הרב אורי שרקי

הספר "ליקוטי מוהר"ן" לרבי נחמן מברסלב - פתיחה

סיכום השיעור במכון מאיר - עוד לא עבר את עריכת הרב




אנחנו עוסקים בליקוטי מוהר"ן בתורתו של רבי נחמן מברסלב.

ישנן מספר הבחנות אותן עלינו לאמץ על מנת להבין את מהלך השיעור:

א. יש הבדל תהומי מבחינתי בין תורת רבי נחמן מברסלב לבין הברסלביזם. אין שום קשר בשיעור זה בין שני הזרמים. יש בהחלט מקום לדיון על היחס בין שני הזרמים האלה, אך אנו לא נעסוק בברסלביזם אלא נעסוק בתורת רבי נחמן מברסלב שהיא תורה עמוקה הבאה לענות על שאלות יסוד באמונה ובמחשבת היהדות. במהלך השיעורים נראה גם את האופן בו התורה הזו באה לידי מימושה היותר מושלם בתורתו של הרב קוק.

ב. ספר ליקוטי מוהר"ן הוא אחד מספרי החסידות. יש בעם ישראל זרם שלם שהתבטא במה שמכונה תורת החסידות, מהבעל שם טוב וחסידיו עד עצם היום הזה. גם היום ישנן חסידויות בהופעות שונות, עולם עשיר, עולם מאוד רחב, בית מדרש חסידי. תורת החסידות עוררה פולמוסים רבים בעם ישראל. פולמוס מפורסם ביותר היה עם הגאון מווילנה, אך היו גם לפניו ואחריו. אנחנו לא נעסוק בפולמוס, אולי לפעמים נזכיר מה הן נקודות המחלוקת.

ג. הבחנה שלישית חשובה מאוד: כדי להבין מהי חסידות, עלינו לזכור יסוד חשוב ביותר שלא תמיד שמים אליו לב והוא שהחסידות קמה על רקע היהדות. מי שלא לומד יהדות אינו מבין על מה מדברת החסידות והוא עלול בגלל ההדגשות המיוחדות שיש לחכמי החסידים, לשכוח את יסודותיה של היהדות. לכן, כדי להבין את ספרי החסידות בצורה נכונה ובריאה - ובמיוחד את "ליקוטי מוהר"ן", שהוא ספר כל כך ייחודי (ואפשר לומר, קיצוני) - יש צורך קודם כל ללמוד ולהפנים היטב את ספר הכוזרי לרבי יהודה הלוי. ספר הכוזרי מסביר מהי המסגרת הכוללת של אמונת ישראל, הלוא היא התגלות הקדוש ברוך הוא דרך ההיסטוריה ובמיוחד דרך הישות הפוליטית של עם ישראל. התורה היא ביסודה פוליטיקה, אמירה בתחום של שינוי סדרי העולם דרך העמים. על רקע זה ישנה התפשטות של קדושה על כל יחיד ויחיד. החסידות עוסקת בעיקר במה שנוגע ליחיד, אך העיסוק ביחיד נובע מתוך העיסוק בכלל. מי שיודע לקרוא נכון, יודע שמי שמדגיש זאת יותר מכולם הוא דווקא רבי נחמן מברסלב, למרות הטרנד החזק מאוד של ההתמקדות בפרט המקובל היום אצל הקוראים בשמו. היהדות היא הבסיס מתוכו אפשר לגשת נכונה אל החסידות.

ד. הבחנה נוספת היא הבנת התקופה ההיסטורית בה מופיע רבי נחמן מברסלב.

במשך הדורות היו יהודים רבים שניסו להגיע לארץ ישראל למרות הקשיים הגדולים שארבו להם - כגון שודדי ים, שודדי דרכים, עניות, רעב, מחלות, מלחמות ועוד. היהודים שביקשו להגיע לארץ היו אלה שראו בזה מהלך בעל משמעות משיחית, משהו המשתלב בכוונה שלנו לשנות את העולם.

