הרב אורי שרקי

ישעיהו - פרק ח'

סיכום שיעורים 12, 13 מסדרת שיעורים תשע"ד - עוד לא עבר את עריכת הרב




"וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי: קַח לְךָ גִּלָּיוֹן גָּדוֹל וּכְתֹב עָלָיו בְּחֶרֶט אֱנוֹשׁ לְמַהֵר שָׁלָל חָשׁ בַּז" (ח'-א').

"למהר שלל", "חש בז" - מהר יבוא השולל או חיש יבוא הבוזז. בהיגוי הביטוי הראשון כל מילה מורכבת משתי הברות, לעומת זאת הביטוי השני מורכב ממילים בנות הברה אחת בלבד. היגוי הביטויים בזה אחר זה יוצר אצל השומע תחושה של דבר המתחיל לאט ותופץ תאוצה ומתקדם במהירות.

 

"וְאָעִידָה לִּי עֵדִים נֶאֱמָנִים אֵת אוּרִיָּה הַכֹּהֵן, וְאֶת זְכַרְיָהוּ בֶּן יְבֶרֶכְיָהוּ" (ח'-ב').

אוריה הכהן וזכריהו בן יברכיהו הנזכרים היו שני אנשים חשובים וידועים בתקופתו של ישעיהו. איננו יודעים מי היה אוריה הכהן. יתכן כי זכריהו בן יברכיהו היה נביא בתקופה זו, שכן ידוע שבתקופה זו היה נביא בשם זכריה, עליו נאמר: "המבין בראות א-להים" (דברי הימים ב', כ"ו-ה'). יש לשים לב כי לא מדובר בנביא זכריה בן ברכיהו אשר חי בבית שני ושניבא את הנבואות הכתובות בספר זכריה.

 

"וָאֶקְרַב אֶל הַנְּבִיאָה וַתַּהַר וַתֵּלֶד בֵּן, וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי: קְרָא שְׁמוֹ מַהֵר שָׁלָל חָשׁ בַּז" (ח'-ג').

"הנביאה" - אשת הנביא. עם זאת ייתכן ואשת הנביא הייתה גם היא נביאה בפני עצמה.

הביטוי "ותהר ותלד בן" מופיע במקרא כאשר בהולדת הבן ישנה התרחשות משמעותית בסדר תולדות העולם. מכיוון שבלידת הילד יש התקיימות נבואה, הנביא משתמש בביטוי "ותהר ותלד בן". בן הנביא אשר נולד נקרא בשם 'מהר שלל חש בז".

נבואה זו של ישעיהו עוסקת בשינוי מערכת היחסים בין המעצמות באזור המזרח התיכון בעקבות עליית ממלכת אשור.

 

"וַיֹּסֶף ה' דַּבֵּר אֵלַי עוֹד לֵאמֹר: יַעַן כִּי מָאַס הָעָם הַזֶּה אֵת מֵי הַשִּׁלֹחַ הַהֹלְכִים לְאַט וּמְשׂוֹשׂ אֶת רְצִין וּבֶן רְמַלְיָהוּ" (ח'-ה', ו').

"מי השילוח" - מלכות בית דוד. כינוי זה דבק במלכות בית דוד בעקבות דרך משיחת מלכי בית דוד, אשר נעשתה במעיין ממנו נובע השילוח - הגיחון.

מדברי הנביא עולה כי חלק מהעם מאס את שלטון אחז אשר עמד בראש ממלכת יהודה בתקופה בה נאמרה נבואה זו. בתקופה זו איימו על ממלכת יהודה רצין מלך ארם ובן רמליהו מלך ממלכת ישראל. ככל הנראה חלק מהעם הכין עצמו כבר לכיבוש על ידי ממלכות הצפון - ארם וישראל, ומאסו בשלטון אחז אשר היה מלך לא טוב.

"ההולכים לאט" - תיאור שלטון בית דוד. ההתקדמות האיטית הינה אסטרטגיה פוליטית אשר אפיינה את מלכות בית דוד. זאת לעומת שאר המלכויות אשר נטו לפעול במהירות. תכונה זו של מלכות בית דוד נרמזת גם בברכת יעקב ליהודה: "גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה... כָּרַע רָבַץ כְּאַרְיֵה וּכְלָבִיא, מִי יְקִימֶנּוּ" (בראשית, מ"ט-ט'). בברכה מוזכרת התפתחות איטית וגדילה של האריה אשר מתחיל מגור קטן ומתפתח עם הזמן לאריה וללביא, שהינו אריה בוגר וגדול. הסבלנות הנדרשת להתפתחות איטית היא המאפיינת את מלכות יהודה.

