הערות על השיעור על חורבן גוש קטיף

הערות על השיעור על חורבן גוש קטיף

י"ד בכסלו תשס"ז

שאלה:

1. שמעתי הרצאה שלך אחרי חורבן גוש קטיף. מרב צער לא יכולתי להגב אז. כמו שאיוב דוחה את הטענות של רעיו כך אני. לא יכול להיות שהקב"ה גמל כל כך הרבה חסד עלינו וניסים יום יום ופתאום נגמר הכל? ברור שיש תכלית לגרוש: אולי ה' ישמיד את הרשע בעזה דרך הטבע, כמו שאמר לפני 20 שנה ר' ברוך שפירא, המקובל.

2. אתה משתמש במשל של אדם שטובע וכדי להצילו צריכים להכותו, אם הוא מסכן את מצילו. הייתי מצילה וזה לא הדרך.

תשובה:

אינני מודד כאבים אבל אני משער שהכאב שלי אולי אינו קטך משלך. איוב דחה בצדק את הטענות שייחסו לו חטא. הוא גם דחה את הטענה שהיסורים סופם להביא לו רווח, בדומה להסבר שהבאת. כי גם אם יקיימו דברי הרב ברוך שפירא זצ"ל, אין זה מסביר מדוע זה היה צריך לעבור דרך כל הכאב הזה. מה שאיוב הבין, הוא שיש לו חסרון בזהות, שתוקן ע"י היסורין, ולא עבירה על השולחן ערוך. מה שאמרתי בשיעורים לפני ואחרי הגירוש, היה ניתוח של מערכת היחסים השוררת בין ציבור של צדיקים לבין הציבור הכללי בארץ, ולא האשמה של מישהו. חזק וברוך.