הרב אורי שרקי

בשלח - "ותשר דבורה" (על ההפטרה)

שבט תשע"ו




שירתה של דבורה (שופטים פרק ה) מלמדת אותנו רבות.

א-     כמו כל שירת נצחון, היא מורה לנו שיש לשמוח על אובדן אויבי ישראל. ואף על צערם של אויבינו יש לשמוח: "בעד החלון נשקפה ותייבב אם סיסרא... כן יאבדו כל אויביך ה'" (כח ולא).

ב-     יש להודות לה' על נצחון צבאי גם אם נראה שבשר ודם הוא שהשיגו. השבטים נלחמו ואף נסתייעו בגורמי טבע כגאותו הפתאומית של נחל קישון. קל וחומר לימינו שיש לומר הלל לפני ה' על גאולתנו.

ג-      זכרונו של מעמד הר סיני עולה באופן ספונטני כשבאים לשבח את ה', גם אם אין זה הנושא של השירה: "הרים נזלו מפני ה', זה סיני מפני ה' א-לוהי ישראל" (ה). דבר זה מורה על קדמוניותו של סיפור המעמד ועל הרושם שהוא הותיר באומה. בניגוד לתיאוריות של תהו שהעלו מבקרי המקרא לדורותיהם.

ד-     יש להפיק לקחים מהתנהלות כושלת במלחמה גם לאחר הנצחון. דברי שבח מושמעים על ידי דבורה כלפי השבטים שהשתתפו בקרב ודברי גינוי קשים על השבטים המתחמקים, ואף קללה שמימית על העיר מרוז.

ה-     ההשתתפות בקרב איננה "בעזרת ה'" אלא "לעזרת ה'" (כג). המלחמה הינה למען קידוש השם בעולמו, והנצחון הוא השלמת חפץ ה'.

ו-       הלוחמים אינם סומכים על זכויות רוחניות כגון תורה ומצוות ומעשים טובים כי אם על מסירות הנפש בקרב: "זבולון עם חרף נפשו למות, ונפתלי על מרומי שדה" (יח).

ז-      יש להילחם גם במצבים של חולשה טכנולוגית ולא להתייאש: "מגן אם יראה ורומח בארבעים אלף מישראל" (ח).

ח-     מיעל אשת חבר הקיני למדנו שיש בכוחו של יחיד להכריע במערכה שלימה, ולא יאמר אדם מי אני שאביא גאולה לישראל.

ט-     אפילו גיבור כסיסרא סופו ליפול אם הוא אסיר תאוותו, כפי שעולה מדברי חכמות שרותיה של אם סיסרא. כי הגיבור האמיתי הוא הכובש את יצרו: "ואוהביו כצאת השמש בגבורתו" (לא. ועיין גיטין לו, ב).

י-       כשיש השראת שכינה אין איסור של "קול באשה בערוה". כך דייקו ממקרא זה מרן החיד"א (בס' ראש יוסף לפרשת בשלח עמ' רכג) ורבו בעל "אור החיים" (שם), שפירש כך את הכתוב "צהלי ורוני יושבת ציון", כלומר שנשים ישירו ללא חשש, "כי גדול בקרבך קדוש ישראל" (ישעיה יב, ו). מכאן יש ללמד זכות על שירת "ירושלים של זהב" כששרתה שכינה לשעתה במלחמת ששת הימים.

כתוב למנהל האתר
כל הזכויות שמורות. Ⓒ תשע"ג (2013)