לעומת מאיסת העם בשלטון אחז, מתואר כי ששו ושמחו על שלטון רצין ובן רמליהו. השימוש במילים 'מאס' ו'משוש' אינו מקרי, למילים אלו ישנו צליל דומה אך משמעותן הפוכה. שימוש במילים בעלות צליל דומה בצורה זו נקראת 'לשון נופל על לשון'. צורת כתיבה זו אופיינית לספר ישעיהו.

 

"וְלָכֵן הִנֵּה ה' מַעֲלֶה עֲלֵיהֶם אֶת מֵי הַנָּהָר הָעֲצוּמִים וְהָרַבִּים אֶת מֶלֶךְ אַשּׁוּר וְאֶת כָּל כְּבוֹדוֹ וְעָלָה עַל כָּל אֲפִיקָיו וְהָלַךְ עַל כָּל גְּדוֹתָיו" (ח'-ז').

בפסוק נמשל מלך אשור ל"מי נהר העצומים והרבים". מלך אשור מגיע מממלכה אשר יושבת על נהר גדול - נהר חידקל. כמו כן מלכותו היא מעצמה גדולה עם צבא גדול וחזק אשר בפסוק נמשלה לנהר גואה.

הפסוק בא כאירוניה ולעג לעם ביחס לפסוק הקודם. בקריאת שני הפסוקים הנביא פונה אל העם ואומר: "מכיוון שמאסתם את מי השילוח האיטיים, יגיע אליכם נהר גדול ועצום" - שתוצאות הגעתו יתוארו בפסוק הבא.

 

"וְחָלַף בִּיהוּדָה שָׁטַף וְעָבַר עַד צַוָּאר יַגִּיעַ וְהָיָה מֻטּוֹת כְּנָפָיו מְלֹא רֹחַב אַרְצְךָ עִמָּנוּ אֵל" (ח'-ח').

הפסוק ממשיך לדמות את כיבוש הארץ על ידי מלך אשור לשיטפון על ידי נהר גואש. נהר כזה כאשר עובר בחלקת אדמה קטנה כיהודה משאיר אחריו נתיב נזק גדול מאוד. היסטורית אכן כיבוש הארץ על ידי סנחריב מלך אשור היה קשה ביותר לעם החי בארץ. מלך אשור כבש כמעט את כל הארץ מלבד ירושלים. דרך הכיבוש בימי קדם לוותה ברצח, ביזה ואונס באוכלוסיה המקומית.

בפסוק נמשלים המים השוטפים אשר יגיעו עד צווארי האדם אך לא יטביעו אותו לגמרי, לצבאות אשור אשר יכבשו את הארץ אך לא יכבשו את בירת הממלכה - ירושלים. דימוי ירושלים לצוואר נמצא בעוד מקומות בתנ"ך כגון "כְּמִגְדַּל דָּוִיד צַוָּארֵךְ בָּנוּי לְתַלְפִּיּוֹת" (שיר השירים, ד' -ד'). הצוואר הוא החלק בגוף אשר מקשר בין הראש לשאר הגוף. כך ירושלים היא המקשרת בין העולם התחתון והעליון. מסיבה זו על פי חז"ל צוואר הינו כינוי לבית המקדש.

בפסוק זה הנביא פונה אל 'עמנו אל'. זהו הילד על לידתו ניבא הנביא בפרק הקודם: "...הִנֵּה הָעַלְמָה הָרָה וְיֹלֶדֶת בֵּן וְקָרָאת שְׁמוֹ עִמָּנוּ אֵל." (ישעיהו, ז'-י"ד). צורת הכתיבה של הדברים רומזת על כך שאמנם המצב יהיה קשה אך יש תקווה כי ה' עמנו.

שאלה: האם ישעיהו לא חשש בנבואתו כי דבריו יגיעו אל האויב?

תשובה: ראשית, האויב כבר תכנן את הגעתו. שנית, כשנבואה ניתנת לנביא אין לו ברירה אלה להגיד את דבר נבואתו.

 

"רֹעוּ עַמִּים וָחֹתּוּ וְהַאֲזִינוּ כֹּל מֶרְחַקֵּי אָרֶץ הִתְאַזְּרוּ וָחֹתּוּ הִתְאַזְּרוּ וָחֹתּוּ. עֻצוּ עֵצָה וְתֻפָר דַּבְּרוּ דָבָר וְלֹא יָקוּם כִּי עִמָּנוּ אֵל" (ח'-ט',י')

הנביא פונה אל העמים ואומר כי הם צריכים לפחד אך לממלכת יהודה אין צורך לפחד שכן ה' עמה.