השקפת עולם משיחית מאמינה שישנם מספיק נתונים בעולם הזה, באנושות ובעם ישראל, המאפשרים לשנות את העולם ולהגיע לעולם טוב יותר - זוהי ההגדרה האמיתית של משיחיות. לפי הגדרה זו, גם הקומוניזם הוא משיחי מפני שהוא סבור שיש מספיק נתונים בעולם ובחברה האנושית, להגיע לעולם טוב יותר. לעומת זאת, הנצרות איננה משיחית, למרות שהיא מדברת תמיד על המשיח - כי היא סבורה כי אין בכוחו של האדם להביא לגאולה. לפי תפיסתה של הנצרות, צריכה להיות התערבות מבחוץ, צריך שהא-לוה עצמו יבוא ויגאל את האדם. מפני שהאדם נברא עם חיסרון, דפקט, הוא חוטא מלידה לכן אין לו סיכוי.

למרות הקשיים הגדולים, היו יהודים רבים (וגם גויים) שהצליחו להגיע לארץ.

במאות השנים האחרונות היו ארבעה שרצו לעלות לארץ ישראל מתוך השקפה משיחית והם: רבי ישראל הבעל שם טוב, רבי נחמן מברסלב, התנועה הציונית והרב אברהם יצחק הכהן קוק.

ננתח את ארבע העליות האלה:

הבעל שם טוב רצה לעלות לארץ ישראל. הוא יצא לדרך והגיע עד לעיר איסטנבול (קושטא/קונסטנטינופוליס שבתורכיה). כשהבעל שם טוב עלה על האנייה קרו שתי תופעות:

א. פרצה רוח סערה והאנייה חישבה להישבר - סכנת נפשות ממש.

ב. הבעל שם טוב הרגיש שהסתלקו ה"מוחין". 'מוחין' זה ביטוי הלקוח מתורת הקבלה, השגות א-לוהיות גבוהות. כלומר, בעל שם טוב איבד את ההשגות הגבוהות שלו בא-לוהות והפך פתאום להיות יהודי פשוט, דבר שעבור הבעל שם טוב היה גרוע יותר מגיהנום.

הבעל שם טוב ראה כי אין ברירה - הוא הבין כי מלמעלה לא מרשים לו לעלות לארץ וויתר על העלייה לארץ ישראל. הבעל שם טוב חזר למזיבוז', הקים את תנועת החסידות, וחי שם את שארית חייו.

שנים רבות לאחר מכן, נינו של הבעל שם טוב, רבי נחמן מברסלב, החליט גם הוא לעלות לארץ ישראל. הוא הגיע לאיסטנבול, אך עוד לפני שהוא עלה על האנייה, כשהוא היה עדיין על החוף, נסתלקו ממנו ה"מוחין" והוא הפך ליהודי פשוט. רבי נחמן התנהג כמשוגע, כילד קטן, כל מי שראהו חשב שהשתגע. למרות זאת, רבי נחמן לא ויתר - עלה על האנייה, הגיע לארץ ישראל, ושהה תקופה קצרה מאוד בגליל. התנאים בארץ ישראל היו בלתי נסבלים ורבי נחמן נאלץ לעזוב את הארץ. רבי נחמן אמר שכאן, בארץ ישראל, הוא זכה לתורה בסדר גודל שלא השיג כמוהו בכל ימי חייו. הוא חזר לאוקראינה ולימד שם בשארית ימיו הקצרים. שם גם נולדה חסידות ברסלב.

שאלה: "המחקרים" באוניברסיטה טוענים שרבי נחמן היה סוג של פסיכופט. האם זה נכון?

תשובה: זו טענה מגוחכת. זה דומה לנמלה שמנסה למדוד צוק בכלים שלה.

העלייה השלישית מארבע העליות התרחשה במאה ה-19. עם ישראל החליט להיות ציוני ולהקים מדינה, לצורך זה הוא מאבד באופן יזום את ה"מוחין" שלו ומחליט להיות חילוני. כדי לקצר תהליכים, לפני איסטנבול, עוד בחרקוב, החליטו ה"בילויים" להיות חילונים ולבטל את ה"מוחין". הם עולים לארץ, בונים קיבוצים, מייבשים ביצות וכו'.

