הרב אורי שרקי

בראשית - קין והבל

סיכום שיעור (מכון מאיר, י"ד בכסלו תשע"א) - עוד לא עבר את עריכת הרב




(ד', א') "וְהָאָדָם יָדַע אֶת חַוָּה אִשְׁתּוֹ וַתַּהַר וַתֵּלֶד אֶת קַיִן".

למה כתוב "ותהר ותלד"? אם היא ילדה, ברור שהיא הרתה לפני כן. אם היא הייתה בהריון בלי ללדת (הפלה, חלילה), אפשר היה להבין מדוע כתוב "ותהר", אבל היא הרי ילדה כפי שמצוין במפורש בפסוק. יש פעמים רבות בתנ"ך שמצוין שאישה ילדה, ולא מצוין שהיא הרתה, אז מה העניין דווקא פה?

קיבלתי מרבותי שכשכתוב "ותהר" זה בא להצביע על נושא שהוא מהותי להתפתחות התולדות. זאת אומרת שיש פה התקדמות בדרך של הגשמת של משימת התולדות. האדם מוליד את אדם ויש כאן חידוש, התקדמות משמעותית, שינוי בזהות. לפעמים מולידים אבל אין שינוי משמעותי בזהות, מה שהיה קודם הוא מה שיש עכשיו. אבל לפעמים מולידים ולנולד יש זהות אחרת מאשר להוריו. כשכתוב "ותהר" זה מלמד על שינוי בזהות.

"וַתֵּלֶד אֶת קַיִן וַתֹּאמֶר קָנִיתִי אִישׁ אֶת ה'".

לכאורה היה אפשר לכתוב אחרת: "ותהר ותלד בן, ותקרא את שמו קין", כמו, למשל, כשלאה ילדה את ראובן נאמר "ותקרא שמו ראובן". אבל כאן כתוב: "ותהר ותלד את קין". זאת אומרת שהוא לא הספיק לקבל שם, הוא היה קין מלכתחילה. למה? בגלל שהיותו הראשון זה עושה אותו קניין. קין מלשון "קניין", "קניתי". אחרי שהוא היה קין, אז היא אמרה: "קניתי" - ולא שהיא אמרה: "קניתי", ואז קראה את שמו קין. הוא הראשון שהצליח להקנות בעצם לידתו את המעמד של הורים לאביו ואמו. הוא הפך אותם להורים וזה דבר גדול: ברגע שהם נהיו הורים הם חדלו להיות כפויי טובה, שהחלו לתת חיים ולא רק לקבל. כל מה שאדם מקבל, הוא גם צריך לתת (קיבל כסף - נותן צדקה, קיבל חכמה- מלמדה, קיבל חיים - נותן חיים).

לפי "בעל הסולם", הנברא מקולל מעצם היותו נברא, זו קללה להיות נברא. למה? כי אין דבר יותר טוב מאלוקים, ואין דבר יותר הופכי לו מאשר להיות נברא. הא-לוה הוא מי שכל כולו רצון לתת הוויה לזולתו, רצון להשפיע. הוא נותן, הוא הבורא. מה שמגדיר את האדם כנברא זה שהוא מקבל הוויה, ולקבל זה רע, כי זה הופכי לבורא. אם כן, יש קללה מולדת בעצם העובדה שהאדם הוא נברא.

איך מתגברים על הקללה הזאת? אחת האפשרויות היא להתאבד, אבל זה לא התגברות, אם אני מבטל את הקיום אז אולי מנעתי את השאלה, אבל לא נתתי לה תשובה. יש פתרון אחר והוא הפתרון המוסרי: לקבל על מנת להשפיע. אני מקבל כי אני לא יכול להשפיע אם לא אקבל. אם לא יהיו לי חיים - איך אני אתן חיים? אם לא יהיה לי ממון - איך אתן ממון? אני מקבל על מנת להשפיע ובזה אני הופך את קבלתי עצמה להשפעה, ואז אני יוצא מן הקללה. הדבר הזה מורגש יותר אצל האישה מאשר אצל האיש, כי האישה קיבלה בקרבה חיים, זה גדל בתוכה. עד עכשיו היא לא נתנה כלום, וכאשר היא יולדת ונותנת היא הופכת מבת לאם, ובזה היא מתעלה אפילו מעל האיש. הפסוק כאן - "ותאמר, קניתי איש את ה'" - הוא בעצם תרועת ניצחון של חוה: "קניתי עם ה'. אני שותפה למעשה בראשית". אין דבר יותר יפה מלהביא חיים.

