הרב אורי שרקי

פרקי אבות (ג'-ב') - "רבי חנינה סגן הכוהנים אומר: הווה מתפלל בשלומה של מלכות..."

סיכום שיעור משנת תשס"ו - עוד לא עבר את עריכת הרב




פרק ג', משנה ב':

"רבי חנינה סגן הכוהנים אומר: הווה מתפלל בשלומה של מלכות, שאלמלא מוראה, איש את רעהו חיים בלעו".

צריך להתפלל על שלומה של מלכות. מה היא המלכות שעליה מדבר רבי חנינה סגן הכוהנים? מה הייתה המלכות בימיו? מדובר על מלכות רומא שהחריבה את מקדשנו, והגלתה אותנו אל בין האומות, והתאכזרה אלינו יותר מכול המלכויות - עליה אומר רבי חנינה: "הווי מתפלל לשלומה של מלכות".

מדוע? רבי חנינה אומר שאם לא הייתה המלכות היה עוד יותר גרוע. במילים אחרות, עדיף משטר דיקטטורי רודני על פני אנרכיה - כי המשטר הדיקטטורי הרודני מאפשר לפחות חיים תקינים, במידה זו או אחרת. המלכות לא בהכרח מספקת צדק, אבל מספקת סדר, שזה מהיסודות הנדרשים ביותר כדי לחיות. במצב של אנרכיה, כשכל אחד עושה דין לעצמו, אין ביטחון וממילא כל יסודות החיים מעורערים ולכן אי אפשר להתקדם בכלל.

שאלה: יכול להיות שאחרי אנרכיה תבוא מלכות יותר טובה - "בוא נפיל את השלטון ותהיה מלכות יותר טובה".

תשובה: אתה מדבר על רבולוציה. יכול להיות שבאמת המלכות לא טובה, אז לא צריך להתפלל לשלומה ואפשר להחליף אותה במלכות אחרת. אתה בעד מהפכות. המשנה לא אומרת שמהפכות זה לא דבר טוב אלא שזה לא טוב שאין מלכות. יש מצבים שאין מלכות בכלל, וגם לא צפויה חלופה, וזה עוד יותר גרוע. יכול להיות שבאמת תקום מלכות אחר כך, אבל אין הבטחה שהיא תהיה יותר טובה.

אין פה קדושה של משטר ספציפי אלא יש קידוש של המלכות במובן שיש משטר. המשטר הפוליטי הוא בעל ערך, ראוי להתפלל עליו. כל השאלה היא מה הערך שלו. לפי פשט דברי רבי חנינה סגן הכוהנים, הערך של המלכות הוא פרגמטי לגמרי: כדי שלא לא יאכלו אחד את השני, שאדם יוכל לישון בלילה ולדעת ששומרים עליו.

ייתכן שיש אצל רבי חנינה משהו יותר עמוק וזו ההנחה של חכמי הקבלה. חכמי הקבלה אומרים שהשכינה שורה דרך המשטר הדומיננטי של אותם הזמנים וזו המשמעות של "שלומה של מלכות" - כלומר, הם מפרשים את המילה 'מלכות' בדברי המשנה כאן לא במובן של מלכות הפוליטית אלא במובן של השכינה ששורה בתוך הפוליטיקה. "הווי מתפלל בשלומה של מלכות" - 'שלום' זו מידת היסוד בתורת הקבלה, 'מלכות' זו מידת המלכות, צריך לחבר יסוד ומלכות (למי שמבין את המושגים האלה).

לקב"ה יש איזו חיבה לפעולה דרך הכלל, והכלל מנוהל ע"י המלכות, אפילו אם מדובר במלכות רומא, שכידוע נחשבת אצל חז"ל ל"מלכות הרשעה". זאת המלכות שצריך להתפלל בשלומה.

ישנה טענה: "מה שאומרים שצריך להתפלל בשלומה של מלכות - זה דווקא מלכות של גויים ולא מלכות של יהודים". (ככה היהודים מצליחים להתפלפל על כל דבר...) אם המשנה אומרת להתפלל על שלומה של מלכות ומדובר במלכות של גויים, קל וחומר שצריך להתפלל על שלטון של יהודים. הרי ודאי אנו מעדיפים להיות תחת שלטון של יהודים מאשר של גויים.

למשל, הרמב"ם כותב בהלכות חנוכה, פרק ג', הלכה א' שבימי בית שני מלכי יוון גזרו עלינו גזרות קשות ורעות, והקב"ה ריחם עלינו וגאל אותנו מידי מלכי יוון וגברו בני חשמונאי הכוהנים הגדולים והרגום, "וחזרה מלכות לישראל יתר על מאתיים שנה עד החורבן השני".

הרמב"ם אומר שהסיבה הראשונה המקורית של חג החנוכה היא חזרת העצמאות המדינית לעם ישראל. זה לא סתם שחזרה המלכות לישראל - הרמב"ם גם מציין את מספר השנים שחזרה המלכות: יתר על מאתיים שנה, עד החורבן השני. על זה ראוי לעשות חג ולומר את ההלל.

איך הרמב"ם הגיע ל"יתר על מאתיים שנה"? מובא בגמרא וגם בספר "עולם רבא" שמלכות חשמונאי ארכה מאה ושלוש שנים ומלכות בית הורדוס עוד מאה ושלוש שנים - סה"כ מתאיים ושש שנים עד החורבן השני.

