פסח – רעיון החירות

תמליל שיחה עם הרב אורי שרקי

ניסן תשע"ה

עוד לא עבר את עריכת הרב




נעסוק בנושא החירות. מה הייתה ההשפעה של יציאת מצריים על כלל האנושות, מה ההבדל בין חופש לחירות, ובמה שונה החירות של עם ישראל מהחירות של אומות העולם.

שאלה: מה אנחנו יכולים ללמוד שאנחנו עדיין לא יודעים על רעיון החירות?

תשובה: הרעיון של חירות הוא הרעיון המופקע ביותר מבחינה אינטלקטואלית. אין שום דבר בעולם הטבע שמורה על חירות אמיתית. לכן הרעיון שהאדם יכול להיות באמת חופשי ובן חורין לא היה חודר לתוך הלבבות אלמלא יציאת מצרים. הרב קוק אומר:

"כי אילו לא הוציא הקב"ה את אבותינו ממצרים לחרות עולם, הרי כל העולם כולו וכל סדר חיי האדם היו נשארים על מקומם בלי השתנות, וכך היה נשאר השעבוד לאותו פרעה במצרים".

העולם לא היה משתנה, העולם היה נשאר תקוע. אנחנו רואים כעובדה מתועדת שהרעיון של חירות, קידמה והתפתחות התפשט בעולם רק בתרבויות ששמעו באופן ישיר או עקיף על עם ישראל. במקומות רחוקים יותר כגון סין העתיקה או למשל אצל האצטקים במקסיקו או אצל האינקה בפרו הרעיון של אפשרות של שינוי העולם היה רעיון רחוק לגמרי מן המחשבה. להפך, הקביעות וההתמדה נחשבו לאידאל העליון. אנחנו רואים שרק אחר כך, כאשר הספרדים באו למקסיקו והישועים הגיעו לסין, נעשה פתאום שינוי תודעתי והצטרפו אותם העמים לרעיון הקידמה. יציאת מצרים היא זו שפעלה את המחשבה של החירות. אחר כך חירות מן המלכויות, חירות ממלאך המוות, חירות מיצר הרע וכדומה. כל הדברים האלה הוכחו כאפשריים ועובדתיים ביציאת מצרים.

שאלה: מה זאת אומרת חירות ממלכויות?

תשובה: החירות הפוליטית. אי אפשר היה לחשוב שעם אימפריה וסדר סוציו-אקונומי-פוליטי כמו של מצרים יהיה אפשר שאומת העבדים שעומדת בתשתית הכלכלה המצרית היא זו שתשתחרר ותהפוך את הקערה על פיה. עצם זה שהדבר הזה נהיה אפשרי והתקיים זאת הראייה שהסדר הפוליטי איננו דבר מוחלט וניתן לשינוי.

שאלה: אם נחשוב על תרבויות אחרות שחוו את החירות הזאת כמו השחורים בארה"ב...

תשובה: כן. הכול בא על יסוד יציאת מצרים.

שאלה: איך העבדות נמשכה שם כל כך הרבה זמן? הרי האמריקאים הם תרבות דתית.

תשובה: גם החברה השחורה בארה"ב הייתה חברה מאוד דתית. כל הדיון מסביב לשאלת העבדות היה דיון תנכי. גם מצדדי העבדות וגם מתנגדיה ביססו את דבריהם על יסוד התנ"ך. אלה הביאו פסוקים המדברים על כנען עבד עבדים ואלה דיברו על יציאת מצרים.

השאלה מסביב לחירות היא אפשרית בכלל אך ורק אחרי שהייתה יציאת מצרים. אז יש מקום לדיון. בעולם העתיק, בעולם הרומי או אפילו בעולם היווני העתיק, המחשבה שיכולה להיות חברה ללא עבדות או שיש מקום לשחרר את העבדים הייתה רעיון זר לגמרי לנפש.

שאלה: למרות שזה היה הרבה אחרי יציאת מצרים.

תשובה: כן, אבל אלה מקומות שבהם דבר האומה הישראלית לא נשמע. אנחנו היום מדברים על התפשטות התנ"ך בעולם. בעת העתיקה נדרש לכך זמן רב. עד שהיוונים שמעו על היהודים עבר הרבה מאוד זמן.

שאלה: אתה אומר שחירות היא לא משהו מוחלט אלא משהו שהוא רק אפשרי?

תשובה: אנחנו יודעים שנשמת האדם היא חירותית, ושהחירות הזאת היא כמין נטף של החירות הא-לוהית העליונה. אבל המודע הראשוני של האדם, הופעתו הראשונה בעולם היא שהוא נתון לחוקים. כשהאדם מגיע לעולם הזה הוא תקוע בעריסה עם החיתול ועם הרעב שלו וכדומה. המחשבה שהוא באמת בן חורין היא מחשבה שחודרת אל הנפש רק בשלבים מאוחרים יותר. למרות שמבחינת המבנה הפנימי של האדם, נשמתו היא הבסיס הראשוני.

