הרב אורי שרקי

תשעה באב - מחלוקת השמש והירח

סיכום שיעור משנת תשנ"ח - עוד לא עבר את עריכת הרב




בחודש אב נוהגים לומר את 'ברכת הלבנה' במוצאי תענית תשעה באב. רמז לדבר: "דוד מלך ישראל חי וקיים", והלא אנו מצפים להתחדשותה של מלכות ישראל, המשולה ללבנה, דוקא במוצאי תשעה באב.

מדוע ישראל נמשלים ללבנה ולא לשמש? הלא נאמר:

"יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר" (ישעיה מט, ג),

ומהי תפארתו של הקב"ה בעולמו אם לא השמש?!

רבי יהודה הלוי כותב בספר 'הכוזרי' כי כשם שהשמש מאירה לעולם, כך ישראל הם אור גדול לעולם, ולכן זהו פלא מדוע ישראל נמשלו דוקא ללבנה ולא לחמה...

במהלך סדרי הכוכבים אנו רואים שהשמש היא הפועלת ואילו הירח הוא הנפעל, החסר אור עצמי. לכן ייתכן שכאשר אמרו לנו חז"ל שישראל נמשלו ללבנה, הם רצו לומר אמירה שלילית דוקא!

ישנן שתי גישות לעולם: גישה אקטיבית, שמשית, וגישה פאסיבית, ירחית. עם ישראל צריך להנהיג את היסטוריה האנושית, ולכן כאשר אנו מתנהגים בדרך ירחית פאסיבית, דרך של קבלה בלבד, ייתכן מאוד שאז אין אנו ממלאים את תפקידנו כראוי.

יש לשים לב לכך שאברהם אבינו גדל בתרבות שעבדה לירח - עד לפני שמונה מאות שנה עבדו בעיר חרן לירח... אברהם אבינו יצא מחרן, כלומר סירב לקבל השקפת עולם פאסיבית כדי לקחת את הנהגת ההיסטוריה. אברהם לא רצה להיות משול לירח, ועליו נאמר:

"מִי הֵעִיר מִמִּזְרָח" (ישעיה מא, ב).

כלומר אברהם אבינו הוא כמו החמה העולה ממזרח כדי להאיר לעולם.

דוקא במשפחתו של נחור, שלא הצטרפה לאברהם אבינו, היה אדם בשם לבן, מלשון 'לבנה', ותרח, מלשון 'ירח'. אם כן, אברהם אבינו ניסה לצאת מן השפלות הירחית, מן השפלות של השעבוד לכוחות הטבע, כדי להפוך לכח מתנגד, מעל לטבע, בבחינת חמה לעומת לבנה.

כאשר אנו מסתכלים בתולדות עליהן מסופר בתורה, אנו רואים שעד ליעקב אבינו תמיד היו שתי סוגי שושלות אנושיות: שושלות אנושיות הדומות לירח ושושלות אנושיות הדומות לחמה.

כידוע, דוקא החלקים החלשים בחברה האנושית מביאים ילדים רבים, ואילו האריסטוקרטיה הינה עקרה ומביאה לכל היותר 'שני ילדים וכלב'... לכן כל משפחה שהעמידה שנים עשר ילדים נקראת 'משפחה ירחית', כדרך שישנם שנים עשר מזלות ברקיע ושנים עשר חודשים ירחיים בשנה. למשל,

- משפחת כנען, שעליו נאמר:

"אָרוּר כְּנָעַן עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה לְאֶחָיו" (בראשית ט, כה),

מנתה שנים עשר ילדים:

"וּכְנַעַן יָלַד אֶת צִידֹן בְּכֹרוֹ וְאֶת חֵת: וְאֶת הַיְבוּסִי וְאֶת הָאֱמֹרִי וְאֵת הַגִּרְגָּשִׁי: וְאֶת הַחִוִּי וְאֶת הָעַרְקִי וְאֶת הַסִּינִי: וְאֶת הָאַרְוָדִי וְאֶת הַצְּמָרִי וְאֶת הַחֲמָתִי וְאַחַר נָפֹצוּ מִשְׁפְּחוֹת הַכְּנַעֲנִי" (בראשית י, טו-יח).