הרמב"ם מחשיב את מלכות הורדוס ואת מלכות חשמונאי לכל אורכן כסיבה לעשות חג ולומר הלל לפני הקב"ה, אף כי המלכים במלכות חשמונאי ומלכות הורדוס - למעט הדור הראשון שהיו צדיקים - כולם היו גדולי הפושעים של כל ההיסטוריה שלנו.

שאלה: ומה עם אגריפס הראשון?

תשובה: קנה את המלכות ע"י שנתן כסף לקלאודיוס כדי שיפרע את חובותיו וככה יבחרו בקלאודיוס כקיסר, ותמורה נהיה מלך יהודה.

יהודה אריסטובלוס (מלך מבית חשמונאי) גם לא היה משהו: הרג את אחיו אנטיגונוס ואת אמו קשר בשרשראות עד שמתה ברעב.

אלכסנדר ינאי לאחר מכן דווקא לא הרג את אבא שלו ואת אימא שלו - הוא "רק" הרג את הרבנים.

אחר כך הייתה שלומציון, האלמנה שלו. היא מלכה במשך תשע שנים ומלכותה הייתה בסדר. אבל את בנה לא המליכו, כדי למנוע מלחמת אחים, כי ידעו שאם ממליכים את הבן, על המקום אחיו הורג אותו. אולם לאחר פטירתה הייתה מלחמת אחים בין הורקנוס לאריסטובלוס.

אחר כך מלך הורדוס שהרג את הרבנים והשתתף בחגיגות ספורט בלבנון לכבוד האליל הרקלס. המלכים הורדוס, אנטיפס וארכילאוס לא היו מציאה גדולה, אבל לפי רמב"ם זו הייתה מלכות ישראל.

יוצא מדברי הרמב"ם במפורש שעדיף להיות תחת שלטונם של גדולי הפושעים שבישראל ולא תחת מלכי הגויים הטובים.

שאלה: היה גם שלטון הנציבים באותו זמן.

תשובה: הרמב"ם לא החשיב לכאורה את שלטון הנציבים. שלטון הנציבים הרומאים לא היווה סיפוח לרומא. הרומאים העמידו את הנציבים כיוון שלא מצאו מישהו ראוי מבחינתם ממלכות ישראל. הם כביכול נתנו לנציב מנדט, אבל זאת הייתה מלכות ישראל גם מבחינתם של הרומאים - הם קראו לה 'ממלכת יהודה' ובמרד הגדול הפסיקה הנציבות.

זה פשוט שהאמירה של רבי חנינה סגן הכוהנים "הווי מתפלל בשלומה של מלכות" כוללת את מלכות ישראל.

נכנס לעומקו של עניין. דברי רבי חנינה סגן הכוהנים נאמרו גם ע"י תומאס הובס, פילוסוף מאירלנד, במאה השש עשרה. הוא אומר שהיסוד המוסרי של המשטר הפוליטי זה שאלמלא המשטר, בני אדם היו אוכלים אחד את השני - בדיוק מה שהמשנה אומרת. הוא מביא גם הוכחה: הוא אומר שהמלכויות (המדינות) עצמן, אין להן מעליהן מלכות שהן יראות ממנה ולכן הן "אוכלות" אחת את השנייה. זה מוכיח שאלמלא המסגרת הקולקטיבית, בני האדם היו אוכלים אחד את השני.

(נשאלת השאלה: מי חי לפני מי ,כלומר, מי לקח ממי - האם מסכת אבות לקחה מהובס או הובס לקח ממסכת אבות? לפי הגישה הדומיננטית באקדמיה בארץ, חייב להיות שהמקור זה הובס, כי כל פעם שיש רעיון שנמצא גם בישראל וגם בעמים, חייב להיות שישראל לקחו מן העמים - שהרי אנשי האקדמיה לא מעלים בדעתם שהגויים ייקחו מהיהודים, כי הם, אנשי האקדמיה, בעצמם לא מוכנים לקחת מהיהודים. לכן ברור, לשיטתם, שמסכת אבות נכתבה אחרי הובס...)

הובס היה הפילוסוף הראשון כמעט שעסק במה שאנחנו מכנים 'מדעי המדינה'. זה מקצוע חשוב שכל פוליטיקאי המכבד את עצמו צריך ללמוד. הובס קרא לספר היסוד שלו בשם "הלוויתן". הלוויתן זה תיאור של המדינה - המדינה היא מעין מכונת על המנהלת את החיים של כולם, מעין מטריצה מהסרט "מאטריקס" שבו אנשים נתונים בעל כורחם לשלטונה של חיה חסרת אישיות שמנהלת להם את החיים. כדי להמחיש את הדבר עד הסוף, הובס צייר על שער הספר שלו את התמונה של הלוויתן - מפלצת עם חיוך שטני זדוני המורכבת מאלפים רבים של פרצופים אנושיים קטנים. במילים אחרות, לפי הובס, האנושיות, צלם א-לוהים, המוסר - כולם נמצאים בפרט, והכלל, הפוליטיקה, חסרים ערכים. (היה פעם פוליטיקאי גוי, נשיא צרפת דה גול ,שאמר: "בפוליטיקה אין מוסר - יש אינטרסים". אין כוונתו שאין מוסר בעולם, אלא שהוא שייך ליחסי הפרט עם הפרט).

