הרב אורי שרקי
מלחמת גוג ומגוג
שבט תשע"ב
סיכום שיעור - עוד לא עבר את עריכת הרב
בספר יחזקאל נאמר (פרק ל"ח):
"וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי לֵאמֹר: בֶּן אָדָם, שִׂים פָּנֶיךָ אֶל גּוֹג אֶרֶץ הַמָּגוֹג נְשִׂיא רֹאשׁ מֶשֶׁךְ וְתֻבָל וְהִנָּבֵא עָלָיו".
ישנה ארץ בשם 'מגוג' ונשיא הארץ נקרא בשם 'גוג'.
"וְאָמַרְתָּ כֹּה אָמַר אֲ-דֹנָי ה' הִנְנִי אֵלֶיךָ גּוֹג נְשִׂיא רֹאשׁ מֶשֶׁךְ וְתֻבָל. וְשׁוֹבַבְתִּיךָ וְנָתַתִּי חַחִים בִּלְחָיֶיךָ וְהוֹצֵאתִי אוֹתְךָ וְאֶת כָּל חֵילֶךָ סוּסִים וּפָרָשִׁים לְבֻשֵׁי מִכְלוֹל כֻּלָּם קָהָל רָב צִנָּה וּמָגֵן תֹּפְשֵׂי חֲרָבוֹת כֻּלָּם. פָּרַס כּוּשׁ וּפוּט אִתָּם כֻּלָּם מָגֵן וְכוֹבָע. גֹּמֶר וְכָל אֲגַפֶּיהָ בֵּית תּוֹגַרְמָה יַרְכְּתֵי צָפוֹן וְאֶת כָּל אֲגַפָּיו עַמִּים רַבִּים אִתָּךְ".
'גוג ומגוג' בגימטריא 70, כנגד 70 אומות העולם, כלומר מדובר במלחמה עולמית!
"הִכֹּן וְהָכֵן לְךָ אַתָּה וְכָל קְהָלֶךָ הַנִּקְהָלִים עָלֶיךָ וְהָיִיתָ לָהֶם לְמִשְׁמָר. מִיָּמִים רַבִּים תִּפָּקֵד בְּאַחֲרִית הַשָּׁנִים תָּבוֹא" -
כלומר, מדובר במאורע עתידי -
"אֶל אֶרֶץ מְשׁוֹבֶבֶת מֵחֶרֶב [ארץ
ששבים אליה לאחר שהיתה בה מלחמה] מְקֻבֶּצֶת מֵעַמִּים רַבִּים
[המלחמה תתחולל לאחר שיתקבצו בארץ הזו עמים רבים] עַל הָרֵי יִשְׂרָאֵל
אֲשֶׁר הָיוּ לְחָרְבָּה תָּמִיד וְהִיא מֵעַמִּים הוּצָאָה [את הארץ
הזו הוציאו מן העמים] וְיָשְׁבוּ [ישראל] לָבֶטַח כֻּלָּם.
וְעָלִיתָ כַּשֹּׁאָה תָבוֹא כֶּעָנָן לְכַסּוֹת הָאָרֶץ תִּהְיֶה אַתָּה
וְכָל אֲגַפֶּיךָ וְעַמִּים רַבִּים אוֹתָךְ. כֹּה אָמַר אֲ-דֹנָי ה'
וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יַעֲלוּ דְבָרִים עַל לְבָבֶךָ וְחָשַׁבְתָּ
מַחֲשֶׁבֶת רָעָה. וְאָמַרְתָּ אֶעֱלֶה עַל אֶרֶץ פְּרָזוֹת אָבוֹא
הַשֹּׁקְטִים יֹשְׁבֵי לָבֶטַח כֻּלָּם יֹשְׁבִים בְּאֵין חוֹמָה וּבְרִיחַ
וּדְלָתַיִם אֵין לָהֶם. לִשְׁלֹל שָׁלָל וְלָבֹז בַּז לְהָשִׁיב יָדְךָ
עַל חֳרָבוֹת נוֹשָׁבֹת [חורבות שבסופו של דבר יישבו אותן והתיישבו
בהן] וְאֶל עַם מְאֻסָּף מִגּוֹיִם עֹשֶׂה מִקְנֶה וְקִנְיָן יֹשְׁבֵי
עַל טַבּוּר הָאָרֶץ. שְׁבָא וּדְדָן וְסֹחֲרֵי תַרְשִׁישׁ וְכָל
כְּפִרֶיהָ יֹאמְרוּ לְךָ הֲלִשְׁלֹל שָׁלָל אַתָּה בָא הֲלָבֹז בַּז
הִקְהַלְתָּ קְהָלֶךָ לָשֵׂאת כֶּסֶף וְזָהָב לָקַחַת מִקְנֶה וְקִנְיָן
לִשְׁלֹל שָׁלָל גָּדוֹל. לָכֵן הִנָּבֵא בֶן אָדָם וְאָמַרְתָּ לְגוֹג
כֹּה אָמַר א-ֲדֹנָי ה' הֲלוֹא בַּיּוֹם הַהוּא בְּשֶׁבֶת עַמִּי
יִשְׂרָאֵל לָבֶטַח תֵּדָע. וּבָאתָ מִמְּקוֹמְךָ מִיַּרְכְּתֵי צָפוֹן
[מהצפון הרחוק] אַתָּה וְעַמִּים רַבִּים אִתָּךְ רֹכְבֵי סוּסִים
כֻּלָּם קָהָל גָּדוֹל וְחַיִל רָב. וְעָלִיתָ עַל עַמִּי יִשְׂרָאֵל
כֶּעָנָן לְכַסּוֹת הָאָרֶץ בְּאַחֲרִית הַיָּמִים תִּהְיֶה וַהֲבִאוֹתִיךָ
עַל אַרְצִי לְמַעַן דַּעַת הַגּוֹיִם אֹתִי בְּהִקָּדְשִׁי בְךָ
לְעֵינֵיהֶם גּוֹג".
