הרב אורי שרקי

נפגשים בפרשה (שיחה עם אראל סג"ל) - פרשת במדבר

מכון מאיר, תש"ע

סיכום שיחה - עוד לא עבר את עריכת הרב




מהי המשמעות של מִפקד בני ישראל?

באופן בסיסי, מִפקד הוא בעייתי; ראיה שטחית רואה בבני האדם לא יותר מאשר מסה שאיתה עושים דבר-מה, ללא התחשבות בפרטים המרכיבים את הכלל. וכך, פעמים שאני שואל אדם: "מי אתה?", והוא משיב לי: "אני פקיד בדואר". אותו אדם ענה לי איזו פונקציה הוא ממלא, ואילו אני שאלתיו מיהו, מהי מהותו, מה מייחד אותו. תשובה עמוקה הרבה יותר תהיה שמו הפרטי של האדם, שהוא לכשעצמו כבר מתאר דבר מופשט שאינו ניתן לכימות. בספר "הנסיך הקטן" מתואר ויכוח בין הילדים למבוגרים, הילד אומר: "יש לי חבר שיש לו עיניים טובות והוא אוהב פרפרים", והמבוגרים שואלים: "כמה הוא שוקל? היכן הוא גר? כמה מרוויח אבא שלו?". הויכוח הוא מאוד ברור - האם הולכים על האיכות או על הכמות. כמו כן, במנין אין ברכה, כמאמר הגמרא: "שאין הברכה מצויה לא בדבר השקול ולא בדבר המדוד ולא בדבר המנוי, אלא בדבר הסמוי מן העין" (תענית ח:). אם כן, מלכתחילה המנין מופיע בתורה כדבר בעייתי, אלא אם כן הדבר נעשה מתוך חיבה: "מתוך חיבתן לפניו מונה אותם כל שעה" כלשון רש"י (במדבר א', א). כיצד ניתן לבצע את הספירה הזו מתוך חיבה? שיטה אחת לספירה היא להתייחס אל הקבוצה הנספרת כאל מספר אחד בודד: "שש מאות אלף איש". שיטה אחרת תספור פרט-פרט על פי שמותם ותמנה כל איש בפני עצמו, ובכך תדגיש את חשיבות הפרט. באה התורה ואומרת שעלינו למנות "במספר שמות" (שם) - לוקחים בחשבון גם את המספר וגם את השמות, ואז שני הצדדים יוצאים מורווחים: "כלל שהוא צריך לפרט, ופרט שהוא צריך לכלל" (ספרא פרשה א, ברייתא דר' ישמעאל) - גם היחיד מוצא את עצמו שייך לכלל, וגם הכלל הוא בעל משמעות מפני שהוא מתפרט לפרטים.




מדוע שבט לוי לא נפקד יחד עם שאר שבטי ישראל?

שבט לוי פקוד בפני עצמו, יש לו ספירה משלו מפני שהוא מיוחד. בפרשה שלנו מציינים לא רק את המנין של כל שבט ושבט אלא גם את מושב המחנות השונים, כאשר במרכז כל המחנות נמצא שבט לוי, ובמרכזו של שבט לוי נמצא המשכן. כלומר, הספירה כולה סובבת סביב מוקד מסוים - השראת השכינה בעם ישראל דרך שבט לוי, שהוא השבט העומד במרכז עם ישראל במדבר דווקא. בארץ ישראל, אותם ראשי המחנות שהתמקמו במדבר סביב שבט לוי - יהודה במזרח, אפרים במערב, ראובן בדרום ודן בצפון, התמקמו מסביב לשבט אחר - הלא הוא שבט בנימין, כאשר: שבט דן נמצא ממערב לו, יהודה מדרום, ראובן ממזרח ואפרים מצפון. מבחינה זו, בנימין הוא "שבט הלוי" של ארץ ישראל. בנימין הלא הוא ה"צבר" מבין כל השבטים - הוא היחיד מבני יעקב שנולד בארץ, והשכינה "לא שרתה אלא בחלק בנימין" (זבחים קי"ח:). לעומת זאת, במדבר קורה ההפך הגמור; מאחר שהמדבר הוא המקום של התלישות, דווקא מי שאין לו אחיזה בארץ הוא זה שיכול להנהיג את העם במקום תלוש, ולכן לוי נבחר למשימה. התלישות המדברית איננה שלילית, אדרבה - היא זו שמאפשרת ללוי לפתוח את העיניים אל עולם רחב יותר. וכך, בעוד שביתר השבטים היה לכל בעל משפחה את אדמתו, היו לו שורשים, לכהנים היתה אריסטוקרטיה ועבודת המקדש, ללויים לא היה לא את זה ולא את זה, ודווקא זה מה שאפשר להם לבוא במגע עם מה שמעבר לעולם. לכן, דווקא הלוי הוא המועדף מכל השבטים להרבצת התורה בעם ישראל יותר מכל השבטים - "יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל" (דברים ל"ג, י).