קדם להובס ודה גול דניאל איש חמודות. בספר דניאל ישנם מחזות של דניאל שבהם הוא רואה את כל המהלך של ההיסטוריה. הוא רואה את הממלכות, המעצמות הפוליטיות, בדמות ארבע חיות אימתניות שעולות מן הים הגדול, כל אחת מפחידה יותר מהשנייה. הן דומות לנשר, דוב, אריה וכו' והן שוברות את העולם, רומסות את האדמה.

המהר"ל בספר "נצח ישראל" מסביר שדניאל ראה את המלכויות בדמות חיות משום שהממלכות הן חייתיות. המדינה זאת הבהמה הגדולה ביותר שיכולה להיות, יותר מפיל וג'ירפה. אצל הגויים צלם א-לוהים של האדם נמצא בפרט ולא בכלל. המדינות שלהם לא פועלות לפי שיקולים מוסריים.

אחרי כל החיות הללו דניאל רואה את מלכות ישראל, מלכותו של המשיח, בדמות אדם שבא עם ענני שמיים. זה אומר שהמלכות בישראל היא מוסרית גם בקולקטיביות שלה. זו הייחודיות של הפוליטיקה הישראלית שהיא ביטוי לערכים מוסריים, ולכן דניאל אומר שעתידה מלכות ישראל לנצח את שאר האומות.

לכן אצל מלכות הגויים צריך להתפלל לשלומה - אחרת "איש את רעהו חיים בלעו". בישראל השלום של המלכות הוא לא מצד הפונקציה של מניעת האלימות אלא בגלל שדרך המדינה הערכים המוסריים באים לידי ביטוי. למלכות ישראל יש גם הפונקציה של מניעת האלימות אבל זו לא כל ערכה - בישראל יש ערך למלכות גם בתור גילוי הערכים העליונים של האדם.

הרב קוק כותב בספר "אורות", בעמ' ק"ס, פסקה ז' (זה גם מובא ב"אורות הקודש"):

"אין המדינה האושר העליון של האדם".

זו אמירה הומניסטית. ההומניזם אומר שמה שחשוב זה האדם, והמדינה היא סה"כ כלי. על זה מעיר הרב קוק:

"זה ניתן להיאמר במדינה רגילה שאינה עולה לערך יותר גדול מחברת אחריות [סוכנות ביטוח] גדולה שנשארו המוני האידאות שהן עטרת החיים של האנושיות, מרחפים ממעלה ואינם נוגעים בה".

הרב אומר שהמלכות, המדינה, היא עסוקה סך הכל בלסדר את העניינים. זה נקרא "חברת ביטוח". למשל היה פעם חבר כנסת ממפלגה חרדית שכששאלו אותו מה הכנסת בשבילו ענה: "בשבילי הכנסת זה כמו וועד בית. אנחנו חיים ביחד באותו בניין וצריך לארגן מי ישלם על הוצאות שונות, איך וכמה. בוועד בית אני לא מדבר על אידאולוגיה".

וועד בית זו פונקציה טכנית. זה בהחלט אופייני למה שראוי לומר על מדינות אומות העולם. זה מה שאומר כאן הרב:

"מה שאין כן מדינה שהיא ביסודה אידאלית..." -

שכל קיומה של המדינה הוא לשם הופעת האידאלים העליונים של האנושות. זה הרבה יותר חזק מאשר אדם פרטי שרוצה הופעת אידאלים עליונים. כשהמסגרת הקולקטיבית מוקמת לשם הופעת האידאלים, זה משהו אחר לגמרי:

"...שחקוק בהווייתה תוכן האידאלי היותר עליון שהוא באמת האושר היותר גדול של היחיד. מדינה זו היא באמת היותר עליונה בסולם האושר..."

ההבדל בין מלכויות העולם למלכות ישראל, כפי שראה דניאל, היא שאלו נראו בדמות חיות וישראל בדמות אדם, בניגוד לתומס הובס.

"...ומדינה זו היא מדינתו, מדינת ישראל, יסוד כיסא השם בעולם".

כשהרב קוק כתב את הדברים הללו, עוד לא הייתה מדינת ישראל בעולם. הוא לא ידע גם שהשם שיינתן למדינה יהיה 'מדינת ישראל' - זה דבר שהחליטו עליו זמן קצר מאד לפני הכרזת העצמאות.

(היו כל מיני דעות איך לקרוא למדינה שתקום ובסוף החליטו לקרוא לה 'מדינת ישראל'. כשקוראים את הפרוטוקולים של הדיונים שקדמו לקביעת השם 'מדינת ישראל', רואים שכוונת נותני השם, מבחינה דקדוקית, הייתה 'המדינה של ישראל', 'המדינה של עם ישראל', ולא 'המדינה המכונה ישראל' - כלומר, כוונתם הייתה שהמסגרת הפוליטית שייכת לאומה ולא האומה למסגרת הפוליטית. הרב צבי יהודה קוק היה תמיד אומר: "הממשלה בשביל העם ולא העם בשביל הממשלה, ולכן אם הממשלה בוגדת בעם אנחנו לא שומעים לה". היום לא כל כך רוצים לזכור שהוא אמר את זה...

גם פירושו של הביטוי 'ארץ ישראל', שהוא ביטוי של חז"ל, הוא 'הארץ של ישראל'. מעניין שפה הארץ מוגדרת על פי האומה שהיא הבעלים עליה: 'הארץ של'. אולם אצל שאר האומות המסגרת הטריטוריאלית נוטה להיות היא המגדירה את האומה ואת שמה.