- לעבר, בנו של שם, היו שני בנים: פלג ויקטן (בראשית י, כה). עם ישראל הוא צאצא דוקא של פלג ולא של יקטן, שכן פלג הוליד את רעו, רעו הוליד את שרוג, שרוג הוליד את נחור, נחור הוליד את תרח, ותרח הוליד את אברם (בראשית, פרק יא). לעומת זאת יקטן הוליד שנים עשר שבטים זכריים ושבט אחד נקבי:

"וְיָקְטָן יָלַד אֶת אַלְמוֹדָד וְאֶת שָׁלֶף וְאֶת חֲצַרְמָוֶת וְאֶת יָרַח: וְאֶת הֲדוֹרָם וְאֶת אוּזָל וְאֶת דִּקְלָה: וְאֶת עוֹבָל וְאֶת אֲבִימָאֵל וְאֶת שְׁבָא: וְאֶת אוֹפִר וְאֶת חֲוִילָה וְאֶת יוֹבָב כָּל אֵלֶּה בְּנֵי יָקְטָן" (בראשית י, כו-כט).

אם כן, הענף שנדחה בהיסטוריה הוא לעולם בעל שנים עשר בנים ובת אחת. למשל:

- לישמעאל היו שנים עשר ילדים:

"אֵלֶּה תֹּלְדוֹתָם בְּכוֹר יִשְׁמָעֵאל נְבָיוֹת וְקֵדָר וְאַדְבְּאֵל וּמִבְשָׂם: מִשְׁמָע וְדוּמָה מַשָּׂא חֲדַד וְתֵימָא: יְטוּר נָפִישׁ וָקֵדְמָה אֵלֶּה הֵם בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל" (דברי הימים א א, כט-לא),

ובת בשם בשמת (בראשית לו, ג). ישמעאל נדחה מן הסגולה, שכן נאמר:

"וּלְיִשְׁמָעֵאל שְׁמַעְתִּיךָ הִנֵּה בֵּרַכְתִּי אֹתוֹ וְהִפְרֵיתִי אֹתוֹ וְהִרְבֵּיתִי אֹתוֹ בִּמְאֹד מְאֹד שְׁנֵים עָשָׂר נְשִׂיאִם יוֹלִיד וּנְתַתִּיו לְגוֹי גָּדוֹל: וְאֶת בְּרִיתִי אָקִים אֶת יִצְחָק אֲשֶׁר תֵּלֵד לְךָ שָׂרָה לַמּוֹעֵד הַזֶּה בַּשָּׁנָה הָאַחֶרֶת" (בראשית יז, כ-כא).

- גם לנחור, שנדחה מן הסגולה, היו שנים עשר ילדים:

"אֶת עוּץ בְּכֹרוֹ וְאֶת בּוּז אָחִיו וְאֶת קְמוּאֵל אֲבִי אֲרָם: וְאֶת כֶּשֶׂד וְאֶת חֲזוֹ וְאֶת פִּלְדָּשׁ וְאֶת יִדְלָף וְאֵת בְּתוּאֵל" (בראשית כב, כא-כב),

ובת, הלא היא רבקה בתו של בתואל (שם, כג).

אם כן, דוקא אלו שהולידו מעט ילדים הם הכח הפועל בהיסטוריה, כשם שהשמש עומדת יחידה ברקיע, ואילו אלו שהולידו ילדים רבים נדחו מן הסגולה.

והנה, לעשו היו ארבע נשים, כאשר אחת לא הביאה ילדים כלל ושלושת הנשים האחרות הביאו בסך הכל חמשה ילדים (בראשית, פרק לו). לעומת זאת, ליעקב אבינו היו שנים עשר ילדים ובת אחת...

יוצא שעשו הוא הכח השמשי בעולם, הוא הכח הפועל שהשלטון הפוליטי נתון בידיו, ואילו יעקב אבינו הוא הצד החלש הנמשל לירח. אכן השלטון הפוליטי היה נתון בידיו של יעקב לתקופות קצרות ביותר: בסך הכל שמונים שנה בימי דוד ושלמה, שבעים שנה בימי החשמונאים, ופחות משישים שנה מאז שקמה מדינת ישראל. ברוב שנות ההיסטוריה לא היינו עצמאיים אלא היינו בבחירת ירח.

