הרב אורי שרקי

חירות באמת?

שבט תשע"ז




כשאנו אומרים שכל בני אדם בני חורין הם, למה אנו מתכוונים? יש משמעות משפטית לאמירה זו, שמצאה את ביטויה במגילת זכויות האדם, הקובעת שכל בני אדם בני חורין הם במידה ואין חירותם פוגעת בחירות של זולתם. הגבול בין החירויות ייקבע על ידי החוק.

האמירה המשפטית אינה אומרת דבר על אופיו העצמי של האדם. מדוע אני בוחר במה שאני בוחר? האם אני מותנה מראש על ידי גורמים שאינם בשליטתי לנהוג כפי שאני נוהג? ניתן לומר שהחירות המשפטית מוענקת לאדם דווקא משום שקשה להאמין שהאדם חופשי באמת, כך שזה יהיה עוול לדרוש ממנו להתנהג באופן השונה ממה שהוא מותנה לו.

הגישה השוללת את חירותו של האדם מכונה דטרמיניזם. יש לדטרמיניזם לבושים שונים. אחד מהם הוא האסטרולוגיה, הסבורה שגורל האדם נקבע על פי מעמד הכוכבים בשעת לידתו, ויש גם דטרמיניזם ביולוגי התולה את הכל במטען הגנטי, וכן הפאטליזם היווני המאמין בגורל עיוור או שיטת הגזרה הקדומה באיסלאם שלפיה הכל נקבע מראש בגזירת הבורא, או הדטרמיניזם הפסיכואנליטי המבקש את שורשי התנהגותו של האדם בטראומות היסוד של הילדות, או ההיסטוריציזם של מרקס המייחס את הכל למלחמת המעמדות, וכן התולים את ההתנהגות בהשפעת החברה, החינוך ועוד.

לעומת כל אלה ניצבת עמדת היהדות בכל גבורתה, בראותה את האדם כיצור חופשי לחלוטין ביחס לטוב ולרע. הרמב"ם (שמונה פרקים פרק ח) ביסס את העמדה הזאת על ארבעה טיעונים: א) עצם קיומן של מצוות מניח את אפשרות העבירה. ב) השכר והעונש אינם אלא עוול ללא בחירה. ג) הלימוד. ד) ההכנות מפני הנזקים.

אך עדיין נותרה שאלה בסיסית. הלוא קיימת כפיה בעצם העובדה של לידתנו. כאן באה ידיעה מפתיעה בתלמוד להשלים את התמונה: "כל מעשה בראשית לדעתן נבראו - שאלם אם רוצים להיברא ואמרו הן" (ראש השנה יא, א וברש"י שם). לאמור שכל נברא בחר את תנאי חייו ואת המרחב שבו תתבטא בחירתו החופשית עוד בטרם התהוותו, בשלב שבו עוד לא הובחן ההבדל בין רצונו לבין רצון הבורא. בכלל זה גם לאיזו אומה להשתייך, לישראל או לעמים.

הרעיון הזה נרמז בדברי המשנה באבות: על כורחך אתה נוצר, נולד, חי, מת, נותן דין וחשבון. השרשרת הבלתי נמנעת מתחילה מ"נוצר" שהוא השלב של התפתחות העובר ארבעים יום אחרי ההפריה (סנהדרין צא, ב), כאן התחיל ההכרח הביולוגי של הקיום, ולא קודם לכן.

כתוב למנהל האתר
כל הזכויות שמורות. Ⓒ תשע"ג (2013)