הנבואה שבהחלטת אונסק"ו לגבי הר הבית

תמליל שיחה עם הרב אורי שרקי

מרחשוון תשע"ז

עוד לא עבר את עריכת הרב




מבט אל האספקט הנבואי שבהחלטת אונסק"ו לגבי הר הבית. אחרית הימים כמו שרק הרב יודע לראות אותה.

שאלה: עלה בשבועות האחרונים הסיפור של אונסק"ו וירושלים. זה אולי צוהר למשהו גדול יותר. מה ההתייחסות של הרב לכך שארגון האומות המאוחדות פוסל את הקשר בינינו לבין ירושלים. מה זה אומר?

הרב שרקי: זה מאוד משמעותי. ארגון אונסק"ו מייצג בזה את המאבק בין ישראל לאומות העולם. המאבק האחרון שבאחרית הימים מסתובב מסביב לירושלים. אפשר לקרוא לזה מלחמת גוג ומגוג אם רוצים. במדרש שוחר טוב נאמר שהשלב האחרון תהיה מלחמה דיפלומטית ולא מלחמה דווקא בנשק.

המדרש דורש את הפסוק "סבוני כדבורים" כ-"סבוני בדיבורים": יהיו דיבורים על ירושלים בעולם כולו. זהו השלב האחרון והמכריע של ההתנגשות בין ישראל לעמים באחרית הימים. הדבר הוא מאוד משמעותי. שואל הרב קוק בספר עין איה איך יכול להיות שאחרי כל הטוב שהאנושות קיבלה מעם ישראל בתחום הערכים, בתחום האמונות ובעוד הרבה תחומים, יקום הגולם על יוצרו וכל האנושות פתאום תלחם בנו. אומר הרב קוק שכל זמן שנקודת המרכז לא ברורה, המעגל יכול להשתנות ואז הכול יכול להתהפך. במעגל יש אינסוף נקודות ורק נקודה אחת שהיא המרכז. ברגע שהנקודה הזאת לא ברורה, זה כבר לא אותו מעגל אלא מעגל אחר. מכיוון שנקודת המרכז של הערכים לא מוכרת היטב באנושות, לא מכירים בזה שהיא עם ישראל וארץ ישראל ובפרט המקדש, ואז זאת בעצם הכנה להתהפכות כל הערכים כולם. אנחנו רואים, אם כן, הקבלה בין התהפכות הערכים בימינו, האמירה על הטוב שהוא רע ועל הרע שהוא טוב, יחד עם הניסיון לביטול נקודת מרכז הקודש וההתכחשות אליה.

שאלה: מה זאת אומרת שהכול יכול להתהפך?

הרב שרקי: פתאום כל האנושות כולה תתקומם נגד מי שהיטיב עמה. היא לא תהיה מוכנה להכיר בכל הטוב שבא ממנו, ואולי הם גם ירצו לבטל את הטוב הזה. זה שאנחנו חיים בתקופה שבה השקר כל כך גדול זה דבר נפלא. לאחרונה אולי חשבנו שיצאנו ממרכז העניינים של האנושות, שהפסקנו להיות כאלה מעניינים. פתאום מתברר שאנחנו שוב במרכז הכול, ע"י זה שאנחנו יורשים את השקר הגדול ביותר שיכול להיות בהיסטוריה. הדבר הזה הוא נפלא. סימן שאנחנו באמת חשובים הן עבור ההשגחה העליונה כמובן והן עבור האנושות.

שאלה: מה זאת אומרת "השקר הוא דבר נפלא"?

הרב שרקי: לא אמרתי שהשקר הוא דבר נפלא. אמרתי שאם אנחנו זוכים להיות אלה שהשקר הגדול ביותר ממוקד דווקא בהם ובנקודת הקודש היותר פנימית שלהם, זה סימן שחזרנו אל מרכז העניינים, זה סימן שכעת מתרחש משהו משמעותי.

שאלה: מלחמת גוג ומגוג היא לא מלחמה מטורפת?

הרב שרקי: זאת גם מלחמה מטורפת, אבל במדרש שוחר טוב מבואר שיש מספר שלבים. ואחד השלבים האחרונים הוא השלב שבו האומות מנסים להוציא כרוזות בכל העולם כולו על ירושלים.

שאלה: ומה השלבים הבאים בהתפתחות הזאת? איך זה מתהפך בחזרה?

הרב שרקי: הנביאים אומרים דברים ברורים שבעקבות כל המאבקים האלה יתקיים:

"וְהִתְגַּדִּלְתִּי וְהִתְקַדִּשְׁתִּי וְנוֹדַעְתִּי לְעֵינֵי גּוֹיִם רַבִּים וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה'".

קשה לדעת בדיוק איך הדברים האלה מתרחשים, למרות שביחזקאל יש תיאורים די ציוריים של הדברים האלה. בספר זכריה אנחנו רואים דברים קצת שונים, אבל ברור שיחד עם העוינות בא החיפוש. כלומר, אם אתה מסוגל לשנוא אותי זה סימן שאתה גם בבוא הזמן יכול לאהוב אותי. העולם היום נמצא בחיפוש, חיפוש אחרי משמעות, חיפוש אחרי רוחניות. לאו דווקא חיפוש אחרי דתות. עדיין הדתות נחשבות לדבר מיושן. אבל יש חיפוש של רוחניות. יתכן מאוד שהמאוויים הערכיים של האנושות הן ממזרח והן ממערב ימצאו את פתרונם דווקא בתרבות שלנו.