היום בדיון הציבורי עולה הביטוי "מדינת כל אזרחיה". אפילו בקוד האתי של צה"ל כתוב שצה"ל קיים כדי להגן על אזרחי ישראל. זה נקבע כאידאל של צה"ל. לא מדברים במונחים של העם היהודי כי זה, כביכול, גזעני - "ומה נעשה עם האזרחים שאינם יהודים?" וכו'. אפשר לקרוא לזה גזעני אם רוצים, אבל זו עובדה שהמשמעות המקורית של הביטוי 'מדינת ישראל' היא בהחלט 'המדינה של ישראל'.

כשהרב קוק אומר את הביטוי 'מדינת ישראל' הוא מתכוון שהמדינה הזאת ש"המוני האידאות שהם עטרת החיים של האנושיות מתגשמות דרכה" היא המדינה של ישראל).

"ומדינה זו היא מדינתנו מדינת ישראל, יסוד כיסא השם בעולם".

הביטוי 'כיסא ה' 'נמצא כבר בספר מלכים: "וישב שלמה על כיסא ה'".

שאלה: למה הרב קוק לא כותב שהמדינה היא כיסא ה' בעולם? למה הוא עושה הפרדה בין יסוד כיסא ה' לבין כיסא ה'?

תשובה: כנראה - אני מעלה את זה כאפשרות - צריך גם מקדש כדי שיסוד כיסא ה' יושלם לכיסא ה'. כתוב בספר ירמיהו (י"ז-י"ב): "כִּסֵּא כָבוֹד מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן מְקוֹם מִקְדָּשֵׁנוּ" - הכיסא עצמו הוא בית המקדש, וכל מלכות שלמה המלך באה לידי ביטוי מושלם בזה שבית המקדש בנוי.

מלכות שלמה היא מלכות ה' והמדינה היא היסוד של הכיסא הזה -

"...שכל חפצה הוא שיהיה ה' אחד ושמו אחד שזהו באמת האושר היותר עליון".

יש כאלה שאומרים שהרב קוק התכוון למדינה כשהיא תהיה בסדר מבחינה דתית ומוסרית, ולא בכל מצב שהוא. אבל הרב קוק מוסיף עוד משפט:

"אמת שאושר נשגב זה צריך הוא לביאור ארוך כדי להעלות אורו בימי חושך..."

פירושו: צריך ביאור ארוך כדי להסביר איך המדינה היא יסוד כיסא ה' בעולם אפילו כשהיא מנוהלת על ידי אנשים בעיתיים.

"...אבל לא מפני זה יחדל מלהיות האושר היותר גדול..."

זה שצריך ביאור ארוך כדי להסביר את הנקודה הנ"ל לא אומר שהיא לא נכונה.

(מישהו פירסם בעיתון את הקטע שקראתי לכם מספר "אורות" ואת המשפט האחרון הוא פירסם עד חציו, בלי "אבל לא מפני זה יחדל מלהיות האושר היותר גדול". אבל אם חותכים ככה את המשפט של הרב קוק מקבלים את ההיפך הגמור מכוונתו. זאת עבודה של עיתונאים - איך להפוך משפט להיפך ממה שמתכוון האומר. מעשה בראש ממשלת ישראל יצחק רבין שהלך לבקר את הרב של הכותל, הרב מאיר יהודה גץ זצ"ל. הראו בטלוויזיה איך רה"מ מבקר אצל רב הכותל ואמרו שרב הכותל בירך את רה"מ. אכן שומעים שהרב אומר: "אני מברך אותך..." - וכאן נחתכת התמונה. אבל סיום המשפט בשלמותו היה: "...שתפנה את מקומך למלך המשיח").

שאלה: מהו כיסא ה'?

תשובה: משמעות הביטוי היא שזאת המדינה שדרכה מתבטאים האידאלים העליונים במציאות וזה כל עניינה.

שאלה: מה יקרה למשל אם המדינה תהפוך ל"מדינת כל אזרחיה"? האם עדיין היא תהיה יסוד כיסא השם בעולם?

תשובה: לפי הרב קוק כן. השאלה היא מדוע.

שאלה: אבל זו לא מדינה של ישראל.

תשובה: זו כן מדינת ישראל ואסביר לך למה. אפילו עכשיו יש דברים שנעשים במדינה הזאת בניגוד להלכה. למשל יש זכות לאנשים שאינם יהודים לקבוע חוקים ומדיניות. בכנסת יש אנשים שאינם יהודים שקובעים במידה שווה לחבריהם היהודים את הגורל שלי ושלך, ולפי זה יכול אפילו להיות ראש ממשלה ערבי - ובכל זאת זו מדינת ישראל. זה שעל פי החוקים יכולים גם גויים לשלוט בנו זה חוקים שעם ישראל רוצה בהם כרגע. זו החלטה של העם היהודי להיות חלש, או זו החלטה של העם היהודי לעשות דברים על דעת מיעוטים שבתוכו. אז אם ההחלטה הזו נכונה או לא נכונה, מותרת או אסורה על פי ההלכה, זה נושא בפני עצמו, אבל מי שקבע את המצב הזה זה אנחנו, ולכן זו עדיין שליטה שלנו.

שאלה: ואם הרוב יהיה לא יהודי? אם חמישים אחוז מהממשלה או מהאוכלוסייה של המדינה הם לא יהיו יהודים, איך המדינה תוכל עדיין להיקרא "המדינה של ישראל"? הרי הישראליות שלה כבר לא תהיה מהותה?!

