הרב אורי שרקי

רבן יוחנן בן זכאי

סיכום שיעור, בעריכת ר' אברהם כליפא




רבן יוחנן בן זכאי הוא החכם שהציל את היהדות בזמן חורבן בית שני, ואיפשר את המשכת קיומה בגלות על ידי סידור הלכותיה.

בזמן המצור, רבן יוחנן בן זכאי מעריך את מצבו של העם ומבין שלא ניתן להציל את ירושלים. הגיע הזמן לעבור מן המלכות אל הגלות. הוא מגיע אל אספסיאנוס קיסר ומבקש לחתום אתו בשם עם ישראל על חוזה המורכב משלושה סעיפים: "שושילתא דרבן גמליאל" - המשך מוסד הנשיאות בתור אוטונומיה משפטית של היהודים, עמוד המלכות. "יבנה וחכמיה" - הקמת בית מדרש שבו תמשיך התורה שבעל פה, עמוד התורה. "אסוותא לרבי צדוק" - רפואה לרפא את החכם החולה שתפילתו מצילה את עם ישראל, עמוד התפילה. על ידי חוזה זה, רבן יוחנן בן זכאי מקים את היהדות הגלותית, שהמשיכה את הקיום היהודי בגלות לאורך ההיסטוריה.

החלטה זו של רבן יוחנן בן זכאי, זכתה לביקורת חריפה של רבי עקיבא שאמר עליו: "משיב חכמים אחור ודעתם יסקל" (ישעיהו מד, כה). הוא סבר שרבן יוחנן בן זכאי היה צריך לבקש מאספסיאנוס לבטל את המצור ולעזוב את ירושלים. גישה זו של רבי עקיבא אכן תואמת את תמיכתו במרד בר כוכבא, בהתאם לדברי הרמב"ם שרבי עקיבא היה מנושאי כליו של בר כוכבא.

תחריש דומה מצאנו בימי חזקיהו מלך יהודה, כאשר סנחריב מלך אשור צר על ירושלים ושלח את רבשקה שר צבאו להציע הסכם כניעה לחזקיהו. בתמיכתו של ישעיהו הנביא, חזקיהו דחה את ההסכם למרות המצב הצבאי הקשה, וזאת משום שהוא לא רצה לוותר על ירושלים. חזקיהו התפלל לד' והלך לישון. ד' שמע לתפילתו ופרצה מגפה במחנה אשור, וסנחריב עזב את ארץ ישראל ונהרג.

ממעשה זה יתכן להסיק שרבן יוחנן בן זכאי טעה בהערכתו והיה עליו שלא לוותר על ירושלים. התלמוד מספר (ברכות כח, ב): "כשחלה רבי יוחנן בן זכאי, נכנסו תלמידיו לבקרו ... התחיל לבכות. אמרו לו תלמידיו: נר ישראל עמוד הימיני פטיש החזק מפני מה אתה בוכה? אמר להם: אילו לפני מלך בשר ודם היו מוליכין אותי שהיום כאן ומחר בקבר שאם כועס עלי אין כעסו כעס עולם ... ואני יכול לפייסו בדברים ולשחדו בממון, אף על פי כן הייתי בוכה, ועכשיו שמוליכים אותי לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה, שהוא חי וקיים לעולם ולעולמי עולמים, שאם כועס עלי כעסו כעס עולם ... ואיני יכול לפייסו בדברים ולא לשחדו בממון, ולא עוד אלא שיש לפני שני דרכים, אחת של גן עדן ואחת של גיהנם, ואיני יודע באיזו מוליכים אותי, ולא אבכה??".

היתכן שרבן יוחנן בן זכאי, צדיק שבצדיקים, איננו יודע אם הוא הולך לגן עדן או לגהינם? נראה שעד סוף ימיו רבן יוחנן בן זכאי לא ידע אם נהג כהלכה בויתורו על ירושלים והקמת יבנה וחכמיה, הסנהדרין של הגלות או שמא היה צריך לנהוג כחזקיהו מלך יהודה. ממשיך התלמוד: "בשעת פטירתו אמר להם: פנו כלים מפני הטומאה, והכינו כסא לחזקיהו מלך יהודה שבא". פירש רש"י על אתר: כאשר אדם נפטר מן העולם, באים לקראתו אותן נשמות שאיתן הוא ישב בגן עדן. התברר שחזקיהו מלך יהודה הסכים למעשיו של רבן יוחנן בן זכאי.

מכאן למדנו שישנן תקופות בהיסטוריה שבהן צריך לנהוג כחזקיהו מלך יהודה, וישנן תקופות אחרות שבהן צריך לנהוג כרבן יוחנן בן זכאי. זהו ההבדל בין שעת חורבן לשעת בנין. כמה גדולה אחריותנו לדעת להעריך נכון מה הוא האופי של התקופה שבה אנחנו חיים.

כתוב למנהל האתר
כל הזכויות שמורות. Ⓒ תשע"ג (2013)