תגובה לפיגועים

כ"ד בכסלו תשע"ו

שאלה 1:

שמעתי בהקלטה של הרב שאין קשר בין הפיגועים לבין חיזוק בתורה ומצוות. אבקש לשאול: מי שיש לו ר"ל חולה בביתו, האם כל מה שעליו לעשות זה ללכת לרופא ותו לא, כי אין קשר בין תפילות ותשובה לבין צרה? או שיש הבדל בין פיגוע של ערבים על יהודים לבין חולה?

תשובה 1:

לא אמרתי זאת. מה שאמרתי הוא שהתגובה לא צריכה להיות התחזקות בלימוד וכו' בתור תחליף לתגובה הארצית.



שאלה 2:

תודה על התשובה.

אך במחילה ממעלתכם אני מצטט מתוך הדרשה. על עניין להתחזק בלימוד התורה הגבתם: "מה זה קשור לפיגועים", "זה לא קשור לעניין".

לו הייתם מדברים לשוטרים, לאנשי ביטחון או למדינאים ניחא, אפשר להבין. למרות שגם אז יש לכל שוטר ואיש ביטחון להתפלל להצלחה. אך הרי דברתם לבני ישיבה! אשר מבחינתם זה קשור ועוד איך קשור. כי תורה מגינא ומצלי וזה תפקידם של יושבי בית המדרש ללמוד וללמד. אדרבא, דווקא בגלל שזה ישמעאלים נגד יהודים, דווקא בגלל שזה מלחמה בשם דתם, יש לנו להתחזק עוד יותר ברוחניות בתורה ובמצוות. עיקר המלחמה בין שעיר וחותנו לבין עם ישראל וארץ ישראל הם בעניינים רוחניים ושמימיים. אבל אם נדבר באופן ארצי ופשוט, לא הבנתי את מעלת כבודו. כי אנחנו ב"ה חיים במדינה ריבונית. יש משטרה, יש אנשי ביטחון ועליהם לעשות את המוטל עליהם, ועל בני הישיבה לעשות את המוטל עליהם, וכל עם ישראל בכל מקום שהם צריכים לעשות את המוטל עליהם, היינו להתחזק בתורה ובמצוות ולהתפלל לד' שיושיענו ויצילנו. אדרבא ואדרבא, העיקר הוא התשובה והתפילה והטפל שבטפלים זה התגובה הארצית, כמאמר הפסוק: "אלה ברכב ואלה בסוסים ואנחנו בשם ד' נזכיר". אלא אם כן ח"ו לספרטה דמינו. הזאת נעמי?! לשלוח בני תורה ללמוד קרב מגע?! מה שייכות לבני תורה עניינים שבלחימה וכדומה?!

מה שאמרתם בדרשה שאין "קשר" תמוהה מאוד, ואם התכוונתם למשהו אחר חבל שלא הבהרתם את דברכם.

תשובה 2:

אני חולק עקרונית על החלוקה בין בני תורה לבין המדינה. השיח האומר להתחזק בתורה ותפילה מכוון בפועל לביטול הערך של המעשה המלחמתי ובאופן עקיף של הציונות. כשהוא נעשה מתוך כוונה כזאת הריהו פסול בעיני כי הוא מרפה את ידיהם של ישראל מלהתעצם בדיוק איפה שצריך להתעצם, דהיינו בכוח הגוף, בריבונות ובצבאיות. והירא ורך הלבב הוא לחד תנא מי שאינו יכול לראות חרב שלופה. אין לזה כל קשר לספרטה אלא לתיקון המידות, שאחת מהן היא הגבורה (פ"ד משמונה פרקים להרמב"ם). גם בני תורה צריכים להיות גיבורים. גם בני תורה צריכים לפעול לשם חיזוק אחיזתנו בארץ ישראל (הרמב"ן הוספות לסהמ"צ עשין ד). וכתב הרמב"ם באגרתו לחכמי צרפת שמלכותנו אבדה משום שלא נתעסקו אבותינו בלמידת מלחמה ובכיבוש ארצות.

כתוב למנהל האתר
כל הזכויות שמורות. Ⓒ תשע"ג (2013)