שאלה: כל מי שיש לו ילדים יודע שכבר בגיל שנתיים הם מתחילים לחשוב על החירות שלהם.

תשובה: אני לא מדבר על החופש. זה לא אותו הדבר. פירושו של המושג חופש הוא שאני יכול לעשות מה שאני רוצה. החירות היא שאני יכול לרצות מה שאני רוצה. למשל, אם אני מאוד אוהב סוכריות וההורים שלי לא רוצים לתת לי אבל אני מורד ואני רוצה את הסוכריות, בזה אני מבטא את השאיפה שלי לחופש. אבל זה שאני רוצה סוכריות, אולי זה כפוי עלי, כי אני בנוי במבנה ביולוגי כזה שהסוכריות טעימות לי ואינני יכול שלא להתאוות לסוכריה, אינני יכול להתגבר על התאווה הזאת. אולי בגלל זה אני דורש את החופש. החירות לעומת זה היא שאני יכול להחליט אם אני בכלל אוהב סוכריות או לא, אם אני מעוניין להיכנע אל התאווה או לא להיכנע לתאווה. זה דבר שמתברר הרבה יותר מאוחר.

שאלה: יש לנו הרבה דברים פיזיים כמו הסוכריות האלה, כמו הרעב.

תשובה: האדם הוא היצור היחיד שיכול אפילו להתאבד. הוא יכול להחליט שהוא פועל נגד הטבע שלו. אמנם זאת הצורה השלילית לבטא את זה, אבל מזה אנחנו יודעים שיש כאן גרעין פנימי של חירות גדולה שבאה מהנשמה שלו, וזה לא קשור כלל וכלל לחופש של האדם. החופש בדרך כלל מחובר אל תאוותיו הכפויות עליו.

שאלה: יש הבדל בין חירות של ישראל לחירות של גויים?

תשובה: לא, אין שום הבדל. חירות זו חירות. אלא שאצלנו הדבר הזה הוא חלק מחווייתנו הלאומית. מכיוון שאנחנו יצאנו ממצרים חווינו את החירות הזאת במובן הלאומי, בעוד שאצל אומות העולם כדי לחוש את החירות, האדם דווקא צריך לנתק את עצמו מן ההוויה הקולקטיבית ולחזור אל היחידיות שלו. כלומר, אצל האומות אם אני בן חורין אני צריך להתנתק מהחברה. בעם ישראל אם אני רוצה להיות בן חורין אני צריך להתחבר אל החברה.

שאלה: איך מתבטא העניין של להתנתק מהחברה? טוב לאדם שהוא נמצא בחברה.

תשובה: אבל האדם נתון גם לדטרמיניזם של הסוציולוגיה וכדומה. הרבה פעמים החברה שבתוכה הוא נמצא מקדמת ערכים שליליים ודווקא אנשים גדולים מבחינה מוסרית הם אנשים שהתגלו כהולכים נגד הזרם של החברה. למשל, סוקרטס. אילו סוקרטס היה רוצה להיות נאמן לחברה האתונאית, מן הסתם הוא היה מדרדר מבחינה מוסרית כמו החברה שבה הוא היה חי. לעומת זה בעם ישראל, כיוון שהאומה כאומה נושאת בתוכה ערכים חיוביים שמתקדמים דווקא ע"י הקיום הלאומי של עם ישראל, אז הדבקות בלאום הישראלי היא גם הדבקות בערכים של חירות ומוסר. במילים אחרות אני רוצה להגיד את מה שהרב קוק אמר פעם על ההצטרפות שלנו אל הלאומיות היהודית. אלמלא שאנחנו יודעים שהלאומיות היהודית נושאת בתוכה אידאלים עתידיים גדולים לא היינו מצטרפים אליה. סתם לאומיות היא סוג של אגואיזם מורחב. יש בזה מרכיב מסוים של רשע. אנחנו האומה היחידה שנוסדה מלכתחילה כדי לקיים "ונברכו בך כל משפחות האדמה". ז"א, אנחנו אומה שעצם קיומה משנה את העולם בכיוון החיובי. קיומנו במציאות הוא זה שלימד את העולם שיש דבר כזה חירות, שיש דבר כזה אמונה, שיש דבר כזה קידמה, תקווה וכדומה. ולכן גם כשאדם מצטרף אל הלאומיות הישראלית, לדוגמה, כשהוא הולך לצבא מתוך שאיפות של קידום אישי או כדי להראות כמה הוא גיבור, בסופו של דבר שלא מדעתו הוא מצטרף אל מפעל גדול שעתיד לתקן את העולם, וזה מקרין גם על פרטיותו.

כתוב למנהל האתר
כל הזכויות שמורות. Ⓒ תשע"ג (2013)