אם כך, יוצא, כביכול, שיעקב אמור להיות נדחה?!?!

הפתרון לכך הוא שיעקב יקח את ברכתו של עשו, ובכך יאמץ לוח שנה חדש שהוא שמשי וירחי כאחד. לשם כך יש להפוך מיעקב, שכולו ירח, לישראל, שהוא שמש וירח גם יחד:

"וַיֹּאמֶר: לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל" (בראשית לב, כח).

אכן, כאשר יעקב אבינו יוצא אל הגלות, נאמר:

"וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה: וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ" (בראשית כח, י-יא).

הביטוי 'בא השמש' פירושו 'שהשמש שקעה', אולם בספר הזוהר' הקדוש נאמר ש'כי בא השמש' פירושו 'בא הזמן של עשו לשלוט בעולם': כיון שיעקב יצא לגלות, הרי הוא בצורה פאסיבית, בבחינת ירח, ואילו עשו הוא השולט, בבחינת השמש. (עיין המדרש הנעלם לפרשת ויצא: "'כי בא השמש' - דאתעבר מניה ואתייהיבת לעשו"). רק לאחר שיעקב אבינו הצליח לקחת את ברכתו של עשו, במאבקו עם המלאך, נאמר:

"וַיִּזְרַח לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ כַּאֲשֶׁר עָבַר אֶת פְּנוּאֵל וְהוּא צֹלֵעַ עַל יְרֵכוֹ" (בראשית לב, לא).

יוסף הצדיק חלם:

"וְהִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים מִשְׁתַּחֲוִים לִי" (בראשית לז, ט),

ועל כך גוער בו אביו:

"מָה הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתָּ הֲבוֹא נָבוֹא אֲנִי וְאִמְּךָ וְאַחֶיךָ לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְךָ אָרְצָה?!"

רש"י מביא מדרש שלפיו יעקב אבינו אמר: "והלא אמך כבר מתה!". כלומר, "לא ייתכן שהחלום שלך יתגשם שהרי רחל אמך כבר מתה!" (ובאמת בתוך המילים "אשר חלמת הבוא" גנוזות המילים 'רחל מתה' - "אשר חלמת הבוא"). יש פה קושי: הרי תיכף לאחר מכן נאמר: "ואָבִיו שָׁמַר אֶת הַדָּבָר" (שם, יא), ורש"י מפרש את זה: "היה ממתין ומצפה מתי יבא" - והרי רחל מתה?!

התשובה היא שהשמש והירח אינם יעקב ורחל כי אם יעקב עצמו, שמאז מלחמתו במלאך הוא לא רק ירח אלא גם שמש וגם ירח! כפי שאומר לנו המדרש (בראשית רבה סח, י): "בשעה שאמר יוסף: 'והנה השמש והירח', אמר יעקב: 'מי גלה לו ששמי שמש?!'".

הכח באומה שתפקידו להפוך את 'יעקב' ל'ישראל' - הוא יוסף, "שטנו של עשו" (בראשית רבה עג, ז), שבידו הכח הפוליטי, "הוּא הַשַּׁלִּיט עַל הָאָרֶץ הוּא הַמַּשְׁבִּיר לְכָל עַם הָאָרֶץ" (בראשית מב, ו), והוא זה שיכול להפוך את הירח לשמש. אנו מצפים לצאת מן המצב שבו ישראל משולים ללבנה, וכן נאמר על מלכות שלמה: "עד בלי ירח" (תהלים עב, ז). (ישנם 15 דורות מאברהם אבינו ועד לשלמה המלך, כירח העולה; אך ישנם 15 דורות משלמה ועד לצדקיהו מלך יהודה האחרון, כירח היורד. לכן אנו רוצים מלכות הדומה לשמש ולא לירח).

הבעיה היא שבעולם הזה אדום זו המלכות הדומה לשמש...