יוצא שקין הוא הגואל. אפשר לומר שהוא המשיח הפוטנציאלי, הוא יכול להיות זה שגואל את כל האנושות. יש הבדל משמעותי בינו לבין ההורים. ההורים היו אדם, והוא בן אדם. בן אדם זה השם של המשיח בנביאים. להיות בן אדם זה בעצם הצלחה של התכנית של התולדות. אנחנו יודעים מהמשך הסיפור שזה לא הצליח, ונצטרך להבין למה.

יוצא שיש שלוש זהויות אנושיות:

א. הזהות של ההתחלה, שהיא אדם

ב. הזהות של הסוף, שהיא בן אדם.

ג. הזהות של האמצע, אנחנו. אנחנו לא במקור, ואנחנו עוד לא בן אדם, עוד לא השלמנו את הזהות האנושית.

המתח של האדם נמצא בין הראשית לבין האחרית, בין העובדה שאני כבר לא אדם, לזה שאני עוד לא בן אדם.

שאלה: מה קין יודע על עצמו?

תשובה: הוא יודע שהוא הבן. יש פה בעיה, כי הוא יודע שהוא מרכז העולם. הוא מרכז העולם אז הכל נמדד ביחס אליו, ולכן הוא מוכרח להיות אגוצנטרי.

יוצא שכל מה שבא אחרי קין נקרא בשם תוספת:

(ד',ב') "וַתֹּסֶף לָלֶדֶת".

"ותוסף" - משמע שיש עיקר וטפל; "אֶת אָחִיו" - לא את הבל, אלא את אחיו, האח של קין; "אֶת הָבֶל" - הבל זה דבר שאין לו משמעות, מיותר, תוספת שאין לה מטרה או תפקיד כשלעצמה.

אבל, מכיוון שאין עוד מישהו חוץ ממנו, נוצרה כאן משימה חדשה - משימת האחווה. כיוון שיש לו אח, מרכז הכובד של המציאות זז. עד עכשיו הוא היה מרכז העולם, אם יש לו אח - זה אומר שהוא צריך לטפל באח, הוא הגדול, ומרכז הכובד של העולם הופך להיות מחוצה לו. עצם העובדה שיש לו אח ביטלה את מעמדו כבן, והפך אותו לאח. מה הדבר המתבקש? לבטל את האח כדי לחזור להיות בן.

אפשר לומר שקין נולד רוצח. הוא לא רוצה אח, ולכן אין לו ברירה. המצב הזה הוא מאוד לא פשוט - לכאורה, איפה הבחירה החופשית שלו? הוא נולד באופן שהוא לא יכול שלא לקנא.

פסיכולוגים עשו בדיקה ושאלו ילד קטן: "כמה אחים יש לך"? והוא ענה: "יש לי אח אחד". שאלו אותו: "ולאח שלך, כמה אחים יש לו"? והוא ענה: "אין לו". כלומר, אדם מודד בהתחלה את הכל ביחס אליו, אבל לא מודד את עצמו ביחס לזולתו. אני לא בפריפריה של מישהו, אולי אחרים בפריפריה שלי - אני המרכז. זה דבר בולט במיוחד אצל הבכור, ולכן מטבע הדברים יש לו נטיה לרצח. השאלה היא האם יש תיקון לדבר הזה, הרי זה מאוד לא פשוט.

ומה קורה מצד הבל? הבל יודע שהוא שני ומי ששני יודע שהזולת הוא ראשון. אצל הבל האחווה היא מובנת מאליה, ואצל קין היא מאוד לא מובנת מאליה. האחווה פה היא לא סימטרית בכלל, היא משימה עבור קין, ונתון עבור הבל. אפשר לומר שהבכורה האמיתית, המנהיגות, היא אצל השני. מי שיודע שהוא השני הוא הבכור באמת, הוא חש אחריות באופן טבעי. הבל בחר באופן מיידי להיות אחראי על אחרים, להנהיג:

"וַיְהִי הֶבֶל רֹעֵה צֹאן וְקַיִן הָיָה עֹבֵד אֲדָמָה".

