הרב אורי שרקי

האני

מתורתו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל

"מעייני הישועה", ראש חודש אדר תשס"א




כשמייסדה של הפילוסופיה החדשה, דקרט, ביקש לו נקודה אחת של ודאות בעולמו, מצא אותה בתוך עצמו. את זאת סיכם במשפט מפורסם: "אני חושב משמע אני קיים". אמירה זו הינה ביטוי מסוים לגאווה. כל כך ברור היה לו, לפילוסוף, שהוא קיים, שהוא לא חש בקושי הלוגי שיש בדבריו: המסקנה (אני קיים) היא גם הנחת יסוד (אני חושב)! לעומתו מבאר הרב זצ"ל שהאני מקבל את קיומו הלגיטימי רק אחרי ההודאה בחסדו של הבורא:

"האדם מוצא את עצמו בעצמו, ע"י אור החיים האלוהיים המופיעים בקרבו, הממלאים אותו ברוח הטוב של רגש התודה של הכרת הטובה האלהית והבטאתה. כי במה נחשב האדם בחלישות כחו, באפסיותו וזעירותו, נגד כל היקום הגדול והעצום, וכחות הבריאה האדירים והנפלאים העוטרים אותו, מרוב שממון לעומתם אובד האדם את תוכן האני שלו. אמנם בהאיר עליו אותו האור של הכרת הטובה האלהית, וכל הסעיפים הקדושים כבירי עז הקודש שהיא מעירה בקרבו, אז בא האדם להכיר את גדולת ערכו, את אניותו והעדר בטולו בכללות ההויה, ומוצא את עצמו מאושר לומר בפה מלא: אני." (עולת ראיה, חלק א, עמ' א).

אם נסכם את דברי הרב באמרה אחת נאמר : "מודה", משמע "אני". האני אינו מקבל את ממשותו כל עוד אינו מחובר ליראת שמיים. זו עומק הביטוי החוזר ונשנה בתורה, אני ה'. כלומר, ה' הוא הנותן את האני:

"ואני בתוך הגולה, האני הפנימי העצמי, של היחיד ושל הציבור, אינו מתגלה בתוכיותו רק לפי ערך הקדושה והטהרה שלו, לפי ערך הגבורה העליונה, הספוגה מהאורה הטהורה של זיו מעלה, שהיא מתלהבת בקרבו... את האני שלנו נבקש, את עצמנו נבקש ונמצא. הסר כל אלהי נכר, הסר כל זר וממזר, וידעתם כי אני ה' אלהיכם המוציא אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלהים, אני ה'" (אורות הקודש, חלק ג, עמ' קמ-קמא)

כתוב למנהל האתר
כל הזכויות שמורות. Ⓒ תשע"ג (2013)