 

"כִּי כֹה אָמַר ה' אֵלַי כְּחֶזְקַת הַיָּד וְיִסְּרֵנִי מִלֶּכֶת בְּדֶרֶךְ הָעָם הַזֶּה לֵאמֹר. לֹא תֹאמְרוּן קֶשֶׁר לְכֹל אֲשֶׁר יֹאמַר הָעָם הַזֶּה קָשֶׁר וְאֶת מוֹרָאוֹ לֹא תִירְאוּ וְלֹא תַעֲרִיצוּ. אֶת ה' צְבָאוֹת אֹתוֹ תַקְדִּישׁוּ וְהוּא מוֹרַאֲכֶם וְהוּא מַעֲרִצְכֶם. וְהָיָה לְמִקְדָּשׁ וּלְאֶבֶן נֶגֶף וּלְצוּר מִכְשׁוֹל לִשְׁנֵי בָתֵּי יִשְׂרָאֵל לְפַח וּלְמוֹקֵשׁ לְיוֹשֵׁב יְרוּשָׁלִָם. וְכָשְׁלוּ בָם רַבִּים וְנָפְלוּ וְנִשְׁבָּרוּ וְנוֹקְשׁוּ וְנִלְכָּדוּ" (ח'-י"א,י"ב,י"ג,י"ד,ט"ו).

הנביא מתייחס בדבריו להתמודדויות שונות שעמדו על הפרק בדורו: לאיום ממלכות הצפון (ממלכת ארם וממלכת ישראל), לאיום ממלכת אשור אשר עתידה להחליף את האיום ממלכות הצפון, לאחז אשר הינו מלך לא טוב ולמתנגדי אחז הרוצים למרוד ולהחליף את מלכות בית דוד.

"כחזקת היד" - הביטוי מבטא צורך לחזק את ידי המלכות. כמו כן שימוש בביטוי זה רומז למלך הבא, בנו של אחז, חזקיהו אשר צלילי הביטוי מזכירים את שמו.

בהמשך לדרישת הנביא לחזק את ידי מלכות בית דוד הנביא אומר:

"ויסרני מלכת בדרך העם..." - למילה ויסרני ישנם שני פירושים אפשריים. האחד הוא כי מקור המילה, מ'להסיר', והשני - מ'לייסר'. פירוש המילה בשני האופנים מביא למשמעות אחת של הפסוק - כנגד הקבוצה בעם הרוצה להפיל את המלכות ולקשור קשר נגד חזקיהו, המלך הבא. בהמשך הנביא מורה לא לחשוש מהקושרים קשר נגד המלכות.

"לא תאמרון קשר לכל אשר יאמר העם הזה קשר..." - דברי הנביא האלה לא מופנים כלפי אדם מסויים אלה מדברים על הקבוצה בעם הקושרת קשר נגד המלך. על פי חז"ל דברי הנביא נאמרו על מנת לחזק את חזקיהו כנגד שבנה. שבנה, אשר ככל הנראה שמו המלא היה שבניהו, היה בעל תפקיד בכיר בבית המלוכה. הוא קשר קשרים עם סנחריב מלך אשור נגד מלכות בית דוד ושלח שליחים למלך אשור כדי לבשר לו שיש מאנשי ירושלים התומכים בכיבושה על ידי מלכותו. על פי חז"ל, כמות תלמידיו ותומכיו של שבנה עלתה על זו של חזקיהו המלך. על פי המדרש, כאשר הגיע סנחריב לפאתי ירושלים יצא לקראתו שבנה, אך מכיוון שיצא לבדו למרות שהבטיח למלך אשור כי יביא עמו ציבור מתומכיו לעזרת מלך אשור, הרג סנחריב את שבנה.

"מערצכם" - פירוש המילה הזאת שונה מפירושה המקובל היום. בשפת התנ"ך 'מערצכם' פרושו משהו שיש להתירא ולחשוש מפניו.

דברי הנביא בפסוקים י"ד, ט"ו מזהירים מפני תוצאות הקשר אשר קושרים על מלכות בית דוד. על פי דברי הנביא תוצאות קשר זה יהיו הרסניות ויפגעו קשות בעם כולו, הן בממלכת ישראל הצפונית והן בממלכת יהודה אשר בירתה ירושלים. אזהרה זו מבוטאת בביטוי "שני בתי ישראל" המתייחס לשתי מלכויות עם ישראל: ממלכת ישראל הצפונית וממלכת יהודה.

 

"צוֹר תְּעוּדָה חֲתוֹם תּוֹרָה בְּלִמֻּדָי" (ח'-ט"ז).

"צור" - פירוש המילה הוא בא מ-'לצרור', 'לקשור'.

"תעודה" - זו התורה, אשר נקראת כך מלשון 'עדות': היא המעידה על כך שהשכינה שורה בעם ישראל. תורת ישראל נחלקת לתורה שבעל פה, אשר היא העדות להשריית השכינה בעם, ולתורה שבכתב המכונה בפסוק 'תורה'.

"לימודי" - אלו תלמידי הנביא. בפסוק מורה הנביא לשמור את התורה ואת נבואתו בצורה הדומה לשמירת שטר חתום בין תלמידיו.