הגמרא במגילה (ו, א) אומרת:

"ואמר רבי יצחק: מאי דכתיב 'אל תתן ה' מאויי רשע זממו אל תפק ירומו סלה' - אמר יעקב לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, אל תתן לעשו הרשע תאות לבו, זממו אל תפק זו גרממיא של אדום שאלמלי הן יוצאין מחריבין כל העולם כולו. ואמר רבי חמא בר חנינא: תלת מאה קטירי תגא (300 שרים) איכא בגרממיא של אדום ותלת מאה ושיתין וחמשה מרזבני (365 דוכסים) איכא ברומי, ובכל יומא נפקי הני לאפי הני ומקטיל חד מינייהו ומיטרדי לאוקמי מלכא".

המהר"ל כותב על כך ('נצח ישראל', פרק יז):

"בארו בזה כח מלכות רביעית, ותוקף של המלכות. ודע, כי על פי דעת רז"ל בעלי האמת, כח החיה הרביעית מקבל מן כח חמה 'המאור הגדול' (בראשית א, טז), והוא מונה מספר שלו אל החמה". כידוע הנוצרים בני אדום מונים את הלוח השנתי שלהם לפי 365 ימות החמה. "ויעקב נקרא קטן, והוא מונה מספר שלו למאור הקטן (שם). ומפני זה נקרא 'אדום'. ואמרו במדרש (בראשית רבה סג, יב): תבשילו אדום, שנאמר 'הלעיטני נא מן האדום' (בראשית כה, ל), ארצו אדומה, שנאמר 'ארצה שעיר שדה אדום' (בראשית לב, ג), גבוריו אדומים, שנאמר 'גבוריו מאדם' (ר' נחום ב, ד), לבושיהן אדום, שנאמר 'אנשי חיל מתולעים' (שם), ופורע ממנו אדום, שנאמר 'דודי צח ואדום' (שיר השירים ה, י), בלבוש אדום, שנאמר 'מדוע אדום ללבושך' (ישעיה סג, ב), עד כאן. ובארו בזה כי שם 'אדום' ראוי אל עשו, ולכך כל אשר שייך אליו נקרא בשם 'אדום', וכל זה מפני כי מקבל כחו מן החמה אשר היא אדומה, וכדאיתא בבבא בתרא (פד, א) האי שמשא סומקתא היא. בשביל כך נקראת השמש חרסה, 'בטרם תבא החרסה' (שופטים יד, יח), כי החרס הוא אדום. וכמו שנקרא המאור הקטן 'לבנה' (ישעיה כד, כג) על שם הלבנות, כך נקראת השמש 'חרסה' על שם האדמימות, ואין ספק בדבר זה".

כלומר, לאדום ישנו כח עצום, כח השלטון בעולם!

בימות הקיץ השמש מאירה בכל תוקפה וזהו זמנו של אדום. זמנים אלו אינם טובים לישראל: "משנכנס אב ממעטין בשמחה ובר ישראל דאית ליה דינא בהדי נכרי לישתמיט מיניה דריע מזליה" (שו"ע או"ח תקנא, א).

עם ישראל 'מסתדר' יותר עם זמנים בהם מתייחדין המידות, זמנים בהם מתייחדים הקור והחום, ולכן האביב (חודש ניסן) והסתיו (חודש תשרי) הם הזמנים הטובים לנו, משאין כן בזמנים קיצוניים, שאז שולטות אומות העולם: בתוקף החום (אב) שולטת החמימות האדומית ובתוקף הקור (טבת) שולטת הקרירות היוונית.

ברור שלא עם ישראל אחראי למצב הזה, כפי שאומרת הגמרא במסכת חולין (ס, ב):

"אמר הקב"ה הביאו כפרה עלי שמיעטתי את הירח, והיינו דאמר רבי שמעון בן לקיש: מה נשתנה שעיר של ראש חדש שנאמר בו לה'? אמר הקב"ה שעיר זה יהא כפרה על שמיעטתי את הירח".

המצב הזה שבו יש צורך בהיררכיה בין שמש לירח, בין אומה שולטת לבין אומה נשלטת, הוא מצב 'בדיעבדי', ואנו מצפים לתיקונו:

"וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה" (ישעיה ל, כו).