המון עמים יבואו מכל העולם כולו לאחר שעם ישראל ישוב אל ארצו.
בספר הזוהר הקדוש (בראשית נ"ח) מבואר בשם רבי יצחק כי בהגיע עת מלחמת גוג ומגוג, יתאספו שבעים שרים מכל הצדדים יחד עם המונים מכל העולם ויערכו מלחמה על ירושלים עיר הקודש ויטכסו עצות נגד הקב"ה. שם (בראשית קי"ט) מבואר, כי בני ישמעאל עתידין בזמן ההוא לעורר יחד עם כל עמי העולם לבוא לירושלים. ופירש רבי משה קורדובירו (הרמ"ק):
"ויזדמן כולהו עממיא - שיעשו עצת שלום ביניהם ויתהפכו לישראל להשמיד מפני שהקימו להם מלכות, ותהא עת צרה ליעקב".
כלומר, שכאשר תשוב המלכות לישראל יהיו גויים שלא יאהבו זאת, ולכן יתאחדו לכדי קואליציה עולמית נגדנו ויצרו להשמידנו.
בשביל מה צריכה להיות מלחמת גוג ומגוג? מה הקב"ה רוצה בכך? הנביא רומז לכך ואומר:
"לְמַעַן דַּעַת הַגּוֹיִם אֹתִי בְּהִקָּדְשִׁי בְךָ לְעֵינֵיהֶם גּוֹג".
כלומר, ייצא מכך קידוש השם. אבל האם קידוש השם צריך לבוא דווקא על ידי מלחמה עולמית?!
המשך הפרשה מספר יחזקאל:
"כֹּה אָמַר אֲ-דֹנָי ה' הַאַתָּה הוּא אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי בְּיָמִים קַדְמוֹנִים בְּיַד עֲבָדַי נְבִיאֵי יִשְׂרָאֵל הַנִּבְּאִים בַּיָּמִים הָהֵם שָׁנִים לְהָבִיא אֹתְךָ עֲלֵיהֶם".
מיהם אותם נביאים שדיברו על מלחמת גוג ומגוג? משה רבנו! אכן בספר דברים נאמר:
"וַיַּעַל משֶׁה מֵעַרְבֹת מוֹאָב אֶל הַר נְבוֹ רֹאשׁ הַפִּסְגָּה אֲשֶׁר עַל פְּנֵי יְרֵחוֹ וַיַּרְאֵהוּ ה' אֶת כָּל הָאָרֶץ אֶת הַגִּלְעָד עַד דָּן, וְאֵת כָּל נַפְתָּלִי וְאֶת אֶרֶץ אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה וְאֵת כָּל אֶרֶץ יְהוּדָה עַד הַיָּם הָאַחֲרוֹן, וְאֶת הַנֶּגֶב וְאֶת הַכִּכָּר בִּקְעַת יְרֵחוֹ עִיר הַתְּמָרִים עַד צֹעַר" (דברים ל"ד, א'-ג').
חז"ל אומרים שהקב"ה הראה למשה מאורעות עתידיים:
"ומנין שהראהו גוג וכל המונו? שנאמר 'בִּקְעַת יְרֵחוֹ', ולמדנו שעתידין גוג וכל המונו לעלות ולנפול בבקעת יריחו" (מכילתא, פרשת עמלק, ב').
