתב על ידיו עד אמצעו, ששם מסופר על פטירתו, ומשם ואילך ע"י גד החוזה ונתן הנביא, שהיו נביאים בחצרי דוד ושלמה. הספר מתאר את התקופה מלידת שמואל עד סוף ימי דוד, תקופה של כ-100 שנה.

שאלה: האם מיד כאשר ספרי הנביאים נכתבים הם הופכים להיות מקודשים - זאת אומרת מתחילים ללמוד בהם - או שעדיין לא?

תשובה: ברור שלמדו בהם. השאלה היא מי למד בהם? סביר מאוד שזה נשמר בחוגים של הנביאים או של הכוהנים.

סוף ספר שמואל (החלק אחרי מותו של שמואל) נכתב על ידי גד החוזה ונתן הנביא שהיו נביאים בחצר של דוד המלך. אגב, לאחרונה בחפירות הארכיאולוגיות שנעשו בעיר דוד בנקבת השילוח, שם נמשח שלמה, נמצא חרות באבן "נתן", אולי זה נתן הנביא.

מה שמביא אותנו לתקופת שלמה. מיציאת מצרים עד שלמה עברו 476 שנים: בשנה ה-4 למלכות שלמה נבנה המקדש – ביחד 480. אם נוריד את 40 שנות המדבר, יוצא 440 שנה של נוכחות בארץ עד לבניין המקדש.

ספר מלכים - הספר נכתב ע"י ירמיהו הנביא, על סמך ספרי דברי הימים למלכי ישראל ויהודה.

ספר מלכים מתחלק לשלוש תקופות:

התקופה הראשונה: 40 שנות מלכות שלמה על ישראל המאוחדת.

התקופה השנייה: התפצלות המלכות. ממלכת ישראל עמדה כ-254 שנה. במקביל לה ממלכת יהודה התקיימה 374 שנה - סך כל השנים של התקופה עד לחורבן בית המקדש. כ-120 שנה קודם לכך חרבה ממלכת ישראל. במהלך התקופות הראשונה והשנייה, בית המקדש הראשון עומד על תילו 410 שנים.

התקופה השלישית: היא תקופה קצרה נוספת לאחר חורבן בית ראשון בה גדליה ממונה על יהודה.

סך כל תקופת ספר מלכים היא כ-418 שנים (על סמך הפרש השנים בין חורבן הבית והגולה שהגלה נבוזראדן בשנת תשע עשרה למלכות נבוכדנאצר, ובין ההגליה בשנת עשרים ושלוש [3]).

 

ספרי נביאים אחרונים

סקירה על "נביאים אחרונים" שפעלו בימי בית ראשון:

במחצית התקופה פעלו ישעיהו והושע בן בארי, רבו של ישעיהו. בסוף התקופה פעלו ירמיה ויחזקאל. נבואתם החלה לפני החורבן בארץ ישראל וממשיכה לאחר החורבן. ירמיהו התנבא בעיקר בא"י ולאחר החורבן - במצרים. יחזקאל התנבא בבבל. הוא היה שם משום שנבוכדנצר הגלה את ראשי העם 11 שנה לפני החורבן למקום הנקרא "תל אביב". יכניה מלך יהודה ורוב הגולים ישבו שם והקימו את בית הכנסת הראשון - "בי כנישתא דשף ויתיב", שהיה קיים עדיין בימי האמוראים ואומרים שהייתה השכינה נגלית שם.

מעניין שגולי בבל הפסיקו להקריב קורבנות בגלותם ושמרו על ההלכה שאסור להקריב קורבנות מחוץ לבית המקדש. הקימו את מוסד בית הכנסת שקיים עד היום ושמר על אחדות האומה בגלותהּ. לעומתם, הגולים שגלו למצרים ולקחו איתם את ירמיה הנביא המשיכו להקריב קרבנות (ללא ירמיה). להקרבת קורבנות אחרי הגלות היו גם המשכים מסוימים במהלך ההיסטוריה. במבט היסטורי, קהילת יהודי מצריים נעלמה, כך שכנראה האסטרטגיה של יורדי בבל הייתה נכונה יותר.

ספר ישעיה - נכתב ע"י אנשי כנסת הגדולה, מאחר וישעיהו נרצח ע"י נכדו, מנשה.

שאלה: בהיכל הספר מצויה מגילת ישעיהו עם נוסח שאולי הוא מעט שונה. מה יותר מקודש - הגרסה שלנו או הגרסה שנמצאה?

תשובה: כמובן שהגרסה שבידנו. קודם כל הכת שהחזיקה במגילה חשודה על שיבושים. דבר שני - יכול להיות שהמגילה נגנזה משום שיבושים שנמצאו בהּ.

