הרב אורי שרקי

עשרה בטבת - אתחלתא דפורענותא

סיכום שיעור - עוד לא עבר את עריכת הרב




כולם מכירים את המושג "אתחלתא דגאולה" שמופיע חמש פעמיים בש"ס. אבל יש גם את המושג "אתחלתא דפורענותא" - זה נאמר בפוסקים על עשרה בטבת.

עשרה בטבת הוא הראשון בסדרה של התעניות של החורבן ויש לו חומרה מיוחדת כי הוא ההתחלה, יש חומרה מיוחדת עד כדי כך שהב"ח (רבי יואל סירקיש, בעל הספר "בית חדש") אומר שאם עשרה בטבת חל בשבת אז צמים בשבת בגלל שנאמר:

"בן אדם, כתוב לך את שם היום את עצם היום: סמך מלך בבל אל ירושלים בעצם היום הזה" (יחזקאל, כ"ד-ב').

"עצם היום" הוא כמו עיצומו של יום הכיפורים שדוחה את השבת וצמים בו, כך גם לגבי עשרה בטבת. הלוח העברי בנוי כך שעשרה בטבת לא יכול לחול בשבת אבל זה דעתו של הב"ח אם היה חל בשבת, וזאת מפני חומרתו היתרה של אתחלתא דפורענותא.

נתבונן על תהליכי ראשית. יש ארבע צומות שנתכנו על החורבן:

י' בטבת: בעשרה בטבת הייתה תופעה של ראשית.

י"ז בתמוז: בי"ז תמוז נעשה סדק, סדק בחומות, בלוחות, בביטחון של האומה.

ט' באב: בט' באב נחרב הבית.

ג' בתשרי: בג' בתשרי התרחש החותם של הגלות ברציחתו של גדליה בן אחיקם.

צומות אלו מהווים ארבע שלבים ברעה.

בעשרה בטבת סמך מלך בבל על ירושלים, בעצם לא קרה כלום. אבל ב"לא קרה כלום" הזה קרה הכל. כמו אדם שמנסה לשלוף סכין על חברו, הוא רק עשה את התנועה הראשונה, זה כבר בדרך לכן זה הכל.

מכאן החשיבות להבחין בתהליכים בראשיתם. לכן טוב עשו חכמים שתיקנו את צום עשרה בטבת. עשרה בטבת הוא כמו השסתום, הנקודה שאם שמים לב אליה ומתקנים את מה שצריך הכל מתנהל רגיל.

אם כן, יש ארבעת הצומות מבטאים ראשית, סדק, חורבן וגלות.

כנגד זה מצאנו בקדושה אצל חכמי הקבלה ארבע עולמות: אצילות, בריאה, יצירה, עשייה. כך גם לגבי תהלכי גאולה. תהלכי גאולה מתחילם באתחלתא בלתי מורגשת והולכת ומורגשת עד שהיא מתממשת, גם על פי סדרי העולמות.

אנו גם יודעים על ארבע מלכויות (המעצמות המובילות ששלטו בעולם ובישראל במהלך ההיסטוריה). י' בטבת הוא ראשית הנפילה בידי מלכות בבל, ואח"כ מלכות פרס, מלכות יוון, ומלכות רומא. לכל אחד מהמלכויות האלה יש ראשית נפילה. עניינה של בבל זה להוציא את ישראל לגלות (כפי שכותב מהר"ל בספרו "נר מצווה"). זאת מלכות שעניינה הגליה, זה דרכה של בבל. הגליה מכוונת כנגד כוח הנפש שהוא גם בתנועה. לכן הראשית של הנפילה זה הסמיכה שסמך מלך בבל על ירושלים. ברגע שהוא סומך הוא עומד לתפוס את המקום.

הדבר השני שאנו מתענים עליו בחודש טבת קרה בימי מלכות פרס - זה מותו של עזרא הסופר. לעזרא היה כוח של חידוש, הוא זה שהביא את כתיבת התורה לידי השלמתה ע"י ששינה את כתב התורה. אומרים חז"ל שהתורה הייתה ראויה להינתן על ידו אלא קדמו משה. מותו של עזרא זה ההתחלה של הקיבעון, אין כבר מי שיכול לחדש, זה הנפילה בידי פרס, שכוחה מכוון כנגד הגוף וכנגד הכבדות של הגוף (מהר"ל).

דבר שלישי שמתענים עליו בטבת קשור למלכות יוון. י' בטבת הוא היום השלישי של שלושת ימי תענית: ח', ט', י'. הם תעניות שבאו בעקבות תרגום התורה ליוונית. התורה תורגמה ליוונית בח' בטבת ואז בא לעולם חושך שלשה ימים, כפי שאומרים חז"ל. על זה מתענים וזה גם עניין של ראשית - ראשית הנפילה בידי יוון, ע"י הכבוד העצום שנתנה יוון לתורת ישראל, בזה עצמו נפלנו (שתורה הפכה להיות חלק ממאגר התרבות הכללית).

בחלק מהמדרשים מובא שיש תענית בט' בטבת, וחכמים לא אמרו על מה. יש כאלה שעשו חשבון שזה היום שבו נולד יש"ו, וזה מבטא את ראשית הנפילה בידי רומא, המעבר של התורה לידי מלכות אדום.

אנו רואים שיש שילוב של ראשיות, וכל אלו מתרחשים בעומק החורף כשהקרירות והחשכה יורדים לעולם, לכן זה התקופה של חודש טבת שמתרחשים הראשיות האלה.