המשך הפרשה מספר יחזקאל:
"וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא בְּיוֹם בּוֹא גוֹג עַל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל נְאֻם אֲ-דֹנָי ה'" -
הקואליציה הזו תגיע עד לארץ ישראל -
"תַּעֲלֶה חֲמָתִי בְּאַפִּי. וּבְקִנְאָתִי בְאֵשׁ עֶבְרָתִי דִּבַּרְתִּי אִם לֹא בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה רַעַשׁ גָּדוֹל עַל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל. וְרָעֲשׁוּ מִפָּנַי דְּגֵי הַיָּם וְעוֹף הַשָּׁמַיִם וְחַיַּת הַשָּׂדֶה וְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאֲדָמָה וְכֹל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה וְנֶהֶרְסוּ הֶהָרִים וְנָפְלוּ הַמַּדְרֵגוֹת וְכָל חוֹמָה לָאָרֶץ תִּפּוֹל. וְקָרָאתִי עָלָיו לְכָל הָרַי חֶרֶב נְאֻם אֲ-דֹנָי ה' חֶרֶב אִישׁ בְּאָחִיו תִּהְיֶה. וְנִשְׁפַּטְתִּי אִתּוֹ בְּדֶבֶר וּבְדָם וְגֶשֶׁם שׁוֹטֵף וְאַבְנֵי אֶלְגָּבִישׁ אֵשׁ וְגָפְרִית אַמְטִיר עָלָיו וְעַל אֲגַפָּיו וְעַל עַמִּים רַבִּים אֲשֶׁר אִתּוֹ".
כפי שנאמר בספר יחזקאל, התוצאה תהיה ידיעת ה' אוניברסלית:
"וְהִתְגַּדִּלְתִּי וְהִתְקַדִּשְׁתִּי וְנוֹדַעְתִּי לְעֵינֵי גּוֹיִם רַבִּים וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה'".
על הפסוק הזה נוסד הקדיש. בקדיש אנו מתפללים שיתקיים הפסוק שבסיום מלחמת גוג ומגוג: "וְהִתְגַּדִּלְתִּי וְהִתְקַדִּשְׁתִּי וְנוֹדַעְתִּי לְעֵינֵי גּוֹיִם רַבִּים וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה'".
למעשה אנו מתפללים על כך בכל יום ויום באומרנו: "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱ-לֹהֵינוּ ה' אֶחָד" (דברים ו', ד'), כאשר אין הכוונה רק לכך שאנו מאמינים באל אחד (שהרי אנו דווקא מדגישים ואומרים "ה' אֱ-לֹהֵינוּ" דווקא). הכוונה היא אחרת. רש"י מפרש את הפסוק:
"ה' - שהוא א-להינו עתה ולא אלהי הגויים - הוא עתיד להיות ה' אחד, שנאמר: 'כִּי אָז אֶהְפֹּךְ אֶל עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם ה'' (צפניה ג', ט'), ונאמר: 'בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד'" (זכריה י"ד, ט').
נמצינו למדים כי הכרזת 'שמע ישראל' איננה הצהרת אמונה, אלא זוהי תוכנית אופרטיבית עם דינמיקה היסטורית, תוכנית המתכוונת להגיע למציאות עתידית, והאמירה "ה' אֶחָד" אין פירושה נתון אלא פירושה מטרה, והמטרה תתקיים לאחר מלחמת גוג ומגוג, כאשר "וְהִתְגַּדִּלְתִּי וְהִתְקַדִּשְׁתִּי וְנוֹדַעְתִּי לְעֵינֵי גּוֹיִם רַבִּים וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה'".
הנביא יחזקאל ממשיך ואומר (פרק ל"ט):
"אַתָּה בֶן אָדָם הִנָּבֵא עַל גּוֹג וְאָמַרְתָּ כֹּה אָמַר אֲ-דֹנָי ה' הִנְנִי אֵלֶיךָ גּוֹג נְשִׂיא רֹאשׁ מֶשֶׁךְ וְתֻבָל. וְשֹׁבַבְתִּיךָ וְשִׁשֵּׁאתִיךָ וְהַעֲלִיתִיךָ מִיַּרְכְּתֵי צָפוֹן וַהֲבִאוֹתִךָ עַל הָרֵי יִשְׂרָאֵל. וְהִכֵּיתִי קַשְׁתְּךָ מִיַּד שְׂמֹאולֶךָ וְחִצֶּיךָ מִיַּד יְמִינְךָ אַפִּיל. עַל הָרֵי יִשְׂרָאֵל תִּפּוֹל אַתָּה וְכָל אֲגַפֶּיךָ וְעַמִּים אֲשֶׁר אִתָּךְ לְעֵיט צִפּוֹר כָּל כָּנָף וְחַיַּת הַשָּׂדֶה נְתַתִּיךָ לְאָכְלָה. עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה תִּפּוֹל כִּי אֲנִי דִבַּרְתִּי נְאֻם אֲ-דֹנָי ה'".
מלחמת גוג ומגוג אינה חייבת להתרחש. היא לא תתרחש אם נביא את העולם למצב של קידוש השם עוד לפני מלחמת גוג ומגוג - שהרי נבואת פורענות אינה חייבת להתרחש אם התוצאה הרצויה שלה תושג ללא הפורענות. לשם כך עלינו להפיץ את המסר האוניברסלי של אמונת ישראל הפונה לכל העמים כולם...