תשובה: כל זמן שהיהודים הם אלה שמחליטים שזה האופן שבו המשטר יתנהל, המדינה עדיין נקרא מדינת ישראל. אם ההחלטה היא של עם ישראל להיות מנוהל במשטר שמאפשר דבר כזה, זה עדיין בידי עם ישראל. אגב, חמישים אחוז ועוד אפסילון לא בהכרח קובעים לקצת פחות מחמישים אחוז, זה לא הכרח המציאות. יש הרבה מדינות, ובכלל זה גם הדמוקרטיה האתונאית העתיקה, שבהן אחוז קטן מאד מהאוכלוסייה הוא זה ששמר בידו את הכוח. גם בימינו מי שלא בן שמונה עשרה הוא לא שותף לשלטון, וזה יהיה גם במדינה שבה רוב האוכלוסייה יהיו בני פחות משמונה עשרה. זאת אומרת שהרוב זה לאו דווקא הרוב המספרי אלא מי שבידו הכוח. אם למשל יהודים יהיו רק ארבעים אחוז של האוכלוסייה במדינת ישראל אבל הכוח יהיה מרוכז אצלם, אז ההחלטה של להיות נשלט ע"י הרוב תהייה עדיין של עם ישראל.

שאלה: זה כמו שהיהודים בארה"ב מחליטים שהם רוצים משטר כזה או אחר.

תשובה: לא, זה לא אותו דבר. היהודים בארה"ב לא מחליטים מה יהיה משטר בארה"ב - מי שכפה את זה עליהם זו החוקה האמריקאית שלא נקבעה תוך התייעצות עם העם היהודי כאומה. יכול להיות שהיה יהודי אחד או שניים בין קובעי החוקה, אבל זאת לא הנקודה, כי הם לא פעלו שם כנציגים של העם היהודי. לכן המצב שבו המדינה תפסיק להיות מדינת ישראל רחוק מאוד.

שאלה: איך המדינה מבטאת את האידאלים הא-לוהיים במציאות כאשר היא עושה דברים נגד ההלכה?

תשובה: הרב קוק לא אומר שהמדינה מבטאת את האידאלים הא-לוהיים אלא שזו חפצה של המדינה, ההוויה הלאומית של עם ישראל, עניינה, מה שמגבש אותה ונותן לה משמעות לאורך ההיסטוריה - הייתי אומר, הצדקת הקיום ההיסטורית של האומה הישראלית וממילא גם של מוסדותיה הפוליטיים. זה החפץ שיהיה ה' אחד ושמו אחד. זה מה שעם ישראל מייצג בעולם ומה שבעצם גורם את ההשתייכות לאתוס הלאומי הישראלי של כל אחד ואחד מישראל - אלו בסופו של דבר הערכים שהאתוס הזה נושא בקרבו, גם אם הוא לא תמיד מודע להם.

שאלה: אבל לכאורה רוב העם לא מודע להם?!

תשובה: יותר מזה, תאר לעצמך שמדינת ישראל תישלט על ידי כל המפלגות ממרצ ושמאלה ואפילו יהיה טקס של אכילת חזיר ביום הכיפורים ברוב עם, אבל המדינה באופן משונה תמשיך לחשוב שהיא המדינה של העם היהודי. ישאלו את נציגי השלטון או הדמויות התרבותיות המרכזיות: "מה זה העם היהודי שאתם מדברים עליו?", ואז הנשאל יענה: "העם היהודי זה העם שלצערנו האמין בתנ"ך". זה חלק אינטגראלי של ההגדרה, הוא לא יוכל להימלט מזה. גם כאשר אני מתנגד לתוכן שאני נושא בקרבי אני נושא אותו בעל כורחי. אין חוש לחילול אלא אם כן יש חוש לקדושה. לכן אפשר לומר שכל זמן שזהות ישראל קיימת היא נושאת בקרבה בעל כורחה את מה שהיא מייצגת. אפשר לראות את זה מהצד השלילי והנוראי בשואה, שם ההגדרה של היהדות לא הייתה פונקציה של הרצון של היהודי - אחרים החליטו בשבילך שאתה ישראל, בלי קשר להיותך דתי או חילוני.

שאלה: זה כמו צרפתי ואוסטרלי. זה עניין גנטי...

תשובה: אני לא יודע האם זה עניין גנטי. זה עניין של ההגדרה של קבוצה. הדבר הראשון שעשו הגרמנים לפני כל גזירה ורדיפה זה להגדיר מי נקרא יהודי, גם אותם השאלה הזאת הטרידה. מעניין שרואים דבר דומה גם אצל פרעה: "וַיֹּאמֶר [פרעה] אֶל עַמּוֹ: הִנֵּה עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַב וְעָצוּם מִמֶּנּוּ. הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ" - הפרעה והגרמנים צריכים קודם כל להגדיר נגד מי הם מפנים את חציהם.

שאלה: אבל ההגדרה הגרמנית אינה הלכתית.

תשובה: היא אינה זהה להגדרה ההלכתית אבל זה בכלל לא משנה.

שאלה: מה עם אותו אדם שהוא לא יהודי על פי ההלכה וכן יהודי על פי ההגדרה הגרמנית?

