הרב אורי שרקי

ישעיהו - פרק ד'

סיכום שיעור 8 מסדרת שיעורים תשע"ד - עוד לא עבר את עריכת הרב




"וְהֶחֱזִיקוּ שֶׁבַע נָשִׁים בְּאִישׁ אֶחָד בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר, לַחְמֵנוּ נֹאכֵל וְשִׂמְלָתֵנוּ נִלְבָּשׁ, רַק יִקָּרֵא שִׁמְךָ עָלֵינוּ, אֱסֹף חֶרְפָּתֵנוּ" (ד'-א').

הבעלים מתו ולכן שבע נשים היו מוכנות להתחתן עם אדם אחד.

פסוק א' הוא המשך של נבואת הזעם ואילו מפסוק ב' ואילך מתחילה נבואת נחמה. חלוקה בעייתית של הפרקים (החלוקה לפרקים היא של הגוים).

 

"בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה צֶמַח ה' לִצְבִי וּלְכָבוֹד וּפְרִי הָאָרֶץ לְגָאוֹן וּלְתִפְאֶרֶת לִפְלֵיטַת יִשְׂרָאֵל. וְהָיָה הַנִּשְׁאָר בְּצִיּוֹן וְהַנּוֹתָר בִּירוּשָׁלִַם קָדוֹשׁ יֵאָמֶר לוֹ, כָּל הַכָּתוּב לַחַיִּים בִּירוּשָׁלִָם" (ד'-ב-',ג')

נבואות הפורענות של ישעיהו לא מדברות על חורבן. ישעיהו מדבר על קשיים גדולים ועל חורבן ממלכת הצפון, אבל הוא לא מדבר על חורבן ממלכת הדרום. ישעיהו מדבר על "קדוש ישראל" - מי שקשר את שמו בישראל ולכן לא ייתן לחורבן להיות. כשירמיהו דיבר על חורבן אמרו לו שישעיהו לא דיבר כך. יתכן שהם פירשו את דברי ישעיהו שלא יתכן שיהיה חורבן.

בפרק פ"ט בתהילים אומר המחבר שהקב"ה הבטיח לדוד שלא יהיה חורבן:

"לְעוֹלָם אשמור (אֶשְׁמָר) לוֹ חַסְדִּי; וּבְרִיתִי נֶאֱמֶנֶת לוֹ. וְשַׂמְתִּי לָעַד זַרְעוֹ; וְכִסְאוֹ כִּימֵי שָׁמָיִם. אִם יַעַזְבוּ בָנָיו, תּוֹרָתִי; וּבְמִשְׁפָּטַי לֹא יֵלֵכוּן. אִם חֻקֹּתַי יְחַלֵּלוּ; וּמִצְו‍ֹתַי לֹא יִשְׁמֹרוּ. וּפָקַדְתִּי בְשֵׁבֶט פִּשְׁעָם וּבִנְגָעִים עֲו‍ֹנָם. וְחַסְדִּי, לֹא-אָפִיר מֵעִמּוֹ; וְלֹא אֲשַׁקֵּר בֶּאֱמוּנָתִי. לֹא אֲחַלֵּל בְּרִיתִי; וּמוֹצָא שְׂפָתַי לֹא אֲשַׁנֶּה. אַחַת נִשְׁבַּעְתִּי בְקָדְשִׁי: אִם לְדָוִד אֲכַזֵּב. זַרְעוֹ לְעוֹלָם יִהְיֶה; וְכִסְאוֹ כַשֶּׁמֶשׁ נֶגְדִּי, כְּיָרֵחַ יִכּוֹן עוֹלָם; וְעֵד בַּשַּׁחַק נֶאֱמָן סֶלָה" (תהילים, פ"ט, כ"ט-ל"ח).

המשורר אומר כאן שהנביאים הבטיחו שכיסא דוד נצחי.

