הרב אורי שרקי

זמן ומקום, למה?

מרחשוון תשע"ז




הפילוסופים ואנשי המדע עסקו רבות בשאלה של הגדרת המושגים של זמן ומקום. שאלה זו הטרידה רבים משום שהזמן והמקום הם הגבולות של עולמו של האדם. השתעשעו חלק מההוגים בשאלה אם הזמן והמקום סובייקטיביים (קאנט) או אובייקטיבים (דקארט), שמא הם אשליה (ברקלי). המדע החדש מאמץ את הגישה שהזמן והמקום תלויים במסה (איינשטיין). יש מי שראה בזמן את נקודת השקה בין האדם לבין העולם (ברגסון). גם עלתה השאלה אם הזמן והמקום הנם בעלי גודל מינימלי, מעין "אטומים" של זמן ומקום (המותכלמין) או בעלי רצף (אריסטו). וכה הולכת לה המחשבה האנושית ומתבוננת בשני המושגים האלה למצוא להם הגדרה המספקת את הסקרנות האינטלקטואלית.

אך יש שאלה אחת שלא דנו בה, והיא: מדוע קיימים הזמן והמקום? חכמי ישראל הם שעסקו בשאלה הזאת, מההיבט המוסרי ולאו דווקא מההיבט המדעי.

המקום הוא המאפשר ליצור הבדל בין איש לרעהו. לולא היינו נבדלים זה מזה על ידי המקום, היינו חשים שאנו אישיות אחת. במצב כזה לא היתה נוצרת מערכת של יחסי גומלין בין הבריות, ולא היה יסוד לעבודת המוסר. על זה אמרו רבותינו: "אין לך דבר שאין לו מקום" (אבות פ"ד מ"ג). בלי מערכת יחסים בין אדם לחבירו, אי אפשר לקיים "ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא יט, יח) שרבי עקיבא ראה בו את כל התורה כולה, והעולם כולו הופך לגהינם (לוינס).

הזמן הוא המאפשר לקנות את זכות הקיום. אלמלא הזמן לא יכולנו לעמוד בדרישות של מידת הדין. כי האדם בקוטנו אינו מסוגל לעמוד מול אינסופיותו של ה'. קל וחומר אם הנברא חטא. רמח"ל (מסילת ישרים פרק ד) מבאר שהזמן ניתן לחוטא כדי שיוכל לתקן את אשר עיוות. גם אם לא היה חטא, צריך זמן כדי לבסס את האישיות ולקנות את זכות הקיום. זוהי תמצית מידת הרחמים, הנקראת כך על שם הרחם, שהוא המקום הניתן לחי על מנת לרכוש בזמן העיבור את הכלים שיאפשרו לו להתמודד אחרי הלידה עם העולם החיצוני.

עולה מכאן שאם הצדקת הקיום של המקום והזמן היא מוסרית ביסודה, אם כן קיומם מותנה בצורך המוסרי. לפיכך, אחרי שירכוש האדם את זכות הקיום, כבר יתבטל המקום ויתאחדו הנפשות באהבה כמו שמבואר בספר התניא (פרק לב) שכל ישראל הינם נשמה אחת בגופים מחולקים, וגם יתעלה העולם מעל הרצף של הזמן ההיסטורי ויעלה למדרגת העולם העליון, חיי הנצח.

כתוב למנהל האתר
כל הזכויות שמורות. Ⓒ תשע"ג (2013)