כשהאדם עובד את האדמה, הוא נמצא בינו לבין עצמו. המילה "עובד" כתובה בפסוק בלי האות ו' - הוא עובד כמו שעבד עובד, הוא עובד כי הוא משועבד, הוא נמצא בינו לבין עצמו, קבוע בקרקע. יש שני אופנים להתייחס אל עבודת האדמה. יש עובד אדמה שהוא אדון על אדמתו, שהוא מרומם אותה, ויש עובד אדמה שמשעובד לסדר הטבעי, ואז הוא עבד לאדמה. מושג האחווה זר לקין, הוא מסוגר מסביב לעצמו, ולכן הוא עבד. אצל הבל כתוב: "רעה", בלי ו' - הוא היא רועה צאן, הוא מנהיג מתוך אחווה וחיבור ורעות.

(ד', ג') "וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים..."

"קץ הימים" - זה אחרית הימים, ימות המשיח. אבל במקרה הזה הכוונה היא לקץ העונה החקלאית.

(שם) "...וַיָּבֵא קַיִן מִפְּרִי הָאֲדָמָה מִנְחָה לַ-ה'".

קין הביא לה' מנחה מסוף העונה החקלאית. את ראשית התבואה הוא שמר לעצמו, ואת השארית נתן לה'. "אם אני ראשון אז הראשית זה בשבילי, השארית זה בשביל הזולת".

(ד' ,ד') "וְהֶבֶל הֵבִיא גַם הוּא מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ וּמֵחֶלְבֵהֶן".

הבל הביא את הראשית ואת המשובח. מי שנוהג ככה ראוי לעבודת ה', כי הוא רואה את הזולת עיקר - "הראשית לזולת, והשארית לי".

שאלה: מה עם המדרש האומר שלקין נולדה אחות?

תשובה: זה לא נקרא זולת, זה נקרא אחרות, כי בין הבן ובין הבת אין תחרות, הם בעלי גורלות שונים. מה שאין כן בין בן לבן, שהם מתחרים על אותו גורל.

שאלה: בהרבה משפחות רואים שהבכור הוא זה שלוקח אחריות. האם זה לא סותר את האמירה על הבכורים?

תשובה: זה לא סותר. זאת התגברות. תת-המודע פועל באופן שלבכור יש קושי עם אחיו, ויש פיצוי לקושי הזה וזה הנהגה.

(ד' ,ד'-ה') "וַיִּשַׁע ה' אֶל הֶבֶל וְאֶל מִנְחָתוֹ וְאֶל קַיִן וְאֶל מִנְחָתוֹ לֹא שָׁעָה".

התולדה היא מוסרית. מי שמתייחס אל הזולת הוא מדמה לבורא, כי גם הבורא מתייחס לזולתו, ולכן הקב"ה שועה למנחת הבל ולא למנחת קין.

(שם) "וַיִּחַר לְקַיִן מְאֹד וַיִּפְּלוּ פָּנָיו".

למה חרה לו? כי אל מנחתו לא שעה. "ויפלו פניו" - כי הוא הבין שאין לו ברירה: מכיוון שהוא בכור הוא לא יכול שלא להעדיף את עצמו על זולתו, וכיוון שהקב"ה לא מקבל העדפת עצמו על זולתו יוצא שהוא דחוי מלפני ה' בהכרח. מבחינתו זה נורא. זה אומר שהגורל שלו הוא גורל טרגי, ללא תקנה. הוא נולד בכור והוא לא יכול שלא לשנוא את אחיו. כשאנחנו אומרים את הדברים האלה, זה לכאורה סותר את עקרון הבחירה החופשית האומר שגם אם אדם מתחיל בנתונים גרועים הוא יכול להתגבר עליהם, ואדרבא, בהתגברות הזאת יש לו זכות גדולה יותר מהבל. איך אפשר להסביר את זה? התשובה היא שהוא לא ידע את זה. אף אחד לא גילה לו שיש לו בחירה חופשית. הוא לא יודע שיש אפשרות אחרת, שיש אפשרות להתגבר על הנתונים ההתחלתיים.

(ד',ו'-ז') "וַיֹּאמֶר ה' אֶל קָיִן לָמָּה חָרָה לָךְ וְלָמָּה נָפְלוּ פָנֶיךָ הֲלוֹא אִם-תֵּיטִיב שְׂאֵת..."