ספר ירמיה – הספר נכתב על ידי ירמיה הנביא. ספר מאוד מדויק, כל נבואה מתוארכת עם נושא מסודר. אותו דבר נאמר גם על ספר יחזקאל.

ספר יחזקאל – הספר נכתב ע"י יחזקאל הנביא. בגמרא אומרים שהוא התחיל את נבואתו ביהודה והמשיך בבבל.

תרי עשר - הספר נערך סופית ע"י אנשי כנסת הגדולה. תרי עשר הוא קובץ של 12 נביאים שכתבו את ספריהם וחיו בתקופות שונות. מאחר ופעם ספרים גדולים נשמרו יותר טוב מקטנים והשמירה על ספר אחד הייתה קלה יותר משמירה על ספרים רבים, אוחדו לספר אחד. העריכה הסופית נעשתה ע"י אנשי כנסת הגדולה.

הספרים הנכללים תרי עשר:

הושע, מיכה, עמוס - תקופתם של הספרים הללו היא בימי ישעיהו.

יונה, עובדיה, נחום, חבקוק, צפניה - ספרים מתקופה יותר מאוחרת, מימי מנשה ואמון.

חגי, זכריה ומלאכי – הספרים האלה נכתבו בראשית ימי בית שני. אחרוני הנביאים. אם למקם אותם לפי שנים, יש קפיצה של כמאה שנה בין צפניה לחגי.

יואל - יש שאלה גדולה מתי הוא חי: יש אומרים שהוא בנו של שמואל הנביא, ויש אומרים שהוא חי בזמן בית ראשון.

 

כתובים

הכתובים הם 11 ספרים שמתחלקים באופן הבא: 3 ספרים שראשי התיבות שלהם אמ"ת (איוב, משלי, תהילים), 5 מגילות, 3 - דניאל, עזרא-ונחמיה ודברי הימים.

שלושת ספרי אמ"ת - איוב משלי ותהילים - נכללים ביחד כי יש להם את אותם טעמים מיוחדים.

תהילים - העורך הראשי של הספר הוא דוד המלך והעריכה הסופית היא של עשרה זקנים. בחלק מהמזמורים עצמם כתוב מי כתב אותם: מזמור לאסף, איתן האזרחי, ועוד. חלק ממזמורי תהילים נכתבו הרבה יותר מאוחר מדוד. לדוגמא, מזמור קל"ז: "על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו בזכרנו את ציון, על ערבים בתוכה תלינו כינורותינו...". דעת רס"ג לעומת זאת שהכל נכתב ע"י דוד בנבואה [4]. זה גם הפשט הגמרא. אבל רבים מגדולי ישראל אחרים סוברים אחרת - למשל רבי אברהם אבן עזרא.

משלי – הספר עבר 3 שלבים בכתיבתו: על ידי שלמה, על ידי אנשי חזקיה מלך יהודה ­(זאת כתוב מפורש בספר) ומאוחר יותר אנשי כנסת הגדולה ערכו אותו סופית.

איוב – יש מחלוקת אמוראים מי כתב את הספר [5]. הרוב סבור שמשה רבנו כתב אותו. מסקנותיו מבוססות הן לפי התוכן והן לפי התקופה. בנוסף יש מחלוקת האם איוב באמת היה קיים או שהוא רק משל. ספר איוב הוא ספר אדיר בנושא שכר ועונש.

שאלה: אם הוא נכתב על ידי משה רבנו, למה הוא לא הוכנס לתורה?

תשובה: פשוט מאוד - כי הוא לא נכתב במדרגת האספקלריא המאירה. יותר מזה, אם תכתוב את ספר איוב בתוך חמישה חומשי תורה, זה פוסל את ספר התורה למרות שמשה כתב.

5 המגילות:

שיר השירים וקהלת - כתבם שלמה המלך.

רות - כתבהּ שמואל הנביא בתור פסק דין שדוד כשר לבוא בקהל (בזמנו של שאול היה ויכוח האם דוד כשר לבוא בקהל כיון שהוא צאצא של רות המואביה).

שאלה: למה ספר רות לא נכתב בספר שופטים?

תשובה: כי הוא במדרגת כתובים, לא במדרגת נביאים. צריך להסביר – הרי אפשר לומר אותו דבר גם על מגילות שלמה: למה הם בדרגת כתובים ולא בדרגת נביאים? בנביאים הדברים נאמרו על מנת להישמע, רק אח"כ נכתבו ועיקר המעלה של הדברים היא הדיבור. לעומת זאת הכתובים נכתבו מלכתחילה. לכן יש מעלה בנביאים שאין בכתובים ולהפך. מסיבה זו מותר לשים ספר נביאים על כתובים ולהפך.

