הרב אורי שרקי

פרקי אבות (א'-ד') - יוסי בן יועזר

סיכום שיעור, בעריכת ר' אברהם כליפא




יוסי בן יועזר הוא הראשון מבין חכמי "הזוגות". פירוש הביטוי הוא שבימי בית שני - לאורך התקופה היוונית ולאחר מכן לאורך התקופה החשמונאית - האומה מונהגת ע"י זוג חכמים. יש בדבר הזה צד חיובי, שכן "טובים השנים מן האחד", כך שיותר טוב שיהיו לנו שני חכמים מאשר חכם אחד. אך מצד שני יש קושי מבחינת ההנהגה: אמרו חכמים: "דבר (=מנהיג) אחד לדור ולא שני דברים לדור" (סנהדרין ח, א). אם בו זמנית ישנם שני מנהיגים, נוצר בלבול ואי-סדר, משום שיש לכל מנהיג מגמות שונות ומתחלפות משל חבירו. אך מכיון שמדובר בחכמים, בוודאי כיבדו זה את זה ושמעו זה לזה. יחד עם זאת כל אחד יכול היה לבטא רק מימד אחד של תורת ד'. מסביר המהר"ל מפראג שאחד היה עסוק בבירור מידת החסד והשני בבירור מידת הדין. לכן אחד היה נשיא, העוסק בחסד שהיא עיקר מגמת התורה, והשני היה אב בית דין, עוסק במידת הדין. אבל התורה בכללה היא גם חסד וגם דין כאחד. נוסדה מציאות חדשה: התורה מחולקת, מעין שתי תורות. זה בא לידי ביטוי חריף אצל תלמידי הזוג האחרון: תלמידי בית הלל ותלמידי בית שמאי (ע' ירושלמי שבת א, ד), ונעשתה תורה כשתי תורות (סנהדרין פח, ב).

אך כבר בראשית תקופת הזוגות, ניתן היה להרגיש בניצנים המבשרים את הפירוד הזה: בזמן יוסי בן יועזר ויוסי בן יוחנן מתפרצת בעם ישראל המחלוקת הראשונה שלא הוכרעה, וזה עניינה:

כל קרבנות בהמה (פרט לבכור, מעשר ופסח) טעונים סמיכה, כלומר הנחת שתי ידיו של בעל הקרבן בין קרני הבהמה, כשהוא נשען בכל כוחו על ראש הקרבן. נחלקו אם מותר לסמוך ביום טוב: יוסי בן יועזר אומר: שלא לסמוך, ויוסי בן יוחנן אומר: לסמוך. זו הלכה הנוגעת למקדש, כך שהמחלוקת פורצת בתוך המקדש פנימה, מה שאינו מבשר טוב לגבי קיומו של אותו מקדש שבו מופיעה לראשונה המחלוקת.

עם כל זה, יוסי בן יועזר הינו דמות מיוחדת מאוד: "משמת יוסי בן יועזר בטלו האשכולות" (סוטה ט, ט) כלומר האדם שהכל היה בו: כל החכמה, כל התורה, כל המוסר, כל ההנהגה וכל המידות הטובות שאפשר לייחס לאדם. מלמד אותנו יוסי בן יועזר: "יהי ביתך בית ועד לחכמים" זו היא התכונה של איש האשכולות, הוא פתוח לכל החכמים כולם ומודע לזה שעל מנת לגדול בחכמה ולכוון אל האמת, זקוקים אנחנו לכל החכמים כולם. והוא מוסיף: "והוי מתאבק בעפר רגליהם, והווי שותה בצמא את דבריהם". רבי חיים מוולוז'ין בפרושו למסכת אבות, "רוח חיים", מסביר: "והוי מתאבק" לשון מאבק. כלומר צריך לדעת לפעמים להאבק בדברי רבותינו כי לפעמים האמת עם התלמיד, ואסור לתלמיד לקבל את דברי רבו אם יש לו קושיות עליהם. אבל יחד עם זה צריך לדעת שאף על פי שהותר לך להאבק מלשון מאבק, יש לזכור שאתה "בעפר רגליהם". "והוי שותה בצמא את דבריהם". לכאורה צריך היה לומר: הוי שותה לרוויה את דבריהם, שהרי אדם ששותה כבר איננו צמא. אלא שזאת היא המעלה של חכמת התורה לפי יוסי בן יועזר, שגם אחרי שאתה שותה אתה שומר על הצמאון. האדם איננו מסתפק במה שלמד בפעם אחת ויש לו "טעם של עוד".

יוסי בן יועזר גם חווה חוויה מאוד לא פשוטה: נהרג על קידוש השם, כנראה בתקופת גזירות אנטיוכוס אפיפנס, ובזמן שקרוב משפחתו היה כהן גדול בשרותם של היוונים, הלא הוא יקים איש צרורות, שרואים בו את הכהן אלקימוס שהיה כהן גדול מטעמם של היוונים והמתייוונים, והיה רשע. חז"ל מספרים לנו על שיחה שהתקיימה בין יוסי בן יועזר לבין יקים או אלקימום איש צרורות, כשהובילו אותו להיהרג. אלקימוס רוכב על סוס ואומר ליוסי: אתה רואה אני רוכב על סוס ואותך מובילים למיתה. ענה יוסי: "אם לעוברי רצונו כך, לעושי רצונו לא כל שכן?" כלומר, אם שכרך לרכב על סוס למרות שאתה עובר על רצונו של הקב"ה, אני שעושה את רצונו, איזה שכר גדול יהיה לי! אומר לו יקים: אבל הינך יוצא עכשיו להיהרג! ענה לו יוסי: "אם לעושי רצונו כך, לעוברי רצונו לא כל שכן?" כמה גדול יהיה העונש שלך בחיים שאחרי המוות. דבר זה גרם ליקים איש צרורות להתאבד על קידוש השם ולחזור בתשובה שלמה.

יוסי בן יועזר בסוף ימיו במקום לדאוג לגורלו האישי, לימד אותנו להחזיר בתשובה אפילו את גדולי הרשעים בדקות האחרונות של החיים.

גדול הוא יוסי בן יועזר וראוי הוא להיות הראשון שבחכמי הזוגות.

כתוב למנהל האתר
כל הזכויות שמורות. Ⓒ תשע"ג (2013)