תשובה: זה כבר נוגע לפרטים. להבדיל, יכולה להיות גם מחלוקת בין שני רבנים אם אדם מסוים הוא יהודי או לא.

מה שהרב קוק אומר כאן זה שמדינת ישראל היא כן יסוד כיסא ה' בעולם וזו מעלה ייחודית.

יש אצל רב קוק מושג שנקרא "הסימפטיה ה-אלוהית". סימפטיה זאת שייכות, הרגשת נועם - כשאני אומר שיש לי סימפטיה למשהו, אני מדבר על דברים שאני מרגיש שאני מקושר אליהם.

שאלה: אולי הכוונה היא ליראת שמיים?

תשובה: לא, דווקא לאהבה שמיים.

השאלה היא איך מגיעים לסימפטיה א-לוהית. הרב קוק אומר (אורות התחיה, פרק א') שבשביל אדם פרטי זה לא מסובך - פשוט תהיה צדיק, חכם, ישר, טוב, ובסוף אתה מגיע לזה:

"בחיי היחיד קל לבוא לידי מידה זו על ידי הטבת המוסר המעשי והשכלי ועל ידי העלאת אור הדעת בכלל".

הרב קוק מכיר את זה מעצמו ואז הוא אומר שזה קל.

"כשהאופי האנושי מתיחש בסימפתיה אל הנשגב, אל הטוב המוחלט, בשכל ובחיים, מיד ההכרה הזאת הנשמתית של הא-להות מתאחזת בו יפה, נקלטת בכל רעיונותיו ומתמזגת עם כל חושיו ורגשותיו לעדנם.

האורגן הקיבוצי [כלומר, אירגון, האורגניזמוס הקיבוצי] שלו יש פסיכולוגיה מיוחדת, אם גם הוא יהיה בעמק עמקו נוטה לסימפתיה מוסרית עליונה, ואהבת הטוב האצילי תהיה חקוקה יפה בעצם טבעה, ע"פ בחירתה או עכ"פ ע"פ מורשת אבות שלה, אז תתפלש יפה בקרב האומה ג"כ ההכרה הזאת הנשמתית, ויהיה הנועם של האהבה הא-לוהית עם יראת רוממות מתוקה ומתוקנת שרוי בכללות האומה ומישר את כל דרכיה".

הרב קוק מתאר כאן אומה שהיא כאומה בעלת אותה סימפטיה א-לוהית.

"אבל לפי מידת ריחוקה של הפסיכולוגיה האורגנית מהחיבה הפנימית אל הטוב המוחלט..." -

כלומר, כאשר הפסיכולוגיה האורגנית פועלת כמו הלווייתן של הובס, כבהמה מחוסרת פנים -

"...כן לא יוכל היחש הנשמתי לחדור בקרבה ביחש הא-להי, ומוכרח קשר הא-לוהות להיות בקרבה קשר נכרי, והא-לוהים יהיה בה אל נכר ואל זר, ואל זר זה יקנה לו תכונות משונות וקריקטוריות, המעוותות את החיים הרבה יותר ממה שהן יכולות לישר אותם. לעת עתה [בינתיים] עוד לא באה התרבות למדה זו, להכין סימפטיה א-לוהית של הטוב המוחלט בעומק הנשמה של האורגנים הקיבוציים, ועל כן הננו רואים בהם עדיין סמני רשע ועריצות ומהות המוסר הולכת ומתמסמסת ונעזבת מן הלב הכללי של הקבוצים".

אין מדינה של אומות העולם שכמדינה נאמנת לערכי המוסר - בסופו של דבר היא אינטרסנטית, גם כשלשם הקוסמטיקה היא באה בשם המוסר.

(במלחמת המפרץ הראשונה סאדאם חוסיין והעיראקים כבשו את מדינת כווית. כווית היא מדינה קטנה מאוד מבחינת אוכלוסיה ושטח. כל העולם כולו אמר: "אנחנו הולכים לשחרר את כווית המדוכאת". נפלא ממש! רואים מעצמה ועוד קואליציה שלמה של מדינות שיוצאים בשם המוסר להציל איזה שטח קטנטן שנכבש ע"י מעצמה. באותם הימים בצפון עירק הייתה מרידה של הכורדים והעיראקים דיכאו את המרידה הזאת עם גז ובאכזריות רבה ואף אחד לא הגיב. האם יש אולי קשר בין הדברים לבין העובדה שבכווית יש הרבה יותר נפט מאשר בכורדיסטן?! המדינות לא אמרו את זה אלא שהן יוצאות למלחמה על יסוד המוסר, כדי להציל את הנדכאים).

מוסיף הרב ב"אורות":

"אבל מורשת פלטה יש לה לאנושיות בכנסת ישראל, שהסימפטיה האלוהית נמצאת בחוגה הפנימי. הרגש מעיד והבינה מבררת, שאלוהי עולם היחיד והמיוחד הוא הטוב הגמור, החיים, האור, הכול, המרומם על כל ומרומם על כל רוממות, וטוב מכל טוב, טוב לכל ורחמיו על כל מעשיו, מחיה הכול ושומר הכול, מצמיח ישועה לכל, והסימפטיה הכוללת הזאת חודרת באומה זו לא רק בפרטיה, כ"א דווקא בכללותה".

אבל לא תמיד היהודים שמים לב לזה, לכן

"אם מזדמן ששכחה את נשמתה , את מקור חייה..."

יש מישהו שמזכיר - הנביאים.