לפי זה מובן מדוע צדקו חכמי הרבנות הראשית שקבעו שי' בטבת יהיה יום הקדיש הכללי לקדושי השואה, מין יום השואה של בתי הכנסת.

שאלה: איך השואה קשורה? הרי אנו מדברים על ראשית פורענות, והשואה היא רחוקה מלהיות אתחלתא, היא הפורענות הגדולה ביותר שהייתה לנו בהיסטוריה.

תשובה: גם השואה נגרמה ע"י קילקול בראשית, זהו דבר עמוק מאוד. יש הערה מיוחדת של הרמח"ל בתוך "מאמר הגאולה" שלו. בין היתר בתוך המאמר הזה הוא מסביר את השואה,למרות שהוא מת 200 שנה לפני השואה. הוא הסביר את התהליך, הוא יודע על האפשרות הזאת. השואה לא הכרחית, היה אפשר למנוע אותה. יש אפילו ספר שלם בתנ"ך שמדבר על כיצד מונעים את השואה - הספר הזה הוא מגילת אסתר.

הרמח"ל מדבר על כך שיש שפע שבא מהעולם העליון לעולם התחתון. לפעמים ה' משפיע הרבה ולפעמים קצת. בזמן שישראל היו על אדמתם והמקדש היה קיים והיתה נבואה היה שפע גדול בא לעולם דרך שער גדול, וישראל היו מול השער הזה. אבל בזמן הגלות נסתם השער, העולם מתקיים דרך חלונות, יש חלונות קטנים שדרכם מגיע השפע לעולם, ועל זה נאמר: "משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים" (שיר השירים, ב'-ט'). אומנם בזמן גלות ישראל המצב של העולם הוא די גרוע אבל עדיין יש השפעה,יש שפע בקטן, העולם מתקיים איכשהו בלי קורבנות ונבואה. הרמח"ל אומר שכשה' רוצה לגאול הוא פותח את השער, אבל כדי לפתוח את השער צריך קודם לסגור את החלונות, בגלל ש-"אין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלוא נימה" (תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף ל"ח).

ברגע שנסתם החלון האחרון מיד נפתח השער, כי העולם לא יכול לעמוד אפילו רגע אחד בלי פתיחת השפע. ככל שהגאולה מתקדמת נסתמים החלונות אחד אחרי השני ואז יש זמן של חשיכה גדולה. (גם במציאות רואים שעמ"י הפסיק לקיים מצוות בשלב כלשהו, וגם מי שרצה לא תמיד היה יכול).

זה קורה בעולם העליון, לא בעולם שלנו. בעולם שלנו יש גורם הזמן שעושה שהמעבר מהנהגה אחת לשנייה מורגש כזמן של העדר הנהגה, הפקר גמור. כשיעמוד השער להיפתח יהיה רגע אחד של חושך גדול והוא לא יעמוד הרבה. עליו אמר דוד: "לָמָה ה' תַּעֲמֹד בְּרָחוֹק תַּעְלִים לְעִתּוֹת בַּצָּרָה".

אם כן הפסוקים (רמח"ל מביא עוד) מראים על הסתר פנים,לקות מאורות שצריכה להיות קצרה אבל בכל זאת היא עושה את הנזקים שלה.

שוב נפגשים עם המושג של הראשית - הראשית של ההנהגה מתרגמת למטה בתור צל רחב. הגמרא במסכת סוכה אומרת שסדק של אור בסכך זה הרבה אור למטה, אז גם התחלה של צל למעלה זה הרבה צל למטה. מכאן החשיבות של זיהוי מוקדם של תהליכי ראשית. בראשית התהליך שהוביל לשואה היה אפשר להריח את מה יקרה ולמנוע את זה.

מי שהרגיש את הראשית הוא הרצל. הוא כותב ביומנים שלו שאם הציונות לא תצליח באופן מיידית תהיה השמדה גדולה. הוא כותב ששערי גרמניה ואוסטריה יסתמו והיהודים יסבלו הרבה ויהיה הריגה גדולה.

גם רבי יהודה חי אלקלעי כתב על הגאולה. הוא כתב שיש לנו להיגאל עד שנת ת"ש (1940). גם הגר"א אמר לתלמידיו שכשיתחיל התהליך של הגאולה יהיה חשוב מאוד להעביר בבת אחת שישים ריבוא יהודים לא"י, כי אם לא יהיה שישים ריבוא בא"י בזמן ההוא, יהיה קשה מאוד, אמרו תלמידי הגר"א שכשהגר"א אמר את זה זלגו דמעות מעיניו... כשהייתה שואה היה בא"י 400 אלף יהודים, 600 אלף היה בתש"ח.

יש גם מושג של ראשית במובן החיובי - אפשר לקלוט את הראשית ולהרוויח. כלומר, יש רווחים גדולים למי שפותח את הברז. הרב קוק אומר בנספח לספרו "אורות התורה" בשתהיה קבוצה של בני תורה שתעסוק בעומק הרוחניות התורה - בתורת הנסתר - וע"י זה יפתחו שערים רבים. אם יודעים בזמן הנכון לעשות מה שצריך מבחינה לימודית אז אפשר לגאול את כל העולם כולו. אבל אם לא עושים את זה אז איבדנו את הכל.

כמו כן צריך לשים לב לתהליכי ראשית במהלך הגאולה. יש הרבה תהליכים כאלה ולפעמים הם כוללות פשלות. אם יודעים בזמן הנכון להצביע על הפשלות יודעים למנוע הרבה סבל מהאומה.

כתוב למנהל האתר
כל הזכויות שמורות. Ⓒ תשע"ג (2013)