חיים אקשטיין

"אין החלטה מדינית להפסיק את הטרור" - ראיון עם הרב אורי שרקי

פורסם ב"בשבע", כ"ב באדר ב' תשע"ו.




את הדרך לבית משפחת שרקי אני מוצא במהירות, אבל לא מסיבה משמחת.

אני זוכר את הבית וסביבותיו מלאים מודעות אבל והמוני אנשים בדרכם ללוויה, אחרי פיגוע הדריסה שבו נרצח הבן שלום שרקי הי"ד.

הזיכרון עדיין טרי, אבל הספיקו לעבור מאז שנים עשר חודשים. עם זאת, גם בשנה החולפת, אביו של שלום – הרב אורי שרקי, לא נח לרגע. בנוסף לשיעורים הרבים שהוא מעביר ושאר הפעילות האינטנסיבית שלו, הוא עמל גם על כתיבת ספר חדש שיוצא בימים אלו לאור.

 

"מתחיל לחוש את האבל בצד האנושי"

כשאני מבקש לדבר על שלום הי"ד, על פניו של הרב שרקי מתפשט חיוך רחב. תגובה שאינה מובנת מאליה. "שלום היה חיוך, כולו אופטימיות, ייצג באופן תמציתי את עולמה האופטימי של היהדות. שלום מלווה אותנו כל הזמן. אנחנו שואבים ממנו כוחות של המשך חיים, של הפצת דמותו המאירה".

בקרוב ייכנס חודש ניסן, ומאחורי בית המשפחה ילבלב עץ שנטע שלום, כשעליו תלוי שלט עם ברכת האילנות לעילוי נשמתו. ביטוי להמשך של חיים וצמיחה, יחד עם אמונה והודאה, המאפיינות את גישתו של הרב שרקי לאובדן שניחת עליו.

אמנם דמותו של שלום מלווה את המשפחה, אבל על קירות הבית הדבר לא בולט. רק כמה תמונות קטנות שלו נמצאות על מדפי הספרייה. "אני מתנגד לתרבות של שכול. אין פה תמונות שלו בבית במקומות בולטים, אין טיפוח של המסכנות, של הפסקת החיים, של שבירה. הדברים האלה לא עושים טוב לא לנו, לא לשלום, שזה לא מה שהוא היה רוצה, וזה גם סוג של ניצחון לאויבינו. הנצחה צריכה להיות בדברים שמוסיפים חיים ואופטימיות".

אחרי שנים עשר חודשים, משהו השתנה אצלך?

"דווקא עכשיו אני מתחיל לחוש את האבל בצורה אנושית. בדרך כלל אני רואה את הנצח שבמאורעות, וייתכן שעם הזמן אני מרשה לעצמי להטמיע בתוכי גם מרכיבים של אבל אישי".

פיגוע הדריסה בגבעה הצרפתית, שבו נרצח שלום, היה אחד מסדרת פיגועים כואבים בשנה שעברה. אבל רק כעבור כמה חודשים החלו בפוליטיקה ובעיתונות להגדיר את המצב כ"גל טרור".

"מעולם לא ננקטה החלטה מדינית להפסיק את הטרור", אומר הרב שרקי, "מוכרים לנו את האמירה שבלי אופק מדיני אין פתרון לבעיה, וממשיכים לפרנס את ההכרה הזאת על ידי תגובות נקודתיות לטרור. איננו מזהים את מה שבשביל היריב שלנו נחשב להפסד. בשביל אויבינו, המוות אמנם כואב אבל אינו הפסד במערכה, מה שאין כן אובדן שטח. לכן הריסת בתי מחבלים, גירוש משפחות ובעיקר הקמת יישובים, הם תגובה שיכולה באופן מוחלט לעצור את התופעה".

דברים כאלה מתחילים להיעשות, לא?

"המאבק בשלבים עובריים. בשביל זה צריך לשנות כמה פרמטרים של תפיסת הפוליטיקלי-קורקט, כגון המחשבה שהמפגע הוא אישיות פרטית ואינו מייצג את החברה שממנה בא. לאחרונה התחלנו לקדם את המאבק במסגרת המשפחות השכולות. וגם זו בעיה, כאילו זה עניינן של המשפחות השכולות, חולשה נפשית של אנשים שעברו כאב. זה שמפילים את זה עלינו, באיזשהו מקום זה ביזיון".

