הרב אורי שרקי

בלק - אברהם לעומת בלעם

תמוז תשע"ו




"אין כוחה של אומה זו אלא בפה". כך אמרו זקני מדין לבלק מלך מואב. מכוח ידיעה זו פנה בלק אל מי שכוחו בפיו, לבלעם. ניתן היה להבין שכוונת המאמר הזה של חז"ל היא שעם ישראל אינו צריך לעסוק במלחמה ובעשיה גשמית. אלא שלא כך הדבר. הלוא הרקע לבהלתו של בלק היה "וירא בלק בן צפור את כל אשר עשה ישראל לאמורי". דווקא מתוך מצב של גילוי כוחם הצבאי של ישראל מופיעה הבקשה לעמוד על סוד כוחם. רק אחרי ההעזה לפעול בהסטוריה ובמערכות המדיניות באה ההתמודדות האמיתית בתחום הרוח, שבו ישראל עושה חיל.

"וירא בלק בן ציפור". מבאר הזוהר שמאחר והיה בלק מחכמי בני קדם, היה משתמש בדרכי הכישוף בצורה של ציפור על מנת להבין את הנעלם, ומשום כך מכונה "בן צפור", כלומר מבין על ידי ציפור. הציפור היתה עשויה חציה מכסף (מידת החסד) וחציה מזהב (מידת הדין), וכנפיה מנחושת (מידת הרחמים). רואים אנו כאן נסיון לבצע באופו טכני את תכונת איחוד המידות שבמוסר הישראלי. אלא שאין הדבר יכול לעלות בידו כי האחדות חיצונית היא, בכנפים, מבחוץ ולא בפנים בכוח הדיבור. אכן מבאר הזוהר שבמקום הלשון של הציפור, במשכן הדיבור, שהוא יחודם של ישראל, הועמד עצם של מת הנקרא "ידוע" (שממנו עושים את הידעוני) במקום הדעת של ישראל. אי אפשר להשוות מקור מים חיים, נשמת ישראל, למעשי זבחי מתים, כישופי בני קדם.

מי שיש לו עין טובה, מתלמידיו של אברהם אבינו, מי שיש לו עין רעה, מתלמידיו של בלעם הרשע. חז"ל לימדונו שהאופן שבו ניגש האדם אל החיים קובע גם את אופי החיים. כשהמסתכל בוחן את העולם ואת החברה מתוך קנאה וצרות עין, הוא כבלעם, מצמצם באמת את מרחב החיים, ומביא קללה על כל מי שהוא פונה אליו במבטו. ככל ששיעור הקומה הרוחני של האדם גדול יותר, כך הנזק הבא בעקבות עינו הרעה גדול יותר. זה היסוד לממשות האיום שבקללתו של בלעם, עד כדי כך שכשלונו נחשב לחסד מיוחד של הקדוש ברוך הוא: "ולא אבה ה' א-לוהיך לשמע אל בלעם, כי אהבך ה' א-לוהיך". לעומת בלעם, תלמידי אברהם אבינו יודעים שהמבט החיובי גם משנה לטובה את מי שמביטים בו, גם ללא ידיעתו, כאימרה המפורסמת: "תחשוב טוב, יהיה טוב". בקשת הטוב שבכל דבר, היא היא המקדמת את העולם אל טוב ה'.

כתוב למנהל האתר
כל הזכויות שמורות. Ⓒ תשע"ג (2013)