שאלה: והלא הפסוק ממשיך ואומר: "וְאוֹר הַחַמָּה יִהְיֶה שִׁבְעָתַיִם כְּאוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים"?

תשובה: לעתיד לבוא, כאשר כוחו של אדום יהיה כוחנו שלנו, אור הלבנה אף הוא יגדל שבעתיים, ואור החמה ישוב ויגדל, ובעקבותיה תגדל אף הלבנה, ושתיהן יגדלו עוד ועוד עד לאינסוף. כך כותב המהר"ל ('נצח ישראל', פרק נה):

"ומה שלא יהיה לישראל הפך ומתנגד לעתיד, אמר הנביא 'כה אמר ה' צבאות צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיו לבית יהודה לששון ולשמחה' (ר' זכריה ח, יט). וביאור זה, כי כבר התבאר בחבור הזה כי אלו הזמנים היו מיוחדים אל החורבן שהגיע לישראל למשול בם מתנגדים שלהם, כאשר התבאר באריכות. ואמר כי הזמנים האלו יהיו לבית יהודה לששון ולשמחה, כי הזמנים אשר היו מתנגדים להם עד שהגיע להם בם חורבן - ישלימו עמהם ויהיו לששון ולשמחה.

ובמדרש: אמר רב, עלה אריה, במזל אריה, והחריב את אריאל. 'עלה אריה' זה נבוכדנצר, דכתיב 'עלה אריה מסבכו' (ירמיה ד, ז), 'במזל אריה' 'עד גלות ירושלים בחדש החמישי' (ירמיה א, ג), 'והחריב את אריאל' 'הוי אריאל אריאל קרית חנה דוד' (ישעיה כט, א), על מנת שיבוא אריה, במזל אריה, ויבנה אריאל. 'יבוא אריה' זה הקב"ה, דכתיב ביה 'אריה שאג מי לא ירא' (עמוס ג, ח), 'במזל אריה' 'והפכתי אבלם לששון' (ירמיה לא, יב), 'ויבנה אריאל' 'בונה ירושלים ה' נדחי ישראל יכנס' (תהלים קמז, ב).

וביאור זה, כי היה לנבוכדנצר כח גדול, שלכך נקרא 'אריה', שהוא מלך. וישראל נקראו 'אדם'. וכאשר האדם בשלימותו כתיב 'ומוראכם וחתכם על כל חית הארץ' (ר' בראשית ט, ב)..." - האריה מפחד מן האדם כאשר האדם הוא באמת אדם - "...וכאשר אין האדם צדיק, ואינו מקבל כח מן השם יתברך, אז הארי גובר. כי כח האדם ממוצע, ואינו יוצא מן המצוע. שכל היוצא מן הממוצע הוא טמא, הוא רע. ובשביל זה היה כח ישראל גובר בחודש ניסן, שהוא ממוצע וממוזג בשווי, שאינו לא קר ולא חם, רק כמו שראוי אל האדם שהוא ממוזג. אבל נבוכדנצר היה לו כח ארי, שאין אומות העולם נמשלים לאדם".

האומות, כקולקטיב, אינן פועלות על פי המוסר אלא לפי הכח. נשיא צרפת דה-גול אמר כי בפוליטיקה אין מוסר אלא רק אינטרסים, והם הם דברי המהר"ל שאומות העולם כאומות אינן נקראות 'אדם' (אם כי ודאי שייתכנו יחידים אצל אומות העולם שכן מתנהגים כאדם).