"...ניסתגלה לה הנבואה להזכירה".

הנביאים באים ואומרים: "כה אמר ה': זה לא בסדר מה שקורה במדינה". כולם מבינים ומתקנים, ואם זה לא הולך, יש גלות.

"...והוכנו לה הגליות לפשט את עקמומיותיה עד שסוף כל סוף תנצח בקרבה הסימפטיה של הטוב המוחלט".

לריבונו של עולם יש כול מיני אמצעים: אם העם לא שומע לנביאים, הוא יוצא לגלות, אם זה לא עוזר, עוד גלות - עד שבסוף מבינים. זה מסודר: ההשגחה לא תוותר על שמירת אופיו המוסרי של הקולקטיב הישראלי. (לכן, למשל, גם כשהאומה, באמצעות המדינה, מחליטה לוותר על המוסר ולעשות שטויות כדי להציל אדם זה או אחר, או את בנו, ממשפט, ריבונו של עולם מסדר שנה אחר כך, באותם התאריכים, תיקון - כדי "לפשט את העקמומיות").

שאלה: עיקר הקיום של עם ישראל זה "ייחוד קודשא בריך הוא ושכינתה" ושאלתי היא האם אי הופעת כיסא ה' בעולם זה לכאורה כישלון של הקב"ה ועם ישראל, חס וחלילה?

תשובה: אפשר להגיד משהו מעין זה ולכן אנחנו חייבים להציל את הקב"ה ואת עם ישראל מהכישלון הזה. אנחנו פועלים על מנת שלא יתחלל שמו של הקב"ה בעולם. כפי שאנו לומדים מהנביאים, ריבונו של עולם מחזיר אותנו לארץ הזאת כדי שלא יתחלל שמו הגדול: "ומביא גואל לבני בניהם למען שמו" - הוא עושה את זה בשביל עצמו, לא בשבילנו. זה האינטרס שלו, אז כדאי שיקדם את המדינה הזאת.

על זה אמר רבי חנינה סגן הכוהנים שצריך להתפלל בשלומה של מלכות.

אגב, מדבריו למדו הלכה שצריך להתפלל על המלך - יש מצווה להתפלל על המלך לפחות פעם בשנה, ולפי התוספתא ההלכה היא שצריך להתפלל עליו בשמחת תורה: יש תקנה מיוחדת להתפלל עבור המלכות בשמחת תורה ונהגו גם בכל שבת ובימים נוראים. לכן גם אנחנו נוהגים כל שבת לברך את מדינת ישראל, ראשית צמיחת גאולתנו.

המצווה להתפלל עבור המלכות היא מדברי סופרים. לדעת בעל "סדר היום", אחד מגדולי החכמים בצפת מתקופת האר"י, המצווה הזאת היא מצווה מדברי קבלה, כלומר מדברי נביאים. הנביאים הם אלה שציוו להתפלל עבור המלכות, ככתוב בספר ירמיהו (כ"ט-ז'): "וְדִרְשׁוּ אֶת שְׁלוֹם הָעִיר אֲשֶׁר הִגְלֵיתִי אֶתְכֶם שָׁמָּה וְהִתְפַּלְלוּ בַעֲדָהּ אֶל ה', כִּי בִשְׁלוֹמָהּ יִהְיֶה לָכֶם שָׁלוֹם".

מעניין שהמצווה הזאת היא דווקא בשמחת תורה. מה יש עוד בשמחת תורה? יש דגלים, ריקודים, הלל, "על האש" ויש זיקוקים. (בשאלות ותשובות "מכתם לדוד" לרבי דוד פארדו, מגדולי החכמים ביוגוסלביה, בעיר סרייבו, מופיעה שאלה האם מותר לעשות זיקוקין דינור בשמחת תורה, והוא פסק שמותר). יוצא שיש פה חג מעניין (שאולי מזכיר לנו חג אחר) שבו אומרים הלל, אוכלים בשר על האש, יש זיקוקים, יש דגלים וזה קשור למלכות...

שאלה: לכאורה כל הגישה הזאת שלפי תורת הסוד נותנת למלכות ערך א-לוהי, ערך מוחלט, מקהה את היכולות של שינויים חברתיים. התנועות המהפכניות ששינו את העולם לטובה לא היו צומחות מתוך גישה כזאת. איך זה מסתדר?

תשובה: אני באמת מזדהה עם החשש שלך שמא אנשים ישתמשו בדברים האלה בצורה לא נכונה. קודם כל נלך על דרך הנגלה ואחר כך על דרך הנסתר. על דרך הנגלה, האם, לפי ההלכה, מותר לי (באופן כללי, בלי קשר למשנה הזאת) לעשות מהפכה נגד שלטון, או אסור? התשובה היא שאם אני הצלחתי אז לא רק שהיה מותר אלא אני הופך להיות המלכות ומי שמורד בי הוא הפושע. יש פה מעין תנאי: "אם תצליח, זה בסדר, נכשלת - לא בסדר".

שאלה: האם זה חל גם על מהפכות במדינות זרות?

תשובה: יהודים לא יכולים למרוד במשטר במדינות זרות - כי מה יש לנו להתערב במשהו שהוא לא שלנו?! אנחנו שייכים לארץ ישראל.

אם המורדים מנצחים, זה בעצם אומר שהם העם ולכן יש להם דין מלכות, ואם לא - זה אומר שהם רק פרטים. הסיבה לכך היא שמקור הסמכות של המשטר הוא העם - ולא להיפך. זו נקודה ראשונה.

