הרב אורי שרקי

הרצון לתת

מתורתו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל

"מעייני הישועה", כ"ד באב תשס"ג




היצר הרע האגואיסטי מפנה את כל כוחות חייו של האדם כלפי עצמו.

מכאן נובעת הדעה המקובלת שהרצון היותר בסיסי של האדם הוא לחיות, להתמיד את חיי עצמו. לשון הקודש חושפת מימד מקורי יותר בנפש, בעל אופי מוסרי, שהוא הרצון להחיות, לתת חיים. בכך נפתרת לכיוון המוסר שאלת העדפת "ההגשמה העצמית לעומת המשכת הדורות" שהופיעה בזמננו בעקבות הידרדרות החוש המוסרי. וראה זה פלא שהשורש המבטא את הרצון בעברית מקראית הוא "אבה" הזהה לשורש "אב" המבטא את ההולדה:

"אב. הנושא המוליד, המחולל את התולדות, מקושר עם שורש אבה, שהוא שורש הרצון. שורש הרצון ביסודו הוא לא הרצון לחיות, להיות, אלא הרצון להחיות, להוות. זהו עומק הנקודה של רצון החיים, של צביון העמדת היש. כשהרצון מתעלה, כשהוא פושט את גשמיותו, את גבולו ואת פרטיותו, נשאר הוא בתכונתו המאירה, המקסמת, בתכונה המלאה עדינות ונעימת קודש, והוא הרצון להוות, לחולל, להרבות חיים וישות." (ראש מילין, עמ' קיז)

חפץ ההחייאה אינו מצטמצם בתחום ההולדה בלבד, אלא הולך הוא ומתגבר עד לקיחת האחריות על עולם הערכים של זולתו:

"האב, הוא המקים את הבית, הוא המדריך את התולדות, המאיר את אורחות חייהם בהשפעתו הרוחנית. האותיות אל"ף בי"ת בביטויים שהם בונים את השורש אב, אומרים אלף בית, כלומר למד את הבית. והלימוד המסור מהאב אל הבית הוא לימוד חינוכי, לימוד מכשיר (=חיצוני), שמביא באחריתו ללימוד מקורי (=פנימי), להבנת ה"לב", המורכבת מלמ"ד בי"ת, כלומר הלימוד המקורי שבלשון הקודש. והקדמתו הוא הלימוד המתורגם, אלף תרגום של למד ("אלף" הוא המילה הארמית ל"למד" שבעברית)." (שם)