"והיה כחו יוצא מן הממוצע אל הטומאה. ולפיכך היה מצד הזה גובר על ישראל. והחריב בית המקדש בחודש החמישי, שמזלו אריה. כי זה החודש כחו גדול בחמימותו, ואינו ממוזג. ולכך חודש הזה מזלו אריה, שכחו גדול, ותוקף גדול יש לו, והוא כוחו של נבוכדנצר. ובית המקדש נקרא 'אריאל'" - אך ישנו הבדל בין 'אריה' לבין 'אריאל', - "בשביל הכח הגדול אשר היה לו. וכבר בארנו בחבור גור אריה כי בית המקדש ראשון כחו הימין, ולכך אמרו (יומא כא, ב) אש של מזבח רבוצה כארי. ונקרא 'אריאל', חתם שם 'אל' בסופו, משום כי נבוכדנצר נקרא אריה מפני שכחו כח טומאה, והיה יוצא מן הממוצע. לכך נקרא 'ארי', שהוא בהמה טמאה. אבל בית המקדש כחו מן השם יתברך כח קדוש, כי לשון 'אל' כח קדוש" - ישנה עוצמת הטבע הנקראת בשם 'אריה', וישנה עוצמה הבאה בסייעתא דשמיא הנקראת בשם 'אריאל' - "וכאשר חטאו ישראל, וניטל כח הקדוש מן בית המקדש שנקרא 'אריאל', לא היה כאן רק 'ארי'. ונבוכדנצר נקרא 'אריה', שם 'אריה' מלא ושלם. אבל כאשר היו ישראל בקדושתן ובמעלתן, היה גובר השם שהוא 'אל' בסוף שם 'ארי', על האריה. כי השם הקדוש הזה הוא כח קדוש נבדל, כאשר שם 'אל' בלשון 'אריאל', והוא בפני עצמו. אבל בשם 'אריה', שם 'יה' הוא מן השם. כי מקבל כח מן הנרמז בשם 'יה' דרך טומאה, כמו נביאי אומות העולם אשר נגלה השם יתברך עליהם בטומאה, כדכתיב "ויקר אלקים לבלעם" (ר' במדבר כג, ד)" - רמז לנצרות, שנכנסה לתוך אדום כדי לתת לאומות העולם מעט כח מן הקדושה - "ולפיכך גובר שם 'אריאל' על שם 'אריה'. אבל כאשר השם יתברך מסתלק מן 'אריאל', ונשאר 'ארי', [ו]חסר כח קדוש שהיה בבית המקדש, היה גובר כח אריה על ארי, והחריב אריאל.

אמנם לעתיד כמו שאמרנו, כי יהיה לישראל הכח העליון, כי יתוסף על ישראל כח על כח מן השם יתברך" - ובמושגים שאמרנו קודם לכן: 'יעקב' ייהפך ל'ישראל' - "וכמו שהיה חורבן הבית במזל אריה, לפי שהיו חסרים ישראל הכח הזה, ולא היה להם תוקף הזה, ולכך נחרב הבית במזל ארי. כי מזל זה כח האומות היה קודם החורבן, כי לא יקראו ישראל 'אריה', כי אין ראוי שיהיו מקבלים כח השם דרך קדושה וטהרה לגודל הכח הזה, עד לבסוף יהיה להם הכח הגדול הזה בקדושה. אבל השם יתברך שנקרא 'אריה' בשביל הכח הגדול, ולעתיד יהיה השם יתברך עמהם בכח שנקרא 'אריה', כי אז ישראל יזכו לכח אריה שיקבלו אותו בקדושה, ואז יהפך להם החודש הזה לששון ולשמחה".

בכל חודש ישנה הזדמנות לירח לנסות ולהשתוות לשמש, והכוונה לתאריך החמשה עשר לחודש. הדברים נכונים על אחת כמה וכמה באמצע חודש אב, כאשר השמש בשיא תוקפה וגם הארת הירח היא בשיא תוקפה. דוקא בט"ו באב אנו מצפים לראות את הירח מתמלא עד אשר יאיר כשמש. לכן דוקא בחודש אב, שבו גובר ה'אריה', אנו מצפים להופעת 'אריאל', אנו מצפים שהאבל יהפוך לשמחה ו'יעקב' ל'ישראל'.

לפני מותו יעקב אבינו קרא לבניו:

"וַיֹּאמֶר הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם אֵת אֲשֶׁר יִקְרָא אֶתְכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים" (בראשית מט, א),

ורש"י מפרש:

"בקש לגלות את הקץ ונסתלקה ממנו שכינה והתחיל אומר דברים אחרים".

יעקב אבינו ביקש לדבר על 'הקץ' - כלומר, על קץ ההיסטוריה, כאשר בימות המשיח ישראל יעשו חיל - אך לבסוף דיבר על 'אחרית הימים', הוא הזמן שבו עם ישראל יוצא מן הגלות, דבר שקרה כמה פעמים בהיסטוריה. יעקב דיבר על 'אחרית הימים' של בניו, על מה שיקרה להם כאשר יצאו ממצרים (נבואותיו של יעקב מדברות על תקופת השופטים והמלכים).