מתוך המהלך הזה אפשר לומר כי בארץ ישראל, הלוי משמר את זכר המדבר, הוא ה"יהודי הנודד" הנצחי, ה"מדברי" בתוך הישוב, ואי אפשר לישוב להיות ישוב מוצלח אם הוא איננו זוכר שהוא בא מן המדבר, עליו להשאיר איזשהו מקום לגמישות שהמדבר נותן. אפשר לומר שההיסטוריה של עם ישראל היא מעין גלות אחת ארוכה - שבמהלכה משמרי התורה (ובאופן סמלי - שבט לוי) הם הדומיננטיים, כאשר רק באחרית הימים אנו יוצאים מן הגלות, ואז שבט בנימין צריך לתפוס מקום מרכזי יותר בחברה. ובימינו, כשנראה התפתחויות של ההלכה (כמובן תחת התנאים שהציבה ההלכה - בסנהדרין בלשכת הגזית) אז נראה גם יציאה מתורה של גלות לתורה של נצחיות.




מדוע הוחלפו הבכורות בשבט לוי בעבודת ה'?

הבכור נולד ראשון להוריו ובכך נהפכים הוריו לאב ואם. במובן מסוים יש לו תפקיד של גואל להוריו, וזאת מבלי שעשה שום מעשה. עקב כך, יש לבכור נטיה טבעית להעמיד את עצמו במרכז היקום. כאשר נולד לבכור אח חדש, הוא הופך מבן יחיד לאח ובכך הוא מאבד את מעמדו הקודם. הדבר מציב בפני הבכור אתגר - האם יוכל למלא את תפקידו למרות יצר התחרות? המילה "בכר" מורכבת מאותיות שעולות בגימטריה 2, 20, 200 בהתאמה. כלומר, מי שמכיר בכך שהוא לא יחיד בעולם, שמקבל כשווה את אחיו הצעיר, יכול למלא את תפקיד הבכור. לעומת זאת גימטריה של 111 היא "קיא". מי שמחשיב רק את עצמו – מוקא, מוצא החוצה. ואכן, כך היה בהיסטוריה: הבכור הראשון - קין - לא הצליח להשלים עם התחרות כביכול מצד הבל והרגו, ובעקבות כך נודה. גם ישמעאל ועשו לא היוו הצלחה גדולה כבכורות. אצל ראובן אמנם לא היה כישלון מוחלט אך גם הוא לא מלא את חובותיו כבכור. אצל אפרים ומנשה היה תיקון מסוים בכך שלמרות העדפת אפרים ע"י יעקב, מנשה לא כעס ולא נטר לאפרים. אם כן, יש כשלון מתמשך של הבכורות מלמלא את תפקידם לשרת בקודש ולתת כיוון רוחני ראוי למשפחתם ואחיהם. כל זאת עד שהפציע אורו של אהרן, שעליו נאמר: "הלא אהרן אחיך הלוי... הנה הוא יוצא לקראתך, וראך ושמח בליבו" (שמות ד', יד). אהרן תיקן באופן מלא את הבעיה המוסרית של הבכור. לא רק שהוא מקבל את האח הצעיר כשווה אלא אף שמח כאשר הוא מתמנה מעליו. התורה מעידה שהמדובר בשמחה פנימית אמיתית ולא רק בהבעה חיצונית: ושמח בליבו. מי שתיקן באופן כזה את בעית הבכורות, ראוי לרשת את תפקיד הבכורות. ואכן, תפקיד הבכורות הועבר בעיקר לכהנים ואף לכל שבט לוי שנמשך אחר אהרן. זהו הטעם הפנימי להחלפת הבכורות בלויים.