צעדים כאלה יעזרו? הרי הם לא ימחקו את השנאה כלפינו.

"השנאה מנותבת כדי להגיע להישגים מסוימים, וההישגים מבחינתם הם לגרש אותנו מן השטח. הטרור ייפסק כשהוא ישיג את התוצאה ההפוכה ממה שאויבינו רוצים. המוסלמי הכי פנאט לא יעשה פעולה שתגרום להפסד במערכה.

"במקביל למאבק הכללי למען פעולות נגד הטרור, מתנהל מאבק סביב משפטו של המחבל שדרס את שלום, ולאחר מכן טען שסבל מבעיה נפשית ולא היה אחראי למעשיו. לפני חודשים אחדים, בין השאר לאור קריאתו של יאיר שרקי ברשתות החברתיות, רבים הגיעו לבית המשפט לדרוש עונש מלא למחבל. המשפט עדיין מתנהל ואנחנו מקווים לתוצאות חיוביות, כגון מאסר עולם. כמובן שמדין תורה הוא בן מוות".

הפיגוע התרחש ביום השואה, ובשבוע שלאחריו – בליל יום העצמאות, הרב שרקי כבר השתתף כמדי שנה בתפילה בכותל המערבי, שהוא נמנה בין מארגניה, ואמר כמנהגו הלל בברכה. "השבעה נגמרה ביום הזיכרון. בבוקר השתתפתי בטקס בהר הרצל, ובערב הגעתי לתפילה בכותל. אני רואה בזה משהו סמלי, מעבר מהכאב להכרה שאנחנו בתהליך של בנייה, במאורע ההיסטורי הגדול בתולדותינו. אחד המשתתפים בתפילה אמר שהוא ראה אותי אומר את ההלל, וכשאמרתי 'לך אזבח זבח תודה' הוא ראה דמעה יוצאת מעיני. אני לא זוכר את זה, אבל בשבילו זה היה שיעור באמונה".

הפיגוע לא שינה שום דבר באמונה שלך?

"מה הקשר בין פיגועים לאמונות?" הוא מתקומם, "השאלה במה אדם מאמין אינה קשורה לעולם החוויות המיידי שלו. העמדות שלנו בנויות גם על המציאות, אבל היא לא חייבת להיות המציאות האישית. גם אדם שאצלו הכול בסדר צריך לשאול למה יש סבל בעולם, וזה לא משנה אם הסבל פגע בו אישית או לא. מאורע של טרור אינו חידוש, ידענו על הטרור גם לפני זה".

 

להכיל, לא להתפשר

הרב אורי שרקי (56) נולד באלג'יר. ממנה הגיע לצרפת, ובגיל 13 עלה לישראל. הוא למד בישיבת נתיב מאיר ואחריה בישיבת מרכז הרב, שירת בתותחנים, לימד ומלמד במקומות רבים ובראשם מכון מאיר. במקביל ללימודיו אצל הרב צבי יהודה קוק, למד גם אצל הרב אשלג ואצל הרב יהודה ליאון אשכנזי (מניטו). על שם האחרון נקראת קהילת 'בית יהודה' בירושלים, בה הוא מכהן כרב קהילה. הוא עומד בראש ארגון 'ברית עולם' הפועל בקרב בני נח. תלמידיו מפעילים אתר אינטרנט ודף פייסבוק שלו. רבים משיעוריו הפכו לספרים, בנוסף לספרים אחרים שהוציא, כגון 'דעה צלולה' על משנת הראי"ה קוק וסידור 'בית מלוכה' ליום העצמאות. הוא נשוי לרונית, דוקטור לביולוגיה במקצועה, ואב לשבעה, כולל שלום הי"ד.

בנו יאיר שרקי מוכר לציבור בתור הכתב עם הפאות המסתלסלות מחדשות ערוץ 2. "הוא נמשך לזה כבר מגיל צעיר", מספר אביו.

אתה מעודד אותו?

"המהלך של יאיר מבורך מאוד. חשוב שאנשי אמונה יתפסו עמדות השפעה, כגון בפוליטיקה, באמנות ובתקשורת. הגיע הזמן שנחדל ממה שהתרגלנו, להיות פרשני המציאות ולא להשפיע עליה. הציבור מספיק חשוב כדי להשפיע על המדינה".