ובהמשך המשורר אומר:

"וְאַתָּה זָנַחְתָּ וַתִּמְאָס; הִתְעַבַּרְתָּ עִם מְשִׁיחֶךָ. נֵאַרְתָּה בְּרִית עַבְדֶּךָ; חִלַּלְתָּ לָאָרֶץ נִזְרוֹ. פָּרַצְתָּ כָל גְּדֵרֹתָיו; שַׂמְתָּ מִבְצָרָיו מְחִתָּה. שַׁסֻּהוּ כָּל עֹבְרֵי דָרֶךְ; הָיָה חֶרְפָּה לִשְׁכֵנָיו. הֲרִימוֹתָ יְמִין צָרָיו; הִשְׂמַחְתָּ כָּל-אוֹיְבָיו. אַף תָּשִׁיב צוּר חַרְבּוֹ; וְלֹא הֲקֵימֹתוֹ בַּמִּלְחָמָה" (תהילים, פ"ט, ל"ט-מ"ד).

יש פה קושיה של המחבר: איך אחרי ההבטחה לדוד שלא יהיה חורבן כסאו נפל?! בימי ירמיהו היה משבר גדול.

"ביום ההוא" - הנביא עולה לעולם אידאלי ומדבר על מה צריך להיות.

שאלה: למה משתמש ישעיהו בביטוי "היום ההוא" גם לפורענות וגם לנחמה?

תשובה: משום "והפכתי אבלם לששון". בספר נצח ישראל המהר"ל מדבר על אחדות ההפכים. כשבאים לתקן, צריך לתקן את הרע שהיה. "שמחנו כימות עיניתנו שנת ראינו רעה". לכן, לשון נופל על לשון "ביום ההוא".

"צמח ה'" - מלכות בית דוד. הסוד של מלכות בית דוד הוא הסבלנות. בברכות יעקב לבניו הוא אומר על יהודה שהוא גור ואח"כ אריה. כלומר, הוא מכיר את סוד ההדרגה. הסבלנות הוא סוד ההצלחה בפוליטיקה.

"צבי" - דבר שחושקים בו. צבי היא חיה שהציידים חומדים אותה. בארמית צָבֵי פירושו לרצות. בספר יחזקאל ארץ ישראל נקראת "ארץ הצבי", "צְבִי הִיא לְכָל הָאֲרָצוֹת".

כולם ירצו את הקרבה של בית דוד.

"כבוד" - מרחק.

צבי - התחברות, כבוד - התרחקות. כלומר, יש יחס של אהבה ויראה כאחד כלפי בית דוד.

"ופרי הארץ לגאון ולתפארת" - כשהנביא מדבר על העתיד החיובי הוא מדבר על השפעה אוניברסאלית.

"פרי הארץ" - האנשים.

"גאון" - דבר שהולך וגואה, כמו גאון הירדן.

"לפליטת ישראל" - "פליטה" הוא מושג שחוזר אצל ישעיהו ועוד נביאים. שארית הפליטה - מה שנותר. במהלך ההיסטוריה יש תהליך של זיכוך ומי שלא שייך לתכלית ההיסטורית מוסר. זהו אחד מהתפקידים של הגלות, "וברותי מכם המורדים והפושעים בי". הייתה פעם זהות ישראל שלמה ומה שנותר ממנה הוא פליטת ישראל.

הדבר הזה הביא את אנשי כת ים המלח בימי בית שני לחשוב שגם בתוך האומה צריך לעשות בירור כזה. הם חשבו שכל עם ישראל נפסל ורק הם נשארו. הם כתבו את מגילת בני האור ובני החושך שמלאה בשטויות.

 

"וְהָיָה הַנִּשְׁאָר בְּצִיּוֹן וְהַנּוֹתָר בִּירוּשָׁלִַם קָדוֹשׁ יֵאָמֶר לוֹ, כָּל הַכָּתוּב לַחַיִּים בִּירוּשָׁלִָם" (ד'-ג').

אומרים חז"ל: "מה קדוש לעולם קיים, אף הם לעולם קיימים". המקום שבו נמצא שורש החיים הוא א"י. במבט מטה-היסטורי זה אומר שכאשר יש סכנה של שואה אז השואה לא מגיעה לא"י. בספר דניאל פרק י"ב פסוק א' כתוב: "וּבָעֵת הַהִיא יַעֲמֹד מִיכָאֵל הַשַּׂר הַגָּדוֹל, הָעֹמֵד עַל בְּנֵי עַמֶּךָ, וְהָיְתָה עֵת צָרָה, אֲשֶׁר לֹא נִהְיְתָה מִהְיוֹת גּוֹי עַד הָעֵת הַהִיא, וּבָעֵת הַהִיא יִמָּלֵט עַמְּךָ, כָּל הַנִּמְצָא כָּתוּב בַּסֵּפֶר". בעת ההיא תהיה הצרה הגדולה ביותר בהיסטוריה, ועמך שכתוב בספר ימלט. מי הם הכתובים בספר? אומר כאן ישעיהו: "כָּל הַכָּתוּב לַחַיִּים בִּירוּשָׁלִָם". הרב קוק מסביר שארץ ישראל היא מקום האותיות של הנשמות שלנו. הנשמות שלנו מורכבות מאותיות, והמקום שבו הן נכתבות הוא ארץ ישראל.

