הרב אורי שרקי

פרקי אבות (ב'-א') - "והוי זהיר במצוה קלה כמצוה חמורה"

מתוך סיכומי שיחות הרב על מסכת אבות בערוץ 7

שיכתוב ועריכה: ניסן יואלי




"וֶהֱוֵי זָהִיר בְּמִצְוָה קַלָּה כְּבַחֲמוּרָה, שֶׁאֵין אַתָּה יוֹדֵעַ מַתַּן שְׂכָרָן שֶׁל מִצְוֹת. וֶהֱוֵי מְחַשֵּׁב הֶפְסֵד מִצְוָה כְּנֶגֶד שְׂכָרָהּ, ושְׂכַר עֲבֵרָה כְּנֶגֶד הֶפְסֵדָהּ."

אנו נמצאים בהמשך המשנה הראשונה של פרק שני ממסכת אבות, בדבריו של רבי. דבריו הראשונים של רבי: "הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה, שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות", מעוררים מספר שאלות. נראה מתוך דבריו שהכדאיות לקיים את המצוות ולהיות זהיר בהן, היא מצד השכר שבהן, ודברים אלו עומדים לכאורה בסתירה לדברי אנטיגנוס איש סוכו, שאמר: "אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס, אלא הוו כעבדים המשמשין את הרב שלא על מנת לקבל פרס" (אבות א ב), אם כן מפני מה נאמר כאן "שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות"? המשתמע מכאן שאם הייתי יודע מתן שכרן של מצוות, הייתי זהיר יותר במצוות שיש עליהן יותר שכר. דברים אלו אינם סבירים. אלא הכוונה, הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה, מפני שאין עליך לדעת את מתן שכרם של מצוות. כי גם אם הייתה יודע, לא מפני זה אתה צריך להיות זהיר במצווה קלה כבחמורה. משום שמצווה קלה ומצווה חמורה, מצטרפים להרמוניה כללית של כללות המצוות. כפי שאומר דוד המלך: "משפטי ד' אמת - צדקו" (תהלים יט, י) מתי הם צדקו? כשהם "יחדו". אבל אם אדם יקיים רק חלק מן המצוות, רק את החמורות או רק את הקלות, בזה הוא הפר את ההרמוניה הכללית, ויוצא שכל המוסיקה הנפלאה העולה מכללות המצוות הופכת להיות קקופוניה - מנגינה בלתי נעימה לאוזניים, שאיננה מתקנת את העולם. ולכן אמר: הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה, כי על ידי זה אתה מקבל באמת את ההרמוניה הכללית של המצוות, ואין אתה צריך לדעת את מתן שכרן.

המשך דבריו גם כן מעורר קושי: "והוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה". וכי באמת יש במצווה הפסד? וכי יש בעבירה שכר, שהוא אומר: "ושכר עברה כנגד הפסדה"? אלא נראה שבאמת יש הפסד במצווה. מעצם העובדה שהמצווה היא מצווה, כלומר דבר כפוי על האדם, יש הפסד של אובדן של הספונטניות של הנפש, כפי שהיתה אצל האבות, שקיימו את התורה בלי שצוּוּ על כך (יומא כח, ב), ולכן מעלתם גדולה כל כך, עד כדי שאמרו: "יפה שיחתן של עבדי בתי אבות - מתורתן של בנים" (בראשית רבה פ"ס), אכן, יש הפסד במצווה, אבל בוודאי יש גם שכר במצווה. כי מפני נפילתנו נצטווינו, ולא סומכים רק על ספונטניותנו. לכן כדאי לעשות את המצווה מפני שכרה, שהוא מה שהיא מרוממת אותנו מחדש, לאותה תחושה ספונטנית שהיתה קיימת אצל האבות.

ומהו שכר עבירה? אמנם העבירה כשלעצמה מזיקה הרבה, אבל יש גם שכר על העבירה, כאשר האדם חוזר בתשובה. שהרי כאשר אדם חוזר בתשובה שלמה מאהבה, אומר ריש לקיש במסכת יומא (פו, ב): "זדונות נעשות לו כזכיות". ולכן יתכן היה השיקול שכדאי לעשות עבירה כדי לחזור ממנה בתשובה לאחר מכן, כי כאשר אדם חוזר בתשובה, אז נחשב לו הדבר כמצווה. ועל זה אומר רבי: תחשב גם שכר עבירה כנגד הפסדה שהרי האומר: "אחטא ואשוב... אין מספיקין בידו לעשות תשובה" (יומא פה, ב). אם כן השכר שאתה מקווה להרוויח מן העבירה איננו שקול כנגד הפסדה. "והסתכל בשלשה דברים ואי אתה בא לידי עברה".

כתוב למנהל האתר
כל הזכויות שמורות. Ⓒ תשע"ג (2013)