איכה - כתבהּ ירמיהו הנביא. בגמרא היא נקראת מגילת קינות.

אסתר - כתבוהּ אנשי כנסת הגדולה, וביניהם מרדכי. יש שאלה אם כל המגילה נכתבה ע"י אנשי כנסת הגדולה בשורה התחתונה חז"ל אומרים: "אסתר - על ידי כנסת הגדולה".

שאלה: אסתר לא השתתפה בכתיבת מגילתהּ?

תשובה: שלחה אסתר לאנשי כנסת הגדולה: "כתבוני לדורות".

דניאל – הספר נכתב ע"י דניאל הנביא ואנשי כנסת הגדולה. הספר מתוארך לתקופה שלפני החורבן, מקביל ליחזקאל, עד ימי כורש - 52 שנה אחרי החורבן. סך כל תקופת דניאל - כ- 72 שנה.

עזרא-ונחמיה ודברי הימים ידונו בשיעור הבא.

שאלה: כשדיברנו על חמשת חומשי התורה הזכרנו שהם "תעודת הזהות" של עם ישראל. מה המקבילה בנביאים?

תשובה: התורה זה ההתהוות של האומה. ספרי הנביאים - זה איך שהקב"ה ממשיך להשגיח ולהתגלות באומה.

שאלה: מה ההבדל?

תשובה: יש הבדל גדול: זו נבואת משה וזה נבואת שאר הנביאים.

אסביר את ההבדל. את משה מגדירים חז"ל כ-"אב בתורה, אב בחכמה ואב בנבואה" [6]. הרמב"ם ב"מורה נבוכים" אומר שיש לשים לב לאופן בו רבותינו חילקו את העניינים. דהיינו, תורה, חכמה ונבואה הם לא אותו הדבר.

 

ההבדל בין חכמה לנבואה

המפעל של משה רבנו התפצל אחרי מותו לשני כיוונים - נביאים וחכמים. מה בין זה לבין זה?

הבדל ראשון - הנביאים רואים את המציאות באופן כללי ועל יסוד זה הם אומרים את דבריהם. לדוגמא: בעולם שבו יש רצח, שוד, ניאוף, גזל. הנביא ברוח קודשו חש את אותם דברים רעים שמתרחשים, הם מעוררים אותו מאוד וכששורה עליו רוח א-לוהים הקוראת לו לפעול, הוא מוחה ומוכיח. אם נשאל את הנביא: "איך הגענו למצב הזה שהחברה נראת כך?", הוא יאמר: "לא יודע איך הגענו אבל אני יודע שזה לא בסדר". הנביא יכול גם לראות את הטוב במציאות אבל הוא לא בהכרח יודע מה הגורמים לכך שהמצב העכשווי הוא טוב. לעומתם החכמים הולכים בדרך אחרת. אדם קם בבוקר והוא מיד נתקל בהוראות החכמים: "אסור לגעת בעיניים! קודם תיטול ידיים. אבל בכלי ולא בברז! יד ימין, יד שמאל, לברך!" וכו'. דהיינו הוראות החכמים יורדות לפרטי פרטים של המציאות. כל היום כולו יש דברים לעשות. בדרך זו החכמים תופסים את הרע לפני שהוא מתפשט. הרבנים לא אומרים דברים גדולים כמו הנביאים אלא דברים קטנים שתופסים את האדם על כל צעד ושעל. זוהי האסטרטגיה החינוכית של החכמים.

מה הייתה התוצאה של שתי הדרכים?

דרכם של הנביאים יצרה אנשים גדולים אבל רעים. לדוגמא מנשה מלך יהודה אדם עצום היה, אבל רשע. בזמן בית שני החכמים הצליחו בדרכם לעשות אנשים דתיים – כלומר, אנשים קטנוניים (ביחס לאנשי תקופת בית ראשון) אבל טובים וצדיקים. זה מחיר גדול שהיינו מוכנים לשלם כדי להינצל מן העברות החמורות שהיו בבית ראשון. כל זאת משום שדרכו של משה, שכללה את שלושת הגורמים: תורה, חכמה ונבואה, לא יכולה הייתה להיכלל בבאים אחריו [7] משום שהכישרון הנבואי מצריך כשרון סינטטי (מלשון סינתזה) לראות את הכל בצורה אחדותית. לעומת זאת הכישרון להיות חכם מצריך כישרון אנליטי - כישרון המפרק לגורמים את הכול ויוצא מהכלל אל הפרט.

היחיד שהצליח לאחד את כל המעלות היה משה. בדור שלאחריו יהושע המשיך את הנבואה ועתניאל בן קנז - את החכמה. בתקופה הראשונה הנבואה הייתה במרכז והחכמה בצד, ולאחר מכן הפוך - בימי בית שני החכמה הייתה במרכז.

