הרב אורי שרקי

ראש חודש - ואנוכי (על הפטרת שבת ראש חודש)

אב תשס"ו




תוכנו של ראש חודש הוא ההתחדשות על ידי החזרה אל הראש, הראשית. אנחנו שבים להתבונן בראשית הבריאה ובמטרותיה. משום כך הפטרת ראש חודש מתחילה עם הפרדוקס שביסוד בריאת העולם: אף על פי ש"השמים כסאי והארץ הדום רגלי, איזה בית אשר תבנו לי ואיזה מקום מנוחתי" (ישעיה סו, א), עם כל זאת: :ואת כל אלה ידי עשתה ואל זה אביט אל עני ונכה רוח וחרד על דברי" (ב).

מכאן ואילך באים פסוקים (ג-ו) המבארים את הנהגת מידת דינו של הקדוש ברוך הוא, על פי מה שרמח"ל כינה בספרו "דעת תבונות" בשם "הנהגת המשפט": "קול שאון מעיר, קול מהיכל, קול ה' משלם גמול לאויביו" (ו).

לא רק הפורענות הבאה על החוטאים נזקפת למידת הדין אלא גם גאולת ישראל מן הדין היא: "ונודעה יד ה' את עבדיו, וזעם את אויביו" (יד), מה שמתאים לשיטת רבי אליעזר (סנהדרין צח, ב) שגאולת ישראל תלויה בתשובה. יחד עם זאת מרבה הכתוב לציין את ההכרחיות של הגאולה, בהתאם לשיטת רבי יהושע שאין הגאולה תלויה בתשובה: "האני אשביר ולא אוליד, יאמר ה', אם אני המוליד ועצרתי, אמר א-לוהיך" (ט).

אבל כל אלה אינם אלא שבילים של עצת ה' להשלמת המגמה הכללית של ההיסטוריה, שהיא קידוש השם בקרב כל העמים: "ואנכי - מעשיהם ומחשבותיהם" (יח). כלומר, אני הוא המסתתר בקרב מחשבותיהם ומעשיהם של בני אדם. "באה לקבץ את כל הגוים והלשונות, ובאו וראו את כבודי" (שם). מתברר שפיזורו של עם ישראל בקרב העמים נועד לשתף את העמים במהלך של שיבת ציון, ועל ידי כך לזכות בדבקות בה': "ושלחתי מהם פליטים אל הגוים... אשר לא שמעו את שמעי ולא ראו את כבודי, והגידו את כבודי בגוים. והביאו את (=עם) כל אחיכם מכל הגוים מנחה לה'... כאשר יביאו בני ישראל את המנחה בכלי טהור בית ה'. וגם מהם אקח לכוהנים, ללויים אמר ה'" (יט-כא).

נצחיות עם ישראל, "כן יעמוד זרעכם ושמכם" (כב), מקבלת רקע חדש: תיקון העולם כולו.

מתוך המהלך הגדול הזה, המציב משימה אוניברסלית עבור עם ישראל בשובו לציון, מקבלת עבודת ראש חודש, יום מחשבת הבריאה, משמעות חדשה: ההכרה של כל העולם בבורא העולם, ועבודת השבת, המיוחדת לישראל, מצביעה על מרכזיות עם ישראל במהלך. "והיה מדי חודש בחודשו, ומדי שבת בשבתות יבוא כל בשר להשתחוות לפני, אמר ה'" (כג).

כתוב למנהל האתר
כל הזכויות שמורות. Ⓒ תשע"ג (2013)