הרב אורי שרקי

הלכה והשגחה

מתורתו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל

"מעייני הישועה", כ"ג באלול תשס"ב




יש הלכות שנקבעו מכוח ספיקות שהתעוררו בדין או במסורת, והדבר יוצר מועקה בנפש, שבטבעה דורשת ודאות, ובפרט במה שנוגע לדבר ה'- זו הלכה. מתמיה במיוחד הספק שנוצר במהות התרועה בשופר של ראש השנה, לפיו אין אנו יודעים אם יש לתקוע תשר"ת, תש"ת או תר"ת, מה שגורם לנו לתקוע בשלושת האופנים (רמב"ם שופר פ"ג ב-ג). אך דעת האר"י ז"ל והמקובלים שכל הקולות נדרשים על פי הסוד. ויסוד הדברים בדעת הגאונים ורבנו חננאל שכל הקולות כשרים אלא שנמצאו "עיירות תוקעין תש"ת ואחרים תוקעין תר"ת... ואחרים היו תוקעין תשר"ת ודומה שמשום ספק עשו כך (מה שאין כך האמת, כי כולם נחשבות תרועה) ותיקן שיהו הכל נוהגים מנהג אחד ולא תראה חלוקה". וכדי להודיע שהדבר נעשה רק לשם האחדות ולא משום שנפל חלילה ספק בישראל בדין התקיעה "נהגו לתקוע במלכויות תשר"ת בזכרונות תש"ת בשופרות תר"ת להודיע שהכל אחד הן, והכל יצאו ידי חובה ולא נשאר בדבר ספק" (רבנו חננאל ר"ה לד, א).

מתוך דברי רבנו חננאל מעלה הרב זצ"ל עקרון יסוד:

"מדברי רבנו חננאל למדנו כמה גדול כוח מנהגן של ישראל וכדברי חז"ל: "אם אינם נביאים בני נביאים הם". שהרי מנהג זה של תקיעת תשר"ת למלכויות תש"ת לזכרונות תר"ת לשופרות, תמהו עליו חכמי הדורות, שהרי כיוון דמסתפקא לן (שהדבר מסופק) היה ראוי לעשות תשר"ת תש"ת תר"ת לכל אחד, וכן הנהיגו אחרים על פי הסוד. ועתה לדברי רבנו, זה המנהג יסודו בהררי קודש, להראות שלא נפל [ספק] בדבר הנוהג בפומבי בכל שנה, אלא שכל אחד יוצא ידי חובתו מהתורה איך שיעשה, או שברים או תרועה, אלא כיון שכל אחד נהג כבר, אין לשנות המנהגות, וכדי שלא יהיו כחלוקין התקין שישוו הכל. אכן בכוונה הניחו בעניין הברכות שיהיה באופן [שידעו] שהכל בכלל תרועה". (טוב ראיה ר"ה לד, א).

אך מכיוון שראוי על פי הסוד שכל המנהגים יבואו לידי ביטוי, אך לא באופן שהדבר ייקבע מכוח חובה מן התורה, כי אם מכוח האומה, לפיכך:

"אין ספק כי מצד סוד ד' ליראיו ראוי להיות שניהם, ולא שיהיה מסור בחובה כך. על כן סבב הקב"ה על פי חכמים בעצות מרחוק." (שם).

כתוב למנהל האתר
כל הזכויות שמורות. Ⓒ תשע"ג (2013)