"מנה של קודש - כפול היה" (בכורות ה.)




מדוע היה צורך לעשות הפרדה בתוך שבט לוי בין לויים לכהנים?

כשמדובר בקודש, יש לתת מקום לשני היבטים סותרים מבחינה מסוימת: מצד אחד החסד הגדול הבא לידי ביטוי בכהונה - הכהן משפיע חסד לבאים לפתחו, אוהב שלום ורודף שלום. ומצד שני, הקנאות דתית המצויה ביתר שאת אצל בני לוי, שגם היא נחוצה במינון הראוי. אפשר לומר שהכהן הוא לוי בבסיסו שהפך לכהן - מידת הדין שהפכה למידת החסד. נבאר: הלא הכל מתחיל מאהרן, שכאמור היה הבכור הראשון בהיסטוריה ששמח בגדולתו של אחיו הקטן, בכור משבט לוי ("אהרן אחיך הלוי" (שמות ד', יד)) שהלך נגד טבעו והפך את מידת הדין של שבט לוי למידת החסד. ומפני ששרשם הוא במידת הדין שהתהפכה, הכהנים הם הראויים יותר מכולם להפיץ את מידת החסד בעולם.




מדוע שבט שמעון לא משמש יחד עם בני לוי?

אם קודם לכן אמרנו ששבט לוי מאופיין על ידי מידת דין מסוימת, בשבט שמעון מידת הדין היא קיצונית עוד יותר. שורש הענין במעשה דינה - שם לוי קינא לשם שמים, ואילו שמעון לא עשה כן. הדבר בא לידי בירור במעשה זמרי ופינחס (זמרי הוא משבט שמעון ופינחס משבט לוי), כאשר בסופו של דבר במעשה של זנות (הדומה למה שארע במעשה דינה) - דווקא נשיא שבט שמעון נפל היכן שבני שבט לוי לא. סידרה ההשגחה ואת הקנאות הזו היא עידנה בחלוקת הנחלות בארץ, כאשר שבט שמעון נבלע בנחלת שבט יהודה.




איך סודרו השבטים במדבר ובארץ ישראל?

המחנות סודרו בארץ ישראל בדומה למבנה שהיה במדבר: יחד עם שבט אפרים היו שבט מנשה ובנימין, עם שבט דן היו בני שבט אשר ונפתלי, ועם שבט שמעון - היו ראובן וגד (בימי אמציה מלך יהודה הם התקרבו מזרחה לשבט גד). כל שנותר הוא שבט יהודה, כאשר יששכר וזבולון שהיו עימו במדבר לכאורה רחוקים ממנו בארץ ישראל (הם היו בצפון ואילו יהודה בדרום), אלא שאנו יודעים מספר דברי הימים שהשופט יאיר בן מנשה שישב בגולן היה מצד אביו משבט יהודה ומצד אימו משבט מנשה. כך שאפשר לומר שהסדר המדברי המקורי נשמר אף לאחר הכניסה לארץ.

בהקשר זה נזכיר את האמור בספר תהילים: "יושב הכרובים הופיע... לפני אפרים ובנימין ומנשה עוררה את גבורתך..." (תהילים פ', ב-ג). כלומר - אפרים, בנימין ומנשה קשורים ל"יושב הכרובים". לפי פרשתנו ברור מדוע - הכרובים היו סמוכים לצד מערב, שם חנו אפרים, בנימין ומנשה. הדבר מראה על קדמות הקישור של שלושת השבטים הללו לכרובים, בניגוד לטענת מבקרי המקרא.




שבט בנימין הוא שבט מיוחד ורב-גוני: החל מסיפור יוסף והאחים, המשך בכך שבנחלתו נבנה המקדש ובשרדו את הגלות יחד עם שבט יהודה. מצד שני, זהו שבט שכמעט ונכחד בשל מעשה פילגש בגבעה, המלך הראשון בישראל צמח ממנו אך נפל. מה מסמל שבט בנימין?