לפי חז"ל, ברגע שכל שנים עשר השבטים נאספו ליד מיטתו של יעקב אבינו, נסתלקה ממנו השכינה. "אמר [יעקב]: שמא חס ושלום יש במטתי פסול" (פסחים נו, א).

ייתכן שיעקב חשד בדן, שהרי בברכתו לדן אמר: "דָּן יָדִין עַמּוֹ כְּאַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל" (בראשית מט, טז) - כלומר, אף הוא בכלל ישראל. המדרש אומר גם ש"שבט דן שפלטו הענן היו כולם עובדי עבודת גלולים" (תנחומא, כי תצא, י).

הבנים ענו ליעקב: "אמרו לו בניו: 'שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד' - אמרו: כשם שאין בלבך אלא אחד, כך אין בלבנו אלא אחד. באותה שעה פתח יעקב אבינו ואמר: 'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד'".

לפי המדרש, יעקב אבינו חיפש באיזה שבט ישנו חטא - או, בצורה אחרת, בשמו של איזה שבט מופיעות האותיות ח' וט' - וגילה שבכל השבטים כולם לא מופיעות האותיות ח' וט'... אם כן, מאחר ואין חטא בישראל, וכל בניו כולם בכלל ישראל, מדוע בכל זאת נסתלקה השכינה? אז יעקב גילה שהאותיות ק' וצ' אף הן אינן מופיעות בשמות השבטים. לכן "בקש לגלות את הקץ"...

דורשי רשומות אמרו:" 'יצחק' אותיות 'קץ חי'". 'קץ' זהו הכח הפוליטי, שכן כדי להביא את הקץ לעולם הזה יש צורך במדינה ובצבא; 'חי' זו היכולת להיות נצחי. יעקב אבינו ראה שכח החיות עבר דרכו - כפי שאמרו חז"ל, "יעקב אבינו לא מת" (תענית ה, ב) - ובוודאי עם ישראל נצחי, אך מה עם כח הקץ? יעקב הבין שכח הקץ נמצא אצל עשו. משמע שכדי לצאת מן הגלות נצטרך לעשו, ולכן נסתלקה ממנו השכינה... דוקא מפני שהיהודים יודעים שהם שייכים לנצח, שעם ישראל לא יכלה לעולם, הם בטלנים בכל הנוגע לפוליטיקה. 'בשביל מה להקים מדינה ובשביל מה לצאת מן הגלות?!'. ישנה מין נכות המונעת מישראל להביא את הקץ, ומזה יעקב אבינו פחד כל כך.

אם כן, מה אנו צריכים לעשות?

התשובה היא: לקחת שיעורים מעשו, לקחת את בכורתו ואת ברכתו. (למשל, צה"ל הוקם כידוע, על ידי יהודים שאומנו בצבאות של אומות העולם). אם לא נלמד מעשו כיצד להקים מדינה ולהביא את הקץ - עשו עלול להתערב בעצמו, והם הם דברי הגמרא על דבר "גרממיא של אדום שאלמלי הן יוצאין מחריבין כל העולם כולו". יעקב חשש שמא גרממיא היא זו שתביא את הגאולה, ולכן פחד כל כך לפני מותו עד שנסתלקה ממנו השכינה, מפני שהוא, עליו השלום, רצה שישראל יתגברו להיות כח אריאל עוד בטרם תבוא שואה על ישראל!

בתשעה באב, שעה שאנו מצטערים על חורבן בית המקדש, הרי אנו מצטערים על כך שישראל נמשלים ללבנה בלבד, ומצפים שאור הלבנה יהיה כאור החמה. לכן אנו מקפידים לקרוא את 'ברכת הלבנה' דוקא במוצאי תשעה באב - אנו כאילו אומרים שהבנו את השיעור ואנו רוצים שמכאן ואילך ישראל יחזרו בתשובה ויהפכו מ'ארי' ל'אריאל', ומ'יעקב' ל'ישראל'.

