הרב אורי שרקי

יונתן בן עוזיאל

סיכום שיעור, בעריכת ר' אברהם כליפא




יונתן בן עוזיאל, תלמידו הגדול של הלל הזקן, כפי שמעיד עליו התלמוד (סוכה כח, א ועוד): "שמונים תלמידים היו לו להלל הזקן, שלושים מהם ראויים שתשרה עליהם שכינה כמשה רבינו, ושלושים מהן ראוים שתעמוד להם חמה כיהושע בן נון, עשרים בינונים. גדול שבכולם יונתן בן עוזיאל". ריבוי מופלא של תלמידים ענקי רוח, בתקופה של התדרדרות פוליטית של האומה, הנתונה תחת השלטון הרומי. נראה שהאומה הרגישה צורך להרבות בתלמידים, על מנת להעמיד את עמוד התורה בישראל.

במקום אחר בתלמוד נאמר (מגילה ג, א): "תרגום של תורה - אונקלוס הגר אמרו מפי רבי אליעזר ורבי יהושע. תרגום של נביאים - יונתן בן עוזיאל אמרו מפי חגי זכריה ומלאכי" (תרגום התורה בשם תרגום יונתן בן עוזיאל אינו שלו ומיוחס לו בטעות). שם מסופר שכאשר יונתן תרגם את הנביאים "נזדעזעה ארץ ישראל ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה. יצתה בת קול ואמרה: מי הוא זה שגילה סתריי לבני אדם? עמד יונתן בן עוזיאל על רגליו ואמר: אני הוא שגליתי סתריך לבני אדם; גלוי וידוע לפניך שלא לכבודי עשיתי, ולא לכבוד בית אבא, אלא לכבודך עשיתי שלא ירבו מחלוקת בישראל".

מדברי התלמוד עולה שמגמתו של תרגום יונתן היתה שלא להרבות במחלוקות. המחלוקת אשר רצה יונתן למנוע היתה מחלוקת בין החילונים לדתיים. על ידי תרגומו, יונתן בן עוזיאל גילה שהפסוק בזכריה (יב, יא) המדבר על המספד שיהיה לעתיד לבוא בירושלים, מכוון למשיח בן יוסף ולמשיח בן דוד כאחד. מסביר הרב קוק, שמשיח בן יוסף הינו הציונות החילונית, ומשיח בן דוד הינו הצד הרוחני-עליון-מסטי-דתי. ביניהם שוררת מחלוקת בדבר הנהגת האומה. על ידי תרגום המכיל את שתי המגמות, יונתן מונע מחלוקת זו מישראל ובזה הוא היה המבשר של תורת הרב קוק, המאחדת בין שני המשיחים. עם כל זאת אומר הרב קוק שלפעמים טוב שלא למנוע מחלוקות, כדי שכל צד יעמוד בפני עצמו וישתכלל עד הסוף, וזו היתה כוונת זעמה של אותה בת קול.

נאמר בתלמוד (סוכה כח, א ועוד): "אמרו עליו על יונתן בן עוזיאל, בשעה שיושב ועוסק בתורה - כל עוף שפורח עליו מיד נשרף". פירוש הדבר: מאחר ויונתן היה גדול תלמידי הלל, סביר להניח שהתורה שבה עסק, היתה מעשה מרכבה, שהוא מהצדדים היותר עליונים ועמוקים של התורה. אם כן אותם עופות הינם משל למחשבותיו של יונתן, שעפות מעל ראשו. מחשבות אלו הינן מחשבות שקיבלו צורה, כמו עוף. כאשר אדם עוסק בדברים עליונים, הוא צריך מידי פעם לבנות קונצפט, מושג, המאפשר להתקדם לשלב הבא של הלימוד. מצד שני הקונצפט הוא סוג של שקר, משום שלא ניתן לגמד את האמת העליונה לתוך הגדרות פילוסופיות, ולכן אחרי שהלומד השתמש בו, עליו לשורפו כדי להגיע אל האמת העליונה.

על דרך המוסר, אמרו: אדם מרוכז שלוקח ברצינות את מה שהוא עושה, הוא קצת עצבני וקצת כועס וכתוצאה מכך שורף עופות. אם יונתן בן עוזיאל, גדול תלמידי הלל היה שורף עופות, מה הלל עצמו היה עושה? אמרו: גדולתו של הלל, שכשהעופות היו עוברים מעל ראשו, הוא לא היה שורף אותם. הנה מדרגה עליונה, שיודעת לחוס על כל המעשים, על כל המחשבות ועל כל הקונצפטים.

כתוב למנהל האתר
כל הזכויות שמורות. Ⓒ תשע"ג (2013)