תהיה גדול יותר מהבל,

"...וְאִם לֹא תֵיטִיב לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ..."

היצר הרע ימתין לך בפינה, כמו חיה שרובצת, שעומדת לתקוף,

"...וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ..."

אל יצר הרע, אל החטא,

"...וְאַתָּה תִּמְשָׁל-בּוֹ".

"אתה יכול להתגבר על יצר הרע, כך שאין כל בעיה, אין סיבה שיפלו פניך".

ברגע שקין שמע את הדבר הזה, הוא הבין שיש בידו לשנות את מצבו, ועכשיו יש לו משימה-האחווה.

(ד',ח') "וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה".

מה הוא אמר לו? לא כתוב בפסוק מה הוא אמר. יכול להיות שהוא אמר לו "אחיו". הוא אמר לו שהוא אחיו. ניסה להיות אח שלו. זה מסתדר גם עם הטעמים בפסוק. ניסה לומר משהו אבל לא הצליח. מה זה האלימות, הרצח? זה דיבור שהתחיל ולא הסתיים. הוא ניסה לדבר. אגב, זו התפתחות חיובית. אצל אדם וחווה ראינו שהם לא דיברו בכלל. מה היתה התוצאה? שניהם מתו. כאן אחד מנסה לדבר, אז רק אחד מת והשני חי. אם כן יש פה פעם ראשונה ניסיון דיבור, התייחסות אל הזולת, אל האחר, כאל אישיות. יש עוד אני מחוץ לאני שלי.

השדה הוא המקום שבו הדברים משתנים. זו הזירה של ההתפתחות וממילא זו גם הזירה של הסכסוך. הם רבו על השדה. ומהי השדה? המדרשים מציעים את כל הגורמים הקיימים לצרות, לתחרויות. יש מי שאומר שמדובר ביריבות כלכלית מעמדית בין הנוודים ובין בעלי הקרקעות. (קין היה בשדה והבל היה רועה צאן. המדרש מספר שהבל ראה את קין לובש צמר ודרש ממנו להחזיר כי זה משלו, מהצאן. ענה לו קין: "אם כך, אז שהכבשים שלך יעופו באוויר, כי האדמה היא שלי..."). זה כתוב במדרש וגם, להבדיל, אצל מרקס.

אפשרות נוספת היא ש'שדה' זו האחות השנייה של קין. אצל קין כתוב: "ותלד את קין" - משמע שיש עוד מישהו, אחות. "אָת" מלשון בת. להבל יש שתי אחיות, שנאמר: "את אחיו את הבל". אצל הבל יש תוספת, יש אחת "מיותרת", ואז הם מתחילים לריב על המותרות. יש תחרות על רקע מיני. זה כתוב במדרש וגם, להבדיל, אצל פרויד.

יש דעה נוספת שהם רבו על אמא שלהם - כל אחד טען ליתר אהבה מצד אימו. "תסביך אדיפוס" כפול שמוביל לרצח. זה כתוב במדרש וגם, להבדיל, אצל פרויד.

יש אומרים ששדה זה הר הבית, שנאמר "ציון שדה תחרש" (מיכה, ג'-י"ב). קין והבל דיברו על חלוקת כדור הארץ לשניים, כאשר הגבול יעבור בירושלים. קין אמר שהוא רוצה את המקום של המזבח בו התקבלה מנחת הבל, ואילו הבל אמר: "מה פתאום, אני הקרבתי שם, זה שלי". כלומר, יש פה מניעים של פנטיות דתית אשר הובילו לאלימות.

המדרשים האלה באים לומר שאנחנו מכירים את גורמי המלחמה בעולם, אנחנו יודעים איך זה פועל. יש תפקודים מוכרים בתוך הנפש. אבל עדיין, למרות כל זאת, היה אפשר להתגבר.

(שם) "וַיָּקָם קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ".

למה כתוב "ויקם"? לקום זה פעולה של שינוי מצב. איפה הוא היה לפני שהוא קם? יש כמה אפשרויות: או שהוא ישב או שהוא שכב. כנראה שהזרם הטבעי שלו היה לשכב, כי לקום זאת הדגשה של מאמץ גדול, וההפך של המאמץ הגדול הזה זה השכיבה. חז"ל אומרים שהוא שכב תחת הבל. הם התחילו לדבר דיבור שהיה אלים ואז הבל הבין שהוא בסכנה והפיל את קין על הארץ. הבל היה חזק ואז איך קין הצליח לבסוף להתגבר עליו ולהרוג אותו? ממשיך המדרש ומתאר שקין אמר להבל: "אחי, אם תהרוג אותי מה תספר להורים שלנו?". אמר לו הבל: "אתה צודק", ועזב אותו - ואז קין קם והרג אותו.