מלחמת גוג ומגוג היא אבסורדית: איך האנושות, שקיבלה כל כך הרבה טוב מעם ישראל, תחליט יום אחד להשמיד אותו?!
השאלה הזו כבר נשאלה בתלמוד הבבלי במסכת ברכות (י', א'). התלמוד אומר שפרק ב' של ספר התהילים עוסק בפרשת גוג ומגוג ("לָמָּה רָגְשׁוּ גוֹיִם וּלְאֻמִּים יֶהְגּוּ רִיק, יִתְיַצְּבוּ מַלְכֵי אֶרֶץ וְרוֹזְנִים נוֹסְדוּ יָחַד עַל ה' וְעַל מְשִׁיחוֹ"), כאשר המילה "מְשִׁיחוֹ" פירושה "מלך ישראל", שכן מלכי ישראל באופן כללי נקראים בשם 'משיח'. ייתכן והכוונה למלך המשיח עצמו. על כל פנים, אומות העולם מתנגדות למלכות ישראל. מייד אחרי זה, פרק ג' של ספר התהילים עוסק בפרשת אבשלום ("מִזְמוֹר לְדָוִד בְּבָרְחוֹ מִפְּנֵי אַבְשָׁלוֹם בְּנוֹ"). התלמוד שואל מדוע שתי הפרשיות הללו נסמכו זו לזו ועונה:
"שאם יאמר לך אדם כלום יש עבד שמורד ברבו [וכיצד יעלה על הדעת שאומות העולם ימרדו בעם ישראל, שלימד אותן אמונה ומוסר?!] אף אתה אמור לו כלום יש בן שמורד באביו, אלא הוה [כך היה כאשר אבשלום מרד בדוד אביו] הכא נמי הוה".
הרב קוק מסביר בספרו "עין אי"ה":
"תכונת מלחמת גוג ומגוג כפי המבואר במזמור 'למה רגשו' (תהלים ב', א'), היא כי יתעוררו עמים רבים להתקומם על אורן של ישראל ודעותיהם, שיסוד הכל הוא דעת הא-להים שהשרישו ישראל והאירו בה את כל העולם כולו, 'עַל ה' וְעַל מְשִׁיחוֹ'" (שם, ב').
לכן ההתנגדות לעם ישראל תהיה התנגדות למה שעם ישראל מייצג בתרבות האנושית.
הרב קוק ממשיך:
"ובאשר לפי סדר ההתפתחות האנושית נראה הדבר שכבר קנה הרעיון הנשגב של דעת ד' את לב כל העמים המשכילים, ואיך תתהפך כחומר הדעה המוסרית הנעלה הזאת, עד שנצטרך לזה יד ה' גלויה ע"י ישועתן של ישראל, כאמור: 'והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי לעיני גויים רבים'".
זוהי קושיית הרב: איך, אחרי כל הטוב שעם ישראל עשה לעולם (ונוסיף: אחרי השואה האיומה שעם ישראל עבר) העולם כולו מתכונן מחדש למלחמה כנגד הערכים שעם ישראל מייצג?
אומנם כבר ראינו התהפכות דעות בהיסטוריה. בשנים שלפני מלחמת העולם הראשונה הגויים באירופה האמינו כי הגיעו אל התקופה המאושרת שבה התבונה והמוסר שולטים בעולם ולמעשה תם עידן המלחמות. האליטות בילו אז את זמנם בשמיעת מוסיקה קלאסית ובעיסוק בפילוסופיה גרמנית. אולם ברגע שפרצה מלחמת העולם הראשונה כל אותם עדינים ומשכילים יצאו מן השוחות והחלו לשחוט האחד את השני...
ממשיך הרב קוק:
"על כן נאמר לו, כי הרוח משחית הצבור בעמקי האנושיות ברוח האדם, אין לשום לו גבול וסדר, ולפעמים יוצא הכח המוסרי מסדרו הרגיל-הטבעי ופורץ גבוליו עד שעמים רבים נתעים והולכים בנתיבות לא אור,..."
כלומר, הדינמיקה הקבוצתית בנויה באופן כזה כך שהברבריות יכולה לחזור לעולם. עד מתי?
"...עד שימצא כח א-להי מחזיק ומאיר מחשכים לנצח".
בתרבות המערבית קלטו הרבה מהאור של עם ישראל, אבל קלטו אותו לא בצורה נקיה אלא דרך כל מיני מסכים, כאשר גדול המסכים זו כמובן הנצרות. לכן הדברים הגיעו לאומות העולם בצורתם הלא שלימה, כך שאין ערובה ואין בטחון לכך שלא יתפרץ מחדש הצד הנגדי.