צריך גם להחצין ולהבליט את האמונה, כפי שאולי עושה יאיר במראה החיצוני שלו?

"זו החלטה שלו, ואין לו במה להתבייש. ככל שנחשוב פחות על מה שחושבים עלינו, נשפיע יותר".

ספרו החדש 'בעוד מועד' עוסק במועדי ישראל. כלולים בו מאמרים שהתפרסמו בעבר לצד מאמרים חדשים. מלבד העיסוק במועדים, מתבררות בו סוגיות יסוד כגון ציונות, אוניברסליות, תורה שבעל פה, היחס לשואה ועוד. אף שהמאמרים נכתבו בנפרד, הרב שרקי מוצא ביניהם חוט מקשר, שמתקשר גם למה שעבר עליו בשנה האחרונה.

"יש מוטיב שחוזר על עצמו בספר, והוא הלגיטימציה של החיים. אחד מהקווים הבולטים ביהדות, לעומת שיטות רוחניות אחרות, הוא העדפת החיים על פני המוות. למשל, המאמר האחרון, 'מחיר התשובה', הוא על סיפוריהם של רבי אלעזר בן דורדיא ושל תלמידו של רבי חייא. כתבתי שם שהמקרה של רבי אלעזר, שמת בגלל תשובתו, הוא מקרה קיצוני. בשביל לחזור בתשובה אדם צריך לחזור לנקודה הטהורה באישיות, ואצלו לא הייתה כזו, לכן אצלו התשובה הייתה מוות. אבל אצל כל אדם אחר יש נקודה טהורה שמכוחה הוא נותן משמעות לחיים. אותו דבר לגבי המאמר לט"ו בשבט על הפיוס בין האדם לטבע, המאמר לפסח על שיר השירים ופתרון לשאלת האהבה, ועוד".

למה הערך הזה מרכזי בעיניך?

"זה בא מתוך ציונות. היהדות רואה את האלוקות בכול, לכן יש משמעות לכול ובכלל זה לטבע. אלא שליהודים באופן מסורתי יש רתיעה מהמושג הזה. בכל פעם שראינו חזרה אל הטבע אצל הגויים, זה היה מצורף לברבריות. היהודים שמרו תמיד באיזו פינה של ההכרה שיש לטבע משמעות וקדושה, רק אמרו שזו סוגיה שנגיע אליה בסוף. הרב קוק מחדש שהסוף הזה הגיע, והוא בא לידי ביטוי דרך התנועה הציונית. אנחנו בדור של תחייה בכל המובנים – תחייה לאומית, תרבותית, תחיית החיים. זה כנראה אחד הדברים שעומדים ביסוד ההכרה שלי, שגרם לי לכתוב את הספר הזה".

נושאים כמו תחייה, ציונות, קדושה בטבע ובחול, מרכזיים אצל הרב שרקי. אמנם שומעים אותם הרבה בציונות הדתית, אבל בעוד רבנים אחרים – ביניהם חבריו ממרכז הרב וממכון מאיר – מזהירים מפני עודף פנייה אל החול ואל החילונים, הרב שרקי ממשיך לעודד את המגמה.

 

תלמידתי, ציפי חוטובלי

בין השאר מקדיש הרב שרקי חלק מזמנו למפגשים עם ציבור חילוני. תוך כדי עריכת הריאיון, למשל, עולה ליוטיוב דיון שלו עם השחקן תומר שרון במסגרת 'ראש יהודי'. שיחותיו עם פרופסור קרלו שטרנגר, במסגרת התוכנית 'הרב והפרופסור' בערוץ 'אורות', זכו לפופולריות רבה.

לדעתך צריך להרבות במפגשים כאלה?

"כל מפגש יש בו הפריה, ומי שנרתע מן המפגש גוזר על עצמו לא להיות רלוונטי. בוודאי שצריך לעסוק בערכים הפנימיים של הזהות שלך, אלא שאחר כך אין לעכב יתר על המידה את היציאה אל המרחב. הגנה יתרה גורמת לחולשה ולתחושת איום".

בנייה עצמית אינה עוזרת להתמודד בהמשך?

"השאלה היא עד כמה. חלק מהבנייה העצמית היא התמודדות עם החוץ. בהיותי בשיעור א' במרכז הרב, נכנסה לבית המדרש פלוגה של צוערי חיל האוויר. בהוראת הרצי"ה כל תלמיד מכל שיעור שהוא נדרש ללמוד עם כל אחד מהחיילים חצי שעה. הייתה בזה אמירה".

