הרב אורי שרקי

סוכות - סוכה וארבעת המינים

סיכום שיעור (מכון מאיר, ו' בתשרי תש"ע) - עוד לא עבר את עריכת הרב




חג הסוכות כפי שאנו מכירים אותו כיום - בלי ביהמ"ק ובלי הקרבנות - הותיר בידינו שתי מצוות עיקריות: הישיבה בסוכה, ונטילת הלולב ומיניו. צריכים אנו לעשות הבחנה בין המהויות של שתי מצוות אלו.

נתחיל במצוות הסוכה: עיקר מצוות סוכה הוא לישון בה. אמנם אכילת קבע חובה לעשותה בסוכה (ומצווה מן התורה בלילה הראשון), אבל אכילת ארעי בה אינה חובה, כדרך שבה אדם אוכל אכילת ארעי חוץ לביתו. מה שאין כן לגבי שינה, שאפילו שינת ארעי חובה להיעשות בסוכה. ודבר זה הוא תמוה, שכן דווקא כשאדם ישן הוא אינו שולט על מעשיו, להפך - החלומות שולטים בו, הטבע שולט בו. אלא דבר זה בא ללמדנו שבחג הסוכות יש התמסרות מלאה של האדם אל הקודש, לאחר שעבר את ראש השנה ויום הכיפורים ונטהר מעוונותיו - האדם חש את טהרת נשמתו ולכן הוא יכול להפקיד את עצמו בידי ה', ודווקא בהתמסרות זו הוא מקיים מצווה.

הסוכה היא גם מקום ארעי - שכן עצם היותה מבנה שהגשמים יכולים לחדור דרכו מראה על ארעיות. דבר זה בא ללמדנו שכאשר האדם רוצה לחוש בעולם הזה איזושהי עילאיות, עליו לחוש באיזשהו מקום גם ארעיות. הוא צריך לחוש שהעולם הזה איננו כל כולו שלו, שהוא כאן לזמן קצוב, ומתוך כך הוא יכול להפגש עם נשמתו שגם היא מרגישה זרות וארעיות בעולם הזה.

אבל, בסופו של דבר, הסוכה מקיפה את האדם מכל צדדיו ובאיזשהו מקום נוטלת ממנו את חירותו העצמית. הרי האדם יכול לצאת ידי חובה בסוכה שאיננה שלו (ברשות המארח כמובן).

כנגד מצווה זו מופיעה מצוות ארבעת המינים שבה מתהפכים היוצרות לגמרי. התורה מצווה אותנו: "ולקחתם לכם" - יש מצווה גמורה שארבעת המינים יהיו של האדם הנוטל אותם, קנויים לו מכספו ממש. כאן האדם נדרש ליוזמה אישית.

ניתן לומר שהסוכה מרמזת על הסיוע של הקב"ה לאדם באופן פרטי וגם באופן כללי - במהלך ההיסטוריה בכלל. מתוך כך זה נותן לו כח גם ליוזמות הפרטיות שלו בהן הוא צריך לבטא את כוחו שלו, מה שמכונה ע"י חכמי הקבלה "אור פנימי" הבא מכוחו של האדם. בארבעת המינים האדם לוקח בידו ומראה שאין די להסתפק בעזרת ה' אלא עליו לעשות גם משהו לעזרת ה'.

מה טיבה של השתדלות זו שבנטילת ארבעת המינים? אמרו רבותינו במדרש שהעץ שאכל ממנו אדם הראשון, אתרוג היה, ואותו יום - ראש השנה היה. כלומר, חוה גזרה בראש השנה שלא לגעת בעץ הדעת, ומשם הענין התפתח לחטאו של אדם. ניתן לומר כי הכל התחיל מתוך תוספת איסור שלא במקום. כשמגיע חג הסוכות האדם ניצב לפני ה' כשהוא כבר מתוקן לגמרי וללא אותם גדרות מיותרים, ואז הוא כבר יכול לגעת ממש באתרוג. "ולקחתם לכם" - ממש. עד כדי כך, שהמנהג המובא במשנה הוא שביום הושענא-רבה הילדים - שאין בהם חטא - היו אוכלים את האתרוג ונוגסים בו, וזאת להראות שאין דבר שהוא אסור באופן מוחלט, אלא הכל תלוי בזמן, במקום ובאופן. ע"י שמחת חג הסוכות, אנו מצליחים לתת משמעות לכוחות של חיים שנזהרנו מהם לפני יום הכיפורים ואנו מטהרים אותם, מקדשים אותם ומעלים אותם בחג הסוכות.

כתוב למנהל האתר
כל הזכויות שמורות. Ⓒ תשע"ג (2013)