הרב אורי שרקי

פרקי אבות (ב'-ד') - "עשה רצונו כרצונך..."

סיכום שיחה בערוץ 7

שיכתוב ועריכה: ניסן יואלי




"הוּא הָיָה אוֹמֵר: עֲשֵׂה רְצוֹנוֹ כִּרְצוֹנֶךָ, כְּדֵי שֶׁיַּעֲשֶׂה רְצוֹנְךָ כִּרְצוֹנוֹ. בַּטֵּל רְצוֹנְךָ מִפְּנֵי רְצוֹנוֹ, כְּדֵי שֶׁיְּבַטֵּל רְצוֹן אֲחֵרִים מִפְּנֵי רְצוֹנֶךָ."

המשך דבריו אלה של רבן גמליאל בנו של רבי יהודה הנשיא, אם נבין אותם כפשוטם, נראים די תמוהים. שכן נאמר לנו, שהאדם צריך לעשות את רצון ה', לא מפני שהוא רצון ה', אלא כדי שיעשה רצונך כרצונו, כדי שכביכול ישתעבד הרצון העליון חלילה, אל רצונך. יש כאן עבודת ה' באופן אינטרסנטי. דברים כאלה אינם תואמים את גדולתו אל האמורא הגדול, הנשיא - רבן גמליאל בנו של רבי יהודה הנשיא. אלא יש להבין את הדברים באופן אחר. כאשר אנחנו מבקשים מן האדם לבטל את רצונו לפני ה', עולה שאלה מוסרית: כיצד אנו מבקשים מן האדם לוותר על רצונו העצמי? לא להיות הוא עצמו? אם יש לריבונו של עולם רצון, מדוע מפני כך יצטרך האדם לבטל את רצונו הוא? התשובה היא - משום שרצונך האמיתי אינו אלא רצונו. כי הרי יש באדם רצונות רבים, שמתגוששים ומתנגשים זה בזה, ואין האדם יודע מהו רצונו האמיתי. אך אם יתבונן מהו רצון הבורא, גם ידע מהו רצונו האמיתי שלו הוא, משום שלא ייתכן שתהיה סתירה מהותית, בין הרצון של הנברא לבין הרצון שהטביע בו בוראו. אם תדע מהו רצונו, ממילא תדע גם מהו רצונך. זהו השלב הראשון, שבו עדיין האדם מרגיש איזשהו הפרש בין רצונו לבין רצון ה'. בשלב המתקדם יותר "בטל רצונך מפני רצונו", מתברר שבעצם מה שאתה חפץ ומה שהוא חפץ - זהו ענין אחד. וממילא יתבטל רצון אחרים מפני רצונך, לא במובן של "כדי שאחרים יתבטלו לפניך", אלא הסממן לכך שאתה באמת השגת את רצון הבורא באמת, שהתנהגותך באמת תואמת את הכוונה שהיתה לבוראך כשבראך, זה כאשר מתבטל רצון אחרים מפני רצונך. סימן הוא לדבר, שאתה הגעת לשלמות היותך הנברא - לשלמות רצון הבורא בך. לכן אין דבר מוסרי יותר מאשר האמירה "עשה רצונו כרצונך, כדי שיעשה רצונך כרצונו", כדי שבעצם רצונו יתברך הוא זה שייעשה בעולם.

דרשו דורשי רשומות, שרצו"ן הן אותיות צנו"ר. אם האדם בעל רצון אמיתי - מגלה את רצונו העצמי, אז במקום להיות מקור של רצון הוא הופך להיות צנור של הרצון. וזאת על ידי שהאדם פועל כצנור, כלומר שהוא נותן את מה שהוא מקבל. אם האדם אסף ממון - הוא נותנו לאחרים לצורכיהם. אם אדם למד תורה - הוא מלמדה, אם קיבל חיים - הוא מביא ילדים לעולם, ואם שמע דברי מוסר ודברים טובים - הוא משתף אחרים במה שקיבל. ההתנהגות הזאת הופכת אותו לצינור שעל ידו מתגלה רצון הבורא, ובזה מתבטל רצון אחרים מפני רצונו, ואין לך אושר גדול מזה.