האם בציבור הדתי יש יותר מדי התכנסות?

"יותר מדי התכנסות וגם יותר מדי פתיחות. מרוב שאלה מתכנסים, אלה יוצאים יותר מדי. מה שחסר הוא הרמוניה".

בנוסף למפגשים, הרב שרקי מעביר שיעורים רבים לאנשים בתהליכי תשובה, בעיקר במכון מאיר. בין השאר גם אירגן הכשרה למרצים ליהדות. "הכשרנו כ‑250 אנשים, גברים ונשים. אחת מתלמידותיי, אולי שמעת עליה, היא ציפי חוטובלי".

דיברת על ציונות ותחייה, אבל דומה שרוב החוזרים בתשובה נמשכים דווקא לכיוון החרדי.

"יש כאלה ויש כאלה. לפעמים חזרה בתשובה נובעת מאכזבה מהעולם החומרי, שמובילה לרצון לסיפוק רוחני. במקרים כאלה יש לפעמים נטייה לאגואיזם רוחני, במקביל לאגואיזם החומרי, מלבישים את האינדיווידואלי במלבוש אידיאלי. למשנת הרב קוק יש תביעות רחבות יותר – פתאום ריבונו של עולם עוסק גם בפוליטיקה, בכלכלה ועוד. מובן מאליו שהיא פחות פופולארית, אבל דווקא מפני שהיא יותר רלוונטית, ודורשת אידיאליזם".

בציבור החרדי לפעמים התחושה היא שאין באמת עניין במפגש אלא רק בהחזרה בתשובה.

"העמדה שלהם היא אהבה על תנאי, אני אוהב אותך כי אתה דתי פוטנציאלי. באמת אני שונא אותך, אבל אני אוהב את הדתי שאתה עתיד להיות. לא כך למדנו מהרצי"ה: 'אוהב את הבריות' בגלל שהן בריות, ומתוך שאתה אוהב אתה גם מקרב. אין לך מה לתת אם אין לך מה לקבל. סוד קסמה של התוכנית שלי עם פרופסור שטרנגר הוא שהיה קשה לפרופסור להכיל אותי, ולי היה נוח להכיל אותו, מה שנתן לי יתרון".

מה היחס בין הכלת הצד שכנגד ובין פשרנות?

"התפשרות כוונתה שלא אכפת לי, הכלה היא ניסיון להבין מה הנקודה החסרה אצלי שמצויה אצלך. כאשר נלחמים ברפורמים, למשל, עלינו לשאול את עצמנו מה גרם למשיכתו של חלק מהציבור לתנועה הזאת. לא די בהדגשת הצד השלילי". 

כשהיו שואלים בדור הקודם מה לקבל מהציבור החילוני, התשובות היו לאומיות ואהבת ארץ ישראל. מה יש לקבל היום?

"רגישות לטבע, הערכת העצמאות הכלכלית, ספונטניות המחשבה, אהבת החירות".

יש טוענים שמרוב הכלה, הציבור הדתי קיבל את הערכים החילוניים ונקלע למשברים רוחניים.

"לימדונו חכמי הקבלה שקליפה קודמת לפרי. בכל תהליך חדש יופיעו הצדדים השליליים של הרעיון בטרם יופיעו הצדדים החיוביים. כך עולמו של הקב"ה פועל, כדי להביא תלמיד חכם לעולם צריך קודם כול להחליף לו חיתולים".

האדם הפשוט יודע לברור את נקודת האמת מהצד שנגדו?

"אין אדם פשוט היום. הדור הוא דור גדול, שגם כאשר הוא מתבטא בצורה של שיח פשוט הוא מונע על ידי בקשת אידיאלים גדולים. באחת הפעמים שממשלת הליכוד הוחלפה בשמאל, ראיינו אנשים ושאלו ברחוב מה דעתם. אדם עם רעמת שיער, קעקוע וציפורניים ארוכות אמר: 'אני שמח לראות שהתבונה גברה על המיסטיקה'. שיח כזה מורה על מודעות תרבותית גבוהה שחודרת גם אצל ההמון".

