הרב אורי שרקי

שכר ועונש?

סיון תשע"ז




האם מערכת היחסים שלנו עם הבורא דומה לפינקס חובות של מכולת בצירוף הוצאה לפועל? כל המערכת של שכר ועונש שבתורה, שרבי יוסף אלבו בספרו "העיקרים" העמיד אותה כאחד משלושת עמודי היהדות, יוצרת קושי בנפש החפצה בדבקות אידיאלית בא-לוהים, כשהיא ניצבת מול מכלול של שכר ועונש המקטין את הבורא בפניה ומעודדת אותה לעבודה שכולה על מנת לקבל פרס, שהיא בגדר "לא לשמה". משום כך רבינו ישעיה הלוי הורוויץ שהרגיש בקושי, ניסח בספרו 'שני לוחות הברית' (הקדמת תולדות אדם) את העיקר השלישי: הדבקות בה', במקום שכר ועונש, שכן הדבקות היא המטרה האמיתית של מערכת הגמול.

אבל האמת היא שהביטוי המדוייק שהשתמשו בו חז"ל כשביקשו לנסח את העיקרון האמוני של הגמול איננו 'שכר ועונש' כי אם 'מידה כנגד מידה' (סנהדרין צ, א), או בלשון מורחבת יותר: "במידה שאדם מודד בה כך מודדין לו" (סוטה פ"א מ"ז). לאמור שבאמת אין כאן הענשה או גמילה מחוץ לתוכנו של המעשה. המעשה הוא הגונז בעצמותו את תוצאתו, כמו שהיד נרטבת במים או נשרפת באש. זה העומק של הביטוי 'שכר מצוה מצוה' (אבות פ"ד, מ"ב). האדם הוא בעצמו כלי, מידה, שמודד את תוכן החיים שימלא אותו או שיחסר לו. לפיכך, אף על פי שמידת הוותרנות משובחת, עם כל זאת "האומר הקדוש ברוך הוא ותרן, יוותרו חייו" (בבא קמא נ, א). כי לא הקדוש ברוך הוא גומל לאדם כי אם האדם הוא הגומל לעצמו (ועיין נפש החיים שער א פרק יב). כך מתפרש המאמר "וכל מעשיך בספר נכתבים" (אבות ב, א), שהאדם הוא בעצמו הספר שבו נכתבים רשמי מעשיו.

עולה מכאן ששאלת צדיק ורע לו מוצאת את פתרונה מחוץ לפרשת 'אם בחוקותי', שאינה אלא אחד ממימדי ההשגחה, המכונה בלשונו של רמח"ל (בספרו דעת תבונות) 'הנהגת המשפט' לעומת 'הנהגת היחוד', הכוללת שיקולים רחבי היקף של מטרותיה של ההיסטוריה האנושית. יתכן בהחלט שהיסורין החלים על הצדיק אינם בשל עבירה פורמאלית כי אם בשל שינוי זהות הנדרש ממנו על מנת להשתלב במפנה היסטורי החל בזמנו, מעין גורלו של איוב, שהתייסר על אף צדקותו המוחלטת, כשהגיע הזמן להצטרף אל סגנון הצדקות של אברהם (בבא בתרא טו, ב). הצורך הפנימי בשינוי הוא המזמין את התהפוכות העשויות לעצב מחדש את אישיותו, כמאמר חז"ל (ברכות ה, א): יסורין ממרקים כל גופו (=עצמו) של אדם.

כתוב למנהל האתר
כל הזכויות שמורות. Ⓒ תשע"ג (2013)