נקודה שניה: בשלטון דמוקרטי מי היא המלכות? בשלטון דמוקרטי המלכות זו הדמוקרטיה, השיטה בכללה, ולא הממשלה, כפי שחושבים לפעמים בטעות. למשל, מקובל שדמוקרטיה בריאה כוללת בתוכה גם פעולות מחאה, כמו הפגנות, מרי אזרחי, מחאות וכדומה. אם יבוא מישהו ויאמר שמכיוון שזו, כביכול, מרידה במלכות, אסור לעשות את כל הדברים האלה, הוא בעצם חוטא נגד כוונת המשטר עצמו. כלומר, זה מתכסיסי המלכות שיהיו בה 'מרידות', או תביעות לשינוי הממשלה, וכדומה, כך שמדינה דמוקרטית באמת צריכה לכלול בתוכה את המרי האזרחי. אגב, החוקה האמריקאית מרשה את זה.

(אני זוכר שפעם הגעתי למקום הנקרא כפר מימון. לא הייתי לבד - היו שם עוד כמה עשרות אלפי אנשים. ישבתי עם קבוצה של תלמידים ממכון מאיר וגם מישיבות אחרות ותוך כדי שלמדנו תורה הגיע לשם עיתונאי - זה מסוג הפסולי עדות של ימינו. הוא אמר לי:

- "אתה רב?"

- "כן".

- "ומה אתה עושה כאן?"

- "אני באתי להילחם למען הדמוקרטיה".

- "זה לא נכון! אתה לא מאמין בדמוקרטיה, אתה מאמין בא-לוהים".

- "אני לא חושב שיש פה סתירה. אני חושב שריבונו של עולם מעוניין במשטרים מסוגים שונים וגם במשטר הדמוקרטי".

- "אתה משקר - אף פעם לא שמעתי רב מדבר ככה".

- "אם אתה יודע מראש מה שאני חושב, למה אתה שואל אותי?".

הוא הלך. אחרי שהוא הלך ניגש אלי תלמיד מישיבה אחרת אמר לי: "הרב, למה לא אמרת לו את האמת שאנחנו בעד א-לוהים ולא בעד הדמוקרטיה?" יש פה בעיה קשה מאד של חוסר הבנה של מהות המלכות ושל מהות אופן פעולתו של הקב"ה בעולמו...)

כל משטר הוא ביסודו של דבר דמוקרטי, כי כל משטר הוא אמנציה של הרצון של העם. זו "האמנה החברתית", כך קרא לזה רוסו, ולכן במובן זה למהפכה גם יש מקום.

שאלה: אבל במשטר מלוכני זה לא ככה.

תשובה: אין מלך בלא עם. גם כשהמשטר המלוכני אומר על המלך שהוא מלך בחסד האל, הוא יודע שבחסד האל הוא המלך של מי שמוכן לקבל את מלכותו.

שאלה: לא מזמן כתבו בעיתון שבתקופת המחתרות הרבנות הראשית התנגדה למחתרות ולמרי האלים נגד הבריטים. אני התביישתי קצת שהיינו צריכים אורי צבי גרינברג...

תשובה: ...או את הרב קוק.

שאלה: שיכתוב דברים חריפים ושהדברים האלה לא יצאו מבית מדרש, כי מבית מדרש זה לא היה צומח כי מתפללים שם לשלומה של מלכות.

תשובה: אתה צודק. אני מסכים אתך. רק צריך לציין שמה שאמרו אז רבנים שלא להילחם בבריטניה זה טעות בדבר משנה כי זה שאסור למרוד באומות העולם זה בחו"ל, אבל בתוך ארצנו זה שלנו. הרב קוק אמר זאת במפורש. אני בהחלט רגיש לחששות שלך. כי חששות אלה התממשו. ראינו גם תופעות של אי הבנה של המשמעות של קדושת המלכות והייתי אומר (ואני צריך להיזהר פה בלשוני) שיש בהן נטייה של מיתולוגיזציה של הקדושה. לוקחים דברים שבקדושה והופכים אותם למיתוס ואז ממילא היחס לדברים הוא יחס מיתי - אומרים שיש קדושה במדינה אבל מה פירוש המילה 'קדושה'?! יכולה להיות משמעות לקדושה כמו שכל דבר חי ואמתי הוא קדוש. גם הקשר שלי אל אבא שלי הוא קדושה - יש מצוות כיבוד אב ואם - אבל יש בכל זאת הגבלות לדבר הזה: אם אבא שלי אומר לי לחלל שבת אני לא מחלל שבת למרות שאני חייב בכבודו. אני יכול להכיר במדינה כמלכות ואף על פי כן אינני נכנע לכל דבר שהמלכות אומרת, במידה וזה סותר ערכי מוסר מסוימים. אבל המלכות לא חדלה בגלל זה מלהיות מלכות. בתפיסה מיתית החשיבה היא שאם המלכות היא המוחלט אז אם אני לא מקבל את המלכות בכל דבר זה כביכול מערער את קיומה כמלכות ואת קדושתה. הייתי אומר שהנטייה הזאת נמצאת קצת מחוץ ליהדות...

שאלה: המהות של המלכות זה שנשמע לה?

תשובה: עד גבול מסוים.

כתוב למנהל האתר
כל הזכויות שמורות. Ⓒ תשע"ג (2013)