 

"וְחִכִּיתִי לַה' הַמַּסְתִּיר פָּנָיו מִבֵּית יַעֲקֹב וְקִוֵּיתִי לוֹ. הִנֵּה אָנֹכִי וְהַיְלָדִים אֲשֶׁר נָתַן לִי ה' לְאֹתוֹת וּלְמוֹפְתִים בְּיִשְׂרָאֵל מֵעִם ה' צְבָאוֹת הַשֹּׁכֵן בְּהַר צִיּוֹן" (ח'- י"ז,י"ח).

פסוקים אלו ממשיכים את הפסוק הקודם. בפסוקים אלו הנביא אומר כי מכיוון שה' מסתיר פניו מהעם ומצב העם קשה כל כך, הוא יחכה עם בניו ותלמידיו וישמר על ידיהם את התורה ואת נבואותיו למען הדור הבא. במעשה זה בונה הנביא קבוצת עילית אשר תוכל להוות הנהגה רוחנית למען הדור הבא.

 

"וְכִי יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם דִּרְשׁוּ אֶל הָאֹבוֹת וְאֶל הַיִּדְּעֹנִים הַמְצַפְצְפִים וְהַמַּהְגִּים הֲלוֹא עַם אֶל אֱ-לֹהָיו יִדְרֹשׁ בְּעַד הַחַיִּים אֶל הַמֵּתִים" (ח'-י"ט).

במצבי מצוקה של העם שכיחות השימוש באמונות תפלות ובסגולות עולה. כנגד תופעה זו פונה הנביא בפסוק זה ובבאים אחריו אל העם. כאן הנביא מדבר כנגד האמונות התפלות אשר היו נפוצות בתקופתו.

"המצפצפים" - המילה יכולה להתפרש בשתי צורות. האחת - כביטוי של זלזול הנביא כלפי האובות והידעונים, אשר דרך פעולתם כוללת השמעת קולות. השניה - הנביא פונה כנגד החוזים בציפורים, אשר כונו 'עוגור'. יתכן שהשימוש במילה 'המהגים' רומז אל המאגים אשר היו המכשפים והקוסמים הפרסים בתקופת ישעיהו.

"הלא עם אל א-להיו ידרוש..." - הנביא מסביר מדוע העם מחפש את הסגולות והאמונות התפלות - ברצונו לעשות ככל העמים במצב מצוקה ולפנות אל המתים למען החיים.

 

"לְתוֹרָה וְלִתְעוּדָה אִם לֹא יֹאמְרוּ כַּדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר אֵין לוֹ שָׁחַר" (ח'-כ').

הנביא מורה לעם לפנות במצב מצוקה אל התורה ולא אל כל הנזכר בפסוק הקודם, "אשר אין לו שחר".

"שחר" - תקוה. הצגת האובות הידעונים וכו' כדבר אשר אין לו תקווה מובא בניגוד לדברי הנביא בפסוק י"ז כי הנביא מקווה אל ה'.

 

"וְעָבַר בָּהּ נִקְשֶׁה וְרָעֵב וְהָיָה כִי יִרְעַב וְהִתְקַצַּף וְקִלֵּל בְּמַלְכּוֹ וּבֵא-לֹהָיו וּפָנָה לְמָעְלָה. וְאֶל אֶרֶץ יַבִּיט וְהִנֵּה צָרָה וַחֲשֵׁכָה מְעוּף צוּקָה וַאֲפֵלָה מְנֻדָּח" (ח'-כ"א,כ"ב).

בפסוק זה הנביא חוזר לתיאור המצב שיהיה בבוא מלך אשור לממלכת יהודה ואומר שיהיה יאוש גדול, הנמשל לאדם אשר קשה לו והוא רעב ומסתכל מעלה ומטה ורואה רק קשיים וצרות.

 

"כִּי לֹא מוּעָף לַאֲשֶׁר מוּצָק לָהּ כָּעֵת הָרִאשׁוֹן הֵקַל אַרְצָה זְבֻלוּן וְאַרְצָה נַפְתָּלִי וְהָאַחֲרוֹן הִכְבִּיד דֶּרֶךְ הַיָּם עֵבֶר הַיַּרְדֵּן גְּלִיל הַגּוֹיִם" (ח'-כ"ג).

הפסוק מדבר על המצב של צבא אשור כאשר הוא יגיע לארץ ומתאר את אשור כמי שבא להציק לאדם מהפסוק הקודם הנמשל לממלכה.

"לא מועף" - לא עייף. אשור בקלות יכבוש את שטחי זבולון ונפתלי ומשם יתקדם דרומה לכיוון ממלכת יהודה.

כתוב למנהל האתר
כל הזכויות שמורות. Ⓒ תשע"ג (2013)