 

לרדת מהטריבונה למגרש

הדיבורים על שילוב בין קדושה לכל התחומים, כולל פוליטיקה, מגיעים בבית שרקי גם לפסים מעשיים. הרב שרקי נחשב לאחד התומכים הגדולים במשה פייגלין, מייסד תנועת 'מנהיגות יהודית'. בבחירות האחרונות, בדיוק לפני שנה, פייגלין נפרד מהמערכת הפוליטית, לאחר שכיהן כח"כ מטעם הליכוד בכנסת הקודמת, אך לא הצליח להיבחר שוב למקום ריאלי. החזון להביא את המצוות וערכי היהדות לצמרת השלטון התנפץ לכאורה, אבל גם זה לא מוריד לרב שרקי את החיוך מהפנים.

"לפייגלין עומדת זכות עצומה – שהוא יצר את בנט. הרעיון שהגה השלטון צריך לעבור לידי אנשי אמונה, הוא רעיון שמשה פייגלין הצליח להחדיר לתוך הנפש המגזרית, וגם לציבור הכללי, שאיננו נרתע יותר מלראות ראש ממשלה, נשיא או רמטכ"ל שומר מצוות וחפץ בגאולת ישראל".

אז למה להשתלב בליכוד?

"הליכוד הוא 'עמך בית ישראל' בכל היקפו. הבית היהודי עשויה להיות בבוא הזמן אלטרנטיבה, אך המשקולת המגזרית שלה עדיין חזקה מאוד, אף שהיא זכתה בתמיכתי בבחירות האחרונות. השאלה היא אם אנחנו מעוניינים בקרון מוזהב מאחורי הקטר החילוני, או שמא אנחנו מעוניינים להיות הקטר בעצמנו, לרוב בהלתם של הדתיים".

הניסיון של בנט להיות פחות מגזרי ויותר כלל-ישראלי, לא הוביל אותו לוויתורים בענייני דת ומדינה?

"אינני הסנגור שלו, אבל אני חושב שאין מגזר שאינו פועל כך. גם ליהדות התורה יש זירות שבהן היא מסכימה להפסיד כדי להרוויח בזירה אחרת".

ומה באשר לפייגלין עצמו?

"כעת הכלי הפוליטי הזה נמצא במשבר, לצערי, והעתיד עוד יאמר כיצד יתממש החזון הגדול של התנועה הזאת".

המשבר נובע מתחושה בליכוד שגורם זר מנסה להשתלט?

"בשום אופן לא. ניסו לצייר זאת כך, אבל 'מנהיגות יהודית' הייתה נאמנת לערכי הליכוד יותר מחלקים מובחרים שבו. המנגנון השלטוני בתוך תנועת הליכוד הוא האשם העיקרי".

ועדיין, אין פסול במאמצי השתלטות על ההנהגה?

"הפוליטיקה היא אמנות כוחנית, שבה יש דחיפת מרפקים ומשחקי השפעה. זו מלאכה אכזרית, אבל כפי שכבר התבטא הרצי"ה: הפוליטיקה המלוכלכת הזאת היא הפוליטיקה של הקב"ה. גדולתה של ההכרה היהודית היא היכולת לרדת אל עולם הקשיים המרובים של המציאות. תלמידי הרב קוק התרגלו להיות פרשני המאורעות; לומר שהגאולה מתרחשת על ידי כוחות שאיננו שולטים בהם, אבל ריבונו של עולם מנהיג אותם. הדבר השתנה כאשר הציבור המבין את יסוד הקודש שבתחייה הלאומית גדל, אבל הוא עדיין נרתע מלעבור מעמדה של צופה מהטריבונה לעמדה של שחקן במגרש".

 

מסביב לעולם בשבע מצוות

בחמש השנים האחרונות עומד הרב שרקי בראש ארגון 'ברית עולם', המעניק הדרכה רוחנית ומעשית לאנשים מעמים שונים המגדירים את עצמם "בני נח".

"יש היום אובססיה בקנה מידה של כל כדור הארץ מסביב לעם ישראל ומדינת ישראל. מדברים עלינו באופן חסר פרופורציות. אי אפשר לנתק את זה ממהלך שיבת ציון. הוא מביא בעיקר לעוינות, אבל גם להתעניינות ולאהדה", מספר הרב שרקי.

העוינות היא האנטישמיות הקלאסית, או תופעה חדשה?