העלייה הרביעית מארבע העליות היא של הרב קוק. הרב קוק עולה לארץ ישראל, לא מאבד את ה"מוחין" בדרך, מקבל בארץ "מוחין" הרבה יותר חזקים ומלמד אותם את עם ישראל. הרב קוק עולה ומעניק את ה"מוחין" לאומה שאיבדה את מוחיה מרצון.

מדוע הבעל שם טוב לא הצליח לעלות לארץ? או במילים אחרות: מה ההבדל בין הרוחניות אליה יכול יהודי להגיע בחוץ לארץ לבין הרוחניות אליה יכול יהודי להגיע בארץ ישראל? הרוחניות אליה יכול יהודי להגיע בחוץ לארץ היא קדושת הפרט. זה בדיוק מה שתורת החסידות באה ללמד - שיש ערך וקדושה בכל יהודי ויהודי, גם אם הוא רחוק מתורה, גם אם עשה מעשים רעים. זוהי קדושת הפרט היהודי. בחוץ לארץ האומה אינה פועלת כקולקטיב, כישות פוליטית וזה מה שהביא להתמקדות בפרט. שליחותו ההיסטורית של הבעל שם טוב היתה לגלות את קדושת הפרט ולכן הוא לא היה יכול היה לעלות לארץ ישראל - השטן, כביכול, עמד לנגדו ואמר: "יש לך תפקיד! אתה לא תעלה לארץ ישראל!"

רבי נחמן היה מכין את העתיד. הוא ידע מה עתיד לקרות לעם ישראל. הוא כבר היה נמצא בתקופה בה האומה היתה מתכוננת לקראת הגאולה. רבי נחמן ידע שזה כרוך באובדן מוחין רציני - הוא כתב זאת בכמה מקורות. הוא ראה שהשאלה המרכזית לקראתה הולך העולם היא שאלת האפיקורסות. בדורות שלפני הבעל שם טוב ובזמן הבעל שם טוב לא היו כמעט אפיקורסים. היהודים (וגם הגויים) היו תמימים, דתיים ברובם. בעת החדשה השקפת העולם השתנתה והדת נדחקה לפינה הצידה. החילוניות הפכה לנורמה התנהגותית של ציבורים אנושיים - וגם של עם ישראל. רבי נחמן, שהיה בעל חוש אדיר לדברים הללו, הרגיש, ממש "הריח", שזה עומד לקרות. רבי נחמן הרגיש שהוא חייב לענות על שאלות אלה - והנה אנחנו רואים שהיום הדור כולו מתמודד עם דברי אפיקורסות (לכן לא נכון לומר לאנשים שפתרון בעיות הדור הוא ב"אמונה תמימה", זה לא ילך). רבי נחמן הוא אחד המתמודדים הראשיים בשאלות האמונה והאפיקורסות, זה אחד הנושאים המרכזיים בתורתו - לא האפיקורסות במובן של "אין א-לוהים" וכדומה, אלא האפיקורסות של הפוסטמודרניזם.

הרב קוק אומר כי החילונות באה לברר, להכניס אל תוך הנפש תפיסה א-לוהית גבוהה יותר מהדתיות הקדומה. האבחון של הרב קוק ורבי נחמן מברסלב הוא שהדתיות, כפי שהתרגלנו אליה במאות השנים האחרונות, אין בכוחה לספק את צימאון הנשמה מפני שזוהי רוחניות מדורדרת. זו איננה הרוחניות שהייתה בזמן ששרתה שכינה בימי בית ראשון ובית שני, אלא זו רוחניות המתאימה לזמן הגלות, לאומה במצור. רבי נחמן מבין שזה הולך להיסדק. הוא עולה לארץ ישראל כדי להיפגש עם קדושת הכלל, עם תורת הכלל, אותה הוא חוזר ומלמד בחו"ל. הוא חוזר לחוץ לארץ כי עוד לא הגיע זמן האומה לעלות לארץ ישראל.

