הרב אורי שרקי

פרקי אבות (ב'-ב') - "יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ"

מתוך סיכומי שיחות הרב על מסכת אבות בערוץ 7

שיכתוב ועריכה: ניסן יואלי




"רַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא אוֹמֵר: יָפֶה תַלְמוּד תּוֹרָה עִם דֶּרֶךְ אֶרֶץ, שֶׁיְּגִיעַת שְׁנֵיהֶם מְשַׁכַּחַת עָוֹן. וְכָל תּוֹרָה שֶׁאֵין עִמָּהּ מְלָאכָה, סוֹפָהּ בְּטֵלָה וְגוֹרֶרֶת עָוֹן."

על המאמר, רבן גמליאל בנו של רבי יהודה הנשיא, הוא האמורא הראשון המוזכר במשנה. הוא אומר: "יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ". אמנם רבן גמליאל עצמו, לא עלה בידו לעסוק בדרך ארץ, מפני תפקידו הפוליטי – שכן היה נשיא ישראל ונשיא הסנהדרין. אבל ידע הוא למרות ריחוקו מן המלאכה, להעריך תלמוד תורה שבא יחד עם המלאכה - הנקראת דרך ארץ. אנו כאן רואים גישה שונה ביהדות מהגישה המצויה ברוב הדתות ביחס לאנשי הדת. בשאר הדתות אנשי הדת פורשים מענייני העולם הזה, עסוקים יומם ולילה אך ורק בחיים רוחניים. כך נוצר נתק בין שתי שכבות של העם, אלה העוסקים ברוח ואלה העוסקים בחומר. לא כך הדריכה אותנו תורתנו, לא כך הדריכו אותנו התנאים. יש לעסוק בתלמוד תורה עם דרך ארץ. הדבר הזה עדיף על מצב שבו יש רק תורה או רק דרך ארץ. במשך הדורות, נשתנו תנאי החיים של היהודים, וניתנו היתרים לכך שלומדי התורה, המלמדים תורה לציבור, או שהציבור זקוק להם, יקבלו פרס מהציבור. זאת, כדי שהתורה לא תשתכח מישראל. אמנם זעם על כך רבינו הרמב"ם שהמנהגים האלו סותרים את פשטה המפורש של משנתנו. לכן פסק רבינו הרמב"ם בהלכות תלמוד תורה (פ"ג הל"י), שאסור לאדם לעלות בדעתו שיעסוק בתורה ויתפרנס מן הצדקה, ולא יעשה מלאכה, שהרי בזה הופך האדם את התורה קרדום לחפור בה - לכלי לפרנסתו, בעוד שהתורה היא עליונה וצריכה להישאר בעליונותה ולא לשמש לפרנסתו של האדם. אמנם רבו החולקים על הרמב"ם, ביניהם הרשב"ץ, והגדיל לעשות רבינו יוסף קארו ב"כסף משנה" על הרמב"ם (שם), וכתב שהדברים האלה בזמננו אינם להלכה משום "עת לעשות לד' הפרו תורתך" (תהלים קיט, קכו). ישנם מצבים שבהם כדי שתתקיים האומה, יש לפטור תלמידי חכמים מהחובה לעסוק במלאכה ולהחזיק בידיהם. אבל ברור לכל הדעות, שאין המצב הזה אידאלי, אבל כשאנחנו נמצאים במצב של "בדיעבד", ייתכן ויהיה חיוב לאדם לוותר על נורמליותו אם הוא מסוגל לתרום תרומה רוחנית מכרעת למען האומה, ולעסוק במלאכת הקודש יומם ולילה, אף על פי שיש בכך יציאה מן הנורמה הרצויה. אבל ככל שאנחנו הולכים ומשתרשים באדמת ארץ ישראל ומחדשים את ימינו כקדם, בוודאי שיש לשאוף להשיב את המצב של חברתנו הקדומה לנורמליותה. אלא שיש לחברה צורך להיערך לקראת זה. למשל: בימי חז"ל תלמידי חכמים היו פטורים מלשלם מיסים, פטורים היו מכל מיני חובות של אחרים וכל מיני הטבות נתנו להם כדי שיוכלו להתעסק במעט מלאכה. אם נשאף למצב שתלמידי חכמים יעסקו גם במלאכה כשאיפה כללית של חברתנו, בלי להכריח אלא כשאיפה רוחנית ואצילית, בעזרת ה' נגיע לקיים את משנתנו כפשוטה שיהיה יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ.

כתוב למנהל האתר
כל הזכויות שמורות. Ⓒ תשע"ג (2013)