"...והראיה על אפשרות מהפכה היסתורית [בדעה] מוסרית היא מרידת אבשלום, כלום יש בן מורד באביו, שהוא חוץ לטבע וליושר".
אבשלום לא רק מרד באביו ולא רק מרד במלך ישראל, אלא אבשלום מרד בדוד מלך ישראל, המלך הצדיק שניצח את אויבי ישראל והשיב את הצדק למלכות ישראל! ולא עוד אלא שאבשלום שכנע את כל העם למרוד בדוד המלך!
"ויותר יגרל הפלא על העם הגדול, איך ימשך אחר מקרה מרגיז לב ומהופך מסדרי המוסר הטבעיים כמותו, אלא הוה. ובשעה שהיתה מהפכה כזאת מצויה, נמצאו כל הסיבות ששלטו על הרעיונות שאנחנו משתוממים ע"ז איך נהיתה כזאת..."
כלומר, בתקופת המרד בדוד המלך, היו לכל עם ישראל נימוקים מנימוקים שונים ומשונים לכך שהם מורדים במלך ישראל.
"הכי נמי הוה שאחרי ההתאזרחות של המושג הא-להי בעולם ע"י ישראל, בכל זאת כל זמן שאינו בטהרתו לגמרי, ואינו נשען על היסוד המבורר של עבודתן של ישראל ונצחיותם, הוא רפה ועומד להתמוטט..."
כל זמן שהמושג הא-לוהי לא בא מן היהדות בטהרתה - כי אז הציור של דעת א-להים הקיים בעולם מוכרח להיות בניגוד מסויים לציור הישראלי.
"...עד שיתמוטט באמת, ויסתערו רוחות רבות ורעות להפיצו, עד שיהיה שכלול האנושיות מוכרח לבא בהשלמתו ע"י גילוי יד ד׳ ובחירתו בישראל, כאשר היה בהתחלת ההופעה הא-להית. שע"ז נסמך 'ד' אָמַר אֵלַי בְּנִי אַתָּה אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ' (תהלים ב', ז'), שמהלך הסוף והחותמת יהיה כמהלך ההתחלה והפתיחה של אור הא-להי. וההיסתוריה בכל גווניה תתן עדותה על הצורך הגדול שיהי' בזה, לישב דעתן של בנ"א ולהאירן באור אמת וקיים לעד".
אם כן, דבר שכזה הוא אכן אפשרי! איננו רחוקים בזמן מן השואה, איננו רחוקים בזמן מן האהדה הגדולה שהיתה לעם ישראל במיוחד לאחר מלחמת ששת הימים, והנה היום הכל התהפך ובמדיה העולמית עושים את העם הצדיק ביותר בעולם לעם הרע ביותר בעולם...
הנתונים לפתיחת מלחמת גוג ומגוג הינם אפשריים, אלא שבאמת אי אפשר לדעת מתי תתרחש מלחמת גוג ומגוג וכיצד תהיה...
*
מלחמת גוג ומגוג מופיעה גם בספר זכריה (פרק י"ד):
"הִנֵּה יוֹם בָּא לַה' וְחֻלַּק שְׁלָלֵךְ בְּקִרְבֵּךְ. וְאָסַפְתִּי אֶת כָּל הַגּוֹיִם אֶל יְרוּשָׁלִַם לַמִּלְחָמָה וְנִלְכְּדָה הָעִיר וְנָשַׁסּוּ הַבָּתִּים וְהַנָּשִׁים תִּשָּׁגַלְנָה (קרי: תִּשָּׁכַבְנָה) וְיָצָא חֲצִי הָעִיר בַּגּוֹלָה וְיֶתֶר הָעָם לֹא יִכָּרֵת מִן הָעִיר".
המילים "וְיָצָא חֲצִי הָעִיר בַּגּוֹלָה וְיֶתֶר הָעָם לֹא יִכָּרֵת מִן הָעִיר" אינן ברורות, שכן לכאורה צריך היה להיות כתוב: 'וְיָצָא חֲצִי הָעִיר בַּגּוֹלָה וְיֶתֶר העיר לֹא יִכָּרֵת', או: 'וְיָצָא חֲצִי העם בַּגּוֹלָה וְיֶתֶר הָעָם לֹא יִכָּרֵת'?!
מוכרחים לומר שמדובר כאן במציאות שבה העיר חצויה, והעם נשאר בחלק שתחת שלטון ישראל. כך אכן אירע במלחמת תש"ח: "וְיָצָא חֲצִי הָעִיר בַּגּוֹלָה וְיֶתֶר הָעָם לֹא יִכָּרֵת מִן הָעִיר", כדברי השיר: "העיר אשר בדד יושבת ובליבה חומה".
"וְיָצָא ה' וְנִלְחַם בַּגּוֹיִם הָהֵם כְּיוֹם הִלָּחֲמוֹ בְּיוֹם קְרָב" (שם).