לפי ניתוח זה, רבי נחמן הוא חוליית הקשר בין תורת החסידות של הבעל שם טוב לתורת הרב קוק. אם רוצים להבין באמת מה הרלוונטיות של תורת רבי נחמן בזמן הזה, אין ברירה אלא ללמוד את תורת הרב קוק.

זו התזה אותה אני מתכוון לפרוס במהלך לימוד זה.

שאלה: האם לא נראה שרבי נחמן מדחיק את שאלות האמונה? הרי רבי נחמן אומר בכמה מקומות שאסור ללמוד את דברי "המחקרים". ה"מחקרים" לפי רבי נחמן, הם הפילוסופים, ספר הכוזרי, מורה נבוכים (על ספר זה אמר רבי נחמן כי כל מי שקרא את הספר מ.נ. רואים את האפיקורסות על מצחו). אין צורך ללמוד חוכמות, אלא העיקר זה העיון.

תשובה: שוכחים דבר אחד, שיש יוצא מן הכלל אחד שהוא דווקא צריך לעיין בדברי אפיקורסות אלה. הנה מה שרבי נחמן כותב בעצמו בליקוטי מוהר"ן:

"אַך דַּע, אִם יֵשׁ צַדִּיק גָּדוֹל שֶׁהוּא בְּחִינַת משֶׁה, הוּא צָרִיך דַּוְקָא לְעַיֵּן בְּדִבְרֵי הָאֶפִּיקוֹרְסִית אֵלּוּ, וְאַף שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְיַשְּׁבָם כַּנַּ"ל עַל כָּל זֶה עַל יְדֵי עִיּוּנוֹ שֶׁמְּעַיֵּן שָׁם הוּא מַעֲלֶה מִשָּׁם כַּמָּה נְשָׁמוֹת שֶׁנָּפְלוּ וְנִשְׁקְעוּ בְּתוֹך הָאֶפִּיקוֹרְסִית הַזּאת" (תורה ס"ד, פיסקה ג').

הסבר: על הצדיק ללמוד את דברי "המחקרים", להתעסק ב"דוקטורין", ללמוד את כל דברי הפילוסופיות וכו', כפי שעשה רבי נחמן בעצמו.

שאלה: אבל הוא צריך להיות בחינת משה!

תשובה: הרב קוק גילה לנו ב"מאמר הדור" דבר חשוב ביותר והוא: שכל הדור בזמן הזה עלה למדרגת צדיק בחינת משה עליו מדבר רבי נחמן. אנחנו היום בדור בו אותם הדברים שהיו נכונים עבור הצדיק, הפכו להיות נכונים עבור כלל ישראל.

שאלה: האם אין חשיבות לצדיק?

תשובה: זה לא מה שאמרתי. בוודאי שיש חשיבות לצדיק. מה שאני אומר זה שישנה הבשלה היסטורית. הצדיק נהיה כללי.

למשל, בפרשת חוקת כתוב: "וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה מַלְאָכִים מִקָּדֵשׁ אֶל מֶלֶךְ אֱדוֹם", ואחר כך כתוב: "וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל מַלְאָכִים אֶל סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי". בהתחלה משה שולח, אחר כך ישראל שולח. רש"י מפרש שמשה זה ישראל וישראל זה משה, "ללמדך שנשיא הדור הוא כל הדור שהנשיא הוא הכל". אם אכן נשיא הדור הוא הכל, מדוע אם כן כתוב בהתחלה משה ואחר כך ישראל!? מפני שכשמשה שולח מלאכים לאדום הוא נמצא בגלות, וכשישראל שולח מלאכים אל סיחון, הם כבר בכניסה לארץ ישראל, וזה היה על מנת להיכנס לארץ. הצדיק עלה למדרגה כללית.

