הרב אורי שרקי

פרקי אבות (ב'-ז', ח') - "אף הוא ראה גולגולת אחת צפה על פני המים"

מתוך סיכומי שיחות הרב על מסכת אבות בערוץ 7

שיכתוב ועריכה: ניסן יואלי




"(ז) אַף הוּא רָאָה גֻלְגֹּלֶת אַחַת שֶׁצָּפָה עַל פְּנֵי הַמָּיִם. אָמַר (לָהּ): עַל דַּאֲטֵפְתְּ, אַטְפוּךְ. וְסוֹף מְטַיְּפַיִךְ יְטוּפוּן."

"(ח) הוּא הָיָה אוֹמֵר: מַרְבֶּה בָשָׂר מַרְבֶּה רִמָּה. מַרְבֶּה נְכָסִים, מַרְבֶּה דְאָגָה. מַרְבֶּה נָשִׁים, מַרְבֶּה כְשָׁפִים. מַרְבֶּה שְׁפָחוֹת, מַרְבֶּה זִמָּה. מַרְבֶּה עֲבָדִים, מַרְבֶּה גָזֵל. מַרְבֶּה תוֹרָה, מַרְבֶּה חַיִּים. מַרְבֶּה יְשִׁיבָה, מַרְבֶּה חָכְמָה. מַרְבֶּה עֵצָה, מַרְבֶּה תְבוּנָה. מַרְבֶּה צְדָקָה, מַרְבֶּה שָׁלוֹם. קָנָה שֵׁם טוֹב, קָנָה לעַצְמוֹ. קָנָה לוֹ דִבְרֵי תוֹרָה, קָנָה לוֹ חַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא."

"הוא" המוזכר במשנה אינו אלא הלל הזקן שדבריו הובאו במשנה הקודמת. תרגום דבריו לעברית: על זה שהִטְבַּעַתְּ הִטְבִּיעוּךְ, וסוף מְטַבְּעָיִךְ לטבוע אף הם.

מסביר הרמב"ם שאדם המרבה באלימות בעולם הזה, משנה במדה מסוימת את כללי המשחק. כלומר אם אדם נוהג בדרך ארץ, ובדרכים תקינות - הרי שכל העולם מסביבו מסתדר לפי התנהגותו. מה שאין כן, אם אדם הולך ונוהג בדרכים של אלימות - הוא מזמין בחזרה את האלימות, ולכן אמר הלל "על דאטפת, אטפוך" כלומר אם אתה נהגת באלימות אתה הזמנת התנהגות דומה מסביב לך, וכמובן גלגל האלימות לא ייגמר "וסוף מטיפיך יטופון".

נראה שהלל הזקן אמר את זה בעקבות מקרה שהוא ראה. שהרי נאמר "אף הוא ראה גלגלת אחת שצפה על פני המים", גלגלת איננה צפה, גולגולת שוקעת. אלא שיש כאן משל. הלל צפה ברוח הקודש את אחריתה של מלכות בית חשמונאי, שבימי מלכיה האחרונים הוא חי, והוא ניסה להסביר מה היתה סיבת נפילתה של מלכות בית חשמונאי. ריבוי שפיכות דמים שנכשלה בה אותה שושלת - הביא עליה הטבעה על ידי בית הורדוס. ויש להניח שכך גם הכוונה של המשנה שממשיכה את דבריו של הלל, כשהוא אומר: "הוא היה אומר מרבה בשר, מרבה רמה" וכו' וכו'. כל הרשימה הארוכה היא, כנראה, מנין של מגרעות שאפשר למצוא בבית חשמונאי. "מרבה בשר מרבה רימה" - בשלב מסוים, בית חשמונאי הצדיקים, נטו יתר על המידה אל תענוגות העולם הזה. "מרבה נכסים - מרבה דאגה. מרבה נשים - מרבה כשפים. מרבה שפחות - מרבה זמה". כל אלה נמצאו בבית חשמונאי. אף על פי שבשר, נכסים, נשים, שפחות, כל הדברים האלו אינם רעים מצד עצמם. אבל כאשר האדם מרבה בהם, בהכרח הוא נופל בסופו של דבר אל הרע. "מרבה עבדים, מרבה גזל". כך היתה נפילתה של מלכות בית חשמונאי, ע"י אחד מעבדיה - הורדוס הרשע שהשתלט בסופו של דבר על המלכות וגזל את המלכות מבית חשמונאי.

לעומת זה, דאג הלל החל מזמן נפילתם של בית חשמונאי בידי הורדוס הרשע, להקים את מוסד התורה על יסודות אחרים לגמרי, וכאן נוסדה שושלת בית הלל. שקיימה בתוכה: "מרבה תורה - מרבה חיים. מרבה ישיבה - מרבה חכמה. מרבה עצה - מרבה תבונה. מרבה צדקה - מרבה שלום". כל אלה המידות מצאנו בבית הנשיאות של בית הלל שהאריך ימים הרבה יותר מבית חשמונאי, והיה לתפארת לעם ישראל. וכך הוא מסיים: "קנה שם טוב, קנה לעצמו" - כך היה שמם של בית חשמונאי הראשונים. אבל בית הלל, כלומר הנשיאים של בית הלל - עליהם נאמר: "קנה לו דברי תורה - קנה לו חיי העולם הבא". גם אחרי העלמותה של שושלת הנשיאות של בית הלל - בכל זאת שמם נשאר לתפארת לעולמי עולמים. כל זאת הבין כבר הלל בראשית דרכו, כשראה את נפילתו של בית חשמונאי ועליהם אמר "על דאטפת, אטפוך. וסוף מטיפיך יטופון".

עוד יש להבין ש'מרבה תורה מרבה חיים' שדווקא אם יש הרבה תורה יש חיים, ואם יש מעט תורה זה יכול להיות לנזק, מעט ישיבה, מעט עצה, מעט צדקה, אלה אינן מביאים לא עצה ולא תבונה ולא שלום. צריך בתחומים האלה - דווקא להרבות אם רוצים להגיע לתוצאות שיש להם ערך - קנה לו דברי תורה קנה לו חיי העולם הבא.

כתוב למנהל האתר
כל הזכויות שמורות. Ⓒ תשע"ג (2013)