 

"אִם רָחַץ אֲ-דֹנָי אֵת צֹאַת בְּנוֹת צִיּוֹן וְאֶת דְּמֵי יְרוּשָׁלִַם יָדִיחַ מִקִּרְבָּהּ בְּרוּחַ מִשְׁפָּט וּבְרוּחַ בָּעֵר" (ד'-ד').

יש כאן ביטויים חריפים. יש שאיפה של תיקון הכל, לכן התיקון צריך להגיע גם עד המקומות היותר נמוכים. גם העבירות היותר חמורות צריכות להתקן.

"אם" - לשון שבועה.

"ברוח משפט וברוח בער" - משפט עושה הבחנה, בער מבער את הכל.

 

"וּבָרָא ה' עַל כָּל מְכוֹן הַר צִיּוֹן וְעַל מִקְרָאֶהָ, עָנָן יוֹמָם וְעָשָׁן וְנֹגַהּ אֵשׁ לֶהָבָה לָיְלָה כִּי עַל כָּל כָּבוֹד חֻפָּה. וְסֻכָּה תִּהְיֶה לְצֵל יוֹמָם מֵחֹרֶב וּלְמַחְסֶה וּלְמִסְתּוֹר מִזֶּרֶם וּמִמָּטָר" (ד'-ה',ו').

הפסוקים האלה מתארים תיאור רוחני של חיי עולם הבא. הנביא משתמש בביטויים מושאלים. אין בעברית מקראית מילים מופשטות, ולכן הנביא משתמש במילים לא מופשטות, כמו סוכה וחופה, כדי לתת מושג של הרעיון הרוחני. סוכה מצד אחד מגינה ומצד שני לא מונעת חדירה מוחלטת של האור. הסוכה משמעותה סינון האור, וזהו מצב היחס בין הנברא לבורא במצב של תיקון. במצב של תיקון יש קרבת א-לוהים אבל לא נשרפים. "ונשגב ה' לבדו ביום ההוא" - נוכל להסיר את המסכים.

"וברא ה'" - בריאה היא הופעה ראשונית. "בורא פרי העץ" - לפני כן היה עץ ועכשיו יש פרי. בעקבות הפילוסופיה של ימי הביניים אנחנו רגילים לפרש "ברא" כשיש מאין, אבל בתנ"ך לא ברור שזאת המשמעות של המילה. "בורא" - מלשון מלא, כמו: שור בריא, "ועגלון איש בריא מאוד". מרחב זה בריאה. ה' ייתן מרחב על כל מכון הר ציון ועל מקראיה.

"מכון" - מקום מבוסס, מלשון כַּנָּה.

"מקראיה" - האנשים הנכבדים שבה.

"ענן יומם ועשן ונוגה אש להבה לילה" - יחזור הכבוד. בכבוד יש גם ענן וגם אש. בענן אפשר להיכנס ובאש אי אפשר. קרבה וריחוק כאחד, אהבה ויראה. כשיש גילוי שכינה שלם יש גם מים וגם אש. ביציאת מצרים היו עמוד ענן ועמוד אש, ובמשכן: "כִּי עֲנַן ה' עַל הַמִּשְׁכָּן יוֹמָם, וְאֵשׁ תִּהְיֶה לַיְלָה בּוֹ".

"חורב" - חום.

האדם לא יכלה בגלל האש והענן, אלא תהיה לו סוכה שתגן עליו. ישעיהו מראה את המצב השפל, לאן אפשר להגיע לרעה, ומהי האלטרנטיבה.

כתוב למנהל האתר
כל הזכויות שמורות. Ⓒ תשע"ג (2013)