בכל פעם שארעה קטסטרופה איומה בהסטוריה של עם ישראל - היא קרתה בתשעה באב! מסע הצלב הראשון, גירוש ספרד, מלחמת העולם הראשונה, הקמת מחנה ההשמדה 'אושוויץ', - כל אלו קרו בתשעה באב! זה שכל הדברים הנוראיים האלה קרו באותו תאריך זה סימן טוב, מפני שהדבר מורה על כך שההשגחה העליונה לא עזבה אותנו ולא התייאשה מאיתנו שנהפוך את הימים הללו מימי אבל לימי שמחה.

שאלה: מדוע ישראל צריכים להיות גם לבנה וגם חמה, ולא רק חמה?

תשובה: אמנם בעולם הזה טוב להיות חמה, אבל בסופו של דבר כל העולם הזה ביחס לקב"ה הוא בבחינת לבנה. מה שמביא את הקץ לאדום זוהי גאוותו, זוהי מחשבתו כאילו העולם הזה כולו שלו. אדום הוא אך ורק חמה, ואינו לבנה כלפי 'מי שאמר והיה העולם'. לכן בעם ישראל האתגר האמיתי הוא לעשות לוח שנה שהוא גם ירחי וגם שמשי כאחד.

הטבע הבסיסי שלנו הוא הלבנה, ואנו מתגברים להיות כחמה. ב'ברכת הלבנה' אנו אומרים ש"ולַלְּבָנָה אָמַר שֶׁתִּתְחַדֵּשׁ. עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת לַעֲמוּסֵי בָטֶן שֶׁהֵם עֲתִידִים לְהִתְחַדֵּשׁ כְּמוֹתָהּ" - והלא הלבנה מתחדשת באופן ממילאי בכל חודש וחודש? אלא לעתיד לבוא גם הלבנה תפסיק את המצב הזה של נכותה המתמדת. בעולם הזה טוב שישראל נמשלים ללבנה: בכך אנו מעידים לפני כל העולם כולו שיש להיכנע בפני 'מי שאמר והיה העולם', אבל דבר זה איננו מספיק!

המוסלמים מונים ללבנה בלבד, ממילא כל העמדה שלהם כלפי הקב"ה היא עמדה פאסיבית בלבד, עד כדי שאינם מאמינים בבחירתו החופשית של האדם ואינם מסוגלים לקדם את העולם. תפיסת העולם שלהם היא תפיסה מדברית, שאיננה מאפשרת לתרבות להתקדם. כל עבודת ה' שלהם היא עבודת הא-לוהים של כניעה בלבד: "אני לא עושה כלום, רק א-להים הוא זה שעושה את הכל".

אולם הקב"ה דורש מאתנו לצאת מן התפיסה הזאת ולבקש אך ורק 'סייעתא דשמיא' - כלומר, אנו פועלים ויחד עם זאת מאמינים שהקב"ה הוא זה שנותן לנו את הכח לעשות, כפי שכותב הר"ן בדרשותיו (דרוש י) על הפסוקים בספר דברים (ח, יז-יח):

"וְאָמַרְתָּ בִּלְבָבֶךָ כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה: וְזָכַרְתָּ אֶת ה' אֱ-לֹהֶיךָ כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל לְמַעַן הָקִים אֶת בְּרִיתוֹ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ כַּיּוֹם הַזֶּה".

אם אינך מכיר בזה שיש לך כח וחיל - אין לך על מה להודות לקב"ה!

לסיכום: אנו שוללים את התפיסה הירחית בלבד של האסלאם ואת התפיסה השמשית בלבד של המערב.

שאלה: והרי האסלאם כבש?!

תשובה: האסלאם כבש פעם אחת בהסטוריה, במאת השנים הראשונות שלו, וזהו. מאז והלאה כל מלחמותיו אינן אלא מכוחו של עשו, שהוא בעל היוזמה והכח: "וַיֵּלֶךְ עֵשָׂו אֶל יִשְׁמָעֵאל" (בראשית כח, ט). כלומר, ישמעאל זקוק להוראותיו של עשו על מנת שידע כיצד להלחם בישראל.