עברית מודרנית כשפת הקודש

י"ב בכסלו תשס"ז, י"ח בטבת תשס"ח, ט"ז בניסן תשס"ט



שאלה 1:

כבוד הרב אמר בשיעורו על העברית בספר הכוזרי, שהשפה העברית מתפתחת.

שאלתי:

האם העברית ה"חדשה" של אליעזר בן יהודה גם היא חלק משפת הקודש?

ומה באשר למילים השייכות לסלנג? למשל הסלנג הצהלי?

ומה באשר למילים שעברו תהליך של שאילת תרגום, למשל "גן ילדים" שנלקח מן הגרמנית- האם גם הוא שייך לשפת הקודש?

ובכלליות: האם כל מילה שמורכבת מאותיות עבריות שייכת לשפת הקודש?

ועוד שאלה: מדוע מתעקשים חוגים מסוימים בקרב היהדות החרדית להמשיך ולדבר ביידיש ולא בעברית? מדוע הם רואים בדיבור בעברית חילול השפה?


תשובה 1:

מה שנקלט לתוך הדיבור העברי הוא לשון הקודש. לפי זה "טלפון" הוא לשון הקודש, אבל "שח - רחוק" - לא.

המתעקשים אינם רוצים להזדהות עם המפעל הציוני, שחידוש העברית הוא חלק מרכזי בו.



שאלה 2:

רש"י בראשית י"א א' על שפה אחת: "לשון הקודש". כך נראה לי גם מקובל שהשפה המקורית לפני שה' בלל את השפות הייתה לשון הקודש ובעצם לשון הקודש הייתה השפה הבסיסית וממנה התחלקו כל השפות, ופעם שמעתי שהראיה היא שיש בכל שפה מילה שהיא דומה בהגייה ובמשמעות למילה בעברית לדוגמא המילה ארץ באנגלית earth (הרב יתקן אותי אם הטענה הנ"ל לא נכונה). מצד שני אנו רואים בדרשות של חז"ל התייחסות למילים בעברית כאילו היסוד שלהם הוא שפות אחרות כמו הדרשה על טוטפות וכן "הן יראת ה'" – הן זה אחד בלשון יווני. איך הרב מיישב את הסתירה לכאורה?


תשובה 2:

אם דברו בלשון הקדש הוא מחלוקת רבי יוחנן וריש לקיש. עכ"פ אין הכרח לומר ש"לשון הקדש" הוא דוקא העברית ודוקא בצורתה הידועה לנו כיום, כי אם שהקדש היה הקריטריון לביטוי האנושי. הדמיון בין הלשונות נובע מהשורש הכללי של נפש האדם.



שאלה ותשובה 3 (תשובת הרב מודגשת):

בשיחה שהייתה לי לאחרונה עם אחד מחסידי חב"ד (יש לומר שאין הוא מתנגד לשום דיעה ואינו סובר שהרבי משיח) לגבי השפה העברית דיברנו על הארמית והקשר שלה לשפה העברית (שראינו שרש"י מספר פעמים משתמש בשפה הארמית ומקיש למילה בעברית וכך מתרגמה). הוא נתן פסוק לגבי יעקב ולבן, שלבן קרא למקום יגר סהדותא ויעקב "גלעד", שחלק מתפקיד יעקב היה לקחת מלבן ה"ארמי" את ניצוצות השפת הקודש ולמשוך אותם לעברית וכל גם לבן רצה לעשות. והיום לאחר הגלות נשמכו קליפות רבות ומשמעויות שונות למילים בשפת הקודש וכך גם מילים משפות זרות כך שאיננו יכולים לקרוא את הסיפורים בתנ"ך בלי מחשבות טמאות כאלה ואחרות, אך אם לא היו נכנסות כל המשמעויות הללו לשפה היינו משתמשים בשפת קודש נקייה ואמיתית שכך ראוי שיהיה בימות המשיח. "תחיית השפה העברית" מבחינתו, היא הרס שפת הקודש לכן זה נכון לדבר יידיש וכשנפגשים עם העברית, היא אמיתית ונקייה יותר.

אני טענתי בדיוק הפוך, שאם השפה טמאה, אנחנו אלו שצריכים לטהר אותה בבתי המדרשות כשם שעשה יעקב שירד לארם בשביל זה, הוא השיב שזה לא תפקידנו אלא איש אמת כיעקב רק מסוגל לזה, וזהו מלך המשיח.

נותרתי עם מספר שאלות:

1. מהי שפת הקודש שתהיה בימות המשיח? זה יתברר כשיבוא.

2. דבריו לגבי טהרת השפה באמת נכונים. יש מבוכה לגבי דברים מסויימים בתנ"ך המסיתים מהלימוד (שירה"ש וכו'). מה עושים? דבריו אינם נכונים. עיין רמב"ם בפירוש המשנה על המשנה של "חמישה לא יתרומו" שהשפה מתפתחת. וירושלמי מפורש "לשון תורה לחוד ולשון חכמים לחוד". וגם אלפי מילים יווניות לטיניות ופרסיות הוכנסו לעברית בספרות המשנה והמדרשים.

3. האם חדירת מילים משפות שונות מהווה בעיה? לא, כנ"ל.

4. מהי הגישה לגבי תחיית השפה העברית? חלק משיבת ציון וחזרת השכינה. והאם מגישתו משמע התנגדות לרעיונות הציוניים וזה מה שעומד מאחורי דבריו? חב"ד מתנגדים לציונות.

כתוב למנהל האתר
כל הזכויות שמורות. Ⓒ תשע"ג (2013)