"יש היום מאבק על ההגמוניה התרבותית בעולם בין ארבעה מוקדים – העולם המערבי, האסלאמי, המזרח הרחוק ובעיקר הבודהיזם, והיהדות. היהדות לחוצה בין הגוש המערבי למזרחי, ואם לא נבוא בשיח משלנו אנחנו עלולים להינזק. את זה, אגב, אמרתי לראש הממשלה בשיחה אישית שהייתה לנו. העליתי את הנקודה של השיח האוניברסלי, ולמרבה הפתעתי הוא אמר שחייבת להיות אמירה תיאולוגית מול האסלאם הקיצוני. הוא בהחלט מבין שהיום השחקן החדש בשכונה זה האסלאם, והוא מבין שזאת התקפה כוללת שאינה רק מדינית אלא גם תרבותית, מוסרית. אז ברור שחייבת להיות לנו אמירה".

ובמה ההתעניינות?

"יש התעניינות רבה במסר שיש למדינת ישראל לתת לעולם. חלק גדול מההתנגדות של העולם אלינו בא מתוך אכזבה תת-מודעת מהעדר עשייה כזו. בנוסף לכך, בניגוד למאה ה‑20 שהייתה די חילונית, המאה ה‑21 עוסקת הרבה בחיפוש רוחני. מתוך כך רבים מתעניינים במה שיש ליהדות לומר. חלקם הופכים להיות אוהדי ישראל מתוך נצרותם, וחלקם אף אם אינם מתגיירים, נהיים בני נח. דהיינו, בני אומות העולם המקבלים את הדרכתה והקרנתה של היהדות על חייהם.

"העובדה שיש ליהדות שיח אוניברסלי היא טריוויאלית, קצת מובנת מאליה, אלא שלא היה לזה בסיס מעשי במהלך התקופה הארוכה של הגלות, כי היינו עסוקים במלחמת הישרדות. עכשיו כשחזרנו למקומנו, חזרנו גם למחויבות שלנו לתפקיד של 'ונברכו בך כל משפחות האדמה'".

במסגרת 'ברית עולם' עובדים כ‑20 איש מול אנשים מעשרות מדינות. הם מפעילים אתר בשבע שפות, הוציאו לאור סידור בארבע שפות, ובקרוב אמור להתכנס גם קונגרס של בני נח מכל העולם. לדברי הרב שרקי, הארגון זוכה לתמיכתן של רשויות בארץ ובעולם, וכן של רבנים ממגזרים שונים, ביניהם הרבנים הראשיים לישראל. "להערכתי, מספר האנשים שמכירים את עצמם בהכרה מלאה כבני נח הוא כ‑25,000. מאחוריהם מעגלים רחבים של מאות אלפים שמתקרבים לרעיון, ומיליונים שמתעניינים. מלבד זאת הפוטנציאל עצום, שהרי האנושות על כל מיליארדיה תצטרך להתמודד עם שאלת זהותה הרוחנית".

תכנים שפונים לבני נח שונים מאלה שפונים לעם ישראל?

"בוודאי. לא רק מצד היותם נוכרים, אלא מכיוון שלכל אומה ולכל תרבות יש שיח משלה. לא הרי מצבם של בני נח בהודו ובפיליפינים כהרי מצבם בארצות הברית, בהולנד ובצרפת".

הרב שרקי מבהיר שהפעילות אינה קשורה למיזמים של שיח בין מנהיגים רוחניים יהודיים לעמיתיהם בדתות אחרות. "השיח הבין-דתי הוא עקר ולא מוביל לשום דבר. מטרתו לגנות שימוש באלימות בשם הדת, אך המשתתפים שוכחים שמי שקובע אם תהיה אלימות אינם אנשי הדת אלא אנשי הפוליטיקה. כך שהמפגשים הם תעודה של כשלון כוח הדת להנהיג את העולם.

"העולם מזהה את השכינה חוזרת לציון, ואנחנו הנתונים בתוך התהליך איננו מסוגלים לראות אותו בכל היקפו. דווקא העומדים בחוץ רואים את זה, ולכן הם גם באים בתביעה. אנחנו יכולים לטעון שאנחנו קטנים, אבל המאורעות גדולים והם תובעים מאיתנו להתמודד עם גודל השעה".

כתוב למנהל האתר
כל הזכויות שמורות. Ⓒ תשע"ג (2013)