שבט בנימין הוא השבט המסמל את העתיד. עוד במחלוקת בין יוסף לאחיו אפשר לראות כי כל המריבה היא סביב בנימין. התורה מציגה אותו במפורש כצעיר - ראובן ויהודה כינו אותו "הילד" (המסמל את העתיד), ובעקבות כך כל צד רוצה להשתלט עליו - כל צד מעוניין להוות חלק מעתידו של עם ישראל. חז"ל אף אומרים כי אבן הישפה (אבן החושן של שבט בנימין) כוללת בתוכה את צבעי כל האבנים האחרות, כלומר - כולם רואים את עצמם דרכו, הוא "שקוף".

אם נשים לב, בהתפלגות הממלכה המתוארת בספר מלכים, כאשר בא הנביא אחיה השילוני ומודיע לירבעם שממלכת שלמה עתידה להתפלג, הוא קורע את מעילו לשנים עשר קרעים (כנגד שנים עשר השבטים), ולאחר מכן הוא אומר לו כי עשרה מהשבטים עתידים לסור משלמה ולהנתן לו, והוא מותיר קרע (שבט) אחד שיהיה "ניר לדוד". נשאלת השאלה - מה עם הקרע השנים עשר? הקרע השנים עשר הוא שבט בנימין, שעבורו נותרה האפשרות לבחור אל מי להצטרף - אל ממלכת הצפון (כפי שהיה בימי שבע בן בכרי), או אל ממלכת הדרום (כפי שקרה בסופו של דבר). הכתוב אומר על יעקב ובנימין: "ונפשו קשורה בנפשו" (בראשית מ"ד, ל) - נפשו של יעקב אבינו קשורה בנפש בנימין, כלומר - היכן שבנימין ילך, שם תהיה ההיסטוריה של ישראל. לשמחתנו, שבט בנימין הצטרף אל שבט יהודה וכך שרדו להם שני השבטים הללו. לעומת זאת, אילו בנימין היה מצטרף אל שבטי הצפון, שבט יהודה היה זה שהיה נעלם מן ההיסטוריה.




כיום אנו מורכבים מבני שבט יהודה ובנימין בלבד?

בעיקר, אך לא רק. ירמיהו הנביא הלך והביא את שרידי עשרת השבטים לממלכת יאשיהו מלך יהודה, וכן לפי דברי התלמוד יש בתוכנו אנשים משבטי זבולון ודן, וכן כיום יש בקרבנו גם מעשרת השבטים ממש - יהודים שבאו מגלויות שאפילו לא חלמנו עליהן. כלומר, אנו מורכבים הרבה יותר ממה שהיינו עד לפני כמה מאות שנים.

יחד עם זאת, ברגע ששבט יהודה הפך להיות "עם ישראל" (שכן כולנו קרויים "יהודים"), אפשר לומר שנטלנו על עצמנו את תפקיד עשרת השבטים. הנביאים זכריה ויחזקאל מדברים על שבטי אפרים ויהודה גם לאחר ששבט אפרים גלה מן הארץ, ואפשר להסביר שמדובר בחלוקה פנימית בתוך שבט יהודה - שבימינו אפשר באופן כללי לתאר אותה במה שקורים כיום: "חילוניים" ו"דתיים". זוהי מערכת יחסים מורכבת ומעניינת שעתידה להגיע לאיחוד שעליה דיבר הנביא יחזקאל - "ועשיתים לעץ אחד" (יחזקאל ל"ז, יז). באופן כללי, כל נושא השבטים מראה על רב הגוניות שקיימת בחברה הישראלית, וכפי שבגוף יש איברים שונים בעלי תפקידים שונים, כך גם בעם ישראל. הדגש הוא על כך שאין ביהדות פלורליזם של דעות, אלא יש פלורליזם של זהויות; האמת היא אחת, אבל המלבושים משתנים מזהות אחת לחברתה.

כתוב למנהל האתר
כל הזכויות שמורות. Ⓒ תשע"ג (2013)