כך אכן אירע במלחמת ששת הימים.
"וְעָמְדוּ רַגְלָיו בַּיּוֹם הַהוּא עַל הַר הַזֵּתִים אֲשֶׁר עַל פְּנֵי יְרוּשָׁלִַם מִקֶּדֶם..."
צה"ל אכן פרץ לשער האריות מאיזור הר הזיתים; המשך הפסוק עדיין לא התרחש:
"...וְנִבְקַע הַר הַזֵּיתִים מֵחֶצְיוֹ מִזְרָחָה וָיָמָּה גֵּיא גְּדוֹלָה מְאֹד וּמָשׁ חֲצִי הָהָר צָפוֹנָה וְחֶצְיוֹ נֶגְּבָּה. וְנַסְתֶּם גֵּיא הָרַי כִּי יַגִּיעַ גֵּי הָרִים אֶל אָצַל וְנַסְתֶּם כַּאֲשֶׁר נַסְתֶּם מִפְּנֵי הָרַעַשׁ בִּימֵי עֻזִּיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה וּבָא ה' אֱ-לֹהַי כָּל קְדשִׁים עִמָּךְ. וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא לֹא יִהְיֶה אוֹר יְקָרוֹת וְקִפָּאוֹן. וְהָיָה יוֹם אֶחָד הוּא יִוָּדַע לַה' לֹא יוֹם וְלֹא לָיְלָה וְהָיָה לְעֵת עֶרֶב יִהְיֶה אוֹר. וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יֵצְאוּ מַיִם חַיִּים מִירוּשָׁלִַם חֶצְיָם אֶל הַיָּם הַקַּדְמוֹנִי וְחֶצְיָם אֶל הַיָּם הָאַחֲרוֹן בַּקַּיִץ וּבַחֹרֶף יִהְיֶה. וְהָיָה ה' לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד. יִסּוֹב כָּל הָאָרֶץ כָּעֲרָבָה מִגֶּבַע לְרִמּוֹן נֶגֶב יְרוּשָׁלִָם וְרָאֲמָה וְיָשְׁבָה תַחְתֶּיהָ לְמִשַּׁעַר בִּנְיָמִן עַד מְקוֹם שַׁעַר הָרִאשׁוֹן עַד שַׁעַר הַפִּנִּים וּמִגְדַּל חֲנַנְאֵל עַד יִקְבֵי הַמֶּלֶךְ. וְיָשְׁבוּ בָהּ וְחֵרֶם לֹא יִהְיֶה עוֹד וְיָשְׁבָה יְרוּשָׁלִַם לָבֶטַח".
העקרונות הללו דומים לעקרונות המופיעים בספר יחזקאל.
לאחר מכן מתוארת מגפה שתפגע בגויים הבאים על ירושלים למלחמה:
"וְזֹאת תִּהְיֶה הַמַּגֵּפָה אֲשֶׁר יִגֹּף ה' אֶת כָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר צָבְאוּ עַל יְרוּשָׁלִָם הָמֵק בְּשָׂרוֹ וְהוּא עֹמֵד עַל רַגְלָיו וְעֵינָיו תִּמַּקְנָה בְחֹרֵיהֶן וּלְשׁוֹנוֹ תִּמַּק בְּפִיהֶם".
ישנה כיום אפשרות טכנית לעשות זאת על ידי פצצת נייטרון שאינה הורסת בניינים אלא אך ורק בעלי חיים.
"וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא תִּהְיֶה מְהוּמַת ה' רַבָּה בָּהֶם וְהֶחֱזִיקוּ אִישׁ יַד רֵעֵהוּ וְעָלְתָה יָדוֹ עַל יַד רֵעֵהוּ. וְגַם יְהוּדָה תִּלָּחֵם בִּירוּשָׁלִָם וְאֻסַּף חֵיל כָּל הַגּוֹיִם סָבִיב זָהָב וָכֶסֶף וּבְגָדִים לָרֹב מְאֹד. וְכֵן תִּהְיֶה מַגֵּפַת הַסּוּס הַפֶּרֶד הַגָּמָל וְהַחֲמוֹר וְכָל הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּמַּחֲנוֹת הָהֵמָּה כַּמַּגֵּפָה הַזֹּאת. וְהָיָה כָּל הַנּוֹתָר מִכָּל הַגּוֹיִם הַבָּאִים עַל יְרוּשָׁלִָם וְעָלוּ מִדֵּי שָׁנָה בְשָׁנָה לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְמֶלֶךְ ה' צְבָאוֹת וְלָחֹג אֶת חַג הַסֻּכּוֹת. וְהָיָה אֲשֶׁר לֹא יַעֲלֶה מֵאֵת מִשְׁפְּחוֹת הָאָרֶץ אֶל יְרוּשָׁלִַם לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְמֶלֶךְ ה' צְבָאוֹת וְלֹא עֲלֵיהֶם יִהְיֶה הַגָּשֶׁם. וְאִם מִשְׁפַּחַת מִצְרַיִם לֹא תַעֲלֶה וְלֹא בָאָה וְלֹא עֲלֵיהֶם תִּהְיֶה הַמַּגֵּפָה אֲשֶׁר יִגֹּף ה' אֶת הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא יַעֲלוּ לָחֹג אֶת חַג הַסֻּכּוֹת. זֹאת תִּהְיֶה חַטַּאת מִצְרָיִם וְחַטַּאת כָּל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא יַעֲלוּ לָחֹג אֶת חַג הַסֻּכּוֹת. בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה עַל מְצִלּוֹת הַסּוּס קֹדֶשׁ לַה' וְהָיָה הַסִּירוֹת בְּבֵית ה' כַּמִּזְרָקִים לִפְנֵי הַמִּזְבֵּחַ. וְהָיָה כָּל סִיר בִּירוּשָׁלִַם וּבִיהוּדָה קֹדֶשׁ לַה' צְבָאוֹת וּבָאוּ כָּל הַזֹּבְחִים וְלָקְחוּ מֵהֶם וּבִשְּׁלוּ בָהֶם וְלֹא יִהְיֶה כְנַעֲנִי עוֹד בְּבֵית ה' צְבָאוֹת בַּיּוֹם הַהוּא".
מדרש תהלים רואה רמזים למלחמת גוג ומגוג במזמור קי"ח של ספר תהלים, שם מדובר על הקרב האחרון של האנושות, "שירת הברבור" שלה:
"כָּל גּוֹיִם סְבָבוּנִי..."
"סְבָבוּנִי" - מלשון 'לסובב' ומלשון 'סיבתיות', שהרי עולמם של אומות העולם הוא עולם ראציונאלי העוסק בסיבתיות אבל -
"...בְּשֵׁם ה' כִּי אֲמִילַם".
אני מל וחותך את הסיבתיות בצורה אגרסיבית.
"...סַבּוּנִי גַם סְבָבוּנִי בְּשֵׁם ה' כִּי אֲמִילַם. סַבּוּנִי כִדְבוֹרִים דֹּעֲכוּ כְּאֵשׁ קוֹצִים בְּשֵׁם ה' כִּי אֲמִילַם".
המשורר מתאר שלוש פעמים בהם הגויים סובבים אותנו, וכך נאמר במדרש:
"'כָּל גּוֹיִם סְבָבוּנִי' - ג' פעמים עתידים גוג ומגוג לבוא על ישראל ולעלות לירושלים, כדרך שעלה סנחריב שלוש פעמים לארץ ישראל, וכדרך שעלה נבוכדנאצר שלוש פעמים לירושלים..."
אם כן, לא מדובר ב'מלחמת גוג ומגוג' אלא ב'מלחמות גוג ומגוג' (בלשון רבים), ומוקד המלחמות ההן היא ירושלים. ג' פעמים עתיד גוג ומגוג לעלות לירושלים, כדרך שעלה סנחריב לארץ ישראל וכדרך שעלה נבוכדנצר לירושלים שלש פעמים. מלחמותיהם היו אמורות להיות מלחמות גוג ומגוג, לו רק היינו זוכים לכך. מהן אותן שלוש מלחמות גוג ומגוג לעתיד לבוא?
"פעם ראשונה הוא אומר: 'כָּל גּוֹיִם סְבָבוּנִי', שהוא עתיד לכנוס כל העולם ולהעלותם לירושלים, שנאמר: 'ונאספו אליו גוים רבים', וכל הפרשה והלא פרוכים [נשברים], לכך נאמר: 'בְּשֵׁם ה' כִּי אֲמִילַם'".
המדרש מצטט את הפסוק 'ונאספו אליו גוים רבים', אלא שאין פסוק שכזה בתנ"ך, ואכן בביאור הרא"מ כתוב כי זו "טעות סופר, וצריך להיות 'וְנֶאֶסְפוּ עָלֶיהָ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ' וכל הנבואה נאמרה על גוג ומגוג". אם כן, הכוונה לפסוק: "וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא אָשִׂים אֶת יְרוּשָׁלִַם אֶבֶן מַעֲמָסָה לְכָל הָעַמִּים כָּל עֹמְסֶיהָ שָׂרוֹט יִשָּׂרֵטוּ וְנֶאֶסְפוּ עָלֶיהָ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ" (זכריה י"ב, ג'). כלומר, הכוונה למלחמה הראשונה המתוארת בספר זכריה, שהתוצאה שלה היתה חלוקתה של ירושלים. לפי זה השליש הראשון של מלחמת גוג ומגוג כבר התקיים.