בהקשר לזה יש סיפור שסיפר רבי נתן, תלמידו של רבי נחמן:

באחד השיעורים דיבר רבי נחמן על ארץ ישראל ואמר: "לא קשה היום והגיע לארץ ישראל. ישנם עגלות, אניות, והיום שלא כמו פעם, ניתן בקלות יחסית, להגיע לארץ ישראל. כולנו צריכים לעלות ולהגיע לארץ ישראל...", וכך במשך שעה ארוכה רבי נחמן דיבר על חשיבות העלייה לארץ ישראל. רבי נתן מספר: "ושאלתי את רבנו: כשאמרתם ארץ ישראל, למה התכוונתם? צעק רבנו בקול גדול ואמר: כוונתי כפשוטו, לאותם הבתים ואותן החצרות שבצפת, טבריה וירושלים! שכל היהודים יעלו לשם!"

רבי נתן ממשיך: "אז הבנתי מכותלי דבריו, שכוונתו שנהיה כולנו בארץ ישראל".

היו מתלמידיו של רבי נחמן שעלו לארץ ישראל ושלחו מכתב לרבי נתן ובו כתבו: "באנו לארץ ישראל וראינו שזו אדמה!!" הם היו מבוהלים ממש. ענה להם רבי נתן: "למרות שזו נראית רק אדמה, היא באמת גבוהה מכל העולמות".

שאלה: אם כל עם ישראל במדרגת הצדיק, מה עם הנחיית רבי נחמן לדבוק בצדיק?

תשובה: בספר אורות כתוב:

"הדבקות בצדיקים, כדי שיתערב כוח המציאות שבנשמתם עם הנשמה הבלתי־נשלמת, היא דבר נכבד מאד במהלך התפתחות הנפשות. אבל צריך שמירה גדולה, שאם יטעה בצדיק אחד, וידבק בו דבקות פנימית הווייתית, וידבק ג״כ בחסרונותיו, הם יפעלו לפעמים על הדבק במידה גרועה הרבה ממה שהם פועלים על האיש המקורי. אשריהם ישראל שהם דבקים בנשמת האומה, שהיא טוב מוחלט, לשאוב על ידה אור ד׳ הטוב" (אורות, עמוד קמ"ו).

הסבר: 'אני דבק ברב כי הרב הוא גדול, הוא צדיק. אני לא כל כך מושלם, לכן אני דבק ברב, כדי להשתלם על ידי זה'. זה אכן דבר טוב מאוד, אך צריך שמירה גדולה, מפני שיש לצדיקים חסרונות. אצל הצדיק, החיסרון הוא לא כל כך נורא, ואפילו מוסיף לו לעיתים חן, אך ברגע שחיסרון זה עובר אל "הנשמה הבלתי נשלמת" - זה עלול להזיק.

"...אשריהם ישראל שהם דבקים בנשמת האומה, שהיא טוב מוחלט, לשאוב על ידה אור ד׳ הטוב" (שם).

אם אתה דבק בצדיק שהוא כלל ישראלי - זה בסדר.

שאלה: מה פירוש צדיק כלל ישראלי?

תשובה: הרב צבי יהודה הכהן קוק, הרב דב ביגון.

פעם שאלו את הרב צבי יהודה קוק, האם יש סכנה כנ"ל אם אדם דבק בצדיק כלל ישראלי? הרב צבי יהודה ענה: "לא!"

*

ישנו חידוש ששמעתי מאחד מגדולי החסידות בזמננו שאמר כי התני"א, ספר היסוד של חסידות חב"ד, הוא "ספרם של בינוניים". ספר אחר, ה"נעם אלימלך" של רבי אלימלך מליז'נסק, זהו ספרם של צדיקים השמדבר על מדרגת הצדיק, והאווירה בו מאוד עליונה. ומהו ספרם של רשעים? זה ליקוטי מוהר"ן. זהו ספר הבא להורות דרך לרשע. בכל אדם יש לפעמים קצת צדיק, קצת בינוני וקצת רשע - ואין ייאוש בעולם כלל!

עזרו להפצת התורה של הרב!

כתבו למנהל האתר
כל הזכויות שמורות. Ⓒ תשע"ג (2013)