הרב אורי שרקי

כי תצא - טעמי המצוות, תורת המלך, יבום ותשובה

אלול תשע"ו




"כי תהיין לאיש שתי נשים, האחת אהובה והאחת שנואה... לא יוכל לבכר את בן האהובה וכו' ". אפילו בהסתכלות שטחית ניתן לראות שהתורה מדריכה אותנו להפיק את הלקחים של פרשת יוסף ואחיו. בגלל שביכר יעקב אבינו את יוסף בן האהובה, נתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים. מכאן הציווי לדורות שלא לעשות כן ולמנוע קרע באומה. התבוננות זו קשורה למגמה כללית בתורה, לראות את טעמי המצוות בסיפורי אבות האומה. כאן טמון סוד עמוק: טעמיה של תורה נעוצים בחיי האומה, משום שישראל קדמו לתורה, ומשום שלמען ישראל ניתנה התורה. כך שלמרות שבאופן גלוי עשוי להתגלע חיכוך בין הדרכת התורה לבין אופי האומה, כשאנו שבים אל שורשי הדברים, אנו רואים אחדות נפלאה בין ישראל לתורה.

*

התלמוד מלמדנו שהכתוב "לא יומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו על אבות" שייך לדיני בתי דינים בא לפסול עדות של קרובים, הן לחובה והן לזכות. כיצד מתיישב הדבר עם הנאמר בדברי הימים ב (כה, ג-ד) על אמציה מלך יהודה: "ויהי כאשר חזקה הממלכה עליו, ויהרוג את עבדיו המכים את המלך אביו, ואת בניהם לא המית, כי ככתוב בתורה, בספר משה אשר צוה ה' לאמור: לא ימותו אבות על בנים ובנים לא ימותו על אבות, כי איש בחטאו ימותו"? שם מפורש שהכתוב הוא מתן הדרכה במדיניות המלך, ולא מדיני גביית עדות! אלא שיש להבחין בין פשוטו של מקרא, הנקרא "כתוב בתורה בספר משה", השייך לתורת המלך, כלומר לאופן שבו המלך קורא בתורה, לבין מסורת התורה שבעל פה, השייכת להדרכה של כל איש ישראל. ההבחנה הזאת מקבילה לשני אופני מסירת התורה. האחד, ליהושע כמלך, המגלה את המגמה המוסרית של התורה, המגיעה ממנו עד כל מסירת מוסרי מסכת אבות. והשני, המסירה לכהנים ולחכמי הסנהדרין, הנקראת "סדר משנה" בעירובין (נד, ב).

*

מצוות היבום ומצוות התשובה דומות זו לזו. בשתיהן מדובר מדובר במתן הזדמנות לתיקון העבר. כשענף מסויים במשפחה נגדע, בא אחיו של המת להשלים את החסר ולבנות את בית אחיו. כמו כן אם נעשו טעויות בעבר, מאפשרת התשובה את תיקון המעוות. אך בשתי מצוות אלה עלולה הקיצוניות להזיק. בימי יהודה ותמר, נהג היבום בכל הקרובים, וגם לא ניתן היה להיפטר ממנו, מה שהביא לתסבוכת שבאותה פרשה. חידשה התורה בפרשתנו שאין היבום נוהג אלא באחים וגם שניתן להמירו בחליצה. כך שקיימות דרכים להקטין את מידת ההכרחיות של היבום. כמו כן מצאנו בתשובה שלפעמים הקצנת הפרישה מן החיים הבאה בעקבות הרצון להיטהר מגורמי החטא, יש בה בעצמה מעין חטא, ויש לדאוג אחרי התשובה לשוב בתשובה מנזקי התשובה הבלתי נמנעים, המופיעים במהלך ההיטהרות וההזדככות של ימי הרחמים והסליחות.

כתוב למנהל האתר
כל הזכויות שמורות. Ⓒ תשע"ג (2013)