"פעם שניה הוא אומר: 'סַבּוּנִי גַם סְבָבוּנִי', שהוא עתיד להרגיש כל האומות ולהעלותם לירושלים, שנאמר "לָמָּה רָגְשׁוּ גוֹיִם" [תהלים ב', א']. וכל המזמור והלא פרוכים. לכך נאמר: "בְּשֵׁם ה' כִּי אֲמִילַם", פעם שניה".
המדרש מצטט את הפסוק "לָמָּה רָגְשׁוּ גוֹיִם" שבספר תהלים (ב', א'), כאשר תוצאת אותה המלחמה הינה כיבוש ארץ ישראל: "שְׁאַל מִמֶּנִּי וְאֶתְּנָה גוֹיִם נַחֲלָתֶךָ וַאֲחֻזָּתְךָ אַפְסֵי אָרֶץ" (שם, ח'), כפי שאכן אירע במלחמת ששת הימים, כאשר ירושלים, שקודם לכן היתה מחולקת, התאחדה תחת שלטון ישראל, ושוחררו חלקים גדולים של ארץ ישראל. לפי זה, השליש השני של מלחמת גוג ומגוג כבר התקיים.
"פעם שלישית הוא אומר: 'סַבּוּנִי כִדְבוֹרִים'" -
כאשר "דְבוֹרִים" מלשון 'דיבורים', כך שמדובר במלחמה דיפלומטית.
"...שהוא עתיד לפרוש דוגמניות על כל המדינות להוציא כרוזות, הכרזות והצבעות..."
בדרך זו רוצים להשיג את ירושלים.
"...שאמר: 'קִרְאוּ זֹאת בַּגּוֹיִם קַדְּשׁוּ מִלְחָמָה' (יואל ד', ט') וכל הפרשה..."
כך שהמלחמה השלישית תתחיל בדרך דיפלומטית.
"... והלא פרוכים [נשברים], לכך נאמר: 'בְּשֵׁם ה' כִּי אֲמִילַם', פעם שלישית".
בעקבות מלחמת יום הכיפורים הרב מנחם-מנדל כשר כתב ספר בשם "מלחמת יום הכיפורים" והביעה בו סברה שמלחמת יום הכיפורים היא המלחמה השלישית המוזכרת במדרש. הוא לא צדק מפני שמלחמת יום הכיפורים לא היתה מלחמה על ירושלים. הוא מתפלפל באותו ספר ומנסה להסביר מדוע מלחמת יום הכיפורים בכל זאת היתה מלחמה על ירושלים. באותה התקופה אף אחד לא העלה על דעתו שירושלים שוב תעמוד לדיון, כפי שקורה היום...
בכל אופן, המלחמה השלישית על ירושלים תהיה מלחמה של דיבורים, כאשר הגוים יבואו נגדנו בטענות אידיאולוגיות ומוסריות כנגד החזקת ירושלים על ידי עם ישראל. אומות העולם תחשובנה שירושלים זו עיר חשובה מדי לאנושות כולה מכדי שתינתן בידי היהודים, שהרי ירושלים שייכת לכל הדתות כולן, ולכן עליה להיות עיר קוסמופוליטית... הם מפחדים ממה שעתיד לצאת מירושלים, היינו מתיקון העולם, מן המושג הא-לוהי בטהרתו, שהרי אף אדם אינו רוצה לקבל מוסר...
לכן, כל זמן שהמושג הא-לוהי בעם ישראל איננו מטוהר ואיננו מבורר ישנה סכנת ההתנגדות של אומות העולם כלפי מה שאנו עושים.
מה מוטל לעשות עלינו? "בְּשֵׁם ה' כִּי אֲמִילַם"! עלינו לקחת אחריות על המציאות הזו שבה החברה הישראלית עוברת ממצב שבו היא חושבת אך ורק על עצמה למצב שבו היא שואלת את עצמה מהו התפקיד שלה ביחס לתרבות האנושית הכללית. אז נוכל גם להימלט מן המלחמה השלישית של מלחמות גוג ומגוג.
שאלה: מי אנו ומה אנו שנתעסק בשאלות עולמיות עצומות שכאלה?! ניתן לדברים להתגלגל, ובינתיים נעשה את המיטב מבחינתנו...
תשובה: אם אתה צודק, נראה שהקב"ה בזבז את הדיו כאשר מסר בידינו את הידיעות הללו שבספר יחזקאל... עלינו מוטל לבדוק את התולעים בחסה, עלינו לבדוק מהו שיעור כזית מצה בפסח, עלינו לבדוק כיצד יוצאים ידי חובת קריאת המגילה בפורים החל ביום שישי - ואת כל השאר עלינו לעזוב לקב"ה?! דא עקא, הדברים נמסרו לידינו על מנת שנקח אחריות על ההיסטוריה, ולא נפשע בתפקיד המוטל עלינו. עלינו לדעת שהגיע הזמן לטפל במימד האוניברסלי שביהדות.