שאלה: איך?

הרב שרקי: הדבר הוא פשוט ביותר. היום המאבק בין המזרח למערב הוא בדבר השאלה מי במרכז. האם א-לוהים במרכז, כפי שטוען האסלאם, ואז האדם בפריפריה, או שהאדם במרכז ואז הא-לוהים בפריפריה, כמו שטוען המערב. נקודת המפגש בין שתי הטענות האלה יכולה להיעשות דרך התרבות הישראלית שאומרת שלא א-לוהים ולא האדם במרכז כי אם המפגש ביניהם, הדיאלוג בין האדם לבין א-לוהים. אנחנו יכולים להראות את הדבר הזה בצורה חיה בתוך התרבות שלנו שיכולה לשמש מופת לשתי הציוויליזציות האלה המתנגשות זו בזו כעת.

שאלה: איך אנחנו משמשים מופת?

הרב שרקי: אנחנו פשוט משיבים את השכינה לתוכנו. ואם השכינה חוזרת אל אומתה, אל האומה הישראלית, סימן שידידות היא אפשרית בין הבורא לנברא.

"וְרָאוּ כָל בָּשָׂר יַחְדָּו כִּי פִּי ה' דִּבֵּר".

לא תמיד אנחנו חשים את השיבה של השכינה אלינו כי אנחנו בתוך המאורע. מי שעומד מבחוץ רואה את זה הרבה יותר טוב מאיתנו.

שאלה: נחזור לאונסק"ו. האם בעתיד גופים כאלה יכירו ב...?

הרב שרקי: אינני יודע אם אונסק"ו ישרוד אחרי שזעם ה' יראה לעיני כל את אפסותו של הארגון הזה. אבל האינטואיציה שנמצאת ביסוד הגינוי, ביסוד ההכרזה המשוגעת אפשר לומר של הארגון הזה, היא שיש כאן מרכז לקודש ושעליו נלחמת התרבות האנושית וכאן מתברר אצל מי ההגמוניה של הערכים. צריך לומר את האמת, ההצבעה איננה נגד ישראל, ההצבעה היא נגד הנצרות. ברגע שהעולם הנוצרי אומר שאין שום קשר בין הר הבית לבין היהדות אז בעצם הנצרות בטלה. הרי כל המאורעות של מייסד הנצרות וכל מה שהמערב סבב סביבו זה תמיד מסביב למקומות הקודש אשר בירושלים. ברגע שהם מתכחשים ליסוד הישראלי נופל כל היסוד התרבותי, הערכי והדתי של המערב. זה בעצם גול עצמי. ניתן לומר שכאן המערב החליט להיכנע לאסלאם ולקבל על עצמו באופן קולקטיבי את המעמד של הדִ'מָּה, בן החסות האסלאמי לפי השריעה. זה נעשה בקנה מידה אדיר, הרבה יותר מגדול ממה שיכולנו לחשוב. לא שמשלמים את הג'יזיה, מס הגולגולת, אלא משלמים את המס בגדול. בספר עובדיה כתוב:

"וְעַל יְרוּשָׁלַ‍ִם יַדּוּ גוֹרָל".

ידו מלשון לְיַדּוֹת. אלה הטענות שיש לקב"ה נגד אדום. אדום ידו גורל על ירושלים. הם הופכים את העניין של ירושלים לדבר שצריך לחלק אותו בין האומות בלי לשאול את עם ישראל. על זה בא זעם ה' הכבד בספר עובדיה שהוא הפטרת פרשת וישלח.

שאלה: ואנחנו צריכים לשאוף להכרזה מנוגדת להכרזה הזאת?

הרב שרקי: אנחנו לא צריכים להילחם. אם היית אומר שאנשים אמרו את ההכרזה הזאת בגלל שאינם יודעים את האמת אז היית מודיע להם את האמת. אבל הם יודעים את האמת. יש פה משהו אחר לגמרי, וזה הניסיון למחוק את זכר ישראל, אם לא באופן פיזי אז לפחות באופן תרבותי. ולכן אין לנו ברירה אלא להיות חזקים ואמיצים להיות עצמנו.

שאלה: איפה אנחנו יכולים להיות עצמנו פה? אנחנו לא עצמנו בירושלים בצורה מלאה.

הרב שרקי: אנחנו נהיה עצמנו בירושלים מסיבה פשוטה. המאורעות יכריחו אותנו לעשות כן. כפי שדיברנו באחת הפעמים הקודמות, כל הניסיונות לומר שהטרור הפלשתיני וכל האלימות של הערבים נגדנו היא בגלל שהם אינם מקבלים מדינה מתנפצים מול חומת המציאות. המציאות היא בדיוק ההפך. הדיבורים על מדינה לפלשתינאים הם הם אלה שיכולים לעודד את הטרור. לכן אין לנו ברירה אלא לחזור להיות עצמנו ולהיות ברורים לחלוטין הן בנושא הר הבית, הן בנושא ירושלים ובכל נושא שהוא. ומתוך כך יכבדו אותנו. כידוע, מי שגאה בעצמו אז מכבדים אותו.

שאלה: שנזכה להיות גאים בעצמנו.

הרב שרקי: אמן.

כתוב למנהל האתר
כל הזכויות שמורות. Ⓒ תשע"ג (2013)