מהמדרש הזה לומדים דבר עמוק מאוד. מהו החטא של הבל? הוא ייחס את סולם הערכים שלו לקין. קין בעצם השתמש בסולם הערכים של הבל כדי להרוג את הבל. קין בדבריו כאילו אמר לו: "תאמין לי שאני כמוך, שאכפת לי מההורים שלנו, שהערכים האלה חשובים גם לי". איזה חטא זה? זה חטא בחינוך, זאת טעות בחינוך. המחנך צריך לדעת את מצבו של החניך. כיוון שהבל היה רועה, כלומר, מחנך, אצלו שגגת תלמוד עולה זדון. הוא לא לימד נכון. לכן גם העונש של הבל היה יותר קשה מהעונש של קין. העונש של קין - "נע ונד תהיה בארץ", והעונש של הבל - מוות.

אגב, כל זה מוסבר במפורש בסרט "מלך האריות". מוטיבים נוצריים חדרו לקולנוע ועל פיהם עשיית צדק היא דבר רע ואין לך לעשות צדק אלא אם כלו כל הקיצין, ואין לך ברירה, ואתה בעצמך עומד בסיכון ממשי, ואז בלית ברירה אתה הורג את האויב. זאת חשיבה נוצרית שאומרת שהחסד הוא המוסר והצדק לא. שמעתי פעם מפקד בצה"ל שאמר: "אנחנו צריכים למצוא את דרך האמצע בין המוסר לבין צרכי הביטחון". איזה משפט מושחת. בעצם הוא אומר: "אני רשע, אני מרשה לעצמי להיות רשע". אם זה רשע לעסוק בביטחון אז עדיף שתתאבד, למה שזה יהיה מותר? בעצם אתה אומר שלנצח זה רע.

אם נחזור למעמד המחשבה של קין לפני שנתגלתה לו הבחירה החופשית, אפשר לומר שהפרשנות שלו לקבלת הקורבן של הבל יכולה להיות אחרת לגמרי ממה שאנחנו מבינים. אנחנו נתנו פרשנות מוסרית: מדוע הקב"ה שעה להבל ומנחתו? בגלל מדרגתו המוסרית של הבל שממילא השפיעה גם על מנחתו, ובהתאם גם למדרגתו של קין אשר השפיעה גם היא על מנחתו. אבל אפשר לפרש שהכל בגלל המנחה ושקין היה אומר לעצמו: "אני הבאתי מן הצומח והקב"ה לא רצה. אחי הביא מן החי והקב"ה רצה. סימן שהקב"ה אוהב את מה שיותר חי. אז אני אביא לו את אח שלי". על פי אפשרות זאת, יתכן שקין אינו מתייחס למדרגה המוסרית של העדפת הבל, אלא רק אל התוכן של המנחה, והראיה - שבסוף הוא מביא אדם. אפשר לתת מן הצדקה דתית, לא מוסרית, לרצח.

(ד',ט') "וַיֹּאמֶר ה' אֶל קַיִן אֵי הֶבֶל אָחִיךָ?" ,

כלומר, למה עשית את זה?

(שם) "וַיֹּאמֶר לֹא יָדַעְתִּי הֲשֹׁמֵר אָחִי אָנֹכִי".

מאחורי השאלה הזאת מסתתרת הבנה מיוחדת - משתמע שלפי קין יש מישהו אחר שהיה צריך לשמור על אחיו: "לא אנכי אלא אתה, שקוראים לך 'אנכי ה' א-להיך'. אם אתה לא רצית שאני אהרוג את הבל, אז למה נתת לי לעשות את זה? היית צריך, בזמנך שאני חנקתי אותו, לשתק לי את האצבעות. לא שיתקת אותי - סימן שאתה מעוניין בכך. אז מה אתה בא אליי בטענות? זה היה רצונך". טענה מעניינת מאוד.

כתוב למנהל האתר
כל הזכויות שמורות. Ⓒ תשע"ג (2013)