הבדל נוסף בין חכם לנביא - נביא הוא כמו משה, רק [8] בקטן. לעומת זאת חכמים הם רסיסים של משה המקורי. השאלה היא מה עדיף - שריד קטן מדבר גדול או דבר שלם אך קטן? יש צדדים לכאן ולכאן. לכל זה יש השלכה הלכתית: משה יכול לפסוק הלכה לדורות, אבל נביא – בתור נביא ולא חכם - רק לזמן קצוב.

שאלה: הנביאים היו גם יועצים לעם על קיום המצוות וגם מזהירים על העברות שמביאות לעונשים. יותר מזה, הם הדגישו בפני העם שיותר חשוב לא-לוהים המוסר מהקרבת קורבנות. הרי הם עשו את עבודתם בהכוונת העם. על כן, איך אומרים שבגללם או בהשראתם יש אנשים גדולים אבל רעים?

תשובה: אמת ויציב. אכן נאמר: "למה לי רוב זבחיכם?" [9]. אבל עם כל גדלותם העצומה של הנביאים הם נכשלו ולא הצליחו להחזיר את העם בתשובה.

שאלה: זה באשמתם או אשמת מי שעבר עברות?

תשובה: אני לא יודע אם זה באשמתם. זו פשוט המציאות - המציאות היא שהם נכשלו מאחר שהם לא הצליחו לתקן את פגמי העם. לעומת זאת מיד כשיצאנו לגלות והיה סילוק השכינה, העם חזר למוטב ולא שומעים יותר על עבודת אלילים. בשורה התחתונה, העם לא הקשיב להם ומתוך זה לומדים שהם נכשלו.

שואל 2: "חכם עדיף מנביא" [10]?

תשובה: כן, חכם עדיף מנביא, אבל נביא גדול מחכם. הרב קוק בספרו "אורות" [11] מבאר את המושג "חכם עדיף מנביא": "עדיף" אינו אומר "גדול" אלא הכוונה ל"יעיל", דהיינו דרכם של החכמים הייתה יעילה יותר בהכוונת העם ללכת בדרך ה'. זאת למרות שהנביא גדול יותר מאחר ויש לו עוצמות חיים אחרות - דיבור ישיר עם א-לוהים.

הדבר הגדול והרצוי ביותר הוא שחוכמה ונבואה יתאחדו. הרב קוק מסביר שהעסק של החכמים הלך והתגבר במשך הדורות עד כדי כך שהתורה הפכה להיות פרטים ונשכחו הכללים. על כן באחרית הימים הנבואה תתעורר מחדש ותתגבר שנאת הפרטים. זו הסיבה שהציונים הראשונים העריצו את התנ"ך ושנאו את "שולחן ערוך". עם הזמן, אומר הרב קוק, הנבואה תבשיל מבוסרהּ ותתעצם. היא תכיר מעצמה בגדולת החכמה ובענוות צדק תכריז: "חכם עדיף מנביא" [12], ואז נשמתו של משה תשוב להופיע בעולם.

שאלה: חידוד נוסף: האם משה רבנו היה יותר חכם משלמה המלך?

תשובה: לא יודע - שאלה יפה. הביטוי "החכם מכל אדם" נאמר על שלמה. ברור שהחוכמה של משה מאוחדת עם הנבואה ומצד זה היא עולה על חוכמת שלמה. יכול להיות שחכת שלמה עולה על חכמת משה "המבודדת מהנבואה".

 


 

[1] בבא בתרא ט"ו.

[2] אסתר י' ב'.

[3] מלכים כ"ה ח', ירמיה נ"ב ל'.

[4] הקדמת רס"ג לתהילים.

[5] בבא בתרא ט"ו.

[6] מגילה ע'.

[7] "והוצרכה עבודת הכללים להימסר לנביאים ועבודת הפרטים לחכמים" זרעונים ב'.

[8] "נָבִיא אָקִים לָהֶם מִקֶּרֶב אֲחֵיהֶם כָּמוֹךָ" (דברים י"ח, י"ח).

[9] ישעיהו א', י"א.

[10] בבא בתרא י"ב א'.

[11] "וחכם עדיף מנביא, מה שלא עשתה הנבואה, בכלי מלחמתה החוצבים להבות אש לבער מישראל עבודת אלילים ולשרש אחרי עיקרי ההשפלות היותר גרועות של עשק וחמס, של רצח וזמה, רדיפת שחד ושלמונים, עשו החכמים בהרחבת התורה", שם.

כתוב למנהל האתר
כל הזכויות שמורות. Ⓒ תשע"ג (2013)