הרב אורי שרקי

נשא - ברכת כהנים




ברכת כהנים ניצבת בין ברכת מודים לבין ברכת 'שים שלום' שמסיימת את תפילת שמונה עשרה. מקומה של הברכה במקום הזה, הוא משום שעניינה השלום "ישם לך שלום", והברכה האחרונה של תפילת שמונה עשרה גם היא עניינה 'שים שלום', שלא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום.

עלינו להתבונן בסִדרהּ של הברכה הזאת, במיוחד מפני שהתורה דקדקה בה דקדוק רב, שנאמר: "כֹּה תברכו את בני ישראל אמור להם", שמזה למדו שאסור לשנות את הנוסח של ברכת כהנים. דווקא במילים האלו ובנוסח הזה, יש לברך את בני ישראל.

ובכן הברכה מורכבת משלשה חלקים:

יְבָרֶכְךָ ה', וְיִשְמְרֶךָ.

יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ, וִיחֻנֶּךָּ.

יִשָּׂא, ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ, וְיָשֵׂם לְךָ, שָלוֹם.

הברכה הראשונה "יְבָרֶכְךָ ה', וְיִשְמְרֶךָ". נתפרשה ע"י רש"י ז"ל: "יברכך ה'" - שירבו נכסיך. "וישמרך" - שישמור את נכסיך מפני הגנבים". כאן אנחנו תמהים: וכי זאת הברכה הראשונה שיש לברך את ישראל?! וכי לא היה ראוי יותר לברך את ישראל בברכה רוחנית של לימוד תורה? של קיום מצוות? של השגת ה'? של אהבת ה'? ואילו כאן הכהנים מצטווים ראשית כל לדאוג, כביכול לחשבון הבנק של כל יהודי ויהודי - "ירבו נכסיך"?!

אלא שכאן לימדה אותנו תורה דברים חשובים ביותר. ראשית כל, שהבסיס לכל הברכות כולן, הוא הבסיס הארצי. שלא כפי שמקובל בנצרות ובדתות אחרות, שהקדושה מזדהה דווקא עם עולם רוחני מנותק מן החומר, הרי שהתורה רצתה ללמד אותנו, שהיסוד של כל היסודות, של כל שפע הברכות שבא מלמעלה, זה ראשית כל - ההתפשטות והשלמות של העולם החומרי. גם לימדה אותנו כאן התורה מוסר. שגם אם אתה דואג למעט בענייני החומר כדי להשיג רוחניות, זאת הנהגה שראויה לך, אך לא כאשר אתה מברך את חברך. אל תחשוש שמא תכשילהו בזה שירבו נכסיו. עליך לדאוג לבריאותו ולשלמות נכסיו, והקב"ה יוסיף עליהם ברכה.

רק אחרי השלמות החומרית והשתכללותה, אנחנו עוברים לתחום השני, שהוא התחום הרוחני: "יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ". "יאר" מלשון אורה, וכבר דרשו חכמים על הפסוק: "ליהודים היתה אורה" - זו תורה. רק אחרי הבסיס הארצי מגיע התחום של הברכות הרוחניות. כאן חל שינוי גדול. בברכה הראשונה לא נאמרה המילה "פָּנָיו" משום שכל זמן שאדם עסוק אך ורק בשלמות החומרית, אמנם ברכה יש כאן, אבל פני ה' אין כאן. הוא מגיע להארת פנים, רק כאשר הוא עוסק בתורה: "יָאֵר, ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ, וִיחֻנֶּךָּ".

אחרי השלמות הגשמית ב"יְבָרֶכְךָ" והשלמות הרוחנית ב"יָאֵר", אנו עוברים לתחום השלישי שהוא האחדות שבין שני התחומים האלה. בפסוק: "יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ, וְיָשֵׂם לְךָ שָלוֹם". האחדות בין העולם החומרי לעולם הרוחני, מושגת דרך נשמת האדם, שעליה נאמר: "יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ", כי הרי חכמים שאלו במסכת ברכות(כ, ב) איך נאמר על הקב"ה "אֲשֶר לֹא יִשָּא פָנִים וְלֹא יִקַּח שֹחַד" וגם נאמר "יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ"? אלא שנשיאות הפנים איננה מצד המעשים שלנו. מצד המעשים אין הקב"ה נושא פנים, אבל מצד סגולת האדם, מצד סגולת ישראל, מצד הייחוד של נשמתנו, ראויים אנחנו למשוא פנים. דווקא דרך נשמת האדם מתבררת האחדות הגמורה של כל העולמות - של העולם הגשמי והעולם הרוחני, גם יחד.

כתוב למנהל האתר
כל הזכויות שמורות. Ⓒ תשע"ג (2013)