פרקי אבות (ב'-ב') - "וכל העמלים עם הציבור..."

הרב אורי שרקי

פרקי אבות (ב'-ב') - "וכל העמלים עם הציבור..."

סיכום שיחה בערוץ 7

שיכתוב ועריכה: ניסן יואלי

"וְכָל הָעֲמֵלִים עִם הַצִּבּוּר, יִהְיוּ עֲמֵלִים עִמָּהֶם לְשֵׁם שָׁמַיִם, שֶׁזְּכוּת אֲבוֹתָם מְסַיְּעָתַן וְצִדְקָתָם עוֹמֶדֶת לָעַד. וְאַתֶּם, מַעֲלֶה אֲנִי עֲלֵיכֶם שָׂכָר הַרְבֵּה כְּאִלּוּ עֲשִׂיתֶם."

אנו ממשיכים את לימודנו באמצע המשנה השנייה שבמסכת אבות, באמצע בדבריו של רבן גמליאל בנו של רבי יהודה הנשיא. יש כאן הדרכה לאנשי ציבור: לאנשי פוליטיקה, דיינות, תורה: "וכל העמלים עם הציבור - יהיו עמלים עמהם לשם שמים". אם האדם באמת רוצה לעמול עם הציבור, יש לו בוודאי פחד אמיתי, אם הוא באמת ירא שמים, משום שהעונש של מי שחוטא לציבור תמיד חמור עשרת מונים מעונשו על אדם שחוטא לעצמו בלבד. העמל עם הציבור משחק באש. הרי הוא נפגש עם השכינה ששורה בישראל, וכל חטא כלפי הציבור, או חטא בהנהגת הציבור הרי הוא פגיעה בנצח, וגם תוצאותיו לדורות הרבה יותר חמורות מאשר מעשיו של אדם פרטי. לכן יתכן שבגלל הפחד הזה, יהיו אנשים טובים ויראי שמים נמנעים מלעסוק בצרכי ציבור, מלהיכנס לפוליטיקה. כאן מרגיע אותנו רבן גמליאל בנו של רבי יהודה הנשיא: "וכל העמלים עם הצבור, יהיו עמלים עמהם לשם שמים, שזכות אבותם מסיעתן". אבותם של הציבור, לא זכותם של העמלים. הזכות של אברהם יצחק ויעקב מסייעת לאדם שלא ייכשל בדרכו לטפל בענייני ציבור. ידוע שתלמיד חכם שהוא מרא דאתרא בקהילתו, כאשר בא לפסוק הלכה, מקבל סיעתא דשמיא שלא יטעה בדין. מה שאין כן סתם למדן, שאיננו מנהיג את הציבור, ייתכן שיטעה יותר. "וצדקתם של האבות עומדת לעד", מכיוון שאף על פי שזכות אבות כבר תמה, כפי שנאמר במסכת שבת (נה, א) אבל ברית אבות לא תמה לעולם.

שמא יאמר אדם: כאשר אני עוסק בצרכי ציבור אני אמנם מביא אנשים אחרים לקיים מצוות, אבל אני אישית אין לי זמן לקיים את כל אותן מצוות. על זה נאמר: "ואתם, מעלה אני עליכם שכר הרבה כאלו עשיתם" - כאילו עשיתם את כל מה שעושה הציבור, שהרי אמרו חכמים: "גדול המְעַשֵּה יותר מן העושה (ב"ב ט, א) - גדול מי שגורם לאחרים לעשות יותר מאשר זה שעושה בעצמו.